החלטנו בכדורסל שפל להתחיל מנהג חדש ובו ניתן במה לכדורסל המקומי של מדינה אשר חוגגת את עצמאותה, עם כל מה שרציתם לדעת עליה בהקשר לכדור הכתום. ואין דרך טובה יותר לתת סיפתח לפרויקט מאשר צלילה אל עולם הכדורסל בלטביה, שחוגגת היום את עצמאותה, שהיא כמובן חגיגה מינורית לעומת שבירת שיא הנקודות למשחק של קריסטאפס פורזינגיס שלשום (35 נק', בניצחון של הניקס על הפיסטונס).
אז אם כבר הזכרנו את החבר פורזינגיס, בואו נעבור על הנבחרת הלאומית נכון לימים אלו. קריסטאפס ממשיך ללהטט ב-NBA במדי הניו יורק ניקס, אליו הצטרף השנה דאוויס ברטאנס, שחתם בשורות הסן אנטוניו ספרס לאחר שנתיים מוצלחות בבאסקוניה. תוסיפו לשם את דאיריס ברטאנס שמשחק עבור דייויד בלאט בדרושפקה, יאניס טימה וקספרס ברזינס הענק מזניט סט. פטרסבורג, ותקבלו קבוצה לא רעה בכלל. הלטבים השתתפו ב-14 אליפויות אירופה ואף זכו באליפות הראשונה, שנערכה ב-1935 ובמדליית הכסף ב-1939. פרט קטן בשביל הפיקנטריה: ניצחונה הגדול ביותר בהיסטוריה היה 7:108 על פינלנד באותה אליפות בדיוק. נשבעים לכם: 5:61 בחצי הראשון, 2:47 בשני.
אם כבר גלשנו לדפי ההיסטוריה, משחקה הרשמי הראשון היה ב-29 לאפריל, 1924, אז גברה על אסטוניה 16:20. ככל הנראה היה מדובר במשחק הרשמי הראשון אי פעם בין שתי נבחרות אירופאיות. לטביה הייתה גם אחת המדינות הראשונות שחתמו על ההסכם הראשוני להקמת פדרציית הכדורסל העולמית, נו – זאת שאחראית ל-894 מפעלים שיש היום בכדורסל האירופי, FIBA. בכל אופן, לאחר מלחמת העולם השנייה, מרבית השחקנים הלטבים הבכירים שיחקו עבור נבחרת ברית המועצות.
אגב, במקביל להצלחת הנבחרת המקומית, הייתה גם פריחה של הליגה, בראשות AFK ריגה, אשר זכתה ב-3 אליפויות היורוליג הראשונות בין השנים 1958-1960, תחת הנהגתו של המאמן אלכסנדר גומלסקי האגדי. היא גם סיימה כסגניתה של צסק"א מוסקבה ב-1961 (כאמור, הזכייה הראשונה של הרוסים). אגב, בעונת הזכייה השנייה של ריגה, מכבי ת"א השתתפה לראשונה ביורוליג והודחה מהמפעל לאחר 147:108 לאקדמיק סופיה בצמד המפגשים בסיבוב הראשון (69:50 ו-78:58). הבולגרים דהרו כל הדרך עד לגמר, שם הפסידו 79:58 ו-69:67 ללטבים, שכאמור, זכו בתואר.
ושמא לא נשכח מכדורסל הנשים הנהדר, ובעיקר מקבוצה אחת: דאוגאבה, או TTT ריגה כיום. הבנות של ריגה היו האימפריה הבלתי מעורערת של כדורסל הנשים האירופי. היורוליג לנשים החל בעונת 1958/59 עם זכייתה של סלאביה סופיה. ב-3 העונות שחלפו להן, דאוגאבה זכתה בטורניר, שמטה אותו בעונת 62/63 (שוב, לסופיה), ומאותו רגע – לא השאירו פירור לאחרות. מעונת 63/64 ועד עונת 75/76 (!) זכו הלטביות בטורניר ברצף. הסיבה היחידה שהרצף הנ"ל נשבר הייתה בחירתה של ברית המועצות לא להשתתף בטורניר בעונת 75/76, אז זכתה ספרטה פראג. אך אל חשש: עונה לאחר מכן, ריגה החזירה את התואר ואף הוסיפה 2 זכיות רצופות נוספות בין השנים 1980-1982. מאז, כוחה נחלש מאוד, אך עדיין היא ממוקמת ראשונה במניין הזכיות בטורניר עם 18 כאלו, בעוד ש-ויצ'נזה האיטלקית, השנייה ברשימה, זכתה "רק" 5 פעמים.
גם נבחרת הנשים זכתה להישגים רבים, אך היא עשתה זאת כחלק מנבחרת ברית המועצות, שהייתה מעצמת הכדורסל הגדולה באירופה מ-1950 ועד 1991. במהלך השנים הללו, ברית המועצות זכתה בכל האליפויות, פרט לסגנות אחת לבולגריה באליפות שנערכה בפולין ב-1958. אגב, הזכייה האחרונה ב-1991 הייתה באליפות שהתקיימה כאן בישראל. זאת גם הייתה האליפות המוצלחת ביותר של הבנות בכחול לבן, אותה סיימו במקום ה-8 המכובד. נקודה חשובה נוספת: כשאנחנו אומרים זכייה "אחרונה", הכוונה היא כמובן לזכייה אחרונה כברית המועצות. לאחר פירוקה, רוסיה זכתה בטורניר ב-2003 ביוון, ב-2007 באיטליה וב-2011 בפולין.
