אחרי סיבוב ראשון קליל עבור הקאבס ובאופן מפתיע יחסית קליל גם לאינדיאנה, אנחנו מקבלים סדרת חצי גמר מבטיחה מאוד.

מצד אחד הקאבס מגיעים פייבוריטים אחרי עונה סדירה נהדרת, אבל מצד שני 3 מתוך 18 ההפסדים שלהם העונה הגיעו דווקא מול הפייסרס. במילים אחרות, הפייסרס ניצחו בסדרה העונתית ונראים כמו הקריפטונייט של הקאבס, יש מצב טוב מאוד שמכל הקבוצות בליגה, הפייסרס זו הקבוצה האחרונה שהקאבס רוצים לפגוש בשלב הזה ולא ברור בכלל שהם הפייבוריטים.

1. המפגשים בעונה הסדירה

קליבלנד (1 במזרח, 64-18) ואינדיאנה (4 במזרח, 50-32) נפגשו ארבע פעמים בעונה הרגילה, ובאופן מפתיע הפייסרס ניצחו 3 פעמים והפסידו פעם אחת. למרות זאת, המספרים קצת משקרים. שני משחקים מתוך הארבעה נערכו ממש בסוף העונה (10 ו-13 באפריל) כאשר הקאבס כבר התחילו להתכונן לפלייאוף ואינדיאנה מצידה נלחמה על יתרון הביתיות. המשחק הרביעי בכלל היה גארבג' מוחלט כאשר שתי הקבוצות העלו את החמישיות השניות שלהן.

לכן נתמקד בשני המשחקים הראשונים.

  • 12 בינואר, קליבלנד: הקאבס מגיעים אחרי שהם כבר הבהירו לליגה שהעונה הסדירה הולכת לכיוונם וסימן השאלה היה מי תהיה הקבוצה שתעצור אותם. הקבוצה הזו הייתה הפייסרס, שמחוללת הפתעה ומנצחת 108:93. ההפתעה עוד יותר גדולה, בהתחשב בזה שהאליברטון נפצע במחצית והפייסרס בכלל פיגרו ב-13 נקודות וסיימו בניצחון אמוד מרשים.
    הסיפור של המשחק, היה ריצת 27-5 במחצית השנייה. זה היה רק ההפסד השני של הקאבס בשלב הזה, ואף אחד לא ייחס לזה חשיבות מיוחדת, אבל עכשיו שאנחנו נכנסים לעומק הפלייאוף ופתאום הקאבס מקבלים חזרה את אינדיאנה, המשחק מקבל משמעות נוספת.
    מצד שני, חשוב לציין שזה היה פשוט ערב קליעה רע מאוד של הקאבס (11-41 מהשלוש) ונראה יותר כמו נפילת מתח אחרי רצף ניצחונות גדול מאוד, נפילה די טבעית שלא בהכרח קשורה להגנה של אינדיאנה שלא נחשבת לקבוצת הגנה גדולה במיוחד.

  • 14 בינואר, אינדיאנפוליס: זה לא לקח הרבה זמן, ובדיוק יומיים לאחר מכן, הקבוצות נפגשו באינדאינה והקאבס הבהירו שזו אכן הייתה נפילת מתח כשהם מנצחים 127:117 ועוצרים רצף של 6 ניצחונות עבור הפייסרס. מיטשל שהתקשה במפגש הראשון, להט עם 35 נקודות ו-9 ריבאונדים, והראה מדוע ההתקפה של הקאבס הייתה הטובה בליגה. ראוי לציין שהפייסרס עלו לשחקן בלי האליברטון שנפצע במשחק הראשון ואם להיות הוגן, דווקא הניצחון היחסית צמוד מראה שהפייסרס הם כוח שממש יכול להקשות על הקאבס.

