המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, רום גפן, מידן בורוכוב, אור עמית Insignifistats ועידן לוצקי מ'עושים-NBA'.
הלייקרס מצליחה הרבה פחות ממה שקיוותה, ולברון כבר התחיל להביע חוסר נוחות. מה הם צריכים לעשות לפני הטרייד דדליין?
אור עמית: העונה לא באמת מתחילה עד שלברון לא מתחיל לשגר מסרים פסיב-אגרסיב להנהלה. בשנה שעברה הלייקרס די הוציאו מים מהסלע כשנפטרו מנאן, בברלי ו-ווסטברוק בשביל האצ'ימורה, דילו, ביזלי ו-ואנדרבילט והקונצנזוס היה שהם עשו קיץ מצוין עם חוזים נוחים לשחקני המפתח שלהם וקאם רדיש. האם נשארו להם דרכים לערבב את החבילה? כנראה שכן. האם זה יכול להקפיץ את הלייקרס לרמת קונטנדרית? אני לא בטוח, בטח לא בלי לוותר על מעט נכסי הדראפט שעוד נשארו להם. ריאלית, חלון האליפות של הלייקרס כנראה נסגר, ואני מעריך שזה גם מה שהפרונט אופיס חוזה, אז הם משתמשים במה שיש אבל גם חושבים על היום שאחרי לברון.
מידן בורוכוב: הלייקרס חייבת סבלנות, הם קבוצה טובה. לא הייתי ממהר לעשות טרייידים ( מלבד הצ׳ימורה).
דרווין האם בסיר לחץ, התפקוד שלו נמוך, הוא מנסה המון חמישיות, הלייקרס נוטה לפתוח משחקים גרוע ברבע הראשון. אין מספיק תרגילים (מקום 24 בלבד באופנסיב רייטינג). צריך לקחת אוויר, לנסות להחתים עוד קלעי, להגיע לחמישיה מאוזנת (לברון כרכז ״חוסך״ גארד) לשלב את ווד והייז בכדי לשמור על הבריאות של AD. האם שוחק את לברון, חייב לנהל עומסים, לסמוך על הסגל המסייע, חזרה של וינסנט+ גארד יכולים לשנות את העונה.
הרעיון של זאק לאוין, מארי לא מחליק לי בגרון, תהיה שוב דלילות בסגל וחבל לוותר על ראסל/ריבס
אריק גנות: כנראה שאפשר להכריז שהרכש של הקיץ נכשל. וינסנט לא ממש שיחק העונה (פעם שניה שמיאמי עושים את זה ללייקרס אחרי קנדריק נאן). רדיש לא ממש נראה כמו שחקן שמצדיק רוטציה ב-NBA, ווד אנמי, ואם מישהו עוד בנה משהו על ג'קסון הייז אז הוא כנראה מאוד מאוכזב כרגע.
כשהכשלון כל כך כולל קשה לעשות מהלכים מנצחים, אבל עדיין צריך לחפש אותם. הלייקרס צריכים מה שכל קבוצה של לברון צריכה – 3&D. שווה להם אולי לנסות לשמור את וינסנט ולסחור בכל היתר, בפרט בדיאנג'לךו ראסל שהולך ודועך. הוד-שיפינו ומקסוול לואיס לא הצליחו במיוחד, אבל אולי שווים משהו לקבוצה שרעבה לפוטנציאל.
רום גפן: קודם כל אפתח עם דעה אישית לגבי האמירות של לברון שבכלל לא במקום ולא תורמות לקבוצה אלא עושות רק נזק.
בעיניי היא צריכה להביא בעל בית בעמדת הרכז ולחפש להחליף (שוב) את דאנג'לו ראסל ויכולה להוסיף את רוי האצימורה\קאם רדיש\טוריאן פרינס כדי לקבל משהו טוב ואיכותי בתמורה. בדרך הזו הם לא יכולים להמשיך.
