המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', מידן בורוכוב ועמית מאיר מ'פוד אראונד' וינון בר שירה מג'אמפ בול.
ממפיס פיטרה את טיילור ג'נקינס – מחשבות? יש אפשרות להצדיק את המהלך? למה דווקא עכשיו?
מידן בורוכוב: החלטה לא מוצדקת ולא ברורה של ממפיס, הם פיטרו מאמן שהיה חלק מההתפתחות של הקבוצה ובעיתוי ממש גרוע. אפשר להצדיק את המהלך אם יש ארוע שהשתיקה יפה לו. האמריקאים עובדים ב-PC על מלא ולא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בתקשורת (יודוקה, בלאט)
בדרך כלל עוזר מאמן הולך יחד עם המאמן, החלטה של ממפיס לתת את המושכות לעוזר הפיני חסר הניסיון קצת מוזרה. לפני מאבקי מיקום ולפני פלייאוף זאת החלטה שהיא – loss loss לכולם.
אריק גנות: מסתבר שהיתה היסטוריה ארוכה של קשיים בין ג'נקינס לג'א, שהיו להם חזונות שונים באשר לאיך הקבוצה צריכה להיראות. ג'נקינס הסכים ללכת עם ג'א תקופה מסוימת, ואז חזר לדרך הקודמת, מה שיצר חיכוך והכריח את ההנהלה לקבל החלטה.
זו לא החלטה טובה. לג'א יש מניירות של סופרסטאר, אבל כרגע הוא לא סופרסטאר. ממפיס בלי ג'נקינס נראית זוועה, וירדה ממיקום שנראה בסיכוי גבוה ליתרון ביתיות לחצי משחק מעל המקום השמיני והסיכון של הפליי אין. מאוד קשה לשנות מקצה לקצה את צורת המשחק של קבוצה, ולעשות את זה בשלב הזה של העונה פחות או יותר מבטיח הדחה בסיבוב הראשון.
דני אייזיקוביץ': השמועות אומרות שרצו לפנות מקום לעוזר המאמן ליאסאלו שנראה שהשאיר חותם מאוד חיובי ושינה את ההתקפה. אבל לדעתי הסיבה היא חוסר אמון בין השחקנים לבין ג'נקינס וראיה שונה על העתיד של ממפיס. אחרת הם היו מחכים לקיץ.
הראיה הבולטת היא החזרה של מוראנט "מפציעה" בדיוק איך שג'נקינס פוטר. עוד שחקן שהסטטוס שלו השתנה זה זאק אדי שזכה לשחק 32 דקות נגד גולדן סטייט, הכי הרבה העונה. השימוש באדי תואם לציפיות של ההנהלה שרצתה לראות את אדי מתפתח יותר.
אני דווקא לא מתחבר למהלך, כי ממפיס עמדו בציפיות במלואן העונה, אבל כאשר מאמן מאבד את חדר ההלבשה הדרך החוצה קצרה מאוד.
עמית מאיר: בעונה בה יש כל כך הזיות והחלטות לא מובנות על גבול המטומטמות, טיילור ג'נקינס איכשהו מוצא את עצמו בבית. המאמן המוערך שתמיד מצליח להוציא מהקבוצה שלו הרבה יותר מסך חלקיה פוטר. למה? איש לא יודע. האם מישהו חושב שזה מהלך טוב? חד משמעית לא. במיוחד לא פחות מ-3 שבועות לקראת הפלייאוף. ועובדה שלאחר פיטוריו, הפלייאוף לא נראה כזה ודאי נכון ליכולת של שאר הקבוצות שנמצאות במאבקי המיקום במערב הפרוע. ממפיס נראים בדרך הבטוחה לפלייאין ואני לא בטוח בכלל שהם יצאו ממנו למרות שהם יחסית בריאים. משהו שהם לא טובים בו במיוחד. מה שבטוח, ג'נקינס לא יהיה מובטל בעונה הבאה.
