המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, אור עמית, דביר בשן, מידן בורוכוב ונמרוד כהנוב.
מינסוטה עם רצף נצחונות – פתרו בעיות מתחילת בעונה? כמה יכולים לאיים על מקום גבוה יותר?
אור עמית: עובדה ראשונה: הוולבס ניצחו את שמונת המשחקים הראשונים של מרץ, אחרי שהפסידו ב-6 מ-8 המשחקים האחרונים של פברואר.
עובדה שניה: בשמונת המשחקים הראשונים במרץ הם התמודדו רק מול קבוצה אחת עם מאזן מעל 50% (דנבר) לעומת 7 משחקים כאלו מ-8 המשחקים האחרונים בפברואר.
ככה שאם הבעיה של הוולבס הייתה לו"ז קל יותר – כן. הם פתרו את הבעיה. ב-12 המשחקים הנותרים שלהם יש להם עוד ארבעה משחקים מול קבוצות 50% ומעלה (אינדי, דנבר, מילווקי, ממפיס, כולן בחוץ) אז יש להם סיכוי לשפר עמדות, אבל לטעמי הם עדיין לא קונטנדרים גם אם ברוב הסדרות יהיה להם את השחקן הטוב בסדרה.
אריק גנות: מינסוטה נפגעו קשות מהטרייד על טאונס. הריווח והסקורינג שהוא סיפק בלי צורך להיות דומיננטי עם הכדור נתנו לקבוצה המון. רנדל לא מסוגל לעשות את זה, דווקא נאז ריד עושה עבודה טובה יותר. גובר נראה רע, דומה יותר לשחקן שנתפס כבאסט ענק לפני שנתיים מאשר ל-DPOY של לפני שנה. כנראה שלא מקרה שרצף הנצחונות הגיע בלעדיו.
האם משהו נפתר לאחרונה? כנראה שלא ממש. רצף הנצחונות של הוולבס כלל קבוצה אחת עם מאזן חיובי, ועכשיו הם המשיכו עם הפסד מביך לפליקנס אחרי הפסד בהארכה לאינדיאנה. זו עדיין קבוצה שירדה הגנתית והתקפית. קשה לדמיין אותה מאתגרת קבוצה כמו דנבר או יוסטון.
מידן בורוכוב: מיניסוטה בעונה מתחת לציפיות, קבוצה שעשתה 56 ניצחונות וריצה לגמר המערב מסוגלת לקצת יותר. נתון קצת חריג, 21 משחקים של מיניסוטה עד כה הסתיימו על חודו של סל (מאזן שלילי של 10-11).
מיני נראתה במסלול הנכון ואז הגיעו 2 הפסדים ביתיים לאינדי וניו אורלינס. הלוח של מיניסוטה בינוני מבחינת דרגת הקושי שלו. בגלל שיש 3-4 קבוצות מעלייה אני לא חושב שהיא יכולה לסיים מעבר למקום 5/6 אבל זה חשוב כי מהפלייאין יכול להיות קשוח.
גם אם לא מאיימים על מקום גבוה, מיניסוטה זאת הקבוצה לא לפגוש בפלייאוף. הסגל מאוד גמיש ויש פתרונות מול קבוצות של גבוהים או נמוכים.
רק שילמדו לנצח משחקים צמודים.
נמרוד כהנוב: סוף סוף, אחרי רוב העונה, זה נראה מינסוטה מראה את הסימנים הנכונים לזה שהם מתחברים: אנט הוא חתיכת כוכב, גובר שומר, דה ווינצ'נזו חוזר לדומיננטיות של ימי ניו-יורק משנה שעברה ובכלל – מרגיש שהם בכיוון הנכון. איפה הבעיה? שיש במערב 3 קבוצות טובות מהן לפי דעתי: אוקלהומה, דנבר (למרות שמינסוטה הקריפטונייט שלהם) והלייקרס.
אני מאמין שיגיעו לחצי גמר מערב ויסיימו שם, לא כי הסגל שלהם לא מסוגל ליותר מזה, אלא כי פשוט יש קבוצות עמוקות מהן ועם סטאר קואליטי גבוה משלהן.
