המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', מידן בורוכוב, נמרוד כהנוב ואורח מיוחד: ערן סורוקה.
טורניר ה-NCAA מאחורינו. רשמים מהישראלים בטורניר ובכלל?
ערן סורוקה: בטורניר המכללות אנחנו מחפשים בדרך כלל את הסינדרלות – אבל גם בין המדורגות 1, היו "שוות יותר" ו"שוות פחות". קופר פלאג זכה לרוב אור הזרקורים – רק שהוא יזכור את הטורניר, בו נראה נפלא עד הדקות האחרונות של חצי הגמר, מהסיבות הלא נכונות. חברו לקבוצה קמן מלואץ' דפק לעצמו את המניה בפיינל פור. אני רוצה את קאן קנופל בפורטלנד. דני וולף מוכן ל-NBA לגמרי, הוא צריך להיבחר טופ-20 ולהגיע לקבוצה עם מאמן קליעה טוב. עמנואל שארפ העלה לעצמו את המנייה, עד חצי הדקה האחרונה של הגמר; אם יבחר ללכת לדראפט, נראה שחוזה דו-כיווני יהיה התסריט האידיאלי עבורו.
מידן בורוכוב: טורניר סולדי, הסינדרלות לא הגיעו לנשף. 4 המדורגות הראשונות בכל אזור הגיעו לפיינל פור, זה עושה צדק עם המשחק אבל פחות מעניין.
דני וולף נתן טורניר סביר ומטה, מישגן עמדו בציפיות עם הופעה בסוויט 16. לא טורניר שיגדיל לו את מניות הדראפט וגם לא יוריד אותן.
הסיפור המעניין זה עמנואל שארפ, ויוסטון בכללי עם הפסד שלישי שלה בגמר מ 3 ניסיונות (שוב במשחק צמוד) שארפ סיפק רגעי מאני בחצי הגמר על הראש של דיוק וקופר פלאג. כמעט וקנה את עולמו בגמר כשניסיון שלו לנצח את המשחק לא צלח. נתנחם באזרחות הישראלית של טוד גולדן, ששיחק בעבר במכבי חיפה.
אריק גנות: כמה חבל על עמנואל שארפ. אחרי טורניר טוב וחצי גמר טוב, הוא נראה כמו בחירת סיבוב שני טובה – שחקן שהאפסייד שלו הוא רול פלייר, אבל אחד כזה עם תפקיד ברור. לא מנהל משחק, אבל יכול להעביר את הכדור את החצי, לשמור חזק גם אם לא ברמה הכי גבוהה, ובעיקר לקלוע שלשות, בפרט שלשות קלאץ', באזור ה-40%. כזה שיכול לפרוח ליד מוביל כדור דומיננטי. מזכיר מישהו.
במקום זה הוא איבד את עשתונותיו, איבד את האליפות, וכנראה הקטין מאוד את הסיכויים שלו להיבחר.
דני וולף עשה בערך את מה שצפו שיעשה. הוא שחקן מיוחד, וזה אמור להספיק לבחירה בסיבוב הראשון מחוץ ללוטרי.
דני אייזיקוביץ': נתחיל מהסוף, וולף וגם שארפ מסיימים עונה נהדרת.
וולף נבחר לנבחרת המצטיינים של המחוז הדרומי, למרות ההדחה המוקדמת ונראה שהוא הבטיח לעצמו בחירה בסיבוב הראשון, אחרי שהוא גם הראה יד רכה מהשלוש, ריבאונד ומסירה מרשימים.
במקרה של שארפ היו לו עליות וירידות וסיומת קצת מבאסת עם מהלך אחרון שסיים את העונה בטעם רע, אבל סה"כ גם במקרה שלו, נראה שהטורניר העלה את המניות שלו.
אה והיה גם אחד קופר פלאג שעמד בציפיות בענק, למרות שלא לקח בסוף את האליפות, נראה שהוא הבטיח לעצמו את המקום הראשון בדראפט הקרוב.
