המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו     אריק גנות, מידן בורוכוב, דני אייזיקוביץ', אור עמית ואורח מיוחד: גבריאל היידו מספורט 5

 

אלופה חדשה! ורשמים ממשחק 7 

אור עמית: יש את הקלישאה ש"משחק שביעי" הן שתי המילים הטובות בספורט, בטח בגמר. למה? כי מתח. הבעיה? מתח גורם לשחקנים, נו, להיות מתוחים. רמת הביצוע במשחק שביעי נמוכה משמעותית מהמשחקים הקודמים בסדרה (נתון מוטה מעט – בעשר השנים האחרונות אחוז הטרו שוטינג במשחקי 1-6 עומד על 56.3% ובמשחקי 7 צונח ביותר מ-3% ל53.1%). תוסיפו את הבאסה אחרי הפציעה של האלי וקיבלתם טעם חמוץ מסדרה – ולמעשה פלייאוף – נהדרים. אלופה ראויה, בלי קשר. יהיה מעניין לראות אם הם יצליחו סוף סוף לשבור את קללת הסיבוב השני בעונה הבאה.

 

גבריאל היידו: זה לא סוד שליגת הנבא נמצאת בתקופה הכי שוויונית שלה. דיוייד סטרן מתהפך בקברו במחשבה שבגמר השתתפו שתי קבוצות מהשווקים הקטנים בליגה- הקומישנר לשעבר לא היה נותן לזה לקרות (אהממ סקרמנטו נגד הנטס ב-2002 אכן לא קרה). סטרן גם היה מזדעזע מהמחשבה שבשבע השנים האחרונות יש שבע אלופות חדשות, הסיבה לשוויוניות היא בגלל תקרת השכר שהיא דה פאקטו תקרה קשיחה כמו בפוטבול, ולראיה הנתון שאומר שאף אלופה לא עברה סיבוב שני שנה אח"כ. להערכתי התאנדר ישברו את המנחוס הזה וגם תגן על תוארה. זה יקרה כי היא בנויה מצוין התקפית והגנתית, והכוכבים שלה שעדיין בשלבי שיפור, טרם קיבלו את הכסף הגדול,  וכשזה יקרה פרסטי כבר ישלוף איזה שפן מהכובע.

 

אריק גנות:  הפציעה של האליברטון סיכמה ריצת פלייאוף כל כך מיוחדת, וכל כך דרמטית, שהיא היתה נדחית כתסריט על בסיס מופרכות. אינדיאנה עשתה פלייאוף שנזכור שנים קדימה, ובנתה קבוצה שרבים עדיין לא תופסים כמה היא טובה. כולנו נחזיק אצבעות להחלמה שלמה ומהירה של האליברטון, ולחזרה של אינדיאנה לצמרת.

הת'אנדר הניחו בסיס לשושלת שלא נראתה מאז הבולס של ג'ורדן. ברצפה שלהם, הם אחת מקבוצות ההגנה הגדולות שנראו בליגה. בתקרה – יש להם את כל מה שצריך כדי להפוך גם לקבוצת התקפה נהדרת. ג'יילן וויליאמס ובעיקר הולמגרן צריכים להבין קצת טוב יותר את הניואנסים ולקלוע זריקות שהם בדרך כלל קולעים, ויהיו פה כמה אליפויות.

 

מידן בורוכוב:   אלופה ראויה ביותר שמקבלת ביקורת שלא בצדק.  כל הכבוד לסם פרסטי שבאיחור של 13 שנה מאמציו נשאו פרי והקבוצה שהוא בנה בעמל רב הגיעה ליעד. במקום סופר טימס שמבוססת על סופר שחקנים, אוקלהומה היא סופר טים בהתהוות שנבנתה מהדראפט.

משחק 7 היה חד צדדי, לאחר הפציעה הקשה של האליברטון היה די ברור ש-OKC תנצח. אינדי עוד הייתה בעניינים אבל ברבע ה-3 הסתיים המשחק. אף שחקן של אינדי לא הצליח לקחת את המשחק על עצמו ו-OKC הייתה גדולה עליהם.

אינדיאנה לא תחזור למעמד בעונה הבאה, השאלה אם OKC תצליח להיות הקבוצה היחידה שעושה בק טו בק בעשור הנוכחי.

