המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, רום גפן, מידן בורוכוב, אור עמית וערן סורוקה.
שוק הביי אאוט – התאמות מעניינות שקרו או שתרצו שיקרו?
ערן סורוקה: אני חייב לומר שלמרות הרומנטיקה של לשחק עבור הקבוצה שהערצת, ספנסר דינווידי לא מאוד מלהיב אותי כאוהד לייקרס. הוא שחקן סטריקי של מצבי רוח עם קליעה לא יציבה, והסיבות היחידות שזה יעבוד כרגע זה שוינסנט וכריסטי פצועים. מאוד אוהב את ביומבו לת'נדר – המשחק בדאלאס הראה שעדיין אפשר לרמוס אותם מתחת לסל, בעיקר בדקות בהן הולמגרן נח. יהיה כיף לראות את מרקוס מוריס מצטרף לקליבלנד. מעניין אם סן אנטוניו יתנו צ'אנס לקיליאן הייז לשחק בפעם הראשונה עם סטרץ' סנטר שמדבר אותה שפה כמוהו. אם הוויזארדס ישחררו את דלון רייט, הוא אידיאלי לדנבר או לניו אורלינס. לאורי בפילי מריח כמו עונת פרישה.
אור עמית: מעבר לאנקדוטה המשעשעת שהווריורס מתעניינים בדמרקוס קאזינס כמועמד ביי אאוט – לא יודע, אני חשבתי ששחקן צריך להיות תחת חוזה כדי לקבל ביי אאוט – אני אהבתי את הצירוף של קייל לאורי לפילדלפיה, בעיקר מהפן הסנטימנטלי (לאורי התלבט בקיץ 21 בין פילי למיאמי. בסרט "האסל" הוא אחד השחקנים היחידים שמופיעים שהם לא שחקני סגל של פילי או דמויות). וכמובן ההצטרפות של ת'ד יאנג לפיניקס, לא בגלל שאני חושב שהוא יתרום משהו, אלא בגלל שזה משאיר לו את האפשרות להשתוות לג'ייסון קיד בתור שיאן ההופעות בLeap Day. במידה ודרק רוז יקבל ביי-אאוט מממפס מעניין אם הוא יבוא לעשות איחוד משפחות עם ת'יבס וגיבסון בניקס.
אריק גנות: אהבתי את החתימה של קייל לאורי בפילדלפיה. הרבה אחרי השיא, אבל הוא אלוף, אולסטאר ושחקן שיכול להביא את הקצת אקסטרה שפילי צריכה בשביל ריצת פלייאוף עמוקה. כמובן בהנחה שהם מתאוששים מכל הפציעות.
ת'אד יאנג כבר מזמן לא שם גדול, אבל פיניקס כל כך רדודה שכל תוספת יכולה להיות משמעותית לה. הם צריכים בדיוק את מה שהוא נותן, ויחד עם אוניל השיפור בעומק שם יכול להיות משמעותי.
את החתימה של דינווידי בלייקרס בעיקר לא הבנתי. הוא לא שחקן שיכול לעשות הבדל גדול, והלייקרס לא כל כך צריכים עוד מוביל כדור בעל יכולת קליעה, מסירה והגנה בינוניות. היה מתאים יותר לבוסטון.
מידן בורוכוב: הבנתי שגלינארי חתם במילווקי לבסוף, מאוד רציתי לראות אותו סוגר מעגל בדנבר. אין שחקנים שהם גיים צ׳יינג׳ר בשוק הביי-אאוט. אני מקווה עבור פי ג׳יי טאקר שימצא קבוצה ראויה עבורו, עובר תקופה קשה בקליפרס.
מרכוס מוריס יכול לנוסיף קשיחות ונסיון למינסוטה למרות שגם דאלאס יכולה להיות אופציה לא רעה עבורו. דינוודי ללייקרס זה מצויין, חסר להם גארדים והוא שחקן אמין וותיק.
