המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, דני אייזיקוביץ' והאורחים המכובדים רועי ויינברג ספורט 5 ועמית מאיר מ'פוד אראונד'
שיקגו פתחה את העונה בסערה, הפסידה כמה משחקים אבל הרשימו בניצחון על דנבר. כמה הם יכולים לבנות על הפתיחה?
רועי ויינברג: הניצחון על דנבר הרשים, אבל בסוף הם קלעו 130 נקודות ביום מצוין של ג'יילן סמית' ואיו דוסומו, יום שלא בהכרח יחזור על עצמו. אני חושב שהמגבלות ההגנתיות גדולות מדי, אבל החזרה של קובי ווייט יכולה לאפשר להתקפה להיות מספיק טובה בשביל טופ 6. כרגע יש במזרח ארבע קבוצות שבבירור מעליהם (דטרויט, ניו יורק, קליבלנד, אטלנטה). הם יתחרו על שני כרטיסים עם אורלנדו, מיאמי, מילווקי וטורונטו. אני לא חושב שההגנה מספיק טובה בשביל זה, אבל הם מרחק טרייד אחד משם. אל תופתעו אם דניאל גאפורד יחזור לקבוצה בה התחיל את הקריירה. רים-ראנר יפתח לגידי את המשחק ויעזור להם לעלות עוד הילוך.
דני אייזיקוביץ': הבולס משחקים טוב, ונמצאים במאזן מנצח, ג'וש גידי נראה כמו אולסטאר, מאטס בוזליס בעונת פריצה, קווין הארטר, איו ג'ונס, כולם קולעים נהדר ונמצאים בעונת פריצה. ווצ'ביץ' עושה את שלו, ולזה צריך להוסיף את קובי וויט שעכשיו חזר והבולס באמת נראים נהדר. הבעיה, שברגע שעושים טיפה זום אאוט, קולטים שהם בסה"כ בקצב של 46 ניצחונות העונה, וזו התקדמות יפה ביחס ל 39 שהיו בעונה שעברה, אבל קשה לדמיין אותם עוברים את הסיבוב הראשון, כאשר שם כנראה תחכה להם אחת מאטלנטה, ניקס, קליבלנד וכמובן דטרויט וכולן עדיין נראות חזקות יותר מהבולס.
מידן בורוכוב: אני לא יודע עד כמה שיקגו יכולה לבנות על הפתיחה. יש לא מעט מיקרים של קבוצות שהשיגו תוצאות מדהימות ב 5-6 המשחקים הראשונים של העונה אבל דעכו ככל שהעונה הלכה יותר קדימה.
שיקגו יכולה להשתחל לפלייאוף במזרח אבל לא מעבר לזה. אני בספק אם מסוגלת לנצח משחק בפלייאוף ועל סדרה אין מה לדבר. בסך הכל מדובר בקבוצה בינונית שזוכה לעדנה מכמה שחקנים.
אני מתאר לעצמי שרבים ראו את סל הניצחון של ווצביץ מול פורטלנד אבל החלק הרע מאוד היה אובדן של 21 הפרש ברבע האחרון. ככל שהעונה תתקדם ועם פציעות פה ושם הבולס יחזרו למקומם הטיבעי (אזור הפלייאין). בעונה של 82 ניצחונות גם שור יתפוס גרגיר.
אריק גנות: לראשונה מאז שדרק רוז נפצע בפלייאוף 2012, אפשר לזהות סיבות לאופטימיות בשיקגו. ג'וש גידי, שפרץ בחצי השני של העונה שעברה, נראה נהדר וקרוב מאוד לממוצע של טריפל דאבל עם 20 נק', שעשוי לזכות אותו גם באולסטאר וגם בשחקן המשתפר. ווצ'ביץ' ממשיך להיות סנטר התקפי סופר יעיל. בוזליס מתקדם לפי התחזית האופטימית, ושחקנים כמו ג'ונס, הרטר, דוסונמו, פטריק וויליאמס וג'יילן סמית', שלא נראו כמו יותר משחקני קצה רוטציה, מצליחים להיראות כמו שחקני NBA ראויים. קובי ווייט ביכולת מצוינת מאז שחזר מפציעה רק מוסיך לאופטימיות.