 

דני אייזיקוביץ':   לפני הכל, בתחושה שלי הקבוצה הראויה זכתה. הת'אנדר היו הקבוצה הטובה ביותר לאורך כל העונה כולל בפלייאוף. הפציעה של האליברטון יצרה סיום חמוץ מאוד, אבל אם באמת מסכמים יש תחושה שהקבוצה הראויה יותר זכתה. 

שיי הכתיב את הטון לאורך כל העונה והפלייאוף וגם זכה כמובן בתואר ה MVP המאוד ראוי, אבל היו המון כוכבים שזכו לרגעי תהילה, אם זה קארוסו, צ'ט, ג'יילן וגם בצד של אינדיאנה אני מרגיש שסיאקם חרט את שמו בהיכל התהילה.

ולנושא אחר, לת'אנדר יש את כל הנכסים והיכולות לשמר את הקבוצה לעוד כמה עונות טובות.

האם זוהי תחילתה של שושלת?

 

רגע הפלייאוף שלכם?

דני אייזיקוביץ':  כמובן שהפציעה של האליברטון, אבל דווקא בגלל זה הנה מה שאני רוצה לזכור. 

טייריס קולע חמש מחמש בזריקות מאני בול. הרגע הגדול ביניהן היה שלשת הניצחון על הניקס במשחק הראשון בסדרה. הכדור שקיפץ לו על הטבעת וסימן החניקה שהגיעה אחריו, ואז כמה ימים מאוחר יותר האליברטון משחזר את הרגע עם סל מחצי מרחק על הת'אנדר בדרך ליתרון אחד אפס מפתיע מאוד בסדרה. 

עוד רגע אדיר שאני לא אשכח זה את קארוסו שומר על יוקיץ' שגדול ממנו בשתי מידות לכל כיוון וקארוסו לא מאפשר ליוקיץ' לקבל את הכדור כמו שהוא רוצה. זה היה בעיני רגע אייקוני של ספורט וכדורסל.

אור עמית:  האמת שקשה לבחור רגע שהוא לא הפציעה של האלי, אבל אם חייבים – בתור אוהד ניקס הסל המשוגע של האלי בסוף המשחק הראשון שדי הכתיב את הטון להמשך הסדרה. בכלל, ריצת הפלייאוף של אינדיאנה היא אחת המשוגעות של השנים האחרונות ואני מקווה שבראייה היסטורית היא לא תסומן בתור איזו ניו ג'רזי של ג'ייסון קיד שלכאורה עלתה לגמר הליגה בגלל "מזרח חלש". בשביל לבנות סגל כמו אוקלהומה סיטי צריך הרבה תכנון (והמון בחירות דראפט וסקאוטינג), אינדיאנה, לעומת זאת, נראית כאילו היא אספה חלקי חילוף מרחבי הליגה אבל כל שחקן שעולה מקבל גב מקרלייל ומשחק נהדר. קבוצה שמאמנים חייבים ללמוד וללמד את הילדים.

גבריאל היידו:  מפתה לבחור את הפציעה של טייריס הליברטון במשחק 7 בגמר, אבל אנחנו לא יודעים בוודאות אם היה זוכה באליפות אם היה נשאר לשחק עד הסוף, אז זה יישאר בגדר של "מה היה קורה אם".  מעדיף להתמקד ברגע גדול אחר של טייריס, השחקן שהכי ריגש אותי בפלייאוף הזה- במשחק הראשוןן של אינדיאנה במדיסון סקוור גארדן, בעוד קאמבק היסטורי, בפלייאוף היסטורי, עם סל גדול על הבאזר שכלל גם ריאקשן היסטורי- אני מתבאס שהסל נחשב ל-2 ולא ניצח את המשחק עוד לפני ההארכה, כי אחרת תנועת החניקה שלו הייתה הופכת את הסל הזה, לזכור יותר מזה של קוואי לנארד נגד פילדלפיה. 

 

אריק גנות:  השאלה היחידה היא איזה רגע של האליברטון לקחת: קליעת הקלאץ' מול קליבלנד, מול ניו יורק, מול אוקייסי, או הפציעה? 