קייל לאורי בפילדלפיה זה נחמד. ת'ד יאנג יחזק את הספסל הרעוע מאוד של הסאנס, במסגרת ההגבלות זו החתמה טובה שלהם.
רום גפן: האמת שאהבתי מאוד את המהלך של פיניקס. ההבאה של ת'דיוס יאנג שטורנטו ויתרה עליו זה מהלך אנדר רייטד. ביחד עם רויס אוניל הצוות המסייע של שלישית הכוכבים של הסאנס נראה איכותי וקשוח שיעזור להם להיאבק עד התואר. שחקן נוסף שאני מאוד אוהב ומעריך הוא ג'ו האריס. הייתי שמח לראות אותו מגיע לגולדן סטייט על המשבצת של המחליף לקליי ובנוסף הוא תפור על מילווקי. פורנייה זה שחקן שלא העריכו מספיק בניקס ואין לי ספק שאם הוא ינחת בקבוצה שנאבקת על כניסה לפליאוף הוא ישדרג אותה. מדובר בסקורר מצוין שקצת שכחנו מהיכולות שלו.
סופ"ש האולסטאר – איזה בינג' אתם מתכוונים להשלים? האם יש לאוהד "כבד" מה לחפש שם?
רום גפן: הדברים שאני משלים מהסופש הזה הם כמובן התחרות הטבעות והשלשות. בעיניי תחרות השלשות נהייתה הדבר המעניין ביותר בסופש הזה עבור האוהדים. המשחק עצמו כבר הפך להיות שולי ומשעמם בלי הגנות ובלי יותר מדי מהלכים שאפשר להגיד עליהם ואו איזה יופי. מרגיש לי שהאקשן האמיתי נמצא בתחרות השלשות והשנה במיוחד בעיקר בגלל הקרב בין סטף לסברינה. גם לתחרות ההטבעות כבר נגמרו הרעיונות. אני חושב שהליגה צריכה להמציא מחדש את הסופש הזה ולהוסיף לנו הצופים וגם לשחקנים הרבה יותר עניין. כילד הייתי מחכה לסופש הזה כל השנה ולצערי עם השנים אני כבר לא מתרגש ונהנה באותה המידה.
ערן סורוקה: אני לא בטוח אם הסופ"ש באמת איבד את קסמו או שאנחנו נעשינו יותר קהים וציניים. כן, כולנו זוכרים את וינס בתחרות ההטבעות של 2000, אבל מישהו זוכר מה עשו דזמונד מייסון ב-2001 או פרד ג'ונס ב-2004? ובכלל, כמה כבר אפשר להמציא מחדש את ז'אנר ההטבעות? ורגע, האם היינו רואים את משחק הרוקיז-סופמורס גם לפני שהגיעו לחיינו נטפליקס ואמזון פריים? כי שם הפורמט דווקא כן השתנה ומתאים יותר. בהצגה המרכזית מעניין בעיקר לראות האם החזרה למזרח-מערב, כשעוד אין תגמול אמיתי לקבוצה הזוכה מלבד כמה מעות לארגוני צדקה, גם תחזיר למשחק הזה תחרותיות, או בעיקר תמנע ממנו להרגיש כמו שכונה.
אור עמית: אף אוהד "כבד" לא ממש מתעניין באף אולסטאר, זה אירוע שבמהותו הוא עבור הקז'ואלס. העניין היחידי שיכול להיות לאלו שחופרים יותר עמוק בליגה מסתכם במשחק הצעירים, בעיקר מהצד של שחקני הג'י ליג. מודה שבאופן אישי מסקרן אותי גם קרב השלשות בין סברינה יונסקו לסטף קרי, וסיכוי טוב שזה גם כיוון ששווה ל-NBA לקחת להמשך: תחרויות שונות של אחד על אחד. ותיקים אולי יזכרו שב-2010 הייתה תחרות "חיובים" שבין היתר כללה גם את עמרי כספי אבל נעלמה אחרי עונה אחת. דווקא תחרויות מהז'אנר הזה יכולות להפוך את הסופ"ש למהנה יותר (פלוס מלא קליקים וכו')
אריק גנות: כשיש ילדים אין זמן לבינג'ים, של כדורסל או כל דבר אחר.
