המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, דני אייזיקוביץ', אורן לוי ורועי ויינברג
מסקנות מהסיבוב השני?
אריק גנות: יש לנו את הליגה הכי שוויונית שהייתה הרבה זמן, אולי אי פעם. אם נכנסנו לסיבוב השני עם תפיסה די ברורה של שלוש קונטנדריות ראשיות ואחת משנית , אז כרגע קליבלנד בחוץ, בוסטון צריכה נס כדי לעלות, ודנבר ואוקייסי הולכות למשחק מכריע. סיכוי טוב שנקבל גמרים אזוריים שבהם קבוצות שלא לקחו אליפות כמעט 50 שנה, ולא ראו גמר ליגה 20 שנה.
אינדיאנה קבוצה ממש חזקה. ישנים עליה כל העונה, אבל כשהאליברטון טוב ההתקפה שלה זורמת, שחקני המשנה שלה עושים את העבודה בשני צידי המגרש, נמבהארד מרים את הרמה בפלייאוף ועם מאת'ורין גם הספסל שלהם מאוד עמוק. אליפות היא לגמרי אפשרית.
רועי ויינברג: אין משמעות לעונה הסדירה. גם קליבלנד ובעיקר אוקלהומה סיטי נראו כמו קבוצות היסטוריות, אחת התפרקה מול אינדיאנה ואחת מתקשה מאוד למרות שכנראה היו לה 4 מ-5 השחקנים שהיו הכי טובים בעונה הסדירה האחרונה. לפני הפלייאוף דיברנו על זה שכדורסל הפך למשחק שנמדד לפי החוליה החלשה ביותר, אבל אני חושב שהיכולת של קבוצות שעשו גמר אזורי עם ארון נייסמית', מייק קונלי בן 37.5 ואולי גם מייקל פורטר ג'וניור ביד אחד בעיקר מראה שהשאלה היא מי הקבוצה שחושבת יותר. קליבלנד ו-OKC לא היו צריכות לחשוב בעונה הסדירה. מול מוחות כדורסל כמו הליברטון ויוקיץ', גם אם הת'אנדר תעלה, זה פשוט לא הספיק.
אורן לוי: העונה הרגילה ארוכה מדי. אולי לא התשובה שציפו לה כאן, אבל באמת שאני יכול לקשר לצרה הזאת את כל תחלואות העולם. הפלייאוף הפך לתוכנית ריאליטי שבודקת מי הכוכב שנשאר לעמוד אחרון. זה באסה. עוד מסקנות: הגנה אזורית חוזרת לחיינו, יוקיץ׳ ממש טוב, אינדיאנה ממש טובים. החלמה מהירה לכולם.
דני אייזיקוביץ': לא שזה חדש, אבל העונה הסדירה והפלייאוף אלו שתי ליגות שונות לחלוטין.
כמה מרכיבים עיקריים:
- ההגנות. השופטים מאפשרים לשמור הרבה יותר אגרסיבי, ולא רק המשחקים גם השחקנים נראים בהרבה מקרים מופתעים מאוד.
- הפציעות – טייטום וקארי החמיצו חלקים משמעותיים. מובלי, האנטר וגארלנד פספסו משחק וחלקם נראה ששיחקו פצועים במשחק האחרון) וכמובן פורטר ששיחק עם חבישה שנראית כמו בית נוסף על הכתף.
בסוף היום, הקשיחות לצד הבריאות היוו משקל משמעותי מאוד.
מצד שני, חייבים לפרגן למנצחות ואולי מעל לכל לאינדיאנה והניקס. שתיהן עשו הכנה נהדרת בקיץ ושתיהן לפחות כרגע נמצאות בדיוק איפה שהן תכננו להיות.
מידן בורוכוב: יש הייפ מאוד גדול סביב הפליאוף הנוכחי. הסיבוב השני היה מפתיע מאוד ונפתח עם 6 ניצחונות חוץ רצופים. זה נוק-אאוט לעונה הרגילה ודירוגי המיקום. גם הפציעות. צריך להגיע מוכן לפלייאוף, קבוצות שהורידו קצת רגל מהדוושה שילמו מחיר כבד.
