המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, מידן בורוכוב, דני אייזיקוביץ', והאורחים המכובדים עמית מאיר מ'פוד אראונד' ורועי ויינברג מ'ספורט 5'
משחקי הכריסמס! רשמים?
רועי ויינברג: .למדנו איך לנצח את אוקלהומה סיטי. הספרס הצליחו, שוב, לפרק את המשחק מולם לחמישה משחקים של אחד על אחד ומראש לנטרל את השטף הקבוצתי ואת הגנה הקבוצתית של הת'אנדר. לא בטוח שדנבר ויוסטון מסוגלות באותה הדרך, אבל הן ינסו. האלופה חלמה לפני שבועיים על 74 ניצחונות. עכשיו? ריפיט זה הצלחה מסחררת. למדנו גם, או שבעצם קיבלנו אישור, לעומק של הספרס. פוקס, הארפר, קאסל ודווין ואסל יכולים לנצח משחק לבד ומושלמים לסגנון הזה. מועמדת לאליפות, טופ 3-4 בליגה.
אריק גנות: אוהדי הספרס הכי שרופים לא היו חולמים על שלושה נצחונות על אוקייסי בפרק זמן קצר כל כך, עם וומבניאמה בהגבלת דקות. ההגנה ההיסטורית של הת'אנדר התפרקה מול יכולת הובלת הכדור של פוקס, הארפר וקאסל, שהצליחו לייצר מצבי קליעה כמעט בכל התקפה. הספרס מבססים את עצמם כהבטחה שכבר מקיימת.
הניקס הצליחו להוציא ניצחון ממשחק שכבר נהיה גמור, בקאמבק הכי גדול שלהם העונה. מיטשל רובינסון נתן שיעור יפה תחת הכותרת "איך להשפיע על משחק כדורסל בלי לקלוע".
הלייקרס לא מצליחים לשמור באופן כללי, וכשריבס מוגבל גם לא מצליחים לקלוע מספיק. הימים שבהם לברון יכל להשפיע על המשחק בצורה מכרעת כנראה חלפו.
מידן בורוכוב: יצא טוב למשבץ, אחד מימי הכריסמס הטובים ביותר. נראה שההחלטה לשבץ 4 משחקים מערביים לעומת אחד בלבד בקונגרס המזרחי עשו את ההבדל. הניקס בקאמבק מרשים מול קליבלנד שנראית בבעיה רצינית.
הספרס באו להוכיח שהם פור-ריל עם הפסד בית ראשון ל OKC שמאבדת גובה. קארי הגיע ל 26 אלף נקודות בקריירה במשחק מול דאלאס. הלייקרס בצניחה חופשית לא נראית בליגה של הגדולות במערב.
הקינוח של הערב היה שילוב של טרימיסו עם פנקוטה. משחק לפנתאון חגי המולד של יוקיץ שסיפק לילה בלתי נשכח במשחק שהיה הטוב של הערב.
דני אייזיקוביץ': הבטיחו וקיימו. קודם כל הדרמה בין הקאבס לניקס.
הקאבס קיבלו חזרו את מובלי והזכירו לנו כמה פוטנציאל יש להם. 8 דקות לסיום, הם עוד הובילו ב-16 הפרש. אבל הניקס לא פרייארים ומאוד אוהבים את הרגעים האלו, ברונסון, קולק, אנונובי וברידג'ס בקאמבק אדיר הופכים את הקערה ומשאירים אותו לדמיין על אולי סדרת פלייאוף נהדרת בין השתיים.
בצד השני, הספרס עם ניצחון שלישי על הת'אנדר ופתאום נראים כמו הקריפטונייט שלהם, וכדי לקנח קיבלנו גם משחק נהדר עם הארכה בין דנבר למינסוטה, כאשר יוקיץ' מעל כולם עם טריפל דאבל מדהים של 56 נקודות, 16 ריבאונדים ו-15 אסיסטים. ערב למסגור.
עמית מאיר: הדבר הכללי שהכי צעק לי זה שמתוך ה-5 משחקים, רק 2 קבוצות מהמזרח. מראה שגם בליגה הבינו עד כמה הבדלי הרמות לא מפסיקים לגדול.