מכיוון שאין סיבה להיות שליליים על פלייאוף כזה, ומכיוון שהוא היה באמת אחד המיוחדים בהיסטוריה, אני לוקח את הקאמבק מול ניו יורק.

האליברטון רק חתם את הסיפור, שרובו בכלל היה ארון ניסמית'. 3:14 לסיום, 14 הפרש. שלשה – ניסמית'. שלשה – האליברטון. שלשות: ניסמית', ניסמית' וניסמית'. עונשין: ניסמית'. ואז: האליברטון, שתיים ארוכות בסטפ באק, הזריקה הכי גרועה שיש בכדורסל, פוגע באחורי הטבעת, מתרומם ו… זה יכול ללכת רק למקום אחד. אגדה שהיתה באמת.

 

מידן בורוכוב:   היו לא מעט רגעים בודדים עוצמתיים בפליאוף 2025. באופן אישי אהבתי את ההומאז׳ של האליברטון לרג׳י מילר.  שוב ה MSG, שוב הניקס, שוב אינדיאנה  הכל מוכן לניצחון ניו יורקי אבל ברגע האמת שביקה מטורפת של מכנסוני הברך (הלא הם הניקרבוקרס) 

האליברטון לקח זריקה קשה, הכדור עלה לגג של ה-MSG אבל חזר לתת נשיקה לוהטת לטבעת עם מה שנראה כסל ניצחון אבל בזכות הוידאו הספיק להארכה אותה אינדי ניצחה. 

אומרים שההיסטוריה חוזרת.

כשיגיע היום של ספייק לי לעזוב והחיים שלו יחלפו על פניו, הוא בטוח יראה את רג׳י מילר ואת טייריס האליברטון, אותה תנועה, אותו זכרון מבעית.

 

שבוע של טריידים לפני הדראפט – מחשבות וציונים?

מידן בורוכוב:   לא אהבתי את הטרייד של יוסטון, איבדו סבלנות והחליטו לפגוע במרקם הקבוצתי ולהנחית כוכב בן 37, פציע, שלא היה בגמר קונפרנס מאז 2019.  לא רע לסאנס שהשיגה את המקסימום האפשרי מבחינתה.

בוסטון הולכת למכירת חיסול ועשתה בתבונה שנפרדה לשלום גם מהולדיי וגם מפורזינגס. אם אתה משלם כל כך הרבה, לפחות שתהיה מועמד לאליפות. 

פורטלנד בצעד קצת תמוה, האם זה הערך המירבי על סימונס? מה גם שהולידיי לא בדיוק רוצה לשחק שם, בעיה. 

אני לא אוהב טריידים על שחקנים בני 35 ומעלה, אלו טריידים עם מקדם הצלחה קצר ונמוך.

 

דני אייזיקוביץ':  נתחיל מהמהלך הגדול – דוראנט ליוסטון. מהלך נכון מאוד שאמור להפוך אותם לקונטנדרים באופן רשמי. הבעיה העיקרית שלי עם דוראנט שמשהו בשפת הגוף שלו משדר סוף קריירה. היו המון צרות בחדר ההלבשה בפיניקס ואני מקווה שהוא יבין שהתפקיד שלו זה לא להוביל, זה להדריך, ציון A-.

עוד ערימת טריידים מגיעה מהכיוון של בוסטון שויתרה על פורזינגיס והולידיי, בדרך לעונת חיסכון פיננסי ועונת פיתוח לצעירים. אני חייב להודות שאני קצת מאוכזב, כי רציתי לראות אותם נלחמים ומתמודדים גם בלי טייטום מצד שני זה כנראה המהלך הנכון ומניסיון העבר זה יאפשר לבוסטון לחזור חזקים ומוכנים לעונה העוקבת, אז ציון B.

 

אור עמית: בוסטון מורידה את מי שלא אמור להיות בטיימליין שלה בעוד שנתיים וחוסכת המון כסף בתהליך. מעניין אם מאזולה יוכל להפוך את סיימונס לשחקן שתורם לנצחונות. אני אוהב את הולידיי בפורטלנד, אבל לא בטוח שהוא לא ימצא את עצמו מתוסכל מהר מאד משארפ וסקוט.