נמרוד כהנוב: קודם כל, היה ממש אחלה של טורניר. גם היו קאמבקים מטורפים, משחקים צמודים, הפתעות (בהתאם לעובדה שגם השנה לא היה בראקט מושלם) וזוכה שהרשימה מאוד, אותי לפחות באופן אישי. אין מה לומר שיש כמה שחקנים שסומנו עוד מלפני תחילת הטורניר והוכיחו את עצמם (כמו לא מעט משחקני דיוק שהרשימו לאורך הטורניר – עד הקריסה מול יוסטון בפיינל פור).
גם בפן הישראלי יש במה להתגאות – דני וולף המשיך להרשים בפן ההתקפי, והעלה את מניות הדראפט שלו, עמנואל שארפ על אף הטעויות הקשות בגמר, היה מהמובילים שהביאו את יוסטון לגמר.
כרמלו אנת'וני בהיכל התהילה. דעתכם?
נמרוד כהנוב: אני חושב שמדובר באחד הפורוורדים המוכשרים ביותר בתקופת חיינו, קלעי מחונן, וכנראה אחד השחקנים הגדולים ביותר שלבשו את מדי ארצות הברית בטורנירים בינלאומיים.
אני מאוד שמח בשבילו, ובעיקר חושב שמגיע לו להיכנס ולהיזכר בהיכל התהילה. אמנם, וזה אמנם גדול, ההצלחה הקבוצתית שלו היא לוקה בחסר בלשון המעטה (בעיקר כי לא הצליח להוביל את ניו יורק להצלחות קבוצתיות מי יודע מה). למשך שנים רבות, הוא היה נחשב לשחקן מאוד אגוצנטרי, כזה שחושב רק על עצמו ולא ממש רואה אף אחד למעט ההצלחה שלו.
בשורה התחתונה – אחלה מלו, אבל לא ייזכר בתור אחד הגדולים אבר.
ערן סורוקה: כרמלו אנתוני ראוי לחלוטין להיכל התהילה. במשך 15 שנים הוא היה אחד הסקוררים המשובחים בליגה הזו, נשק בלתי עציר בהתקפה, גם כשסגנון המשחק השתנה סביבו. גם אם לא תרם הרבה באספקטים אחרים, ולא זכה בתארים – רק על זה מגיעה לו ההכרה. לא פחות מעשרות אלפי הנקודות שקלע ב-NBA, מגיע לו להיבחר גם על כך שתמיד התייצב למשימה בנבחרת הפסים והכוכבים והיה גדול הקלעים שלה, לפחות עד שקווין דוראנט עקף אותו. וגם ברמת הקבוצות בהן שיחק, הוא הצליח להביא את דנבר לפסגות חסרות תקדים (לפחות עד שהגיע איזה סרבי אחד) ונתן לאוהדי הניקס סיבה לשמוח בשנים קשות.
מידן בורוכוב: אני לא מבין למה כרמלו שנוי במחלוקת לגביי היכל התהילה. הוא צריך להיות שם וזה נו בריינר. קריירת NBA סולידית ביות, תואר מכללות עם סירקיוז ויצוג מכובד מאוד בנבחרת ארה״ב (היה שלב שהיה מלך הסלים של הנבחרת במשחקים אולימפיים) יש מי שיגיד שהקריירה של כרמלו הייתה פספוס וילין על האופי שלו. הוא נחתך בפראות מיוסטון ביחס למעמד שלו ובשלהי הקריירה קיבל תפקיד של שחקן ספסל.
בדנבר היה כיף לצפות בכרמלו, התקופה שלו בניקס הייתה פספוס ללא הצלחת פלייאוף משמעותית, אחר כך זה נגמר עבורו.
הוא אף פעם לא היה שחקן עם הישגים בליגה (בפלייאוף) וחבל.
אריק גנות: מלו הוא מסוג השחקנים שכולם יודעים שהם טובים, אבל הרבה לא מעריכים אותם. אפשר להבין למה – הוא היה פיור סקורר, לא שחקן הגנה גדול, לא ריבאונדר, לא מאלה שאומרים עליהם שהם הופכים אתה שחקנים מסביבם לטובים יותר, ואפילו לא סקורר יעיל במיוחד.