האירוע הכי מעניין בשבוע האולסטאר הוא תחרות השלשות, בפרט סטף מול סברינה יונסקו. זו באמת תחרות אמיתית על משהו. את ההטבעות כבר נראה בתקציר, זה באמת מוצר טלוויזיוני נחות. שעות של תחרות בשביל כמה דקות ראויות לצפיה, לכל היותר.
לא, לא רואה מה לאוהד "כבד" יש לחפש באולסטאר. לראות איך כוכבי NBA מתמודדים כשיש פחות הגנות מבעונה הרגילה? לראות את מאק מאקלאנג, שחקן שאין לו ממש מקום בליגה והוחתם פחות או יותר בשביל התחרות הזו, עושה להטוטים? אפשר כבר לצפות בגלובטרוטרס.
מידן בורוכוב: אני לא צופה בטלווזיה אז אין לי המלצת צפייה לבינג׳, אלא אם מישהו לא ראה את הסופרנוס.
עצוב ועצוב מה שנסגר מהאולסטאר בשנות ה 90 ואילך האולסטאר היה חגיגה,,תחרות הדאנק והשלשות ואפילו משחק הרוקיס. כיום הפורמט מעצבן, משתנה, יותר מידי גימיקים. שוב שינו את הפורמט וחזרו למזרח מול מערב, למרות 2 עונות בהן המזרח והמערב היו שווים, העונה שוב חוזרים לעליונות מערבית.
מי ירצה לצפות בקרב המינים בין סטף לשחקנית WNBA? חוסר החשק, התוצאות האסטרונומיות, המעמד כבר לא מחייב
מיץ' קופצ'אק פורש מתפקידו בשארלוט – כיצד ייזכר?
מידן בורוכוב: עוד אחד שנכשל כשלון חרוץ תחת מייקל ג׳ורדן. עונה אחת בלבד עם מאזן חיובי ו-0 הופעות פלייאוף זה כשלון קולוסאלי. הוא לא נכשל באופן מוחלט בדראפט, בגדול הלך על בחירות בטוחות כלאמלו בול, ברנדון מילר, מארק ווילאמס, פי ג׳יי ושינגטון. לא יודע למה הוא עשה טרייד על שיי גיגלוס אלכסנדר בתמורה למיילס ברידג׳.אין פאשלה תהומית.
נראה שהמערכת בשארלוט היא לא כזאת שיכולה להצליח. על פניו לאמלו-מילר-ברידג׳ס זה טריו שעם החיזוק הנכון יכול להיות שלד של קבוצה תחרותית.
אני מקווה ש GM אחר יעיז יותר ויוציא את הקבוצה מהתחתית.
רום גפן: איך ייזכר? לדעתי בדיוק כמו הקבוצה שלו בשנים שהיה שם. מועדון משעמם ולא תחרותי ובעיקר התחנה האחרונה שבה היו רוצים לשחק בה שחקני האנביאיי. חוץ מהפרקט היפה במשחקי הבית אני לא מתחבר לשום דבר שקורה וקרה במועדון הזה. טיפה הנאה מלאמלו בול אבל בדיוק כמו וושינגטון ודני, בסופו של דבר לא כיף לצפות בקבוצה לא תחרותית שבקושי מנצחת משחקים והשחקנים שלה פשוט לא טובים.
ערן סורוקה: כמו כל דבר שקשור בשארלוט הורנטס – הוא בעיקר לא ייזכר. אם הליגה היתה יכולה היא היתה משתמשת במקל הקסם של וויל סמית' מ-Men in Black ומוחקת את עידן מייקל ג'ורדן וקופצ'אק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו. ההורנטס היו בתקופה הזו ההגדרה לבינוניות, קבוצה שהמקום השמיני הוא פסגת שאיפותיה וגם בזה היא לרוב נכשלת. מפשלת עם בחירות דראפט ולא יודעת לגדל אותן, מקבלת החלטות גרועות בפרי אייג'נסי. עד כמה עידן קופצ'אק היה אפור, מספיק להבין כשמסתכלים על הדראפט הראשון שלו – ב-2018, הוא בחר בשיי גילג'ס אלכסנדר, כיום מועמד ל-MVP, ומיד החליף אותו בשחקן שנבחר אחריו, מיילס ברידג'ס, שכיום מועמד ל-NYPD.