כל פעם אנחנו אומרים שהוא לא יכול להפתיע אותנו עוד יותר, מגיע יוקיץ' ונועץ עוד הופעה היסטורית. אני באמת מאמין שאפשר כבר להכניס אותו לדיוני הסנטר הכי גדול בכל הזמנים. הוא עושה דברים בדרגות אלמותיות.
הלייקרס בבעיה רצינית. ההגנה שלהם רעה עד לא קיימת. וביום שהשלשות לא נכנסות, אין להם דרכים לנצח כי אין להם שחקן שובר שיוויון בצבע כמו שנגון.
נכון להיום, סן אנטוניו יושבים לאוקייסי עמוק בראש. מעניין לראות את הת'אנדר יתאוששו מזה.
אחרי ההתלהבות הראשונית בתחילת העונה ממיאמי עושה רושם שהיא די איבדה גובה. מיהרנו לשבח? משבר קטן וזה חולף?
עמית מאיר: מיאמי במאזן 2-8 ב-10 משחקים האחרונים. משבר קיים. אבל גם יש כמה דברים קטנים בתוך המשבר שצריכים להדליק נורה אדומה. נראה שבמיאמי התפתחה סוג של תלות בנורמן פאוול. אחרי תחילת עונה מסחררת, נראה שפאוול חזר טיפה למימדים הרגילים שלו ובשביל במיאמי, זה לא מספיק. בנוסף. החזרה של טיילר הירו לא עשתה לקבוצה טוב כל כך. ניצחו את שני המשחקים הראשונים איתו ומאז הם בריצה השלילית שלהם. אמנם עדיין משחקים בקצב הכי גבוה בליגה אבל הקצב פחת קצת וזה גם מפריע.
להגיד שמיהרנו לשבח, אני לא בטוח כי הציפיות מראש לא היו גבוהות אבל הם עדיין חזק במירוץ לטופ 6.
רועי ויינברג: למדו איך לשחק מול מיאמי. ההתקפה של ההיט הייתה שינוי מרענן, עם כמות פיק-נ'-רול נמוכה בקטע היסטורי, אבל היה בה משהו כמעט קומוניסטי. זה לא יכול לעבוד כשהשחקנים לא שווים וכשהסגל לא מספיק טוב. אני חושב שההיט לא נערכו כמו שצריך לחזרה של טיילר הירו שעיקמה את הרוטציה ופגעה מאוד בביטחון של קלאל וור (ומשם גם בבאם אדביו). תוסיפו לזה את נורמן פאוול, שחקן של תקופות כמו שראינו גם בקליפרס בשנה שעברה, ויש פה שילוב – למדו אותם ומראש הם נוטים למגמות כאלה. הקבוצה עדיין צריכה להיות בטופ 6, כמו כל שנה, ולהיפטר מהירו. כמו בכל שנה.
אריק גנות: מיאמי הפסידה 8 מ-9 המשחקים האחרונים שלה, ולפני כן עמדה על מאזן של 14-7, המתאים ל-56 נצחונות עונתיים. זה לא מאזן הגיוני לקבוצה מוגבלת בסך הכל, שאין לה אולסטאר אחד מובהק בסגל. למרות ההתלהבות משיטת ההתקפה החדשנית שספולסטרה פיתח, הם לא היו קבוצת התקפה טובה.
במשחקים האחרונים הם סובלים משילוב של לו"ז לא קל, פציעות של הירו ושחקנים נוספים, ואולי גם עייפות אחרי הקצב הרצחני שבו פתחו את העונה.יש להם קבוצה לא רעה ואם הירו יצליח להישאר בריא הם אמורים להגיע לפלייאוף, אבל לא לעבור סיבוב.
מידן בורוכוב: מיאמי הפתיעו עם פתיחת עונה מעל הציפיות למרות הפציעות עם סגנון משחק חדשני (דיברנו על כך בעבר) זה נראה כמו משבר קצת יותר רציני ממשהו חולף. 8 הפסדים ב 9 משחקים זה חימר למחשבה עבר ספולסטרה. מיאמי מאבדת גובה והיא יכולה לרדת למקום שמוביל לפלייאיין במזרח. מהנסיון שלי, הרבה פעמים הרבע הראשון של העונה מתעתע וגורם להסקת מסקנות לרוחב.