אבל את ההישגים שלו אי אפשר לקחת. רק על הקריירה האולימפית שלו מגיע לו HOF – שלוש מדליות זהב, ואחת ארד כשחקן צעיר, כשהוא מוביל את נבחרת ארה"ב בנקודות וריבאונדים היסטורית. הוא תמיד ידע לקלוע כשהיתר התקשו. הוא הגיע לאולסטאר 10 פעמים, אול NBA 6 פעמים – גם אלה הישגים שרק הם מביאים אותו ל-HOF, וגם לקח אליפות מכללות.
דני אייזיקוביץ': 10 הופעות אולסטאר, תואר מלך הסלים ב-2013 ומקום תשיעי ברשימת הקלעים המובילים בהיסטוריה, למישהו באמת יש ספק אם הוא ראוי להכנס או לא?
מאחר וברור שהוא ראוי, אני חושב שאולי יהיה נחמד דווקא להזכיר כמה רגעים אייקונים. זה התחיל עוד במכללות אחרי שהוביל את סירקיוז לאליפות ה-NCAA.
בשנת 2008 היה חלק מנבחרת היסטורית וכוח מרכזי, כשהוא הקלעי המוביל בחלקים גדולים מהמשחקים כולל שיא אולימפי של 10 שלשות במשחק נגד ניגריה.
בדומה לוינס קרטר, גם מלו, לאחר שדעך ידע למצוא את מקומו בתור שחקן מסייע נהדר ודווקא בשלהי הקריירה הייתה תחושה שאולי, התנהלות דומה הייתה מובילה להצלחות גדולות יותר כשהיה בשיאו.
מי מהקבוצות ללא יתרון ביתיות במזרח מסוגלת להפתיע בפלייאוף?
דני אייזיקוביץ': מילווקי מגיעה עם השחקן הטוב ביותר (יאניס) וסגל מסייע לא רע בכלל עם קוזמה, לופז, טרנט ואמנם בלי לילארד אבל מספיק כלים כדי להוות איום. למרות זאת, אני מאמין שהניקס יעשו את העבודה.
במקרה של דטרויט, יש כאן סיכוי גבוה מאוד. דטרויט מגיעה בכושר נהדר, עם ווטרנים בשלים וחבורה צעירה שרוצה להוכיח את עצמה. טוביאס האריס קיבל מעט מאוד קרדיט על ההצלחה של פילדלפיה, אבל איכשהו בלי להיות כוכב הגנתי ובלי להיות כוכב התקפי, כשהוא בקבוצה יש איזון נהדר של כל השחקנים.
קייד מתפתח להיות כוכב ראשי וביזלי הסקורר הזה שיכול להתפוצץ לרגע, דטרויט לגמרי קבוצה שיכולה להפתיע בסיבוב הראשון.
נמרוד כהנוב: היחידים שאני באמת חושב שיהיו יכולים להפתיע ולעלות ללא ביתיות לחצי הגמר והלאה זה מילווקי, אבל גם זה אני לא מאמין שיקרה.
כלומר, אם אני מסתכל על אחוזים בטח לאור העובדה שהם משחקים ללא דמיון לילארד עד העונה הבאה, לא הייתי נותן להם יותר מ-40% לעלות שלב.
הפעם, הקבוצות המובילות במזרח הן פייבוריטיות לעלות: קליבלנד, בוסטון, ניו יורק ואינדיאנה מאוד דומיננטיות בתוך המזרח, ובעיקר שתי המובילות שנראות כמה רמות מעל שאר הקבוצות בקונפרנס שלהן. הקבוצות שיעלו מהפלייאין יהיו בעיניי ללא סיכוי ממשי לעבור את הגדולות ודטרויט יעשו צרות לניו יורק, אבל הם צעירים מדי כרגע.
ערן סורוקה: זו לא תהיה קבוצה מהפליי-אין! סליחה על הספוילר למי שממש קיווה לכוון שעון לסדרה בין קליבלנד לקבוצה צעירה וחביבה שמשחקת מהר עם גארד אוסטרלי מרשים, או קבוצה מפלורידה שנמצאת בדיכאון מאז ינואר. אנחנו נשארים כנראה עם דטרויט ומילווקי. באופן כללי, הבאקס התאוששו לא רע מפתיחת עונה קטסטרופלית, זכו בגביע, ובהיעדרם של בובי פורטיס ודמיאן לילארד, שחקני משנה כמו קוזמה, ריאן רולינס וקרייג פורטר ג'וניור – שייתכן שהיה צריך להיות בכלא, אבל בהינתן המצב הנוכחי, הוא אחד המהלכים הכי טובים שעברו מתחת לרדאר בטרייד דדליין – צברו ביטחון. גם אם לא יפתיעו, לפחות יוכלו לאבד יתרון 3:1 (וואטס אפ, דוק?)