אור עמית: להיות ג'י אם בשארלוט זו עבודה קשה מאיזו זווית שלא מסתכלים עליה. מצד אחד למעט הבחירה בלאמלו כל בחירות הדראפט בתקופתו היו בעשיריה השניה, מצד שני העובדה שלא התמסר לבניה מחדש (וקיבל בחירות גבוהות) אלא ניסה – אולי בגלל דחיפה של הבעלים – לייצר קבוצה סמי-תחרותית שלא באמת תוכל להגיע להישגים לא אמורה לעמוד לזכותו. קל לשפוט בדיעבד ויתורים שעשה (להעדיף את מיילס ברידג'ס על שגא, להעדיף את מארק וויליאמס על ג'יילן דורן) אבל לא בטוח שהם היו מצליחים להתפתח בשארלוט. שש השנים תחתיו היו רעות, אבל למזלו היה שם את הבעלים המפורסם בהיסטוריה שייקח לו את הקרדיט.
אריק גנות: לא באופן מחמיא מדי.
קופצ'אק קיבל את שארלוט כקבוצה בינונית, שהפכה מהר מאוד לגרועה. לקבוצה כזו מה שמשנה בעיקר זה בחירות הדראפט, ושם ההצלחה לא בדיוק מסחררת. הוא בחר את שג"א – והעביר אותו בשביל מיילס ברידג'ס מכה הנשים. פי ג'יי וושינגטון לפני הירו גם לא מרשים. לאמלו אחלה בחירה, אבל אין לו דוראביליות. בוקנייט בלוטרי זו נפילה קשה, וכמובן קאי ג'ונס האגדי. מארק וויליאמס מראה סימנים מבטיחים.
מעבר לכך לא היה הרבה. השחקנים הבולטים שהגיעו לקבוצה היו טרי רוזייר וגורדון הייוורד. סנטר אין שם מאז שאמקה אוקפור עזב. וזהו בערך. חמש שנים של כלום.
רשמים ראשונים מהשחקנים שעברו בדדליין בקבוצותיהם החדשות?
אריק גנות: לא בדיוק בדדליין, אבל בארט וקוויקלי על אנונובי מצטייר כניצחון לכל הצדדים. טורונטו נהנית משחקן קנדי, בארט מקבל את הכדור יותר ומצליח לשפר את היעילות שהיתה נקודת התורפה שלו כל השנים. קוויקלי נהנה מתפקיד מורחב, בעוד שיחד עם אנונובי – ובובגדנוביץ' שהגיע בדדליין – הניקס שודרגו למועמדת לגיטמית לאליפות. הם כרגע פצועים וטרם שיחקו בהרכב מלא, אבל מה שראינו עד עכשיו השאיר הרבה טעם של עוד.
הטרייד של באדי הילד לפילי מסתמן גם הוא כהצלחה גדולה, ויהיה מעניין לראות אם המגמה תמשיך כשאמביד יחזור. על הנייר השדרוג שלו ושל לאורי אמורים לחזק את הקבוצה לרמת קונטנדרית, וממה שראינו זה בכיוון.
מידן בורוכוב: עבר שבוע ובלבד וקשה לחלק ציונים לשחקנים החדשים, יהיה מאוד מסקרן לראות איך גורדון הייוורד ישתלב באוקלהומה סיטי כמבוגר האחראי.
בויאן בוגדנוביץ היה סביר בניקס ללא אימפקט מיוחד. דניאל גאפורד מוכיח שהחיים מחוץ לויזארדס יכולים להיות יפים והוא משחק טוב מאוד בדאלאס,מאוד יעיל. וושינגטון סביר וייתן תוספת משמעותית בהמשך.