מיאמי לא חומר לטופ של המזרח, לדעתי הם מכוונים לטרייד גדול שינחית כוכב גדול (מישהו אמר יאניס?) שיציל את המשך העונה שלהם.
דני אייזיקוביץ': מיאמי פתחו את העונה עם 7 ניצחונות ו-6 הפסדים. לאחר מכן, הגיע רצף מפתיע של 7 ניצחונות ב-8 משחקים שגרם לכולם לחשוב שהם נהדרים. אבל הרצף היה מול ניקס נטולי ברונסון, גולדן סטייט בלי קארי ובאטלר, דאלאס בלי דיוויס וקיירי ובאופן כללי קבוצות שלא היו בכושר טוב.
כלומר הם חזרו למימדים הטבעיים שלהם, קבוצת פלייאין במזרח, סביב מקומות 7-9, ומאזן של 50%.
אני חייב להודות, שחשבתי שחלק גדול מההצלחה קשור להשפעה של נורמן פאוול שהיה נהדר שנה שעברה בקליפרס, ואולי הדביק את מיאמי, אבל התוצאות הנוכחיות מראות שסופה של הסטטיסטיקה להתיישר.
לזכותם יאמר שהירו פצוע וגם פאוול לא 100% כשיר.
הליגה עדכנה על עלייה של כמעט 90 אחוז ברייטינג העונה לעומת שנה שעברה, ושיאי רייטינג של 15 שנה. אחרי ששנים התלוננו נמצא הפתרון? מה קרה באמת?
דני אייזיקוביץ': נתחיל מהסוף, העונה הנוכחית משודרת בעוד ערוצים (NBC, AMAZON) שלא היו בעבר, והדיווח נטו של הליגה מדבר על כמות סה"כ, ולא על רייטינג בפועל. כלומר העלו את הנגישות, והתוצאה עליה בצפיות.
יחד עם זאת, יש גם ריח של "שינוי" באויר.
קודם כל, טורניר הגביע, שנראה שהקבוצות לוקחות אותו ברצינות, קיבלנו קרב אדיר בין הת'אנדר לספרס, ואז הספרס חסרי הניסיון בעטו בדלי מול הניקס. בנוסף, בשעה טובה, יש תחושה של חילופי דורות וכוכבים חדשים שמרגשים את הקהל. מי יעצור את שיי? איך מתמודדים אם וומבי? האם הניסוי של יוסטון יעבוד?
כל הסיפורים, יוצרים עניין וכמובן מושכים עוד קהל.
עמית מאיר: אני מודה שאני לא מאלה שמעניין אותם הדברים האלה. אני אוהד של המשחק ומצידי להיות היחיד בעולם שיצפה במשחק אם אני אוהב אותו. אבל דבר אחד מאד בטוח. המשחק לא יכול להיות יותר עולמי ממה שהוא כרגע. כל הטופ 5 בליגה הם לא אמריקאיים. ואני מאמין שגם הרעיון של לפתח את בליגה באירופה מוסיף. והכי פשוט. הרמה הכללית מרקיעה שחקים. כמות הכישרון פשוט מטורפת. וכמעט לכל קבוצה יש איזה סיפור כלשהו שאפשר לעקוב אחריו. מהקבוצות הצעירות והלא מנצחות ועד אוקייסי שבטופ.
ואני לא יודע אם אני צודק פה אבל קשה לי להאמין שהסקנדלים שצצו בקיץ ובתחילת העונה לא השפיעו.