  • 10 באפריל, אינדיאנפוליס: למשחק השלישי הקבוצות הגיעו כאשר שתיהן כבר קצת איבדו עניין בעונה הסדירה. הקאבס הושיבו על הספסל את מיטשל, גארלנד ומובלי, ונהנו מערב נהדר של האנטר (הצטרף באמצע העונה ולא שיחק בשני המשחקים הראשונים) וטיי ג'רום שהפך להיות כוח התקפי רציני מהספסל. ביחד שניהם קלעו 47 נקודות והובילו את הקאבס, אבל זה לא הספיק מול הרכב מלא של הפייסרס שבסוף ניצחו 114-112. דווקא מהמשחק הזה אנחנו למדים שיתכן מאוד שהצירוף של האנטר שאיזן את החמישייה של הקאבס עשוי להיות האקס פקטור בסדרה הזו.

מגמות ומסקנות: הפייסרס סיימו עם יתרון עונתי 3-1, אבל בפועל לא ראינו מפגש ישיר בין החמישיות החזקות של שתי הקבוצות. אינדיאנה הוכיחה שהיא מסוגלת לנצח בקליבלנד ולהתמודד עם ההגנה הקשוחה של הקאבס, במיוחד כששחקני המשנה תורמים. מנגד, כשהקאבס בהרכב מלא – מיטשל ודריוס גארלנד מנהלים התקפה שקשה מאוד לעצור. סדרת העונה הרגילה מרמזת שאם הפייסרס יכתיבו קצב מהיר וישתמשו בעומק שלהם, הם מסוכנים לקליבלנד. מבט לפלייאוף הקודם מגלה שלא נמצא שם הרבה, כי לצערנו הקבוצות לא נפגשו בעונה שעברה אז גם מזה יהיה קשה ללמוד.

2. המאצ’אפ והכוכבים

  • האליברטון והאיזון ההתקפי של הפייסרס

מצד אחד לפייסרס התקפה מאוזנת עם לא פחות מ-7 שחקנים שקלעו בספרות כפולות בסיבוב הראשון (וגם בעונה הסדירה) ומצד שני גם הקאבס אחת הקבוצות המאוזנות התקפית וגם הם עם 7 שחקנים בספרות כפולות.

באינדיאנה, אפשר לומר שהמנהיג העיקרי הוא טייריס האליברטון, הוא המנוע של הקבוצה ולצד 18.6 נקודות הוא מסר 9.2 אסיסטים בעונה הסדירה. בסיבוב הראשון מול מילווקי זה עלה ל-11.6 אסיסטים. לכן, סימן השאלה הראשון יהיה כיצד תתמודד ההגנה של הקאבס עם האליברטון.

ההגנה של הקאבס הייתה טופ 10 בעונה הסדירה (דירוג הגנתי 111.8, מקום 8), כאשר רוב העוצמה שלה מגיעה דווקא בצבע על ידי אוון מובלי וג'רט אלן.

הבעיה היא שגם גארלנד וגם מיטשל יחסית נמוכים (כ-1.85 מ’), והתקשו בעבר מול גארדים גבוהים סטייל האליברטון, המץ'-אפ הזה במידה מפתיעה עומד דווקא לטובת הפייסרס. לכן, כמו שזה נראה כרגע את המשימה ההגנתית על האליברטון יקבל מקס סטרוס ויתכן שנראה גם את אוקורו משחק יותר דקות במטרה להציק להאליברטון.

  • סיאקם מול מובלי

המץ'-אפ החשוב השני בהתקפה של הפייסרס זה כמובן סיאקם. מאז הגעתו, סיאקם הפך להיות הסקורר המוביל בקבוצה עם 20.2 נקודות בעונה הסדירה ו-19.6 בסדרה מול מילווקי. גם במשחקים בהם פגש את הקאבס, למרות המפגש הקשוח מול מובלי ואלן, סיאקם התמודד יפה ועשה את הנקודות שלו.

למרות זאת, דווקא לאורך המשחקים היה נראה שהקאבס לומדים להתמודד איתו ויגיעו מוכנים יותר לפלייאוף. צריך לזכור שסיאקם צריך להתמודד עם שחקן ההגנה של עונת 24-25, אוון מובלי שלמרות הגובה המרשים (2.11) הוא נייד מאוד ולגמרי מותאם לשמור על סיאקם. למי שכבר הספיק לשכוח, הנה תזכורת קטנה מההגנה של מובלי:

https://twitter.com/Precision80/status/1891964097798738142

  • ההתקפה המאוזנת של הקאבס מול הגנת הפייסרס:

מרוב דיבור על הפייסרס, אפשר לחשוב שקליבלנד לא סיימה את העונה במקום הראשון במזרח עם 64 ניצחונות.