דביר בשן: רצף שמונת הניצחונות של מינסוטה נקטע לאחרונה עם הפסדים צמודים לפייסרס (בהארכה) ולפליקנס. בתקופה הזו, של עשרת המשחקים שהתחילו בראשון במרץ, מינסוטה מחזיקה בנט-רייטינג הגבוה בליגה. הסיבה שאני לא מתרגש היא בכללי לו"ז קל. אבל בפירוט חשבתי שיהיה נחמד לשים את הקבוצות לצד המיקום שלהן לפי נט-רייטינג בליגה:
פילדלפיה – 29
פליקנס – 28 (והפסידו)
מיאמי – 27
יוטה – 26 (ועוד הפסד לפני הרצף)
שארלוט – 25
ספרס – 22
דנבר – 20
אורלנדו – 19
סאנס – 13
פייסרס – 12 (והפסידו)
אפשר לומר הרבה דברים על מינסוטה בתקופה הזו, כולם יהיו נגועים ברמה של הקבוצות נגדן שיחקו. אבל כמו שאומרים – גם את המשחקים הקלים צריך לנצח.
המירוץ למקום השני במערב צמוד צמוד. מי אם בכלל יכולה להפריד עצמה מהאחרות?
דביר בשן: אפשר לרדת קצת יותר אבל בואו נאמר שאנחנו מדברים על יוסטון (25 הפסדים), נאגטס ולייקרס (26 הפסדים), גריזליס (27 הפסדים), וגולדן סטייט (29 הפסדים).
הלייקרס, הנאגטס והגריזליס כולן עם 5-5 ב-10 האחרונים ובעיות של סופרסטארים בבגדי רחוב.
הווריורס ויוסטון בכושר נהדר וכאן ה-4 הפסדים פחות של הרוקטס יעשו את ההבדל ולכן אני בוחר בהם. למזלם את הפציעה של אמן הם צלחו עם אולי רצף הלו"ז הקל ביותר שלהם מתחילת השנה.
שימו לב שמתוך כ-12 משחקים פלוס-מינוס שנותרו לכל קבוצה, הרבה יתרחשו בתוך המעגל הזה. פקחו עיניים למאצ'ים מעניינים עבור הזכות להתחמק מאוקלהומה עד גמר הקונפרנס
אור עמית: הלייקרס כבר חסרים את לברון וסביר שיעדיפו להתמקד בלהגיע בריאים יותר לפלייאוף ככה שלוקה אולי יקבל מנוחות יזומות (במיוחד לאור העובדה ש15 המשחקים האחרונים שלהם כוללים ארבעה סטים של בק טו בק). דנבר גם לדעתי יתעדפו מנוחה ורגליים טריות על פני השתתפות במירוץ הזה. זה משאיר את יוסטון וממפיס, כשלגריזליס מצפה רצף מהגיהנום עם מסע החוץ הנוכחי במערב (שמסתיים באוקלהומה סיטי) אחריו הלייקרס, הסלטיקס והווריורס בבית ושלושה משחקי חוץ במזרח. לא שהלו"ז של יוסטון קליל, אבל נראה לי שיהיה לה את האדג' על האחרות.
אריק גנות: הלייקרס והגריזליס פצועים, ונראה שלא חשוב להן במיוחד לסיים במקום השני. הווריורס נהדרים מאז באטלר, אבל רחוקים מדי מהמקום השני כדי לאיים, אז נשארנו עם דנבר ויוסטון.
דנבר התחילו את העונה רע, התאוששו והתחילו להזכיר את האלופה של לפני שנתיים, ואז התחילו שוב להתקשות, כולל הפסד מביך לוויזרדס. הם קבוצה מאוד רדודה ורגישה לפציעות, ואכן פצועה כרגע.
מה שמשאיר את יוסטון. הם היו באזור המקום השני כל העונה, נפלו חזק, והתאוששו בצורה מאוד מרשימה עם 8 נצחונות רצופים. הם עמוקים יותר, צעירים ורעבים יותר, ועם לו"ז קשה באותה מידה של דנבר סביר שהם אלה שיסיימו שניים, במירוץ שישאר צמוד.