דוראנט ביוסטון – שחקן הפלאג אנד פליי המושלם מגיע לסיטואציה בה ברור איפה הוא אמור להשתלב. אני לא חושב שבגיל 37 מצפים ממנו לאותה רמת אינטנסיביות שראינו מהרוקטס, אבל הוא עבר מחמישיה בה ההגנה שלו הכרחית לחמישיה בה היא בונוס. מהצד של פיניקס? אצטט את טונה: בהצלחה ממני, מנהל אתר נושמים מזרחית. ותהיה לסיום – מי עבר השמדת ערך יותר רצינית – פיניקס או מארק וויליאמס?

 

גבריאל היידו:  להגעה של דוראנט ליוסטון תהיה משמעות גדולה יותר, כי איתו יוסטון מתבססת כשניה הכי חזקה במערב, אבל תכלס זה טרייד לא מרגש. יודעים מה מרגש? לקחת קבוצה עם 540 מיליון דולר מס מותרות, ולהוריד את המס תוך יומיים ל-280 מיליון? בראד סטיבנס הגאון הצליח להיפטר מהחוזה הגרוע של 106 מיליון ל-3 שנים של ג'רו הולידיי בן ה-35, והפך אותו לאנפרני סיימונס בן ה-26 על חוזה שייגמר בקיץ, ועוד הרוויח 2 בחירות סיבוב 2. עם פורזינגיס הוא הצליח לרדת מה"אפרון השני" כשלקח חוזה נמוך בהרבה, בלי לוותר על אף בחירת דראפט. זה כאילו שסטיבנס שמע כל הפלייאוף כמה סם פרסטי המנהל של התאנדר מבריק, והוא היה חייב להגיב.  

 

אריק גנות: דוראנט ביוסטון: יוסטון מקבלת A, אבל מותנה. גרין וברוקס אינם מחיר גבוה, בעוד דוראנט פותר ליוסטון את הבעיה ההתקפית שלה, אבל הם צריכים להביא ווינגים. פיניקס – C, הם גם קיבלו שחקנים לא משהו וגם כל הקבוצה שלהם סנטרים ו-SG.

 הולידיי בפורטלנד, זינגיס באטלנטה: ציון A לבוסטון, הם נפטרו מהמון שכר, ירדו קצת ביכולת (סיימונס מול הולידיי) והשיגו חוזים טובים שיוכלו להתחזק איתם בהמשך. פורטלנד עם D – הם הביאו שחקן שלא רוצה לשחק אצלם בשביל נכס חיובי בסך הכל, ותקעו את עצמם כלכלית. אטלנטה A – נתנו לעצמם אפסייד בלי לוותר על שום דבר משמעותי.

תגובות לדראפט?

אריק גנות:   פורטלנד עשו מהלך מאוד מוזר של צל"ש או טר"ש – ויתרו על שחקן טוב בבחירה ה-11 כדי לרדת ולבחור סנטר סיני גמלוני שהיה די בקונצנזוס שחקן של סיבוב שני. הבחור תואר כיוקיץ' הסיני, וזה בערך מה שהוא יצטרך להיות כדי שהמהלך הזה ייחשב  כמוצלח עבור קבוצה שיש לה את קלינגן, ולפחות כרגע גם את אייטון ורוברט וויליאמס.

סאן אנוטוניו בחרו בהארפר כמתבקש, והוסיפו את קרטר ברייאנט, השם הכי טוב ל-SG בהיסטוריה, בבחירה שרבים חשבו שתעבור בטרייד. לא ברור כרגע מה הטיימליין שלהם, והם צריכים או להעביר הטרייד את פוקס ולבנות קבוצה צעירה או להעביר צעירים בשביל כוכב מוכח.

 

מידן בורוכוב:  הדראפט היה פחות או יותר בהתאם לציפיות. לא היו הפתעות מרעישות בטופ, אייס ביילי כצפוי נדחק מהטופ 3. פילי והספרס שמרו על הבחירות שלהם ולא עשו טריידים (יתכן שבצדק).

פורטלנד עם הפתעת הדראפט בבחירה ה 16, בחרו בסנטר סטייל יוקיץ מעליאקספרס. לא כל כך ברור למה? ולמה לא בחרו בדני ווולף. 