קבוצות מהמקום ה-6, 4, 3 ואולי 4 יהיו בגמרים האיזוריים. זה עידן חדש בליגה שמסורתית קבוצות עם ביתיות היו מדלגות לשלבים הגבוהים. הסדרה של דנבר מול OKC מטורפת (פרטים בהמשך), מיניסוטה מול גולדן סטייט הייתה סדרה בינונית, מאז שסטף נפצע זה היה לא כוחות.
אינדי הגיעה רותחת לפלייאוף וקליבלנד בעטה בדלי. ממש כואב לי על הפציעה של טייטום, אני מקווה שיצליח לחזור לעצמו, אבל סקפטי
פריוויו לגמר המזרח?
מידן בורוכוב: עשוי להיות גמר מזרח בין הניקס לבין אינדיאנה. איזה וויבים מזרחיים קלאסיים. האם ההיסטוריה חוזרת? על הסדרות של שנות ה-90 ןהיריבות של מילר וספייק לי עשו לא מעט סרטים.
בשנה שעברה, אינדי ניצחה את הניקס ב 7 משחקים. העונה היא מגיעה לפלייאוף בכושר טוב יותר ומאוזנת יותר. זאת תהיה הפעם ה-9 ששני המועדונים נפגשים בפליאוף.
הניקס ניצחו 2-1 את העונה הסדירה. ניו יורק לא משחקת טוב בבית ויהיה לה קשה לנצח באינדיאנה.
האליברטון יוביל את אינדי לגמר ראשון מאז 2000. הקסם של הניקס נגמר. אינדיאנה פשוט טובה יותר ותנצח ב 6 משחקים.
אריק גנות: סביר שהניקס יעלו לגמר. לא רק כי הם הגיעו ליתרון 3-1, אלא כי בוסטון חסרה את טייטום ואת פורזיניגיס, בפועל. כמה אפשר לסמוך על לוק "דיקמבה" קורנט.
בגמר בין אינדיאנה לניקס אמור להיות לפייסרס יתרון. הניקס לא נראים טוב בסדרה מול בוסטון, התקשו גם מול דטרויט, ובנויים על חזרות הירואיות מפיגורים גדולים. זה לא מתכון טוב, בוודאי לקבוצה ששיחקה הכי הרבה עם החמישיה שלה בעונה הרגילה, ומגיעה אחרי סדרות פיזיות ומתישות מול בוסטון ודטרויט.
אם אינדיאנה תצליח לשמר את משחק ההתקפה הרגיל שלה, זה ייגמר מהר. הניקס יתנו את הכל בהגנה, יאטו את הפייסרס, אבל לא מספיק. 4-3, פייסרס.
רועי ויינברג: .השאלה הגדולה בעיניי היא האם אינדיאנה תצליח להתיש את הניקס. אני חושב שהפייסרס עמוקה יותר ומשמעותית רעננה יותר, כשהניקס משחקים עם שבעה שחקנים לעומת עשרה באינדיאנה, והפייסרס יכולים לשנות את הקצב של המשחק בצורה מסחררת תוך כדי תנועה. אם הם מגיעים למצב שבו הם מצליחים לרוץ ולהפיל את הניקס מהרגליים, או שולטים בצבע עם הסייז של סיאקם לעומת ג'וש הארט שנמוך ממנו ב-10 סנטימטרים, יש להם יתרון משמעותי. ראינו בערך אותו דבר בסדרה המוצלחת ביניהן בשנה שעברה, ולכן אני מאמין שזה גם מה שיקרה פה. מקווה שהפעם אף אחד מניו יורק לא יפצע. יש לפייסרס יתרון על הקווים. 2:4 אינדיאנה.