רועי ויינברג: הסיפור של הרייטינג, בעיניי, מתחלק לשניים. קודם כל הרבה יותר קל לראות את הליגה באמזון פריים. זה חלק גדול מהסיפור, כי בסוף הרייטינג נמדד רק בארה"ב וזאת שאלת הרגלי צפייה לעומת כבלים מיושנים. מעבר לזה, השיח סביב הליגה השתנה. ברגע שהתכנים שרצים ברשתות הם התוכן של פריים, עם בלייק גריפין ודירק נוביצקי שמדברים על כמה הליגה טובה, זה עושה חשק לראות אותה. בטח כששנה שעברה אלה היו שאקיל אוניל וצ'ארלס בארקלי המרירים שרק טינפו על כוכבים כל שבוע, הרימו לעצמם רייטינג ופגעו בליגה כשהם דיברו רק על עצמם. ההפך הגמור מהתוכן המדהים של מי שבאמת אוהב כדורסל, ולא את עצמו.
אריק גנות: חלק מהסיבה הם שינויים טכניים בזמינות הצפיה. המעבר ל-NBA, ESPN ו-Prime פתח יותר חלונות שידור ארציים והעלה את הזמינות להמון צופים. בחלק מהערים היו חסימות מקומיות שהוסרו ואפשרו ליותר אוהדים לראות את הקבוצה שלהם.
סיבה נוספת היא טורניר הגביע והפנמה של הצופים את המשמעות שלו. פתאום אפשר לראות בדצמבר קבוצות נותנות את הכל על הפרקט, ומין מיני פלייאוף שגם ב-NBA יש לו חוקים משלו. זה מוצר יותר מעניין משנים קודמות.
ואולי גם ההצלחה של אוקייסי, מסבירה את הרייטינג. בשנים הקודמות הסיפור של הליגה היה קצת מסובך, וכשיש team to beat מובהקת הרבה יותר קל להסביר לאוהד הקז'ואל מה מעניין.
מידן בורוכוב: אני חושב שהיו לא מעט נסיבות שהובילו לירידה ברייטינג. כמי שעוקב אחרי הליגה במשך שנים, אני חושב שהליגה נמצאת במצב הבריא ביותר שלה. תחרותית, גם קבוצות משווקים קטנים מצליחות, ונראה שהפלייאין פשוט פתח את הליגה לחלוטין.
כשקבוצות צעירות כמו הספרס, דטרויט ו OKc מצליחות זה מסקרן הרבה יותר מעוד משחק של גולדן סטייט. המשחקים מהנים יותר, קצרים יותר ולהוציא 3 קבוצות שאף אחד לא רוצה לצפות בהן. כל קבוצה ובכל ערב אפשר לקבל לפחות משחק אחד מותח ומעניין.
אפשר לזקוף ולתת קרדיט לטורניר פתיחת העונה שהיה מוצלח ועם הניקס שתרמה לרייטינג הגבוה.
החמישיה שלכם לאולסטאר במזרח?
מידן בורוכוב: אני אבחר בחמשייה עם נציג מכל קבוצה בטופ 5 במזרח.
קייד קנינגהאם שסוחב את דטריוט לעונה חלומית
ג׳יילן ברונסון שמקבל ממני (ומג׳וש הארט) לייק גדול
ג׳יילן בראון הנציג של בוסטון כי אי אפשר לבחור את ג׳ו מאזולה
טורונטו קבוצה מאוזנת, אין שם כוכב מעל כולם אז נלך עם ברנדן אינגרם המושמץ
טרייסי מקסי מפילדלפיה בעונת סופר מקסי
אם אני זורק את אינגרם, הייתי מכניס את דורן מהפיסטונס או את דונבן מיטשל למרות עונה רעה של קליבלנד
דני אייזיקוביץ': קשה למצוא חמישה שחקנים, בריאים ובכושר טוב כרגע במזרח.
למרות זאת, קייד שמוביל את דטרויט וברונסון שמוביל את הניקס ראשונים ברשימה.
מקסי בעונת שיא של 31.7 נקודות וגם הרוויח את מקומו.
בשבילי ג'יילן בראון גם נמצא בעונה נהדרת כאשר בוסטון פשוט נהדרת. במקום שנקבל טנקינג, הם חזק בתמונת הפלייאוף.
אחרון חביב, יאניס. אמנם היה פצוע המון השנה, אבל הוא צפוי לחזור בזמן, ועדיין שיחק 17 משחקים שבהם קלע 28.9 נקודות עם 10 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.