עידן לוצקי: הלייקרס צריכים לדעתי לשפר משמעותית את הצוות התומך סביב לברון. מהלך נכון יהיה להביא את זאק לאבין, יליד לוס אנג'לס, שהבולס כבר מחפשים עליו טרייד ויכול לספק עוד קליעה מעולה מסביב ללברון ולהיות מוביל כדור שני לצידו. בתמורה אני מניח שהלייקרס יצטרכו לתת חבילה שתכלול את ד'אנג'לו ראסל, שממילא לא מתעלה יותר מדי והוא לא "שחקן של נצחונות". למרות ששיקגו לא תיתן אותו, הייתי כן מאוד שמח לראות את ניקולה ווצ'ביץ' מצטרף לטרייד כזה כי אני חושב שמגיעה לו ההזדמנות בקריירה לשחק בקונטנדרית. אבל לצערי, השם שלו לא על השולחן של שיקגו.
ביל חזר בפיניקס, אבל לא נראה שהם מצליחים להתרומם. האם פירוק הקבוצה בשביל דוראנט (וטרייד ההמשך שהביא את ביל) היה טעות?
עידן לוצקי: אני ממש לא חושב שהטרייד היה טעות. הבעיה שהקבוצה לא מתרוממת היא בעיקר בעקבות הפציעות והעובדה שלא הצליחו לשחק יחד. כי כשכל הכוכבים מסתדרים, תרתי משמע, הסאנס הם קבוצה מצוינת, בטח שמבחינה התקפית, ועומדים על נתון של 0-7 במשחקים בהם קלעו 125 נקודות או יותר. אנחנו רק מתקרבים לאמצע העונה והאתגר של פיניקס יהיה לנסות ולהריץ את הכוכבים כמה שיותר יחד – ולהגיע מוכנים ובריאים לפלייאוף. פיניקס כבר למדה על בשרה שמקום 1 במערב לא מבטיח שום דבר בפלייאוף אז אני לא חושב שהיא מוטרדת מעניין המיקום כרגע. אולי אפילו עדיף לה לבוא מאחור.
אור עמית: באופן כללי הימור של קבוצה – בטח כזו שהיא לא משוק גדול – על שחקן בסדר הגודל של דוראנט לא "טעות" גם בלי טבעת. האם הקבוצה מאכזבת באופן יחסי לציפיות? ברור. בעיקר כי הכוכבים לא רגילים לשחק יחד בלי לדרוך אחד לשני על האצבעות ושחקני המשנה לא מספיק באים לידי ביטוי. הדבר היחיד שבאמת צריך להטריד את ראשי הסאנס היא האפשרות שבוקר יחליט לבקש טרייד אבל להערכתי יש עוד שנה וחצי לפחות עד אז. (אגב: לפיניקס אין שליטה על בחירת הסיבוב הראשון שלה, אבל בהתחשב בזה שוושינגטון וממפיס – שלהן זכות ההחלפה עם פיניקס – במאזן פחות טוב מהסאנס, נראה שהבחירה תשאר אצלהם).
מידן בורוכוב: לא, ההבאה של דוראנט הייתה מהלך מצויין. מי שראה את הסדרה של הסאנס מול דנבר יודע על מה אני מדבר. השגיאה הקולוסאלית הייתה הטרייד על בראדלי ביל. זה אחד השחקנים שאני הכי בז להם בליגה. סטטיסטיקות ריקות מתוכן ולא השחקן שהם היו צריכים בשום אופן.
במקום לנסות מהלך מול הג׳אז על מארקנן + קלארסון הלכו על ביל וזה סליחה על הביטוי, מהלך של כסיל (או דביל)
העתיד של הסאנס לוט בערפל ומסתמן מקרה הנטס 2 (בוסטון הביאה את טייטום + בראון בזכות הטרייד על גארנט ופירס)
דוראנט זה הימור טוב בפלופ, ביל זה הימור גרוע בריבר.
אריק גנות: אחת התכונות המעניינות של קבוצות גדולות, גם כאלה שהן מאוד טופ-הבי, היא התלות שלהן בשחקני המשנה. מיאמי של לברון לא הצליחה לפני שיין באטייה (ואחריו ריי אלן). מיאמי של באטלר מאוד הבליטה שחקנים כמו םי ג'יי טאקר וגייב וינסנט. הבולס של ג'ורדן סידרו חוזים יפים לשחקנים כמו קאפי.