מידן בורוכוב: עשיתי טעות בחוסר הערכה שלי ליוסטון, חשבתי שהם יאבדו גובה ובינתיים הם בריאים והם רצים קדימה. היתרון שלהם הוא בכך שגם דנבר, גם הלייקרס מתמודדות עם פציעות שפוגעות בקצב צבירת הניצחונות שלהן. בשנים האחרונות יש יותר קבוצות שעושות ריצות פלייאוף יפות ללא ביתיות (מיאמי, דאלאס) גם גיים 7 בבית זה כבר לא ערובה לניצחון (5-10 לקבוצת החוץ בעשור הנוכחי לעומת 80 אחוז היסטורי)
בליגה כל כך צמודה, יכול להיות שהמקום ה 2 לא יהווה בהכרח יתרון משמעותי בפלייאוף. בעיקר אם מקבלים כבר בסיבוב הראשון קבוצה עם מאץ אפ בעייתי.
נמרוד כהנוב: מי האמין בתחילת העונה שזה יהיה המצב – 4 קבוצות בהפרש של שני משחקים בסה"כ.
כמובן, יוסטון שנמצאת כרגע במקום השני היא עם הסיכוי הגבוה ביותר גם להישאר שם, אבל מבחינת יכולת? אני יותר מאמין ומפחד מדנבר במקום השלישי והלייקרס במקום הרביעי. גם ממפיס במקום החמישי עוד יכולה להגיע לשם, ואני לא אופתע באמת אם כל אחת מהן תסיים במקום השני.
אני לא חושב שיש אחת שאני יכול לסמן ולהגיד שהיא המועדפת להיות סגנית המערב, אבל אם צריך להמר – מהמר על הג'וקר ואסופת הלוחמים שלו מהרי הרוקי.
הווריירס קונטנדרים עם באטלר?
נמרוד כהנוב: כמו שכבר עניתי ואמרתי על כך בפעם הקודמת שכתבתי כשהשאלה הזו עלתה – גולדן סטייט אינה קונטנדרית.
נכון, הם משחקים מצויין והם עם אחד המאזנים הכי טובים בליגה מאז שבאטלר הגיע. וזה נכון שההגנה שלהם חזרה להיות כמו שהיא וההתקפה נראית מצויין. אבל, וזה אבל גדול, קרי ובאטלר לא בקו הבריאות ובסוף, בסדרות מול הקבוצות הצפויות בצמרת המערב, אם אחד מהם לא משחק אני לא רואה איך הם עוברים סדרה.
הם ייתנו פייט רציני, כי בכל זאת מדובר בקבוצה מצוינת, אבל הן לא ברמה מספיק גבוה במערב של השנה כדי לאיים על הגדולות.
דביר בשן: בפאוור רנקינג שבמוח שלי הם בטיר השני הרחב ובערך 6-7. שזה יפה וקונטנדרית. מתחילת החודש ההגנה של הווריורס מדורגת שנייה בליגה ומול יריבות אמיתיות, והתקפית יש הרבה מקום לשיפור, כאשר באטלר נראה כמו שחקן שבה לעבוד עבור הקבוצה ויודע את מקומו בהיררכיה.
בנסיון לתרגם את הווריורס של אחרי הדדליין למונחי פלייאוף אני חושב שהיתרון הגדול הוא ברוסטר מלא נסיון פלייאוף ומוניטין ווינרי עוד לפני צירפו לשורותיהם את באטלר. רק על זה הם עשויים להיות סיוט התמודדותי לקבוצות טובות מהן כמו יוסטון או ממפיס.