הקבוצה הנוכחית תגיע פליי אין, אבל נמצאת במצב מצוין לטרייד – שאם יקרה, יכול להזניק אותה לצמרת המזרח.
עמית מאיר: שיקאגו נתנו ריצה מאד יפה לקראת סוף העונה שעברה. היה אפשר להאמין שהריצה הזאת לא היתה לחינם. אבל אף אחד לא ציפה לתחילת עונה כזאת מרשימה שלהם. אמנם הגיע רצף של 5 הפסדים שנעצרה דווקא בדנבר, אבל אני חושב שאחרי הרבה מאד שנים, יש בשיקאגו עתיד אמיתי. ג'וש גידי משחק כמו אול סטאר ומגרד את ממוצע טריפל דאבל העונתי וכל המספרים שלו העונה הם הכי טובים שלו בקריירה עד עכשיו. מאטאס בוזליס משחק ברמה של השחקן המשתפר (רק שהוא נופל על עונה שיכול להיות שהתואר הזה הולך להיות הכי צמוד). ווצ'ביץ' משחק כמו מבוגר אחראי ובכלל העתיד ורוד בשיקאגו.
אטלנטה נראים טוב גם בלי יאנג. זמן לטרייד? ותמורת מה?
עמית מאיר: אני לא חושב שאטלנטה צריכים לעשות טרייד על יאנג. עם כמה שג'ונסון משחק נפלא, יאנג עדיין השחקן הכי טוב והכי חשוב באטלנטה. נכון שהצד ההגנתי חלש אבל האפסייד ההתקפי שלו כל כך משמעותי בסדרת פלייאוף וביחד עם הבנייה הנכונה שעשו בקיץ, אפשר למצוא מספיק מקומות לחפות עליו. ובצד ההתקפי, יש לא מעט חתיכות שירוויחו בענק מיכולת המסירה שלו.
אם אני שם את כל זה בצד רגע וחושב מה יכול להיות יעיל במקומו, אני לא בטוח שיש לי תשובה לזה. הקבוצה היחידה שהגיוני שתיקח אותו היא דאלאס והכלום ההתקפי שיש שם. אבל אין להם שום דבר מה להציע שאטלנטה יקחו.
רועי ויינברג: ההוקס משחקים כדורסל מדהים, אבל הכל מתחיל בג'יילן ג'ונסון. אם העונה נגמרת היום הוא שחקן של חמישיית ליגה שנייה, אבל היא נגמרת באפריל והוא שיחק 56 ו-36 משחקים בשתי העונות שלו כשחקן חמישייה. אני לא חושב שהוא יכול להישאר בריא לאורך זמן ולכן אני חושב שהם צריכים שחקן שיכול להוביל התקפה. האם זה טריי? הוא קולע באחוזים רעים בשתי העונות האחרונות, אבל שחקן שמתעלה בפלייאוף. אני לא חושב שיש שחקן מוכן שיכול בהכרח לשדרג אותם. אם הם חושבים שג'ונסון שחקן של 65 משחקים בעונה? אז כן, הייתי מנסה להביא את אנתוני דייויס. קשה מאוד להאמין בזה.
דני אייזיקוביץ': חד משמעי כן, אבל זה לא יקרה.
זה לא יקרה, כי פשוט אין כרגע אף "קלף" שנכון להחליף אותו ביאנג. נקודת התורפה העיקרית הייתה ונשארה בעמדת הרכז, ולמרות שהקבוצה רצה יפה בלעדיו, אם רוצים לעשות טרייד זה יהיה כדי להביא גארד אקספלוסיבי אחר. השחקן היחידי שאפשר לחשוב עליו כרגע זה מוראנט, וקשה מאוד לדמיין טרייד שכזה.
מצד שני, הקבוצה צעירה ורצה יפה בלעדיו, ואם רוצים לחשוב קדימה, כנראה שהתקרה שלהם איתו ברורה מאוד. לכן, הטרייד מתבקש אבל לפחות כרגע קשה לדמיין חבילה טובה, צריך לחכות שעוד קבוצה חזקה מאוד תחליט לפרק הכל. למשל בוקר בפיניקס, או משהו בסגנון.