פיניקס נכשלו לחלוטין בהשגת טאלנט מעבר לשלושת הגדולים ונורקיץ', וכרגע זה מאוד פוגע בהם. מעבר לכך, הם מבססים את הקבוצה על שלושה מומחי חצי מרחק, ומאוד קשה להצליח כשעל זה מבוססת ההתקפה שלך.
עדיין מוקדם להכתיר את הטרייד כטעות, יכול להיות שהם עדיין יכולים להשיג את העזרה שהם צריכים.
רום גפן: בעיניי הטרייד של דוראנט היה מצוין והטרייד של ביל היה מזעזע. באופן אישי אני לא אוהב את ברדלי ביל וחושב שההשפעה שלו על קבוצה היא שלילית בגלל הסגנון משחק האנוכי. זה נחמד עבור וושינגטון או קבוצה בלי מטרות ויכולת אבל ביחד עם דווין בוקר וקווין דוראנט זה לא יכול להצליח בעיניי. צריך לזכור שיש רק כדור אחד על המגרש בכל רגע נתון.
מי שלושת המועמדים המובילים כרגע לשחקן השישי של העונה?
רום גפן: 3: מאליק מונק. מקום חמישי במערב, מספרים יפים וקבוצה מאוד מגובשת שכיף לראות אותה משחקת.
מקום 2 Tim Hardaway Jr. – למרות שקבוצתו רק במקום השביעי, אני מתחשב בעובדה שנורא נורא נורא קשה לשחק ליד שני כוכבים שצריכים כל הזמן את הכדור בידיים. 17.5 נקודות למשחק זה מאוד מרשים מהעמדה הזו מהספסל.
Ausin Reaves – אם כבר נגעתי בנקודה של בעיתיות קבוצתית אוסטין בעיני במצב הכי קשה שאפשר לבוא לידי ביטוי. ממוצעים של 15, 4, 5 ליד כוכבים ולקיחת אחריות בקבוצה שכרגע שום דבר לא הולך בה מעניקה לו את המקום הראשון.
עידן לוצקי: בסדר עולה: בוגדן בוגדנוביץ', שאחרי הרבה זמן בליגה נראה שמצא את המקום והתפקיד שלו באטלנטה ומספק כוח התקפי מצוין, אבל לא פחות חשוב מזה – תורם מאוד גם מבחינה הגנתית. מליק מונק מדורג אצלי שני, על היכולת שלו לסחוב את הקבוצה המצוינת של סקרמנטו ובעיקר את "הסקנד יוניט" שלהם, מה שמאפשר להם לא להוריד את הרגל מדוושת הגז במשך 48 דקות. ובמקום הראשון טימי הארדוואי ג'וניור. הארדוואי סבל שנים מחוסר יציבות של משחקים מעולים שלאחריהם הייתה מגיעה העלמות בלתי מוסברת. טימי מצא את היציבות שלו ודאלאס אולי מצאה, למרות שכבר היה אצלה, את האיש שיעזור ללוקה וקיירי ללכת רחוק מאוד העונה.
אור עמית: זה מירוץ די צמוד. אני מוציא מהדיון את עמנואל קוויקלי ואוסטין ריבס שנראה שישמרו על התפקיד שלהם בחמישיה. אזכורי כבוד לפורטיס, מאת'ורין וטים הארדוויי ג'וניור. ראנר אפ מספר אחד הוא נורמן פאוול מהקליפרס שקולע 13.4 נקודות לערב מהספסל ולא רחוק מ50/40/90. ראנר אפ 2 הוא קול אנתוני שנותן עונה טובה מהספסל של המג'יק. הטופ 3 שלי הם בוגדן בוגדנוביץ' שלטעמי יהיה הפייבוריט של הליגה (בטח אם ההוקס יכנסו לפלייאוף), מאליק מונק שהוא הברומטר של הקינגס מהספסל (ניצחו 17 מ-18 אחרונים כשהוא קולע 20+) ונאז ריד, בעיקר אם הוולבס יקופחו בשאר הפרסים. ראוי לאזכור: חיימה חאקז, אבל עלול להיות גבולי במשחקים.