באדי הילד מצויין בפילי, אבל מאחר והיא דועכת קשה לדעת אם ימשיך לפנק ב20+ לערב. סיאקם בסדר באינדיאנה, נראה שהם יקצרו את הפירות בהמשך.
רום גפן: ואסיליה מיציץ! כששיחק ביורוליג עוד מימי זלגיריס היה מהאהובים אם לא האהוב עלי ביותר. לא קיבל מספיק קרדיט באוקלה ופתאום לראות אותו בשני משחקים ראשונים בשארלוט נראה בדיוק מיציץ ה-MVP של היורוליג היה עבורי תענוג. אוסיף את דניאל גאפורד שבמשחקו הראשון בדאלאס כבר היה ניתן לראות את ההבדל בין שיתוף הפעולה שלו עם רכזים אמיתיים לבין כאלה שחושבים על עצמם. גאפורד הולך להנות מ-2 גאוני כדורסל (בדגש על כדורסל – קיירי).
ערן סורוקה: בויאן בוגדנוביץ' ואלק ברקס באמת יעשו מהניקס קבוצה טובה יותר – כרגע לא רואים את זה, אבל חכו שרנדל ואננובי יחזרו. באדי הילד מתאים לשחק לצד ג'ואל אמביד כמו כפפה ליד, עכשיו רק נראה שאמביד אשכרה חוזר מתישהו העונה ובכושר טוב. דניאל גאפורד בדאלאס נראה מאושר כמו בנאדם שיצא מהכלא – עם כל האהבה לאלי-אופים שהיה מקבל מדני אבדיה, עדיין עם לוקה זה קצת יותר שווה. רויס אוניל כבר מקבל דקות קלאץ' בפניקס ועושה דברים מצוינים, נראה שכל שנה הם צריכים לעשות דיל בדדליין עם ברוקלין. טרה מאן וגראנט וויליאמס בשארלוט עשויים להיות אחלה פיק-אפ לפנטזי. אולי גם דלאנו באנטון בפורטלנד.
אור עמית: דניאל גאפורד הוא פיט נהדר לצידו של לוקה, "העבודה הקלה ביותר בספורט" הגדיר אותה קייל קוזמה במידה רבה של צדק. הטרייד של פי.ג'יי וושינגטון וגראנט וויליאמס מציג את הצד השני של המשחק לצד לוקה: וויליאמס פורח דווקא בשארלוט המעפנה בזמן שוושינגטון מתקשה להשתלב (למרות שלושה נצחונות). בויאן בוגדנוביץ' מראה גם הוא השתלבות נהדרת בניקס וכבר הספיק להצטרף לרשימת הפצועים הארוכה ממילא של הקבוצה. אני תוהה אם אוון פורניה – שמצד אחד שיחק 20+ דקות בשני משחקים רצופים לראשונה מאז אוקטובר 2022 ומצד שני עשה את זה בדטרויט – חושב שהטרייד היה מוצלח מבחינתו. באדי הילד עושה באדי הילד, רק שיגיעו לפלייאוף
דני עם שיא קריירה של 43 נקודות, ובכלל בתקופה טובה. עד כמה משנה את התחזית שלנו לגביו? עד כמה משנה משהו?
אור עמית: המשחק מול הפליקנס היה חריג (שיאי זריקות בשדה, שלשות ועונשין) אבל האיר מגמה בתקופה האחרונה: דני מקבל יותר אחריות בתור הגו-טו של הוויזארדס. זה עדיין לא לגמרי טבעי לו, אבל זה מתפתח וכנראה גם בכוונת מכוון. כרגע הוא מנצל את היתרונות הפיזיים שלו כדי להגיע לסל (היה מהיר מדי לזאיון ונאנס, חזק מדי לסי.ג'יי ומרפי אחרי חילופים) והג'אמפים שלו מגיעים בעיקר אחרי מסירות. מצד שני הוא קיבל ולקח יותר אחריות לקראת סוף השעון שזה צעד חשוב קדימה, בעיקר מבחינת הביטחון. דני לא אמור להתפתח להיות סקורר של 20+ נקודות בקבוצת פלייאוף, אבל זה צעד בכיוון להיות אופציה שניה\שלישית בקונטנדרית.