אורן לוי: אינדיאנה-נ״י! הקרב שכולנו חיכינו לו… מה, לא? סתם, האמת שאין לי יותר מדי טענות. הניקס נראים טוב, והפייסרס מתחזים לקונטנדרים (האמנם?…), אז יאללה, שיהיה רימאץ׳. אני רוצה לראות עם ההתקפה היצירתית של אינדי תוכל לפצח את השבלוניות הכוחנית של טיבס (שמצדו מראה גמישות יחסית בצד הזה). הפייט של הניקס ראוי להערכה אבל גם הפייסרס לא פראיירים בהגנה, הרבה בזכות נמבהארד, נייסמית׳ ומקונול. האליברטון מוקף בשומרי ראש, והוא דואג לפנק אותם בבונוסים. בשלב הזה של חיינו אין לי אלא להמר על אינדיאנה ואני לא מאמין שאני כותב את זה. 7 משחקים כי זו תהיה סדרה אש.
דני אייזיקוביץ': שחזור לסדרת חצי הגמר הנהדרת מהעונה שעברה. האליברטון מול ברונסון, רק שהפעם לצידו ישחקו טאונס וברידג'ס, אבל בלי דיוינצ'נזו (שהיה בשיאו) ובלי הארטנשטיין.
שתי הקבוצות שיחקו נהדר בסיבוב השני, מצד אחד הניקס הראו קשיחות רצינית ומצד שני אינדיאנה יצרו תחושה שהם יכולים לקלוע סל מתי שמתחשק להם והמעמד בכלל לא מרגש אותם. ההבדל הגדול בין הניקס לקאבס הוא בעמדות הפורוורד. ברידג'ס, אנונובי והארט ארוכים משמעותית ביחס לגארלנד ומיטשל ויקשו מאוד על ההתקפה של הפייסרס.
מצד שני, ההתקפה של הניקס לא יציבה, ויתכן מאוד שהמעמד ישפיע על טאונס, ברידג'ס ואנונובי. אם צריך להמר, המץ'-אפ לטעמי נוטה לטובת הניקס שינצחו 4-2.
פריוויו למשחק 7?
דני אייזיקוביץ': במשחקי 7, כבר אין יותר שפנים לשלוף מהכובע. הת'אנדר ינשכו את דרכם ויתישו את דנבר ומצד שני ברור שהברכיים שלהם רועדות. מאוד קשה לומר לאן זה ילך כי דנבר באמת נראית עייפה, אבל הברכיים של הת'אנדר רעדו יותר מדי פעמים בסדרה הזו, והתחושה היא שהמאמץ בהגנה עולה להם במחיר קשה בהתקפה (32% מהשלוש, 76% מהקו).
כשהכל על הקו, יש רק שתי אפשרויות. אם הת'אנדר מצליחים לברוח מוקדם ולגמור את המשחק בשלב מוקדם זה שלהם. אחרת, הניסיון של דנבר יעשה את שלה, יש להם יותר מדי שחקנים שמסוגלים לקלוע סל ברגע מכריע והת'אנדר עדיין צוברים ניסיון. לכן אני הולך עם דנבר.
מידן בורוכוב: דנבר מול OKC, סדרה שהבטיחה וקיימה. סדרה 3 ברציפות של דנבר שמגיעה לגיים 7. דנבר תגיע למשחק 7 עם יתרון משמעותי, היא מנוסה יותר והיא גם הרוויחה עוד יום מנוחה. אוקלהומה משחקת טוב בבית ותנסה לרוץ ולסגור עניין מהר.
היא חייבת לעבור את הרבע הראשון בהצלחה ולא להקלע למשחק צמוד. דנבר מגיעה עם השחקן הטוב בעולם. המפתחות של דנבר – יוקיץ מעורב (10 אסיסטים ומעלה) 33 נקודות של גורדון ו-MPJ
16 נקודות ומעלה מהספסל OKC – ווילאמס עם 7 סלי שדה ומעלה יתרון 8 בריבאונד שג״א עם 30
לדעתי דנבר תעקוץ ותנצח
אריק גנות: הת'אנדר אמורים להיות טובים יותר, אבל ג'יידאב מתקשה כבר פלייאוף שני ברציפות, הקליעה שלהם מבחוץ רחוקה מרמתה הרגילה, ומשחק ההתקפה של דנבר מספיק חד כדי להימנע מהחטיפות והדפלקשנז של הת'אנדר מהעונה הרגילה שנתנו להם הרבה נקודות קלות.