ינון בר שירה: ."החטא הקדמון" בפיטורים של טיילור ג'נקינס הייתה ההחלטה להחליף לג'נקינס את כל הצוות המקצועי שתחתיו ולהביא עוזר כמו תומאס איזולו עם סגנון ייחודי ושונה. במצב כזה, השחקנים לא מטומטמים, הם מבינים מיד איפה מרוחה החמאה. איך ג'נקינס יכול להוביל קבוצה כשבפועל לכולם ברור שהביאו מראש את המחליף הפוטנציאלי. כמה אפשר להקשיב ל"ברווז צולע"
במצב כזה, זאק קליימן היה צריך מראש- מאמין או לא מאמין במאמן. אם אתה מאמין בג'נקינס, תן לו לעשות את זה בדרך שלו, אם לא, תפטר אותו.
במצב הנוכחי, למרות העיתוי הביזארי, עדיף היה לסיים את הניסוי שכבר היה ברור שהוא מועד לכישלון
יוסטון מקבעת עצמה במקום השני, ולמרות זאת נדמה שלא מאמינים בה מדי. האם העובדה שאין לה כוכב "אמיתי" משפיעה? האם יוכלו להפתיע?
ינון בר שירה: יש כמה אספקטים בגללם פחות מאמינים ביוסטון. הראשון הוא בהחלט החוסר בכוכב אמיתי. בפלייאוף, כשקבוצות לומדות אותך וסוגרות את הברז על מרבית התרגילים של העונה הרגילה. במצב כזה, חייבים שחקן עם יכולת עקבית לייצר יתרון התקפי ונקודות לא משנה מה מולו. לא ג'יילן גרין מתאים לתיאור הזה וכרגע גם לא אמן תומפסון שעלול לקבל יחס "בן סימונסי" בפלייאוף
כשמצרפים לזה את חוסר הניסיון של הרוקטס בפלייאוף (מלבד ואן וליט; אדאמס וברוקס) ואת העובדה שכל הקבוצות מסביבם (אולי מלבד ממפיס) מנוסות, חזקות ועם כוכבי על, יהיה להם קשה מאוד לעבור סיבוב.
מידן בורוכוב: יוסטון נראת כמו ה-קבוצה לפגוש בסיבוב הראשון (מלבד OKC) מלבד היעדר הכוכב, מה שיהיה בעוכריי יוסטון זה חוסר הניסיון. יודוקה עם 2 עונות גדולות הצליח לקחת חבורה של צעירים ולהביא תוצאות מיידיות.
יוסטון ממשיכה להיות אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. הזדמנות טובה לגרין (לא ג׳ף) ושנגון לצבור נסיון פלייאוף משמעותי שיעזור להם בהמשך. מאחר וצפוף במערב, ייתכן ויוסטון תתקשה כבר בסיבוב הראשון. למרות שרק פעמיים בהיסטריה (ממפיס 23, דאלאס 2010) מדורגת שניה הודחה בסיבוב הראשון מאז שעברו לטוב מ-7.
ליוסטון צפויה להיות בעיה.
אריק גנות: לא בטוח שחוסר ההערכה הוא בגלל יוסטון עצמה, אולי יותר בגלל הקבוצות מסביבה. המערב השנה חזק בצורה היסטורית. הת'אנדר נראים נהדר, הלייקרס, הווריורס והקליפרס מחזיקים כל אחת בשני הול אוף פיימרים ברורים פלוס הגנה חזקה. מינסוטה חוזרת למשהו קרוב לקבוצה הנהדרת שראינו בעונה שעברה.
בתוך כל זה קצת קשה לדמיין למה דווקא יוסטון תצליח. נכון, יש לה הגנה חזקה, אבל ההתקפה בינונית, אין לה מסורת של הצלחה בפלייאוף, אין גו טו גאי או גו טו מוב שאפשר לסמוך עליו, והרושם ממנה בעונה הרגילה לא מאוד חזק. היא יכולה לעבור סיבוב, אבל ניצחון על הנאגטס או הלייקרס יהיה מפתיע.
דני אייזיקוביץ': התשובה היא כן. פחות סופרים את יוסטון כי הם פחות מרגשים. אין שם כוכב מהטופ עשר בליגה, ומצד שני יש להם תשעה שחקנים שקולעים בספרות כפולות באופן יציב (מעל 50 משחקים כל אחד).