יהיה מעניין לראות אותם בסדרה ולהבין איך יתמודדו כשהיריבות ינסו להוציא את סטף מהמשחק
אור עמית: בפעם האחרונה שכתבתי כאן הייתה שאלה דומה על הלייקרס. העיקרון זהה, אם לוקחים קבוצה שהייתה בגמר בחצי מ-10 השנים הקודמות ומוסיפים אליה שחקן שסחב קבוצה לשני גמרים בעצמו – התשובה חייבת להיות חיובית. לא שהסגל של הווריורס נטול חורים, אבל למעט המפלצת מאוקלהומה סיטי קשה להצביע על קבוצה מערבית נטולת בעיות. המבנה האישיותי של ג'ימי באטלר ודריימונד גרין מצביע על זה שפיצוץ יגיע שם בשלב מסוים, אבל נראה שלפחות בינתיים כולם שם מגוייסים לטובת אותה המטרה. האם הם המערבית הבכירה? כנראה שלא, אבל הם אמורים להיות אחת מארבע קבוצות מערביות עם סיכוי ריאלי לגמר. לא ראשונה אבל לדעתי גם לא רביעית
אריק גנות: כן.
יש להם הכל. שחקן טופ 5 בליגה – קרי. כוכב משנה אול NBA – ג'ימי. שחקן הגנה בטופ – דריימונד. ניסיון – סטף, לוני ודריימונד חלק מאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, ג'ימי עם הופעות פלייאוף מטורפות. עומק – הילד, פוז'מסקי, מודי, קומינגה, ג'קסון-דיוויס, GP2 ופוסט הם סגל איכותי בסך הכל, בוודאי בהשוואה לקונטנדריות אחרות.
מאז הטרייד הם במאזן 17-2, כשבאחד ההפסדים באטלר לא שיחק. סטף משוחרר הרבה יותר ונראה הרבה יותר כמו ההול אוף פיימר שהוא.
השאלה אם הם קונטנדרית חזקה. גם ג'ימי וגם סטף מבוגרים ופציעים. לא בטוח שהם מספיק טובים התקפית כדי להתמודד עם קבוצת הגנה כמו אוקייסי. יש להם מה להוכיח.
מידן בורוכוב: גולדן סטייט עושים ריצה יפה, מזכיר שגם בתחילת השנה הם נראו מצויין ואז הגיעה דעיכה. הקבוצה טובה אבל נראה שחסר ביג מן דומיננטי מול דנבר בהרכב מלא יהיה לה קשה מול האוברסייז של דנבר. מול הלייקרס אין לה מי שיעצור גם את לוקה וגם את לברון. OKC טובה יותר. האם גולדן סטייט יכולה ללכת עד הסוף? אני לא חושב ואני אהיה מאוד מאוכזב לטעות כאן.
קארי בכושר טוב ועכשיו נפצע, השאלה האם הוא יהיה יציב בפלייאוף. באטלר עושה הכל בגולדן סטייט כולל טריפל דאבלים. (2 כאלה במדי הלוחמים, שווה ערך לכמות שעשה ב 2 וחצי העונות האחרונות במיאמי)
גולדן סטייט מסקרנת לא קונטנדרית
שחקן ההגנה פתוח – מי שלך? והאם הגיע הזמן לחלק ל-2 – שומרי צבע ופרימטר?
מידן בורוכוב: נקודה מעניינת, בשנים הראשונות שהתואר חולק הוא היה נחלתם של גארדים כמו סידני מונקריף, אלווין רוברטסון, מייקל ומייקל לא ג׳ורדן הלא הוא מייקל קופר.
אחר כך זה הלך כמעט באופן אוטמטי לגבוה שחסם או שלט בצבע.
אני חושב שהמועמד המוביל הוא אוון מובלי מהקאבס, יש 3 שחקנים ראוים מ OKC (דורט, שג״א ווילאמס) גם דרימונד נותן עונה טובה.
אני לא חושב שצריך לשנות את הפרס. שחקן אחד ראוי לקבל אותו.
נמרוד כהנוב: אני הולך על דייסון דניאלס מאטלנטה. מרגיש לי שבמשך לא מעט שנים, שחקני הפרימטר לא מקבלים מספיק גיבוי על יכולות ההגנה שלהן: דיפלקשנים, חטיפות, שמירה טובה על השחקן עם הכדור. יכולות שעבר היו נחשבות לנחוצות לכל שחקן, הלכו מעט אחורה (בלשון המעטה). והנה, משום מקום, הגיע שחקן עם כמות חטיפות שהליגה לא ראתה שנים, שומר בצורה יוצאת דופן על הכדור ואם הוא לא היה משחק בקבוצת פלייאין, הוא גם היה מקבל יותר הייפ.