נחזור לעת עתה אל כדורסל הגברים: עם צמיחתן של נבחרות אחרות, כוחה של לטביה פחת עם השנים, אך היא עדיין נבחרת של קבע באליפויות אירופה השונות, כאשר הפעם האחרונה שהפסידו את השתתפותם בטורניר הייתה ב-1999 (יש לשים לב שהיא קיבלה מחדש את עצמאותה ב-1991, לאחר פירוק ברית המועצות). את הנבחרת שלנו הלטבים פגשו מספר פעמים במרוצת השנים, כאשר בפעם האחרונה שזה קרה במסגרת האליפות עצמה, גברה ישראל 88:91 (ליאור אליהו סיים עם 26 נק' ו-10 כ"ח) על הלטבים באליפות שנערכה בליטא ב-2011. גם באליפות שנערכה בבלגרד ב-2005 ידנו הייתה על העליונה עם 65:74 בשלב הבתים, הודות ל-18 נקודות מבית היוצר של דרור חג'ג'. כך גם חזר הניגון ב-2003 בשבדיה, עם 75:91 נהדר של הכחולים לבנים בתצוגת שיא של טל בורשטיין, שסיים עם 21 נק', 8 ריב' ו-6 אס', באחת האליפויות היותר טובות של הנבחרת (הפסידה 78:64 לספרד ברבע הגמר, ניצחה פעמיים בבית הניחומים את יוון ורוסיה בהתאמה, וסיימה את התחרות במקום ה-7).
איכשהו, עד כה לא התייחסנו כלל לליגה המקומית: ה"לטביאס באסקטבולה ליגה", או Aldaris LBL בשמה כיום (ספונסר, בערך כמו ליגת "ווינר" אצלנו), החלה את דרכה באופן רשמי ב-1992, זאת כאמור בשל קבלת העצמאות המחודשת ב-1991. שיאנית הזכיות היא ונטספילס, ששלטה בליגה בתחילת שנות ה-2000, עם כי בשנים האחרונות VEF ריגה (קבוצתו הראשונה בקריירה של אקס הפועל י-ם, ארטיום פרחוסקי) מצמצמת פערים וזכתה 4 פעמים באליפות מתוך 6 העונות האחרונות. בעונה שעברה, ואלמיירה אורדו רשמה היסטוריה עם זכייתה הראשונה אי פעם, לאחר שגברה 3:4 על אותה VEF בסדרת הגמר. כיום, אין למדינה אף נציגה ביורוליג או ביורוקאפ, אך ונטספילס מייצגת אותה במסגרת ליגת האלופות (כיום מדורגת חמישית בבית ג').
מבחינת שמות בולטים, ייתכן ושמעתם על השם איינרס בגצקיס – היום הוא עוזרו של דייויד בלאט בדרושפקה ומאמנה הראשי של הנבחרת הלאומית. בעברו, זכה עם ז'לגיריס באליפות ליטא ופעמיים באליפות אוקראינה עם בודיבלניק כמאמן ראשי. גם כשחקן הוא רשם קריירה לא רעה בכלל, אשר כללה זכייה בליגה הנורווגית, 6 זכיות בליגה הלטבית, 2 בליטא ואפילו תואר בודד בליגה הבלטית.
עוד שם מוכר הוא קספרס קאמבלה – הוא, בין היתר, הפסיד עם ריאל מדריד להפועל ירושלים בגמר גביע יול"ב בעונת 2003/04. מצד שני, עוד קודם לכן הוא הספיק לזכות בשתי אליפויות טורקיה עם אנאדולו אפס (אפס פילזן, בזמנו). האיש פעם קלע 41 נק' במשחק יורוליג בודד, מה שמהווה את שיא הנקודות למשחק במפעל, אותו הוא חולק עם בובי בראון, קרלטון מאיירס ואלפונסו פורד (הקלע האמריקאי האגדי, שנכנע למחלת הלוקמיה ב-2004).
אה, וזוכרים את הסנטר אנדריס ביידרינס? עד לבואו של פורזינגיס לליגה, ביידרינס היה הנבחר הגבוה ביותר בדראפט שהגיע מלטביה. הווריורס בחרו בו במקום ה-11 בדראפט 2004 ובמדיה שיחק עד 2013, לאחריה הוסיף עוד עונה במדי הג'אז ובמהלך הקריירה כולה רשם ממוצעים של 6.3 נק' ו-7 ריב' למשחק. עונת השיא שלו הייתה ב-2008/09 כשקלע 11.9 נק' וקטף 11.2 כדורים חוזרים בממוצע להתמודדות.
מכאן, נאחל ללטביה יום הולדת 98 (מאז שהכריזה על עצמאותה ב-18 בנובמבר, 1918) שמח. הלטבים יקחו חלק באליפות אירופה הקרובה גם כן (להזכירכם: ישראל בין המארחות של הטורניר). ב-22 לנובמבר תערך הגרלת שלב הבתים של הטורניר ולאחריה נדע האם נזכה לראות את החבורה של בגצקיס כאן בישראל.