באופן מפתיע, למרות שיש תחושה שהקאבס הם קודם כל קבוצה הגנתית בזכות מובלי ואלן, האמת היא הפוכה. קליבלנד הרוויחה ביושר את מאזן השיא שלה – ההתקפה שלה דורגה ראשונה בליגה העונה, עם Offensive Rating מפלצתי של 121.0.

גם בפלייאוף הם הציגו מספרים נהדרים כאשר גארלנד הוביל אותם עם 24.0 נקודות, ו 7.0 אסיסטים, מיטצ'ל קלע 23.8, מובלי 16.3, אלן 14.3, ושטרוס 11.0.

אמרנו 7 שחקנים בספרות כפולות, לקאבס יש אקס פקטור היסטרי מהספסל: טיי ג'רום (16.3, 2.5 שלשות למשחק ב 50% בסיבוב הראשון) ודיאנדרה האנטר שקלע 13.0 עם 2 שלשות למשחק. ביחד מדובר בעומק יוצא מהכלל.

במהלך המפגשים בעונה הסדירה, התברר שההגנה של הפייסרס בנויה באופן מושלם להתמודד עם החמישייה הרגילה של הקאבס (מיטצ'ל, גארלנד, מובלי, אלן ושטרוס). הסיבה היא שהגנת הפרימטר שלה טובה מאוד עקב האורך של כל השחקנים, חוסר הריווח שאלן ומובלי יוצרים (למרות שמובלי קולע באופן יותר עקבי מבחוץ) מאפשר לניידות של טרנר וסיאקם לסגור היטב את הצבע ולהפריע לפיק-אנד רול הקלאסי שהקאבס מריצים המון בתוך הרביעייה המובילה.

לכן, המפתחות של הקאבס לנצח הולכים להיות דווקא שני שחקני הספסל – האנטר וג'רום. 

האנטר הוחתם אחרי עונת שיא באטלנטה, ומתאים כמו כפפה לחמישייה של הקאבס, הבעיה שהוא יושב פחות טוב הגנתית כשומר של האליברטון (אם אתם זוכרים את הפסקה הקודמת). לכן אפשר לצפות להרבה שינויים במערכים הרגילים, שנראה את האנטר וג'רום משחקים פחות דקות ביחד (למרות שהיו נהדרים ביחד בעונה הסדירה) ויותר דקות שלהם לצד מיטצ'ל וגארלנד. 

לסיכום – לפייסרס יש המון כלים בשני צידי המגרש להקשות מאוד על הקאבס.

מצד שני, הקאבס לא במקרה דורגו ראשונים בליגה בדירוג ההתקפי, ובטופ 8, בדירוג ההגנתי. גם בלי שינויים משמעותיים, הקאבס צריכים לדעת לנצל את כל האיכויות שיש להם כדי להגיע פייבוריטים לסדרה.

3. קרב המאמנים – פילוסופיות ומשחק שחמט

על הקווים ניצבים שניים מהמאמנים המסקרנים בליגה: ריק קארלייל הוותיק באינדיאנה מול קני אטקינסון בעונתו הראשונה כמאמן ראשי בקליבלנד.

  • ריק קארלייל

קארלייל מביא עמו רזומה עשיר (אליפות עם דאלאס 2011, שנים רבות בפלייאוף) וידוע כטקטיקן חד. תחתיו הפייסרס משחקים בסגנון מהיר ושוטף – הרבה ריצה למתפרצות, הנעת כדור וחופש פעולה לגארדים. הוא בנה את ההתקפה סביב היכולות של האליברטון כמוסר וכקלע, והתוצאה הייתה אחת ההתקפות היעילות בליגה (מקום 4 ביעילות קליעה קבוצתית עם 56.2% eFG%). קארלייל הצהיר לא פעם שהעומק הוא כוחו של צוות השחקנים שלו, והוא לא מהסס להשתמש בספסל הרחב גם במעמדים גדולים. ד"ש לרדיק ששחק את השחקנים שלו במשך רבע שלם.