ובמילה על חלוקה בין עמדות – אני לא מאמין שיש בזה צורך, לא כי אני חושב שאי אפשר לעשות את זה, אלא כי כל שנה יש מישהו אחר שאפשר להגיד שמגיע לו.
דביר בשן: אני מבין את הטיעון על החלוקה אבל אני אוהב דווקא את הפורמט המקורי. חלוקה תייצר יותר דילמות מפתרונות כי חלק משומרי הפרימטר הם גם מגיני צבע נהדרים על פי דרישה.
לגבי המירוץ וכמה הוא פתוח אני מהמר שמובלי ייקח. הוא יקבל קדימות על דריימונד עקב פעם-ראשונה (ופלוס הסוכנויות בונות על אובר-הימורים על גרין), על עייפות-רודי, ועל שחקני ההגנה הטובה בליגה ש(אם נשאב מונח מהפוטבול) ייפגעו מהעובדה שהם שומרים by committee.
עבורי, אני הייתי שמח לראות את זובאץ' מקבל את הפרס. העבודה השחורה שהוא עושה כדי להיות שחקן ההגנה המשמעותי ביותר בקבוצה שקיבלה החלטה לשחק 4 בהגנה ולנצח ראוי לפרס.
אור עמית: הפרס הזה הוא פרס בעייתי בעיני. ברוב הפרסים הנטיה היא לחפש את הנתונים האישיים הבולטים. זו הסיבה שדייסון דניאלס – שבדרך להיות השחקן הראשון מזה 15 שנה עם למעלה מ-200 חטיפות ובקצב לסיים עם מספר שלא נראה מאז תחילת שנות ה-90 – מדורג גבוה בסוכנויות. האם זה משנה שאטלנטה נמצאת בחצי התחתון של טבלת ההגנה? כנראה שלא. יכול היות שצריך לחלק את הפרס ל-2 אבל בחלוקה של הגנה אישית (יעני מספרים אישיים) או קבוצתית. אם להמר, אני חושב שאוון מובלי יצא עם הפרס, לאו דווקא בגלל שמגיע לו אלא בגלל שזה התואר האישי היחיד שקליבלנד יכולים לצאת איתו, וזו בחירה ראויה.
אריק גנות: אם לא היתה מגבלת 65 המשחקים, התואר היה הולך לוומבי, אבל כרגע התחרות נראית בעיקר בין מובלי לדייסון דניאלס. יש שיאמרו שגם לגרין מגיע, אבל בעוד שמקומו בחמשיית ההגנה די מובטח, קשה לראות אותו זוכה גם אם זה בעיקר voter fatigue.
מבין שניהם מפתה ללכת על המספרים של דניאלס, אבל אטלנטה קבוצת הגנה כל כך גרועה שקשה להסביר איך הוא ולא עמוד תווך הגנתי כמו מובלי.
חלוקה בין צבע לפרימטר לא נכונה. חלק מהקרדיט לשחקנים כמו מובלי וגרין מגיע על יכולתם לעשות גם וגם. וגם יש שחקנים שאי אפשר להגדיר בצורה הזו.
טורניר המכללות התחיל! הפרוספקטים והקבוצות המעניינים לצפייה?
אריק גנות: מן הסתם תשומת הלב הישראלית תופנה לגני וולף ומישיגן. הם כבר עברו סיבוב אחד, אבל וולף לא הבריק בו. הוא מסוג השחקנים שיש להם משחק מאוד מיוחד, וטורניר טוב יכול להזניק אותו לאזורי הלוטרי – כמו שטורניר גרוע יכול להוריד אותו לסיבוב שני.
בנוגע לדראפט, הטופ 4 נראה די סגור (פלאג בהנחה שאכן יגיע, הארפר, אדג'קומב וביילי) לכן יהיה מעניין להסתכל דווקא על השחקנים שיש להם מה להרוויח. טריי ג'ונסון, למשל, יכול להיות מועמד לזנק במוק דראפטים אם ייתן טורניר טוב. גם בוגי פלנד הוא מסוג השחקנים שלא ברור אם מספיק גדול ומספיק מנהל משחק כדי להצליח בשלב הבא.