מיטצ'ל בעיני לא ראוי לאור העונה המבאסת של הקאבס, ופרנץ ואגנר כן היה ראוי לטעמי אבל גם הוא נפצע ולכן בקרב בין הפצועים בחרתי ביאניס.
עמית מאיר: טייריס מקסי זה הראשון. אי אפשר להתעלם ממה שהוא עושה העונה. 31 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק. אלה מספרים של סופרסטאר.
קייד קנינגהאם בעיניי הגארד הכי טוב במזרח העונה בינתיים. כמובן שהמאזן עוזר לזה. הוא הרכז הכי שלם כרגע בליגה.
אחד השחקנים הכי אהובים עלי העונה הוא סקוטי בארנס. 19.3, 8 ו-5. עושה הכל על המגרש. ואחד השומרים הכי טובים בליגה.
אי אפשר להתעלם מג'יילן ברונסון. 29 נקודות ו-6.6 אסיסטים. ניו יורק במקום השני ובמאזן 8-2 ב-10 משחקים האחרונים ונראה שהניקס מצאו את הקצב שלהם.
בוסטון הרבה יותר טובים ממה שציפו וג'יילן בראון הרבה מעל כולם. 29.4, 6.4 ו-4.9. כוכב.
רועי ויינברג: קייד קנינגהאם, ג'יילן ברונסון, טייריס מקסי, ג'יילן בראון, יאניס אדטוקומבו. קייד וברונסון שני השחקנים הכי טובים של שתי הקבוצות הטובות ביותר. יאניס בעיניי השחקן הטוב במזרח כשהוא בריא. שלושתם באנקר בכל חמישייה. בעיניי גם בראון, שקולע 29 נקודות למשחק בקבוצה של 11:18 שמפתיעה ויכולה לעשות גמר אם טייטום איכשהו חוזר העונה. עונה שמאוד דומה לפיפן 1994 ושווה גם חמישיית ליגה. במקום החמישי התלבטתי בין מקסי, דונובן מיצ'ל, סקוטי בארנס וג'יילן ג'ונסון. הלכתי עם מקסי שסוחב קבוצה רעה לילה אחרי לילה ומשחק לבד. אם הוא לא יתפרק עד האולסטאר (כשהוא מקבל 40 דקות במשחק)? הוא החמישי.
אריק גנות: שלוש הבחירות המובנות מאליהן הם פוינט גארדים: קייד הוא השחקן הכי טוב באופן מובהק בקבוצה הכי טובה במזרח, והמקום שלו בחמישיה בלתי ניתן לערעור. ג'יילן ברונסון הוא השחקן הכי טוב בקבוצה השניה, עם ממוצע הנקודות הכי גבוה בקריירה שלו. פילדלפיה של מקסי אמנם פחות מצליחה, אבל קשה להאשים אותו אישית בכך – הוא נותן עונה מבריקה ומחזיק בממוצע הנקודות השלישי בליגה.
דונובן מיטשל נותן לא פחות מחבריו לעמדה. למרות ביטול העמדות, קשה לבחור ארבעה מאותה עמדה, אבל הוא לא ממש מותיר ברירה.
והחמישי הוא ג'יילן בראון, שלקח את בוסטון הרבה יותר רחוק מהציפיות.
יאניס? פצוע מדי. לא העונה.
החמישיה שלכם לאולסטאר במערב?
אריק גנות: שלושה שחקנים במערב הם ברורים מאליהם. יוקיץ' הוא בבירור השחקן הכי מרשים בליגה, שג"א לא מפגר אחריו בהרבה, ואי אפשר לא לבחור את לוקה.
משם זה מתחיל להסתבך. קרי נהדר העונה, אבל אולי הקשיים של הווריורס פוגעים במעמדות שלו? אפשר לא לבחור את אנט? מה לגבי דוראנט? בוקר שמשאיר את פיניקס בתמונת הפלייאוף בעונה שכולם כבר זרקו לפח? העונה הבריקה של שנגון ביוסטון? דוראנט שלא עוצר? מה עם וומבי?