בפלייאוף הרוטציות מתקצרות והקבוצות מחפשות את השחקן שיסחב אותן במאני טיים. מצד שני, אנחנו זוכרים את הספרס וגם דטרויט מראים כיצד איזון נהדר יכול לקחת אותך רחוק מאוד. אז הפוטנציאל להפתיע שם, אבל עם יד על הלב, מרגיש לי גם שהם פשוט היו "טיפה" בריאים יותר ועם פחות שינויים לאורך העונה. זה גם חלק מההצלחה ובפלייאוף יש פשוט קבוצות יותר "מפחידות" שיש להן עוד הילוך להעביר.
עמית מאיר: יוסטון מרימים לא מעט גבות ולמרות תחרות מאד קשה, המקום השני במערב נראה סגור. אמנם ציפו מיוסטון לעשות קפיצת מדרגה מסוימת מהעונה שעברה אבל לא חושב שיש מישהו שהאמין שזה יכול להיגמר במקום השני. ולמרות כל מה שהם עושים, לא נראה שיש בהם יותר מדי אמונה לעשות רעש בפלייאוף. ואני מודה שאני עדיין אחד מאלה שלא מאמינים. עדיין כי בעיניי הם עדיין צעירים מדי וצריכים לעבור דרך. בדיוק כמו שאוקלהומה עברו לפני שהם החליטו להפוך למכונה לא חוקית. בינתיים זה עוד לא שם לדעתי. הצעירים צריכים עוד להתבגר לפני שיהפכו לפקטור משמעותי.
הסדרות שהייתם רוצים לראות בסיבוב הראשון?
עמית מאיר: הפלייאוף העונה יכול להיזכר כאחד לדורות. הפוטנציאל לסדרות סופר איכותיות בשמיים. אני חושב שאם יש סדרה שאיכשהו כתובה בשמיים לסיבוב הראשון דרבי לוס אנג'לס. ואני ממש לא אתנגד. הגיע הזמן שזה יקרה סוף סוף! כמובן שהאופציות במערב אינסופיות וכל סדרה יכולה להיות סיפור מושלם. במזרח האופציות קצת יותר מצומצמות אבל אם נקבל סדרה של ניו יורק ומילווקי, אני לא בטוח בכלל שניו יורק מנצחים. למרות החיסרון של לילארד, יאניס נכנס להילוך 15 בערך ונראה מפחיד מאי פעם. ועם ההיכרות שלנו עם תיבודו, ניהול הדקות שלו לא בדיוק עושה חסד עם שחקניו. פציעה אחת ואני לא בטוח שניו יורק מנצחים.
ינון בר שירה: לייקרס- ווריירס יכולה להיות סדרה מדהימה. שתי קבוצות שעדיין יש להם כוכב אגדי שקורא תיגר על הזקנה הכדורסלנית שתיהן קיבלו חיים מחודשים בעקבות טרייד אמצע שונה ושתיהן יכולות, אם הכל מתחבר, ללכת עד הסוף. לראות את סטף ולברון נלחמים כשברקע לוקה ובאטלר,שני כוכבי על שחטפו ביקורת עצומה מהקבוצה שלהם ו"נזרקו" ממנה יהיה מרתק
ומעבר לזה, הרכבי הסמול בול של שתי הקבוצות והניסיון שלהם להתמודד בלי סנטר "קלאסי" לאורך דקות רבות יהיה מעניין ממש. האם נראה הרבה הייז מול לוני או קווינטן פוסט? או שהקבוצות יעדיפו מראש כמה שיותר סמול בול? ברינג איט און!
מידן בורוכוב: במערב יש בוקה ומבולקה איזה סדרות הייתי רוצה לראות? לייקרס מול גולדן סטייט, סטף נגד לברון בפעם ה-6 והאחרונה
יוסטון נגד הקליפרס, הארדן מגיע לסגור חשבון
דנבר מול מיניסוטה מסיבות ברורות.