מידן בורוכוב: יפה שההוקס מנצחים בלי יאנג. הפיל בחדר – האם הקבוצה יכולה לרוץ טוב בלעדיו? מאחר ויאנג מסיים חוזה בסוף העונה ואם ההוקס לא בונה עליו להמשך היא חייבת לחפש עליו טרייד.
הבעיה המרכזית? אין אופציות מספיק טובות עבורו.
קראתי שיש הצעות על טרייד עם למלו בול. אני ממש לא חושב שזה מה שאטלנטה צריכה. בול מוכשר אבל לא יביא שום ערך מוסף. אני לא רואה הרבה קבוצות שיקפצו על יאנג. יכול להיות שטרייד על ג׳ה מוראנט יכול לעבוד ל-2 הקבוצות. כנראה שהפתרון הוא תמהיל של שחקנים משלימים + בחירת/בחירות דראפט
אולי משהו עם הג׳אז.
אריק גנות: בהחלט זמן לטרייד. למרות שההוקס תמיד הקיפו את יאנג בשחקני הגנה טובים, הם אף פעם לא הצליחו לייצב הגנה סביב חור הגנתי ענק כמוהו. העונה הם הוסיפו עוד סטופרים, נותנים הגנה ראויה ונמצאים משחק אחד מהמקום הרביעי במזרח.
בלי יאנג ההוקס חסרים יוצרים בהתקפה, ונכון בשבילם לחפש שחקן יוצר שאולי פחות טוב מיאנג, אבל הוא גם פחות חור התקפי. ג'א מוראנט ולאמלו בול עשויים להתאים, אבל שניהם מגיעים עם סל צרות בפני עצמם – מוראנט הוא הד קייס ובול נוטה לפציעות ולהחלטות תמוהות. גם מארי מהפליקנס יכול להתאים, אבל לא הצליח במיוחד כשהיה שם ומצבו הבריאותי גם לא מבטיח.
וולף ושרף לא מרשימים בפתיחת העונה הפכו לשחקני קצה סגל/ ג'י ליג. איך הם חוזרים לרלוונטיות?
אריק גנות: שרף קיבל הזדמנות. הוא הראה יכולת יצירה ומסירה שהן לגמרי ברמה של שחקן לגיטימי בליגה, וגם ההגנה שלו היתה סבירה, אפילו סבירה פלוס. הבעיה היתה שהקליעה שלו לא הייתה גרועה, אלא לא קיימת. 23% משלוש ו-26% מהשדה הם לא מספרים שמזמינים דקות משחק. הוא צריך לשפר קליעה, ודחוף.
וולף פשוט לא קיבל הזדמנות, וזה מבאס לאור הדלילות בקו הקדמי של ברוקלין. במשחקי הג'י ליג הוא מראה בדיוק את אותן יכולות ואותן חולשות שראינו ממנו – היצירה והקליעה הטובה לצד כמו איבודים מוגזמת. והכי גרוע – וולף ושרף מככבים, אבל הקבוצה מפסידה.
ללא שיפור בקליעה של שרף ובאיבודים שלל וולף, קשה להיות אופטמיים.
עמית מאיר: מהרגע שהם נבחרו, אמרתי שהם יגיעו בשלב מסוים לג'י ליג. זה היה ידוע שהם לא מוכנים להיות אפקטיביים כאן ועכשיו.
מי שעקב אחרי שרף, יודע שהוא קיבל כל כך הרבה יסודות למשחק שלו בכל מקום שהיה בו. וגם בנבחרות הצעירות ראו שמדובר בשחקן מיוחד. רק שימשיך לעבוד קשה והוא יהיה שחקן הרבה יותר מליגיטימי בליגה בעתיד.
אצל וולף המצב יותר מסובך. אצלו יש בעיות מובנות שיהיה קשה להיפטר מהם. חוסר האתלטיות וחוסר המהירות שלו מונעים ממנו להגיע לרמות שהוא רוצה להגיע אליהן. גם שחקן עם סט יכולות מאד נדיר אבל בעיות פיזיות שקשה להימנע מהן. נחכה ונראה מה יקרה.