מידן בורוכוב: הקבוצות בפלייאין ישחקו עבור הזכות לחטוף סוויפ מקליבלנד ובוסטון, כל תוצאה אחרת תהיה הפתעה.
האם דטרויט מסוגלת לנצח את הניקס בסדרה? מאחר וזו הופעת פלייאוף ראשונה לקבוצה שהייתה במקום האחרון בליגה בעונה הקודמת קשה להאמין שהם יצליחו להדיח את הניקס ללא ביתיות, מצד שני הניקס…. הקבוצה הגדולה בכל הזמנים בעלילה לא הגיונית.
מילווקי מול אינדיאנה תהיה סדרה טובה מאוד, אבל האם דוק ריברס מסוגל להפסיד שוב סדרה לאחר שיגיע ל 3 ניצחנות? בוודאי!!
אני מקווה עבור יאניס שיצליח לסחוב את הבאקס. היללו את יוקיץ ואת שג״א העונה (בצדק) כשגם יאניס סיפק עונה מטורפת שלא תספיק. (שוב)
אריק גנות: הניקס נראים פגיעים כרגע. הם לא מצליחים להבטיח את המקום השלישי. ברונסון חזר מפציעה אבל לא במיטבו, ולא ברור שיהיה כשיר לחלוטין. ג'וש הארט פצוע, מיצ'ל רובינסון לא ממש חזר מהפציעה הארוכה, והקבוצה מאוד דלילה בספסל. הבאקס, בכושר מצוין, לגמרי במצב להפתיע אותם אם הם ידרדרו למקום הרביעי. לפיסטונס הצעירים יהיה קשה יותר, אבל גם זה לא לגמרי מופרך.
כרגע המצ'אפ של הבאקס הוא מול אינדיאנה, ולמרות שהפייסרס פייבוריטים לא ברור שיש להם את הכלים לעצור את יאניס, שנמצא בכושר MVP. את דטרויט הפייסרס אמורים לנצח, יש להם מצ'אפ טוב מולם והם צברו הרבה ניסיון בעונה שעברה.
אוקייסי נראית כמו פייבוריטית במערב, אבל לא היה לה קל מול הלייקרס. אילו חולשות שלה נחשפו במשחקים האלה?
אריק גנות: ההצלחה של אוקלהומה סיטי מבוססת קודם כל על ההגנה שלה. היא קבוצה טובה ברמה היסטורית, עם מספרי הגנתיים שאופיניים לתחילת שנות האלפיים ומספרי שיא בחטיפות ודפלקשנז.
אבל גם ההגנה שלה מוגבלת. היא לא מאוד גדולה בקו האחורי, ולכן מתקשה מול גארדים גדולים כמו לוקה וריבס. היא מתבססת חזק על ידיים זריזות, אבל מוסרים גדולים מצליחים לתפקד התקפית למרות זאת. בשני המשחקים מול הלייקרס אוקייסי ספגה 123 נק' בממוצע, ולא נראה שהם מסוגלים לעשות מולם את אותם קווצ'ים הגנתיים שהם יודעים לעשות.
זה אומר שהם יצטרכו לנצח משחקים כאלה בהתקפה, ויש להם את הכלים לעשות את זה – אבל לא בהכרח בעקביות.
דני אייזיקוביץ': נתחיל בזה שהלייקרס ניצחו במשחק הראשון בזכות תצוגת קליעה מדהימה של 22 שלשות ב-55%, אבל החלק היותר חשוב זה שהם עצרו את התאנדר על 99 נקודות לעומת 136 במשחק העוקב.
מבחינת חולשות, יש את עניין חוסר הניסיון ואת התלות המוגזמת בשיי וג'יילן וויליאמס. במשחק הראשון הלייקרס עצרו אותם על 26 ו-16 בהתאמה, במשחק השני שיי וג'יילן קלעו 42 ו-26, וזה לבד 26 נקודות.