אוקלהומה מול ממפיס יהיה אחלה.
במזרח?
קליבלנד מול אורלנדו, הכי סביר שאפשר להוציא
בוסטון מול מיאמי, איכשהו תמיד יש משהו מעניין
הניקס מול מילווקי יהיה אחלה לראות את יאניס גורם לאוהדי ניו יורק להזיע
אינדיאנה מול דטרויט, כי זה מה שנשאר
אריק גנות: במזרח הפיסטונס נגד הניקס יכולה להיות מעניינת, אולי היחידה שתהיה כזו. הפיסטונס ירצו להוכיח שהם פור ריל. הניקס טובים, אבל אין להם הגנה העונה וזה יכול לאפשר לפיסטונס להפתיע.
מעבר לזה, לא צפויות סדרות מעניינות.
במערב הכל יהיה מעניין. הרוקטס נגד מינסוטה אמור להיות פצצה, סביר שזה לא ייגמר בפחות מ-6 משחקים. לת'אנדר לא יהיה קל מול הקליפרס עם קוואי. לייקרס – ווריורס, אם באמת תקרה, תאפיל על כולם עם כל ההיסטוריה של לברון וסטף, אבל יש לקוות שסדרה כזו לא תקרה כי פשוט לא הוגן להיפרד מאחד מהם כבר בסיבוב הראשון. מי שתהיה מול הגריזליס, אם יעלו – הרוויחה.
דני אייזיקוביץ': הבטן הרכה של המזרח והמערב, כלומר מקומות 3-6, שם נמצא האקשן.
כנראה שכל מפגש שיערב את לייקרס, גולדן סטייט, דנבר וממפיס יהיה מעניין מאוד, אבל טיפה יותר מעניין יהיה קרב דורי נוסף לברון וקארי כאשר הפעם לכל אחד יש סייד קיק שהיה רגיל להוביל בעצמו (באטלר ולוקה).
בצד השני, בעיקר מעניין אותי לראות את דטרויט מול אינדיאנה. שתיהן נמצאות בכושר נהדר ומילווקי צוללת ולכן לדעתי לא תקשה על הניקס. חזרה לדטרויט – ניקס, יש שם הכל.
שתי קבוצות צעירות, גארדים מובילים שרוצים להוכיח את עצמם, ווטרנים נהדרים (טוביאס וסיאקם) בקיצור הכל בשביל סדרה אדירה.
אחרי שנדמה היה שהליגה הצליחה לצמצם את תופעת הטאנקינג העונה נראה שקבוצות התחתית הגזימו. האם יש פתרון?
דני אייזיקוביץ': בכנות נראה שאין פתרון. הפתרון הכי ספורטיבי היה עליה וירידה של קבוצות בסוף העונה, הבעיה שיש יותר מדי כסף מעורב ואי אפשר לעשות את זה. לכן, אולי פתרון אחר יהיה להסתכל על כמה עונות ביחד ולשקלל ממוצע. זה נהדר כי זה מונע "זכיה" חד פעמית של קבוצה שהייתה דווקא לא רעה.
הבעיה שזה יכול לייצר עוד תרחישי בלהות כמו "הפרוסס" של פילדלפיה, כדי לפתור את זה הייתי אולי מייצר "עונשים" לקבוצה שלא הגיעה לעשרים ניצחונות במשך שלוש עונות רצופות.
במילים אחרות, שילוב של ממוצע משוקלל פלוס עונשים על עונות רעות במיוחד (יותר מפעם אחת) אולי, יעשו הבדל.
עמית מאיר: מי אמר קופר פלאג ולא קיבל? המירוץ אחרי היהלום הגדול של מחזור הדראפט הקרוב בשיאו! איזו קבוצה תהיה מספיק גרועה כדי להבטיח לעצמה את דור העתיד שלה? לא יודע וגם לא ממש אכפת לי. קצת ישיר אבל זה נכון. הטאנקינג העונה די מגעיל אותי. כדי לא לקבל קנסות, קבוצות עושות כל מיני משחקים קטנים בתוך המשחקים עצמם וזה מאד מעצבן. וושינגטון, ניו אורלינס ויוטה למשל כבר השביתו את הכוכבים שלהם ונותנים לשחקנים הצעירים שלהם דקות משמעותיות שהם לא בהכרח צריכים לקבל. רובם הגדול לא הרוויח את זה. קבוצות כאלו בעיניי לא מקבלות לגיטימיות להרוויח את הבחירה הראשונה. לצערי, לא יודע אם יש משהו אפשר לעשות בנידון.