לא אהבתי את הפיצול ל-2 ימים זה סתם מייתר ומיותר. הדראפט צפוי להיות טוב. מעניין איך פלאג, הארפר ישתלבו בקבוצה תחרותית ולא כזאת שתאפשר להם לנפח סטטיסטיקות מה שגורם לי להמר שרוקי העונה יגיע מחוץ לטופ 3 (אולי ביילי)

 

דני אייזיקוביץ':  כצפוי קופר פלאג נבחר במקום הראשון וכל העיניים אליו. יש ציפייה ברורה שהוא יכנס לנעליים של לוקה, אבל בניגוד ללוקה (ואולי אני טועה) הוא מייצר לי תחושת ביטחון מוגזם.

עוד סיפור מעניין שאני ממש בספק שקרה לפחות איזה 30 שנה, זה שכל החמישייה הראשונה של דיוק נבחרה בדראפט, כאשר אחרי קופר נבחרו קון קניפל (שארלוט), חמאן מלואש  (יש מצב שזה חמן מלוח?) (פיניקס), סיון ג'יימס (גם שארלוט) וטייריס פרוקטור לקליבלנד קאבלירס. 

בעיני זה קצת מוזר, בטח מאחר ומדובר בקבוצה שנעצרה בחצי הגמר, למרות ששיחק אצלה הפרוספקט מספר אחד. כמה זה מוזר? וולטר קלייטון (שהוביל את המנצחת) נבחר רק במקום ה-18.

 

אור עמית: דראפט, אנא אערף. מדהים שניקו האריסון מצליח איכשהו להתרברב ב""""מזל""""" שהיה לדאלאס עם הבחירה בפלאג. יהיה מעניין לראות עד כמה אייס ביילי ילך רחוק עם ה'לא רוצה לשחק ביוטה' הזה שלו (באופן כללי לא רעיון מבריק לשחק צ'יקן עם דני איינג') וכמה מחמש בחירות הסיבוב הראשון שלהם באמת יקבלו הזדמנות בברוקלין. [יש לי כאן רק 50 מילים אז זה המקום שבו אני מכניס את הפלאג לספר סיכום העונה שממש הרגע מסיימים לכתוב וצפוי להגיע אליכם ממש בקרוב, אז אם עוד לא רכשתם, תלחצו על 'חנות' למעלה ותשתמשו בקוד orangeball בקופה]

 

גבריאל היידו: בדראפט לומדים כל פעם מחדש אילו קבוצות מנוהלות חכם, ואלו קבוצות יישארו מעפנות. אוקלהומה סיטי וסן אנטוניו יילכו על בטוח ויבחרו חכם, מיאמי ובוסטון ייקחו את השחקן הכי טוב שיישאר על הלוח, ודני איינג' ייקח את השחקנים הכי טובים שיש, גם אם הם ממש לא רוצים להגיע לסולט לייק סיטי. בצד השני של הספקטרום יש את הבינוניות של שיקגו, את ההימורים הפרועים של פורטלנד, ואת המעפנים במיוחד- ברוקלין שלקחה חמישה רוקים במחזור אחד, משהו שלא קרה בעבר, וניו אורלינס שתמיד תעשה שטויות, ועשויה לפגוע כבר היום בדראפט של השנה הבאה.  אולי פשוט צריך לסיים עם הניסוי הזה של כדורסל בעיר- זה פשוט לא עובד.

 

בן שרף ודני וולף מצאו בית חדש,  טוב ליהודים? או לפחות ללוח השידורים של העם היושב בציון?

גבריאל היידו:  טוב ליהודים כן, כי יש לא מעט כאלו בברוקלין, אבל גם לא ממש טוב, כי זה מוביל לאינספור אמירות אנטישמיות כלפי הקבוצה. זה אמנם נחמד ששני שחקנים שמייצגים את ישראל משחקים בשוק של ניו יורק והשעות עדיפות, אבל הקבוצה הזאת נבנתה לא חכם, והייתה חייבת להיפטר מכמה מהבחירות שלה תמורת בחירה גבוהה יותר. עם כל השמחה על הבחירה בשרף בסיבוב הראשון ובחוזה המובטח, לא בטוח שהוא ימצא את מקומו, יש לו תחרות עם 2 רכזים אירופאיים רוקים שנבחרו לפניו, והחשש הוא שבברוקלין הימרו על כמות, בתקווה שאחד או שניים מהם יתפסו מקום, לא בטוח ששרף לא יהיה הקרבן.