מהצד השני, דנבר נראית כמו הקבוצה שלקחה אליפות אבל העומק שלה גומר אותה ברוב המשחקים. זה לא מקרה שהם הגיעו לשני רבעים רביעיים ביתרון לא קטן והפסידו אותם. במשחקים שבהם ווטסון וסטרות'ר נותנים תרומה הם הרבה יותר טובים. ווסטברוק יכול להיות גורם חיובי, ויכול גם לחרב משחק שלם לבד.
קשה לדעת איך זה יתרגם למשחק 7, אני הולך על הנאגטס.
רועי ויינברג: .אני חושב שהשאלה במשחקים כאלה היא למי יש יותר מה להפסיד. הלחץ על אוקלהומה סיטי ונראה שזה עושה להם רע, בטח לג'יילן וויליאמס שפשוט מזעזע במשחקים האחרונים, בזמן שדנבר כבר שיחקה בכמה משחקים כאלה (אבל איבדה 20 הפרש במשחק 7 האחרון שלה). יש לנאגטס את השחקן הטוב בסדרה ויתרון בהתחשב בדרך בה משחק שש התפתח. לא יצא פה שפן מהכובע, זאת שאלה של למי הידיים ירעדו פחות, ולכן אני חושב שזה של היוקיצ'ים. ראינו בסדרה של יוסטון נגד הווריירס כמה הניסיון הזה משמעותי, ואת הפאניקה של הת'אנדר במשחקים צמודים להוציא אולי משחק 4 ויום הקליעה החריג שלו.
אורן לוי: אני צופה טקס חניכה לילדים של הת׳אנדר. הימרתי עליהם ב-7 מול דנבר בתחילת הפלייאוף, ואני לא רואה סיבה לזוז. הביתיות שלהם מאוד ביתית, והסגל של דנבר פשוט קצר מדי בשביל לתת ליוקיץ׳ את המינימום שהוא צריך, בתור השחקן הטוב בסדרה בפער. הפיק של הנאגטס גבוה יותר, אבל ב-7 משחקים אתה נמדד על הממוצע שלך, העומק של הרעמים בשילוב הספסל וההגנה האובר-אינטנסיבית שלהם – בצער רב אני מהמר עליהם, והלוואי שאני טועה.
מה הקבוצות שהודחו בסיבוב השני (אחת או יותר) צריכות לעשות כדי לעבור שלב בעונה הבאה?
אורן לוי: נכון לשורות אלה הסלטיקס לא הודחו, אבל כך או כך הם צריכים לתכנן את העונה שאחרי הבאה. זה לא שאין להם סיכוי בלי טייטום – הם עד כדי עמוקים ומוכשרים, אבל הם חייבים להתחיל לתכנן את המציאות הכלכלית שלהם לשנים הבאות. זה מבאס באינספור רמות, אבל החיים לא מחכים.
קליבלנד צריכים להתבייש ולעשות חושבים, אבל לא בטוח שהייתי ממהר לפצל את הגרעין של הסגל הזה, מאוד תלוי בתמורה. שחקן שהייתי שוקל להעביר, בשיא הרצינות, זה מיטשל. אני מבין שהוא הכי טוב כרגע, אבל זה בהכרח מספיק טוב בכל מקרה, והוא פחות בטיימליין של האחרים.
דני אייזיקוביץ': במקרה של בוסטון כולם מדברים על בנייה מחדש, אני חושב שהם צריכים להיות סבלניים. לחכות לטייטום שיחלים ולקחת את השנה הבאה כשנת התפתחות של ההרכב הקיים.
הקאבס צריכים לשקול הפרדה של הצמד גארלנד ומיטשל. היתרונות שלהם בעונה הסדירה הפכו לחיסרון משמעותי ואני חושב שיש לגארלנד ערך משמעותי. מיטשל צריך לידו שומר טוב שקולע שלשות ואת המפתחות בידיים.
דנבר תעבור או לא תעבור, חייבת ספסל טוב יותר. יש מספיק ווטרנים שישמחו לשחק ליד יוקיץ', ההנהלה צריכה להתחיל לעבוד. וגולדן סטייט צריכים קארי בריא, איתו הסדרה הייתה נראית אחרת לגמרי, וגם שם הייתי נותן לסגל הזה צ'אנס נוסף ביחד.