רועי ויינברג: הבעיה כאן מתחילה מהנטס. קבוצה מזעזעת שבבנייה מחדש וכמעט לא נותנת דקות לצעירים, אולי מתוך מחשבה למקסם את ערך הטרייד של קלאקסטון ופורטר ג'וניור עד פברואר. אני חושב ששניהם יכולים לשחק יותר, בעיקר וולף שנראה מדהים בג'י ליג. לדעתי אצלו השינוי צריך להיות בעיקר פיזי, כי הוא כבד מדי בשביל לשחק כ-4 וזאת העמדה הטובה ביותר שלו. שרף דווקא בכיוון ההפוך, הוא יכול להיות סמול פורוורד או סקנד גארד לא רע (ולא רכז כמו שהיה כששיחק עד עכשיו). הוא פתח בעמדה הזאת בג'י ליג ושיחק מחצית לא רעה, אבל נפצע.
דני אייזיקוביץ': העונה ארוכה מאוד וברוקלין לא מלקקת דבשם בהיעדרם. איגור דמין הרוקי "הבכיר" קולע 7 נקודות עם 3 אסיסטים, לא משהו מרגש. בנוסף, קאם תומאס הגארד הבכיר פצוע ואולי יחזור עוד כחודש, כך שכל מה ששרף צריך לעשות זה לשחק טוב בליגה השנייה ויהיו לו עוד הזדמנויות.
בעמדות הפנים באופן מפתיע נראה שיש יותר יציבות עם קלאקסטון, נואה ושארפ, אבל מדובר בסה"כ בשלושה שחקני רוטציה רלוונטיים מה שגורם לפורטר ג'וניור לשחק כמעט 50% מהזמן שלו כפאוור פורוורד. זה אומר שגם כאן ההזדמנויות יגיעו, ואם וולף ידע לנצל את הקליעה מבחוץ הוא בהחלט יכול למצוא את עצמו ברוטציה של ברוקלין.
מידן בורוכוב: אומרים על ניו יורק שאם תצליח שם אז תצליח בכל מקום. אני ממש לא בטוח שהמשפט הזה נכון לגביי הנטס. שרף צריך להתאושש מהפציעה, הוא קיבל יותר הזדמניות מוולף אבל ממש לא הרשים, יש לו בעיה רצינית מאוד בקליעה וזה משהו שחייבים לפתור. (26 אחוז מהשדה, 23 אחוז מה -3) דני וולף לא קיבל הזדמנות רצינית וכרגע קשה לדעת איך הוא ישתלב בליגה. נראה שעבודה קשה ואימונים כולל השתפשפות בג׳י ליג יכולה לעזור אבל פערי הרמות כל כך גבוהים שאני לא בטוח שזה יעזור כשהם יחזרו לקבל דקות משחק בליגה.
עדיף לקבל הזדמנות כשחקני ספסל ולצבור בטחון, גם ככה בנטס אין ציפיות גבוהות במיוחד.
הפליקנס פיטרו את ווילי גרין. מה הלאה?
מידן בורוכוב: בוא נראה מה הנסיבות שהובילו לפיטורין של גרין פתיחת עונה מזעזעת קבלה בזרועות פתוחות את הגארד ג׳ורדן פול איבדה שחקנים כמו מק׳ולום ואינגרם לא התמודדה עם בעיות המשקל של זאיון ווילאמסון אולי הפתרונות לג׳ו דומארס אבל כרגע נראה שהם בדרך הבטוחה להיות בתחתית המערב
הבחירה בג׳יימס בורוגו למאמן נראית לי כמו פלסטר ולא כמו הפתרון שהקבוצה צריכה (הוא לא הבריק בשארלוט) נראה שצריך לחפש בית חדש לזאיון וללכת לרי-בילד דחוף.
שמעתי שדאלאס מחפשת טרייד על דיוויס אולי כדאי לשקול לתת לו לפרוש בשקט בניו אורלינס
אריק גנות: קשה לראות סיבות לאופטימיות. למרות סגל שיש בו לא מעט שחקנים ותיקים, הפליקנס אחרונים במערב. זאיון שוב פצוע, ונראה שכבר אפשר לוותר על התקווה לראות עונה בריאה שלו אי פעם. מארי פצוע וספק אם יחזור העונה. פול היה ונשאר רעה חולה. הצעירים סבבה בשביל רוקיס, אבל לא משהו שאפשדר לבנות עליו לזמן הקרוב. וטריי מרפי לבד זה לא מספיק.