 

אריק גנות: לנטס יש הרבה מקום תחת התקרה והם עוד הולכים להשתנות, אבל אם הם אכן מתחייבים לעונת פיתוח צעירים זו תהיה קבוצה מעניינת אך מאוד רעה. לשרף יש צ'אנס אמיתי להיות הרכז המוביל של קבוצה כזו, בעוד לוולף אין כרגע יותר מדי מתחרים על דקות.

זה טוב ורע. סביר להניח שבקבוצה כפי שהיא נראית היום יהיו לשרף דקות משחק, ולוולף עוד יותר. הם גם יהיו שחקנים יחסית מרכזיים כשישחקו – לא כוכבי הקבוצה אבל גם לא רול פליירס שכל מטרתם למסור לכוכב, כי אין כוכב. מצד שני, בקבוצה רעה, עם הגנה לא מתואמת והתקפה רעועה, קשה להתפתח וקשה להרשים.

 

מידן בורוכוב: שרף ווולף לא רק שמצאו בית חדש הם מצאו בית משותף, ואם כבר בית אז ברוקלין? זה ממש הבית היהודי.  טוב ליהודים? מצויין ליהודים! יש עוד 2 ח׳ברה שיכולים להשלים מנין 

האם זה טוב ללוח השידורים? לא סבלנו מספיק עם השנים של כספי בקינגס, אבידה בוויזארדס ועכשיו? הנטס שצפויה להיות המרתף של הליגה. ברוקלין השתוללו עם 5 בחירות בסיבוב הראשון, הרבה גארדים וסנטר שצריך כדורסל בידיים.

אני לא חושב שזאת סיטואציה טובה עבורם, נראה שההייפ סביב וולף היה מוגזם, גם ההייפ סביב שרף (היה מוק דראפט אחד ששם אותו בטופ 10 ומשם זה הצית את הדמיון לכל חובבי הכדורסל בציון) הם יהיו שחקני ספסל אבל אני מקווה שיזכו להרבה דקות ובמרוצת העונה יקבלו תפקיד משמעותי יותר.

 

דני אייזיקוביץ':  מצד אחד, יש קהילה יהודית נהדר בברוקלין. מצד שני הם בחרו חמישה שחקנים בסיבוב הראשון כאשר שרף וקופל אחרונים מתוך החמישה. 

הסיטואציה של קופל נוחה יותר, ונסביר. תחילה הרוקי הבכיר הוא איגור דמין שהוא אמנם בגובה 2.06, אבל נחשב לגארד גבוה שצריך ליטוש אבל לא מתחרה על הדקות של קופל. קופל בעיקר יתחרה בקמרון ג'ונסון וניק קלאקסטון. המצב של שרף בעייתי למדי, כאשר לפניו נבחרו גם נולן טראורה (19), דרייק פאוול (22) וזה לפני שהזכרנו שחקנים קיימים כמו קאם תומאס. 

לכן, למרות הרצון לשמוח, נראה שהסיטואציה של שרף תהיה מורכבת מאוד, ובתחושה שלי הוא לא יזכה לדקות רבות העונה.

 

אור עמית:  כן ולא. שניהם הגיעו יחד לברוקלין, קבוצה שמצד אחד נמצאת בתהליך בניה ומצד שני בניגוד לקבוצות טאנקינג אחרות במזרח שישראלים שיחקו בהן אשכרה הראו סימנים של קבוצת כדורסל. מצד אחד יהיה להם מקום להתפתח ולטעות, מצד שני לא בטוח שזה יהיה בקבוצה ה"בכירה", אני מעריך ששרף יעביר חלק ניכר מהעונה בג'י ליג, אולי גם וולף. בנוגע ללוח השידורים – קבוצה שמשחקת הכי במזרח שאפשר, עם קהילה יהודית (וישראלית) גדולה – אמור להיות אידיאלי. לא אתפלא אם בברוקלין יוציאו סט כחול-לבן ויחלקו לקהל כיפות ממותגות ב'יום הזהות היהודית' אחת לחודש.