ויש את נושא העונשין והשיפוט, במשחק הראשון שיי הגיע לקו 0 פעמים לעומת 11 במשחק השני.
בפלייאוף אפשר לצפות שההגנות יתהדקו והשיפוט יאפשר הגנות חזקות יותר, זו עשויה להיות אחת מנקודות התורפה המשמעותיות של התאנדר
נמרוד כהנוב: את האמת ?
אני לא מאמין שאפשר, וגם צריך, לבחון את החולשות שנחשפו במשחק אחד ספציפי מול קבוצה איכותית אחרת. אם אנחנו כן מדברים על המשחק הזה, אני משער שמה שיכול להדאיג את הקבוצה הטובה ב-NBA זה אך ורק העובדה שהם לא הצליחו להחזיר את עצמם למשחק אחרי הפער שנפתח בתחילת המשחק – כן, יש גם נסיבות מקלות כמו העובדה שהלייקרס קלעו שיא שלשות במחצית הראשונה וגם ששיי לא הצליח להגיע לקו. בכלל. משחק שלם!!!
אפשר גם לדבר על זה שג'יילן וויליאמס היה חלש, אבל לדעתי זה היה רק משחק נקודתי ולא משהו שמעיד על משהו.
ערן סורוקה: אוקלהומה סיטי היא הפייבוריטית הכי לא פייבוריטית שאני זוכר. למרות עונה רגילה מטורפת, יש כאן שילוב חסר תקדים בין עובדת היותם הקבוצה הצעירה בליגה, שהכוכבים שלה מעולם לא עברו יותר משלב אחד בפלייאוף, לבין עצם קיומם של שחקני היכל תהילה כמו סטף ובאטלר וקוואי ויוקיץ' ולברון ולוקה, כשיש מצב שרק כדי לעלות לגמר הם יצטרכו סדרות נגד שלוש מהקבוצות שלהם. את חסרון הגובה ויתרון המהירות והידיים הזריזות הם הפכו לשיטת משחק קטלנית בעונה הסדירה, ועדיין הדרך בה יוסטון הלמה בהם עם גודל ופיזיות, והלייקרס חבטו בהם עם גודל, ניסיון והנעת כדור חכמה, צריכה לפחות להכניס בהם כמה גרמים של ספק.
מידן בורוכוב: הייתי לוקח את המשחקים מול הלייקרס בערבון מוגבל, אוקלהומה סיטי לא הגיעה עם החרב על הצוואר ורף הלחץ היה נמוך. במשחק הראשון הלייקרס שיחקו את אחד המשחקים הכי טובים שלהם העונה עם הצגת תכלית (22 מ 40 מדאון טאון). OKc קבוצת ההגנה הטובה בליגה ספגה 85! נקודות ב-2 הרבעים הראשונים מול הלייקרס ו-16 שלשות. אני לא יודע אם הלייקרס תצליח לשחזר יכולת קליעה כזו.
לוקה מתחיל לשחק כמו השחקן האימתני שהוא (תודה ניקו האריסון!) כשלוקה משחק ככה הוא בעיה ל 29 קבוצות, אין הרבה מה לעשות מולו.
OKC צריכה הרכב סמול בול למנוע הופעות כאלה מולה בעתיד.
https://www.youtube.com/watch?v=KBhnmlvFc1w
מייקל מאלון וקלווין בות' בחוץ. מה דעתכם על ההחלטה?
מידן בורוכוב: הלם מוחלט, זה לא מכבד כלפי מאמן כמו מייק מאלון אבל לפחות דנבר הרוויחה את יוקיץ כמאמן!! נראה שבות׳ ומאלון לא הסתדרו, האם זה מצדיק פיטורים 4 משחקים לסוף העונה? ממש לא.
מה גם שאין תוכנית להביא מאמן ראוי עם כל הכבוד לאדלמן ג׳וניור. דנבר קבוצה קצרה מאוד, אולי אפילו קצרה מידי. הם איבדו 2 חתיכות בפאזל ולא מילאו את השורות (בעיקר בגלל מגבלת שכר)
לא הופתעתי ככה מאז הפיטורים של דיווד בלאט.