מידן בורוכוב: קליבלנד צריכה להיות סבלנית. יש לה את כל הכלים להתמודד ולהצליח. בוסטון תהיה פחות דומיננטית כנראה, ואין שום סיבה שהקאבס לא תסיים ראשונה שוב בעונה הבאה. אם הם רוצים לסגור הרמטית את נושא האליפות הם צריכים לגשש קצת סביב לברון. הוא עשוי להיות תוספת רצינית לקבוצה שסבלה מחוסר מזל. לברון צריך לצאת מאופציית השחקן שלו וללכת על חוזה נמוך בקאבס.
ללא לברון, קליבלנד צריכה כמה שפחות זעזועים בקיץ. לנסות לשמור את הסגל ולקוות שלא יהיו פציעות. הפלייאוף העונה היה כל כך גרוע שהוא גם לא הוסיף ניסון משמעותי. צריכים לצאת מהפוסט טראומה ולהגיע רגועים לעונה הבאה.
אריק גנות: הווריורס נראים במצב הכי טוב לבנות קונטנדרית. ההתבגרות של פוג'מסקי ופוסט אמורה לתת להם את האקסטרה קליעה מבחוץ שהם צריכים, אבל הם חייבים עוד שחקן יוצר בהתקפה כי בלי סטף הם נראו תקועים לגמרי. הבעיה היא שגם הכוכבים שלהם מתבגרים, אבל אמורה להיות להם עוד עונה טובה או שתיים בקנה לפני שמפרקים.
הקושי הכי גדול אמור להיות בקליבלנד. הם נראו כמו קבוצה שפתרה לעצמה את כל הבעיות בעונה הרגילה, רק כדי להיות מודחים בצורה מביכה מול קבוצה שלא נתפסה כאחת מאריות הליגה. הם חייבים לשקול טרייד של אלן בשביל גבוה עם קליעה, או של גארלנד בשביל גארד גדול יותר.
רועי ויינברג: בוסטון וגולדן סטייט יכולות להאשים את הפציעות, לכן אתמקד בקליבלנד. אני חושב שהבעיה הכי גדולה של הקאבלירס היא שהם נחמדים מדי. גם ג'ארט אלן וגם דריוס גרלנד מעט פסיביים מדי בשביל להצליח בפלייאוף, כששניהם נעלמים במשחקים האלה הגנתית והתקפית. הם צריכים להכניס מישהו קצת יותר "רע", יותר פיזי, מישהו שיהיה הדריימונד גרין שלהם. מרקוס סמארט, סטיבן אדאמס ובעיקר דז'ונטה מארי שמות שיכולים להתאים ולהוסיף את המימד הזה לקבוצה שאולי מצליחה בעונה הסדירה, אבל מרגישה חלבית מאוד. התקרה ההגנתית של מיצ'ל וגרלנד היא כנראה הסיבוב השני, בטח בלי סנטר כשאלן נעלם. שני האחרונים צריכים ללכת.
מחשבות על תוצאות הלוטרי?
רועי ויינברג: טנקינג לא משתלם. השינויים באחוזים של הקבוצות הובילו למצב שבו להשאיר שחקנים בחוץ לא בהכרח שווה בחירה גבוהה, כמו שוושינגטון ושרלוט הראו על בשרן, וזה הפרס היחיד למועדונים שמתפשרים על יותר מדי בינוניות בשחקנים ובצוות המקצועי. זה גם מייצר קארמה רעה כשהמועדון מצליח כמו שפילדלפיה למשל יכולה לספר לכם ובעיקר לא משתלם אם אין בחירות גבוהות. מעבר לזה, יש לדאלאס סיכוי לא רע להיות קונטנדרית ב-2026/27 כשקיירי יחזור, אם הוא יחזור אפילו ב-80% ממה שהיה. חמישייה שלו, של כריסטי, של פלאג, של דייויס ושל לייבלי מבטיחה מאוד. רק שהאריסון לא יעשה טרייד על חמשתם תמורת גופייה של מאגסי בוגס.