אריק גנות: עד ינואר השנה אבדיה נראה כמו שחקן שיכול להתפתח לכל היותר לרול פלייר טוב. מין ארון גורדון לעניים, שחקן ששומר, לוקח ריבאונד, חותך לסל, זורק שלשות אם ממש חייבים, מתקשה עם יעילות התקפית אבל מחזיק, אולי, תפקיד של שחקן חמישיה בקבוצה טובה שעושה את הדברים הקטנים. משהו באזור ואנדרביט – מקדניאלס כזה.
ההצלחות האחרונות לפחות מרמזות על תקרה יותר גבוהה. העובדה שהעליה ביוסג' לא מורידה את היעילות – מעודדת. היעילות עצמה מאוד מרשימה – אבדיה עומד על מקום 50 בליגה. קצב ההגעה לקו, אחוזי השלשות שעומדים על 40 – כולם מרמזים על שחקן שיכול לשאת בנטל התקפי, ואולי להיות אופציה שלישית בקבוצה טובה.
מידן בורוכוב: לא צריך להסתנוור ממשחק אחד, מרשים ככל שיהיה. הציפיות שלי מדני בשמיים, עזבו פרובינציאליות. כמה שחקנים בליגה מסוגלים לשחק ולשמור ב/על 5 עמדות? הוא תקוע בקבוצה רעה. המשחק שלו תלוי בכמה הכדור עובר אצלו בידיים, ג׳ורדן פול שחקן מגעיל שלא נעים לשחק לצידו.
התקווה שלי מדני שיהיה שחקן מוביל בליגה שיכול להיות שחקן מוביל בקבוצה מנצחת, נניח סטייל אארון גורדון, התקרה שלו? אולי יכול להיות סטייל לאורי מארקונן שבסיטואציה הנכונה הפך לשחקן מוביל.
אבדיה וקולובאלי יכולים להיות העתיד של הוויזארדס, אני מקווה עבורו שיעבור לקבוצה רצינית יותר.
רום גפן: ואו איזו תקופה מדהימה עוברת על דני אבדיה. ההתפוצצות במשחק האחרון לא הגיעה משום מקום. מאז השינוי בעמדת המאמן בנוסף להיעדרות של קוזמה ופיחות הדקות של פול, דני מרגיש נח מאוד ומקבל את הכדור לידיים יותר ויותר. הוא נמצא ברצף משחקים מצוין ונראה בעל הבית של הקבוצה, דבר שחיכינו לו כמה שנים. מעטות הפעמים שדני התחבא בפינה במשחקים האחרונים. הוא אגרסיבי לטבעת ובמשחק האחרון גם פינק עם 6 שלשות. דני עושה הכל על המגרש ויהיה קשה לעצור אותו אם ימשיך ככה. שרק ימשיך ככה.
ערן סורוקה: מהרגע בו נבחר, חשבתי שהתקרה של דני היא שחקן טופ-60 בליגה, כזה שבעונה נכונה יכול להיות "בורדרליין אולסטאר" ולתרום למועמדת לאליפות. להיות הקריס מידלטון ליד יאניס והולידיי 2021, הארון גורדון ליד יוקיץ' ומארי 2023, הקייל קוזמה או KCP ליד לברון ודייויס 2020, האולר השוייצרי שעושה הכל בשני צדי המגרש ומביא ניצחונות. כל עוד הקליעה מבחוץ לא נכנסה לו והוא לא קיבל הזדמנות אמיתית לפני הגארבג' טיים, קשה היה לראות מגיע אותו לשם. בעיניי הוא היום כבר שחקן טופ-100, והעונה הזו תהיה עבורו מקפצה ליעדים שהצבנו לו.