בעיקרון קבוצה כזו צריכה לוותר על העונה וללכת על הדראפט, אבל הפליקנס היו מספיק טפשים כדי לתת לאטלנטה אפשרות להחליף איתם בחירות בדראפט הקרוב. אז מה שנשאר להם זה לנסות לגרום לשחקנים שלהם להיראות טיפה יותר טוב, בתקווה לטרייד על בחירות.
עמית מאיר: מה הלאה בניו אורלינס? בגדול כלום. הם כבר מעכשיו צריכים להתחיל לתכנן את העתיד. וזה לא יהיה קל כי הבחירה הגבוהה שלהם בדראפט הקרוב הולכת לאטלנטה והבחירה הנמוכה יותר הולכת למילווקי. הפליקנס אמורים כנראה לסבול בשנתיים הקרובות. התקווה היחידה שלהם לעונה הנוכחית והבאה זה קפיצה משמעותית ביכולת של ברב ג'ונס וטריי מרפי.
בעיניי, הפיטורים של ווילי גרין לא רלוונטיים כי הוא לא היה יכול לעשות יותר מדי עם הסגל הנוכחי. סגל חלש וחסר מעוף.
אמנם אני מאמין גדול בזאיון והוא תמיד טוב כשהוא משחק אבל חוסר היכולת שלו להישאר בריא פשוט פוגעת בקבוצה. אף אחד לא ירצה לקחת אותו.
רועי ויינברג: לעבור לסיאטל. סתם, הבעיה שלהם היא קודם כל הצוות הרפואי. אנחנו מדברים על זה כבר שנים, אבל רק העונה זאיון שיחק בחמישה משחקים, דז'ונטה מארי באפס וגם ג'ורדן פול החמיץ כמה. אני לא חושב שמאמן אחר הופך אותם לקבוצה תחרותית, אני חושב שאין להם ברירה כל עוד הבחירה אצל אטלנטה. שחקנים כמו טריי מרפי וזאיון בני ה-25 צריכים להתחרות על פלייאוף כבר עכשיו, צריך לבנות הגנה טובה סביבם. בכנות, לא נראה שהבעיה שם היא בעיה של כדורסל. הארגון רע. לא מקרי שדייויס והולידיי זכו באליפויות אחרי שעזבו. זאיון ומרפי לא ברמה הזאת, אבל התקרה שלהם נמוכה בהרבה מכל מועדון אחר.
דני אייזיקוביץ': ריבילד. מאז שזאיון הגיע, הם ניסו להיות קבוצה מנצחת, כל פעם בטרייד כזה או אחר, מהלכי חיזוק ולרגע אפילו היה נדמה שהנה זה קורה, רק שזאיון יצליח להשלים חצי עונה ברצף. בינתיים זאיון שוב שיחק 6 משחקים מתוך 15 העונה.
אז מה עושים?
באופן מפתיע (או שלא?) הנכס הכי גדול שלהם זה זאיון, והגיע הזמן להכיר באמת שהוא לא יממש את הפוטנציאל שלו בפליקנס. הסיבות לא משנות (צוות רפואי, אווירה לא נכונה, אימון), מה שמשנה זו השורה התחתונה. בשורה התחתונה הוא הנכס הכי גדול שהם יכולים להחליף כבסיס לעתיד טוב יותר.
אוקייסי פותחים את העונה בסערה למרות חסרונו של ג'יי דאב ופציעות נוספות. כמה הם יכולים לאתגר את שיא הניצחונות?
דני אייזיקוביץ': העונה ארוכה מאוד, רק בעונה שעברה הקאבס פתחו את העונה במאזן 15-0, לחילופין מי זוכר שיוסטון בעונת האליפות של 93-94 פתחה במאזן 15-0, אבל סיימה במאזן של 58-24.
כאמור, האתגרים עוד יבוא, אבל הת'אנדר בניגוד לאחרות עמוקה ונראית השנה אפילו טוב יותר מאשר בעונה שעברה. למרות הפציעות, זה לא קורה במקרה, צ'ט שיחק רק 32 משחקים בעונה שעברה והעונה כבר 12 והוא עלה מ-15 ל-20 נקודות למשחק. הארטנשטיין בכלל לא פתח את העונה הקודמת, והעונה כבר עם 16 משחקים.