ינון בר שירה: כתבתי כתבה לאחרונה בה סקרתי שורה נרחבת של פתרונות אפשריים. אם נאמל"ק את עצמי- הייתי מתחיל בהגרלת כל המקומות בלוטרי (ולא רק 4 כמו היום) וגורם לכך שהפער בין מקומות אקראיים לא יהיה כל כך דרמטי. מעבר לזה- מבטל את הבחירות המוגנות שהם לא טופ לוטרי (המקרים הכי קשים של תנקינג הם של קבוצות כמו הסיקסרס של השנה שנאבקות לשמור על בחירה) וקובע מספר מינימלי של 20 נצחונות שאם לא מגיעים אליו, הקבוצה לא בוחרת בטופ 5, כך שקבוצות לא יוכלו מראש להבנות כמו הסיקסרס של סם הינקי בלי ליהפגע מזה מאוד
מידן בורוכוב: באופן כללי הפלייאין הציל קצת את תופעת הטנקינג אם בעבר כל קבוצה שהייתה 10 ומטה הייתי מניפה דגל לבן אחרי פגרת האולסטאר. כיום יש 5-6 קבוצות בלבד שהן ממש מחוץ למירוץ.
בכדי למגר את התופעה הייתי מבטל את בחירות הדראפט המוגנות. זה פוגע מאוד בספורטיבית ומשרת אינטרסים של קבוצות כמו פילדלפיה לדוגמא. להוסיף עניין, אולי כדאי לעשות טורניר בין ה 14 האחרונות במקביל לפלייאוף.
2 האחרונות בפיינל 8. 12 קבוצות משחקות סדרה של הטוב מ-3. עוד 4 סדרות של הטוב מ-3 פיינל פור המנצחת יוצאת עם הבחירה ה-1 בדראפט
אריק גנות: יש המון פתרונות, השאלה היא, כמו תמיד, מה המטרה. אם רוצים שקבוצות תמיד ישאפו לנצח, צריך לתת תמריץ לנצחונות. כרגע הליגה נותנת תמריץ להפסדים, מתוך כוונה לייצר שוויוניות לאורך זמן.
אם זו הכוונה – זה עובד. הרבה מקבוצות הצמרת כיום היו קבוצות תחתית לפני כמה שנים. האלופה מתחלפת כל שנה כבר מספר עונות. הדראפט הביא טופ טאלנט לקבוצות גרועות, וחלקן הצליחו לצאת מהמצב הזה. אבל, כאמור, זה מתמרץ הפסדים.
אם רוצים לצאת מהמצב הזה, אפשר להחליט לתת סיכויי דראפט גבוהים יותר דווקא לקבוצות הטובות שמחוץ לפלייאוף. אפשר להחליט שסיכויי הדראפט לא תלויים בכלל במאזן.
מחזור רוקיז מאכזב ועדיין, צריך לבחור. מי רוקי העונה ומי בכלל במירוץ?
אריק גנות: רוקי העונה נראה חתום, לא? סטפון קאסל מוביל את הרוקיז בנקודות, אחרי שג'ארד מקיין סיים את העונה אחרי 23 משחקים. הוא הרביעי באסיסטים למרות שהוא משחק ליד רכזים דומיננטיים כמו כריס פול ודיארון פוקס. הוא שחקן הגנה טוב, בטח יחסית לגילו.
אפשר לטעון שאלכס סאר וזאכארי ריזאשה נתנו פייט. שניהם היו לא יעילים, אבל היו להם כמה משחקים טובים, בפרט סאר בסיום העונה.