אורן לוי: אני תמיד מופתע מכמות המילים שנשפכות על תהליך שהוא הסתברותי נטו. זה שדאלאס זכתה בבחירה הראשונה ולא וושינגטון, למשל, לא מחדש לנו כלום. האחוזים זה הנושא, לא התוצאה. בסופו של דבר אני מרגיש שהליגה מקבלת את מה שהיא רצתה מהרפורמה מבחינת התוצאות האלה, אבל הקבוצות עדיין מסרבות להשלים את המהלך – יש יותר קבוצות שעושות טנקינג (באיזושהי רמה) מאי פעם. זולג פה לפיד תחבצ: זה כמו לסגור נתיב לתחבורה ציבורית בלי להנגיש אותה כאלטרנטיבה אמיתית לרכב פרטי – רק יצרת עוד יותר פקקים ולא פתרת את הבעיה מהשורש. הופה מסתבר שגם לי יש מילים לשפוך על הנושא.
דני אייזיקוביץ': מבאס.
בסופו של יום, המטרה של הדראפט התפספסה לגמרי. המטרה לאזן את הליגה על ידי שליחת שחקנים צעירים לקבוצות חלשות. גם אם נתעלם מהסיפור של דאלאס שנראה כאילו נכתב מראש עוד במהלך העסקה על דונצ'יץ' גם העובדה שהספרס זכו במקום השני לא סבירה (בחירה ראשונה לפני שנתיים ורביעית עונה שעברה).
מה אפשר לעשות?
לשנות את האחוזים שייקחו בחשבון בחירות טופ 5 שלוש שנים אחורה ובנוסף מיקס תוצאות של שלושת העונות האחרונות. ככה קבוצה כמו דאלאס שרצה לאליפות לא תזכה בטופ 1 בדראפט בעונה העוקבת. ככה הספרס לא היו זוכים בדאנקן לאחר הפציעה של רובינסון וככה אנחנו פחות נרגיש שעובדים עלינו.
מידן בורוכוב: עצוב, מאוד אפילו
פתח לתיאוריות קונספרציה שפשוט פוגעת אנושות בתדמית של הליגה. דאלס וסן אנטוניו והמערב קונפרס הרבה יותר רצחני (מסכן אבדיה)
פילידלפיה שיחקו אותה עם הבחירה ה-3.
עונש עצום לקבוצות במרתף הליגה, יוטה והוויזארדס בבחירות 5 ו-6 הוכיחו שאם אתה ממש גרוע אז גם את הטנקינג אפשר לפשל.
דאלאס זכתה בקופר פלאג, אני עדין לא בטוח איך רוקי שבדרך כלל משחק בקבוצה ללא שאיפות. יקבל פתאום לחץ של להביא טבעת. הספרס על כיסא הנהג בדרך לשליטה של עשור לפחות במערב או בליגה. במחזור כזה לא הייתי מבזבז בחירה על יאניס.
4 קבוצות במזרח ימשיכו לנסות בשנה הבאה, זה לא מבטיח להן כלום לאור ההגרלה הנדירה השנה.
אריק גנות: הזכיה של דאלאס עוד עלולה להציל להאריסון את המשרה. הבעיה עכשיו היא שיש לו שני טיימליינז שונים בקבוצה – דאלאס יתקשו להתמודד על אליפות גם בהנחות מאוד אופטימיות על עונת הרוקי של פלאג, אבל עם דיוויס וקיירי אין להם הרבה זמן. האם בניה מחדש היא אופציה?
הספרס בדילמה אחרת. הם אמורים לקחת את הארפר אבל הוא לא מתאים במיוחד לסגל שלהם, האפשרות של טרייד על יאניס מאוד קורצת, ובסיס שלו עם וומבי ופוקס הוא אחד החזקים בליגה. יכול להיות שהם צריכים ללכת אול אין על עכשיו, להביא את יאניס וגם לעשות טרייד על קאסל בשביל שחקני משנה.
https://www.youtube.com/watch?v=uDu7MjY_Jhs