מכל האפשרויות קרי ואנט הכי דומיננטיים, וגם יקבלו יתרון כבחירות רגילות ומוכחות.וומבי פצוע מדי, דוראנט ובוקר קצת פחות מדי דומיננטיים, ושנגון בחירה ראויה אבל יחכה לתורו בחמישיה עוד עונה.
מידן בורוכוב: במערב זה הרבה יותר קשה אבל הרבה יותר קל
שג״א בעונה נוספת שבה הוא מנפק מספרים מרשימים עם יעילות מרשימה
יוקיץ׳ ועוד פעם יוקיץ׳ זה השחקן הכי ראוי לפורמט
רוצה לומר וומבי אבל הגיע זמנו של ד׳ארון פוקס השועל שלרוע מזלו משחק בקונפרנס עם גארדים שהם טאבו באולסטאר
גם בגילו המופלג ולמרות שאני אני חי בשלום עם הבחירה הזו (בחרתי בדני) אלך עם קווין דוראנט
לוקה בעונה חלומית, השחקן הכי טוב בליגה אחרי יוקיץ לדעתי הצנועה
דני אייזיקוביץ': במערב יש המון אפשרויות, קודם כל אבדיה (לא באמת).
ראשונים, באנקר בפנים שיי ויוקיץ', ולדעתי אין מה להסביר.
גם דונצ'יץ', בעונה של 34 נקודות, 8.8 אסיסטים ו-8.6 ריבאונדים רק שיהיה בריא, והוא באנקר בפנים.
הנבחר הרביעי חייב להיות וומבי. הקהל רוצה לראות את וומבי משחק עם יוקיץ' ולוקה, ואין ספק שהוא גם ראוי לזה.
בנציגות האמריקאית אני בוחר את אנתוני אדוארדס שמוביל את מינסוטה לעונה נהדרת והוא בעצמו עם 28.7 נקודות למשחק. בזאת יתכן שאנחנו סוף סוף רואים את חילופי הדורות. לברון, סטף ודוראנט לא נמצאים אצלי בחמישייה. למרות זאת, יש לי תחושה שהקהל יכניס את סטף לפני אדוארדס.
עמית מאיר: נתחיל בשחקן הכי טוב בעולם. ניקולה יוקיץ' עושה דברים שכבר מרגיש מנוגדים לכל דבר שאפשר לדמיין. אחד משחקני ההתקפה הכי טובים אי פעם.
שגא חייב להיות ברשימה. ה-MVP המכהן שיפר כל אספקט במשחק שלו ונראה כמעט בלתי עציר. אי אפשר להוציא אותו מהקצב שלו.
לוקה דונצ'יץ' בעונה פסיכית. 33.7, 8.5 ו-8.7. מספרים לא הגיוניים אם מוציאים את יוקיץ' מהמשוואה.
רק מקום 8 כרגע אבל בלי סטף קרי, אין גולדן סטייט. הקלע הגדול בהיסטוריה נותן הרגשה שכל מה שיצא לו מהיד, יכנס לטבעת.
ואי אפשר להוציא את החייזר מהחמישייה. וומבי שחקן של פעם בהיסטוריה. ולכו להתווכח עם 8 ניצחונות רצופים.
רועי ויינברג: שיי גילג'ס אלכסנדר, לוקה דונצ'יץ', אנתוני אדווארדס, ויקטור וומבניאמה, ניקולה יוקיץ'. ארבעה מהחמישה קונצנזוס, וסביר שהחמישי יהיה לברון ג'יימס או סטף קרי. מבחינה מקצועית נטו הלכתי על אדוורדס, הסקורר של מינסוטה שהתחילה לנצח קבוצות טובות. הם במאזן 10:20, כשלכל קבוצה אחרת במערב יש שניים או שלושה שחקנים שראויים למשחק. לא לטימברוולבס, עם כל הכבוד לג'וליוס רנדל. ראיתם מול הניקס ומול הת'אנדר, כנראה שתי הפייבוריטיות לגמר, שהוא לוקח את המשחק על עצמו גם בהתקפה וגם בהגנה. אלפרן שנגון, ד'ארון פוקס ודווין בוקר גם ראויים בעיניי, אבל העונה של האנטמן אדירה. מרחם על מי שיפגוש אותו בפלייאוף.