זה מסר לא טוב, אי אפשר לדעת איך העונה תסתיים. דנבר מסוגלת ללכת עד הסוף במערב. מה בער לדנבר לעשות ניקוי אורוות בעיתוי הזה? ולמה ניקו האריסון עדיין מועסק?
אריק גנות: העיתוי מאוד מוזר. דנבר מגיעה לפלייאוף לא כפייבוריטית, אבל בהחלט כקונטנדרית. החלפת המאמן עכשיו מאותתת על ויתור על העונה. החלפת ה-GM עכשיו פשוט לא רלוונטית, המועד הבא לקבל החלטות הוא באזור יולי.
בות' היה צריך ללכת מזמן. דנבר לא הצליח להקיף את יוקיץ' במספיק כשרון. היא נתנה חוזה גדול מדי לפורטר ונתקעה בלי יכולת להשתפר. הניסיון לגדל שחקנים צעירים לא הצליח מספיק. היא גם לא הצליחה להביא שחקני מינימום מועילים.
לגבי מאלון המצב פחות ברור. נכון שההתעקשות שלו לשחק עם ווסטברוק בדקות ההכרעה מוזרה, אבל על זה מפטרים מאמן מצליח שכבר הביא אליפות? וגם מה הציפיות מהמחליף שלו?
דני אייזיקוביץ': בות' האמין בפיתוח צעירים, או יותר נכון בחיסכון פיננסי, חלק מהסיבה המשמעותית לויתור על פופ ובראון בשנתיים האחרונים. לפי הדיווחים הייתה בינו ובין מאלון מלחמה "קרה" סמויה. בסופו של דבר, נראה היה שהקרב הזה פגע מאוד בחדר ההלבשה וההנהלה פשוט החליטה לעשות קאט לשניהם במקום לבחור צד. לטעמי – טעות.
מאלון מאמן נהדר ולמרות שאולי אפשר להוציא יותר מפורטר, אני חושב שהוא הוכיח את עצמו בעבר. אני הייתי מוותר על בות' ופותח את הכיס בקיץ. כי למרות הכל, דנבר בריאה עם עוד שניים שלושה שחקנים, זו קבוצה שיכולה לאיים תואר, ותואר בסוף גם מתורגם למרצ'נדייז, כלומר כסף. המון כסף.
נמרוד כהנוב: וואו. לקח לי תקופה של כמה שעות לנסות ולקלוט איך אפשר לפטר את אחד המאמנים הטובים בליגה, ובטח אחד המוערכים שבהם. אבל אז צללתי קצת יותר לפרטים וניסיתי להבין מה יכול להוביל לזה – ריבים עם ההנהלה על זה שהם לא רצו ורוצים לפתוח את הארנק באופן עקבי, שיטת משחק שבלונית שתלויה אך ורק ביוקיץ', הסתמכות מעט מוגזמת על ווסטברוק היו כנראה חלק מהסיבות שהובילו לפרידה הזו.
ועדיין!
יש כאן משהו אבסורדי בפיטורים, ממש שנייה לפני הפלייאוף. כנראה שזה מסוג הדברים שאחריהן נוכל להעניק צל"ש או טר"ש
ערן סורוקה: אם שיי לוקח MVP, את זר הפרחים הראשון הוא צריך לשלוח למשרדים של משפחת קרונקי בדנבר. רגע לפני הסוף כשאתה באמצע קמפיין MVP כמו יוקיץ', הדבר האחרון שאתה צריך זה שיזכרו שהקבוצה שלך היתה כל כך כושלת מבחינת הבעלים, שהוא החליט לפטר את המנג'ר והמאמן באופן חסר תקדים חמישה ימים לסיום העונה הסדירה. חילוקי הדעות בין מאלון לבות' היו ידועים כבר שנים, אבל ההשתהות בקבלת ההחלטה העמידה את הנאגטס במצב שבו כמעט בלתי אפשרי לעשות ריצת פלייאוף מוצלחת, ומעמיסה על דייויד אדלמן לחץ לא הוגן. מאלון הרוויח בעשור האחרון לפחות את הזכות לסיים עונה כמו שצריך.