עם החזרה הצפויה של ג'יי דאב, יש להם את כל הכלים והעומק הרלוונטי לאיים על שיא הניצחונות.
מידן בורוכוב: אין יום רע בהגנה ו-OKC מובילה את הליגה בדיפנסיב רייטינג בזמן שהיא מובילה גם בנט-רייטינג יש ל-OKC את כל הסיבות להגיע ל-74 ניצחנות אבל אני בספק אם ישימו את זה למטרה.
המערב נחלש באופן מובהק לעומת השנה הקודמת ויש את התנאים. כקבוצה OKC עובדת מצויין. גם בימים הגדולים של פופביץ בספרס לא היה בינגו כל כך מטאורי בשחקנים המשלימים.
מי שמע על אג׳יי מיטשל?
שג״א מפלרטט עם 90/50/40 ושיאי המשחקים הרצופים של משחקים עם 20+ כל אחד יודע את מקומו בערב נתון כל שחקן יכול לקלוע 20 נקודות.
הם מסוגלים להגיע ל 74, אני בספק אם זה יקרה
אריק גנות: הם במצב מצוין לכך. את העונה שעברה הם סיימו עם 68 נצחונות, כאשר במשחק ה-16 של העונה הם עמדו על 4 הפסדים. העונה הם עם הפסד יחיד במשחק ה-16. כלומר, אם הם יכולים לנצח בקצב של העונה הקודמת מעתה והלאה, השיא בסכנה.
והם אמורים להיות טובים יותר. צ'ט התבגר ונראה כמו אולסטאר ושחקן חמישיות הגנה, אולי DPOY. אג'אי מיטשל הפך לשחקן מועיל. וואלאס, קארוסו והארטנשטיין הם יחידת חיסול הגנתית שספק אם ראינו מאז דטרויט 04'. וכמובן SGA, שמאתגר את יוקיץ' במירוץ ל-MVP למרות שהוא נח ברבעים רביעיים.
בהנחה שג'יי דאב חוזר כמו שצריך, 73 נצחונות הם הישג ריאלי לחלוטין.
עמית מאיר: מה שקורה העונה עם הת'אנדר זה לא הגיוני בעליל. אם עונה שעברה חשבנו שהיתה להם הגנה היסטורית, העונה הם עוד יותר טובים. וזה עוד בלי ג'יילן וויליאמס שהוא שחקן הגנה מהטובים בליגה.
מה שעוד יותר הזוי זה היעילות ההגנתית שלהם בדקות ששגא לא משחק. 4-5 ימים לפני כתיבת שורות אלו, היתה לת'אנדר יעילות הגנתית של 92!!!!!! כששגא היה על הספסל.
אג'אי מיטשל נראה מדהים ומספק נקודות כאופציה שנייה אמינה. מקום 1 ראשון בשיפור ממוצע הנקודות מהעונה שעברה (מקום שני דני אבדיה).
כרגע לא נראה מי שיעצור אותם ו-70 ניצחונות נראה כמו משהו בלתי נמנע. ובקצב הזה, אולי גם ה-73.
רועי ויינברג: עוד לפני העונה האמנתי שהת'אנדר יכולה להגיע ל-70 ניצחונות. לנצח 73 משחקים מרגיש לי יעד קשה, והשאלה היא באמת כמה הם ירצו. הווריירס בזמנו נתנו כ-40 דקות למשחק לסטף ודריימונד באפריל והם התפרקו בפלייאוף. הת'אנדר ילמדו מזה, למרות שכבר עכשיו יש משחקים בהם שיי לא משחק רבעים שלמים וג'יילן וויליאמס יחזור. אני מאמין שהם יתנו להם יותר מנוחה לקראת סוף העונה. השאלה הגדולה היא כמה דנבר תהיה קרובה, כמו שגולדן סטייט לא הייתה רצה עד 73 ניצחונות אם לא הייתה מאחוריה סן אנטוניו של 67. מצב בו הת'אנדר מנצחים מעל 70 משחקים ודנבר מעל 65 ריאלי בעיניי.