מידן בורוכוב: בינתים מישגן עברה את הסיבוב הראשון בקושי כיאה למועמדת 5 שבדרך כלל מתקשה/מודחת מול המדורגת 12.למי שמתעניין בדני וולף יש הזדמנות.
יוסטון עם עמנואל שארפ צריכה ללכת רחוק ואולי מאז שנות ה 80 תגיע לגמר (ימי האקים וקלייד)
קשר ישראלי נוסף הוא ג׳ון שאייר שמוביל את דיוק לעונה פנטסטית, היא המועמדת הבכירה לזכיה בטורניר. אמרת דיוק אמרת קופר פלאג.
אם כבר מישגן, אז מישגן סטייט יכולה להגיע רחוק.
סנט ג׳ונס של פיטינו
והבומרים יעקבו אחרי יוקון שתנסה לעשות את הבלתי יאמן ולעשות תריפיט מהמקום ה-8.
דווקא חלק מהפרוספקטים המובלים בדראפט הקרוב כבר לא איתנו. הזדמנות לתת פוש אחרון למי שלא נמצא בטופ של היומנים.
נמרוד כהנוב: הייתי הולך על 3 קבוצות – דיוק, יוסטון ופלורידה. מדובר בשלוש קבוצות עם סגל מצויין, 2 מהן מדורגות ראשונות באזור שלהן (פלורידה שנייה) כאשר ביוסטון יש לנו ישראלי בדמות שארפ הבן ובדיוק משחק מי שנחשב לכוכב הבא של הליגה, קופר פלאג. גם פלורידה לא פראיירית בכלל, עם פרוספקט סופר מעניין בדמותו של וולטר קלייטון שמראה יכולות התקפיות מאוד מרשימות לרמת הקולג'.
אם הייתי צריך להמר ולבחור מכללה שתלך עד הסוף, אני בוחר דיוק כי קופר פלאג. אחרי שתראו כמה משחקים שלו משחק, אתם תבינו גם למה אני נחרץ.
שיהיה לכולם March Madness שמח!
דביר בשן: אני בהגדרה לא עוקב אחרי כדורסל מכללות כליגה. כשאני פוזל אליה זה קורה בניטרול המרכיב הקבוצתי ואך ורק כדי להסתכל על פרוספקטים.
הנה על מי אני אסתכל:
דיוק וקופר פלאג – בהיעדר אייס ביילי ודילן הארפר מהטורניר, אפילו עוד יותר כל העיניים יהיו נשואות לדיוק של קופר וקון קנופל. קופר יילך ראשון בדראפט גם אם יקבל התקף לב באליט-8, אבל שימו לב לקנופל שנותן עונה נהדרת.
אדג'קומב – לא סתם אני עובר מדיוק לגארד הנהדר של ביילור – שתי הקבוצות ייפגשו כבר בשלב השני לדו-קרב עם המון רלוונטיות NBA
ג'ייס ריצ'רדסון – גארד של מישיגן סטייט ובן של ג'ייסון
אור עמית: אני לא רוצה לשקר לכם. בין הדיי ג'וב, המשפחה והזמן שמוקצה לפנאי שלי (למשל השורות האלו) יש לי מעט מאד פוקוס להקדיש לכדורסל שאינו מה-NBA. העניין שלי במכללות מקביל למה שקורה איתי בליגת הכדורסל בארץ*: אני מכיר את השמות הכי בולטים (שמעתי שיש סיכוי שיצא משהו מקופר פלאג, אפילו שהשם שלו נשמע כמו דגם של רכב) או את אלו שמקבלים יותר פוקוס (לא, דני וולף לא יהיה יוקיץ', סורי) אבל העניין שלי מתגבר – והפייבוריטיות שלי מסומנות – רק במהלך שלבי ההכרעה. (* חוץ מהרצליה.) אבל לפחות קיבלנו השנה את הפרסומת הנהדרת הזו.