הפייסרס שיחקו עם רוטציה של 11 שחקנים בסיבוב הראשון מה שאפשר לכוכבים לנוח ולהיות טריים לרגעי ההכרעה. מבחינה הגנתית, קארלייל ידוע כמי שמבצע התאמות בין משחק למשחק ובתוך המשחק. אין להתפלא אם נראה את אינדיאנה משנה שיטת הגנה במהלך הסדרה – למשל, מעבר לאיזורית לפרקים, או לחץ מלוא המגרש מצד טי.ג’יי. מקונל כדי לעייף את גארלנד.

גם בחירת המצ’-אפים האישיים צפויה להשתנות: קארלייל עשוי לחפש כל דרך להקל על האליברטון בהגנה (כדי שלא יבזבז אנרגיה יקרה) – אולי להציב אותו על שחקן פחות מאיים כמו סטרוס, ולתת לנמבהארד/בראון לרדוף אחרי גארלנד. ניסיון העבר מלמד שקארלייל ינסה “לגנוב” דקות מנוחה לכוכבים שלו באופן מחושב, ולהגיב במהירות לכל שינוי של היריבה. היכולת שלו להוציא לפועל התאמות (Adjustments) בין משחק למשחק היא אחד היתרונות של אינדיאנה בסדרה הזו.

  • קני אטקינסון

קני אטקינסון אמנם חסר ניסיון כמאמן ראשי בפלייאוף, אך הוא הרשים מאוד בעונתו הראשונה בקליבלנד. המהפך שהתרחש בקאבס העונה מזכיר את השינוי שהתרחש בגולדן סטייט לפני כעשור עם ההגעה של סטיב קר לקווים. באופן מפתיע, אטקינסון מגיע לאחר כמה שנים כעוזר מאמן בגולדן סטייט ושם המון דגש על תנועה בלי כדור ומשחק בקצב גבוה. 

זה מאוד מזכיר את השיטה של הלוחמים. בצד ההגנתי הוא לא ויתר על העקרונות שהנחיל קודמו (ג’יי.בי. ביקרסטאף), אבל זה גם קשור לאיכויות של הסגל שיש לו (מובלי, אלן ושות'…). 

אטקינסון הצליח לייצר סדר בין מיטצ'ל וגארלנד, ובין מובלי ואלן. הוא זכאי לקרדיט על הפריצה של טיי ג'רום והשילוב המהיר של האנטר.

סימן השאלה הגדול ביותר הוא התמודדות עם רגעי משבר. לא היו הרבה כאלו בעונה של הקאבס וזה למעשה הפלייאוף הראשון שלהם ביחד.

בסיבוב הראשון הם פירקו את מיאמי, ולכן קשה ללמוד מהסדרה הזו. מצד שני, אם יש משהו שאפשר ללמוד מהעונה הסדירה זה שאטקינסון מכין שיעורי בית והוא יחפש “לצוד” את האליברטון בהגנה (להכניס אותו לפיקנרול מול מיטשל, למשל) במטרה להתיש אותו או לגרום לו לעבירות.

 כמו כן, יכול להיות שאטקינסון ישקול להשתמש בהרכבים עם קליעה מרבית (כמו חמישייה עם סטרוס, גארלנד, מיטשל, האנטר ומובלי) כדי לפרוס את ההגנה של הפייסרס לרווחה ולבטל את יתרון הנוכחות של טרנר בצבע. הקרב הטקטי בין המאמנים צפוי להיות מרתק: ניסיון מול חדשנות, התאמות הגנתיות מול התקפה שוטפת. אם קארלייל ימצא דרך להאט את קצב המשחק ולנצל את הנקודות החלשות של הקאבס (כמו גודל הגארדים), לפייסרס יש סיכוי טוב להפוך את הסדרה לצמודה. מנגד, אם אטקינסון יכין הפתעות משלו וישלוט בהתפתחויות – הוא יכול להמשיך את מסע החלומות של קליבלנד לעבר גמר המזרח הראשון שלהם בעידן שאחרי לברון.