שני הרוקיז של ממפיס לא נראים כמו כוכבים עתידיים, אבל עשו עבודה מאוד יפה ושיחקו יותר בחמישיה מאשר כשחקני ספסל. גם אידי וגם וולס היו יעילים בדקות שלהם, שמרו חזק, וקלעו כשהם היו אמורים.
דני אייזיקוביץ': בשבילי זה חד משמעית סטפון קאסל. נתחיל מזה שהמספרים שלו הכי מרשימים עם 14.3 נקודות למשחק, אבל מבחינתי הרבה יותר מרשימה הסיטואציה. קאסל הגיעה לקבוצה עם אחד הפרוספקטים הכי נדירים בהיסטוריה של המשחק כאשר לפניו כריס פול ובאמצע העונה הנחיתו עליו את פוקס.
בתוך כל הסיטואציה הזו, קאסל הצליח לנצוץ ומאז הפציעות של וומבי ופוקס הוא גם השתדרג במספרים, כאשר ב 15 המשחקים האחרונים הוא קולע 17.7 נקודות עם 5.1 אסיסטים ו 5.3 ריבאונדים. אלו מספרים של רוקי עונה גם בעונות שיש בהן יותר תחרות. גם אלכס סאר התעורר לאחרונה וקולע 16.5 נקודות ב 15 המשחקים האחרונים.
עמית מאיר: מחזור הרוקיס האחרון מראש הכין אותנו שלא יהיה מחזור מלא בכוכבים. ואכן בדיוק זה מה שקרה. חוץ מסטפן קאסל, לא היה רוקי שבאמת נצץ לאורך כל העונה. קאסל לעומת זאת נראה כמו שותף מצוין לעתיד ביחד עם וומבי. אני לא חושב שיש מישהו עם טיפה שכל שלא יבחר בו לרוקי העונה. יש כמה שהראו הברקות. ריזאשה, סאר, קלינגן, אידי, וולס ביו היתר היו טובים לתקופות. לא לאורך כל העונה. כולם יהיו שחקנים יותר מלגיטימיים בליגה אבל כוכבים הם לא יהיו. וזה בסדר. כל קבוצה צריכה שחקנים כאלה. אבני דרך בבנייה. מחזור חלש ברמת הכוכבים אבל חזק ברמת השחקנים המשלימים.
ינון בר שירה: מחזור רוקי נורא ואיום, שרוב הסיכויים לא יביא מתוכו אף אולסטאר. היחידים שאולי איכשהו יגיעו לשם הם ג'ראד מקיין שלא סיים את העונה ואולי ניקולה טופיץ' שלא התחיל אותה ולכו תדעו.
אני יודע שהקונצנזוס ברובו נסוב כרגע סביב סטפון קאסל, בלית ברירה, אבל אני באמת לא יודע להגיד אפילו אם מדובר בשחקן חמישייה עתידי בקונטנדרית. הוא שומר טוב, אבל הקליעה שלו מאוד לא יציבה והוא לא באמת רכז.
גם אלכס סאר, שמראה פוטנציאל הגנתי, הוא קלעי מחריד ומציג אחוזים מביכים בתור סנטר.
לכן בוחר בזאקארי ריזאשה. לא רואה אותו הופך לכוכב, אבל אולי גם שחקן חמישייה לגיטימי זה משהו.
מידן בורוכוב: מחזור מאוד משעמם של רוקיס. המהפכה הצרפתית בדראפט האחרון לא סיפקה אימפקט משמעותי. אלכס סאר וריזאשה היו בסדר אבל עם לא מעט קשיי התאקלמות. אם רוקי העונה לא הגיע מצרפת אז לפחות עם שם שנשמע צרפתי
סטפון קאסל מהספרס הוא המועמד המוביל לזכות בתואר. זאק אידי וג׳יילן וולס מהגריזליס נתנו עונה ממש טובה. בכללי מחזור חלש. רק 4 וחצי שחקנים (ג׳ראד מקיין שמקבל דקות בפילי מכורח הנסיבות) עם ממוצע של דאבל פיגרס לעומת 10-15 שחקנים שמגיעים ליעד בעונות קודמות.