4. נקודות נוספות

שתי הקבוצות מגיעות עם מומנטום מצוין: קליבלנד דרסה בסיבוב הראשון, ואינדיאנה הדהימה את יאניס ומילווקי בחמישה משחקים. על מנת להכריע את הסדרה, יש כמה נקודות שוברות שוויון עיקריות שכדאי לשים אליהן לב:

  • קצב המשחק והשליטה בצבע:
    הפייסרס אוהבים לרוץ, אבל גם הגרסא הנוכחית של הקאבס. הקצב של שתי הקבוצות היה מאוד דומה בעונה הסדירה עם עם קצב של 99.8 ו-99.9 (קאבס / פייסרס).
    בכל זאת, זו אולי נקודת הכוח הראשונה של הפייסרס, כאשר הם מובילים הליגה בנקודות במתפרצת, וקשה מאוד לעצור אותם. זה גם מה שעבד להם נהדר בפלייאוף הקודם.
    לכן הקאבס ירצו להאט אותם, והדרך לעשות את זה תהיה לתקוף את הריבאונד אם מובלי ואלן. מצד שני, האורך של אינדיאנה אמור להקשות מאוד על ההתקפה של הקאבס ואיבודי כדור שטותיים יכולים לעזור לצאת מהר קדימה.

  • ביצועי הכוכבים תחת לחץ:
    מיטשל כבר הראה לנו בעבר שהוא יודע להתפוצץ ברגעי אמת ולקחת על עצמו כשצריך. למרות זאת, משהו השנה נראה מעט יותר מאופק. אם יש משהו שאני זוכר היטב מהפלייאוף הקודם, זה התחושה שגארלנד ומובלי קצת נחנקו ברגעי האמת. מצד שני, הגרסא הנוכחית של הקאבס מניעה כדור הרבה יותר ולשמחתה יש לה שני קלעים חסרי מצפון על הספסל (בנקודה הבאה).
    לכן, צפוי שהפייסרס יתמקדו במיטשל והאיש למשימה כנראה יהיה ברוס בראון. אם מיטשל יתעלה ויהיה בלתי עציר בבידודים ובחדירות, לקליבלנד יתרון ברור.
    מנגד, טייריס האליברטון יצטרך שוב לספק את נקודות הקלאץ' שלו. גם במקרה שלו ראינו כבר המון עליות וירידות ביכולות שלו.
    דווקא על סיאקם אני די סומך שידע לספק את הנקודות ברגעי האמת. אבל אם הקאבס יצליחו להאט את האליברטון, שוב יהיה להם יתרון משמעותי.

  • הספסל ועומק הרוטציה:
    מהפסקה הראשונה הזכרנו את העומק של הפייסרס כאשר אפילו טופין ומקונל יכולים לתת דקות טובות ובטח נמבהארד שקולע נהדר וגם מנהל משחק מצויין.
    למרות זאת, היתרון גם כאן לטעמי נמצא בצד של הקאבס עם האנטר וג'רום. טיי ג’רום סיים את הסדרה מול מיאמי עם נתון מדהים של 88+ במצטבר בדקות שלו (!).
    הוא מריץ את ההרכב השני נהדר וכשהוא משחק ליד האנטר שהוא סקורר חסר מצפון, יתכן מאוד שאת הפער בין הקבוצות נראה דווקא בדקות שלהם.

4. תחזית

הקאבס מגיעים לסדרה כפייבוריטים ברורים עם יחס הימורים נהדרם לטובת, וזה בצדק.

יש להם את יתרון הביתיות, הם היו הקבוצה הטובה במזרח לאורך כל העונה ולמרות שאינדיאנה בנויה נהדר להתמודד איתם נראה שהיתרונות (לפחות השנה) נמצאים בצד של הקאבס. 

זה לא יהיה קל, אבל אני מהמר על 4-2 לקאבס.