מידן בורוכוב: לגביי השחקן ה-6 של העונה, אני פחות אוהב את התואר הזה והאופן שבו הוא מוענק (בדרך כלל שחקן הספסל עם הסטט הכי טוב). לדעתי מאליק מונק נותן ערך מוסף מטורף בקינגס, אני אתעלם מהמספרים, הוא מספק משחקים מעולים ומרגיש שיש לבראון על מי לסמוך.
קול אנתוני, למי שזוכר שחקן שהתדרדר מאוד במוק דראפטים מתחיל לייישם חלק מהכשרון באורלנדו, הוא מביא שינוי מהספסל, עונה סולידית באחד הפרוייקטים היפים בליגה.
אם כבר בן של שחקן עבר אז אמשיך עם הארדווי ג׳וניור שנותן עונה מעולה בדאלאס.
השחקן שיכול להיות הוא ללא ספק אנדרו וויגנס, הוא יכול לסדר את הברגים ולהיות הגיים צ׳יינג׳ר של הוורירס.
אריק גנות: אחרי שאוסטין ריבס נכנס לחמישיה וכנראה יישאר בה, המירוץ נראה מאוד מעניין.
אתרי הימורים שמים כרגע את הרדאווי במקום הראשון, אבל בעיני חוסר היעילות שלו, לצד העובדה שהוא פיור סקורר ולא מביא שום דבר אחר לשולחן, מוציאים אותו מהדיון.
מאליק מונק ובוגדן בוגדנוביץ', לעומת זאת, מובילים את טבלת המועמדים. שני שחקנים דומים למדי – קלעים טובים, מנהלי משחק משניים, משתדלים בהגנה אבל זה לא הצד החזק שלהם. בין שניהם אני הולך על הקרוינג העדיף של בוגדן.
מי שמצטרף למירוץ, ואם ימשיך ככה יכול לקחת, הוא קאריס לוורט. הפציעות בקליבלנד נתנו לו הרבה מקום לפרוח והוא עושה את זה מצוין, בשני הצדדים.
אחרי מומנטום חיובי של ממפיס, ג'ה מוראנט מסיים את העונה. ברכה במסווה?
אריק גנות: בעונה רגילה אפשר להגיד שכן. גם בשיא כוחה ממפיס היא לא טופ קונטנדרית, אלא קבוצה שצריכה הרבה מזל ושיפור כדי להגיע לגמר המערב. בעונה כזו, בלי אדאמס ועמוק בתחתית אחרי 25 משחקים בלי מוראנט, לא היה הרבה פוטנציאל מלכתחילה. אז אולי הדבר הנכון הוא לקחת את העונה באיזי, לפתח צעירים, לבחור גבוה בדראפט ולהגיע לעונה הבאה בסגל מלא ועם יכולת אמיתית להתמודד בצמרת.
הבעיה היחידה עם קו החשיבה הזה היא חולשתו המשוערת של הדראפט הקרוב. ההבנה בקרב המומחים היא שאין סופרסטארים, ואפילו אולסטארים עתידיים הם בסימן שאלה גדול. כך שהמשמעות של בחירת דראפט גבוהה קטנה מהרגיל.
רום גפן: הפציעה של ג'ה בעיניי בעייתית מאוד לממפיס כי זה בדיוק מה שהיה חסר לה – כוכב שמציג כדורסל יוצא דופן לצד שחקנים לוחמים ואגרסיבים. השמועות על החתמתו של אחד השחקנים שאני הכי מעריך בכדורסל – אייזאה תומאס, יכולה לטרוף את הקלפים עבור ממפיס. אני חושב שזה פתרון מדהים עבור ממפיס. תומאס מחכה כבר כמה שנים למועדון אחד שיאמין בו וייקח אותו והוא מגיע עם מוטבצית שיא להראות מה הוא שווה בקבוצה שכרגע יש בה בדיוק את הצורך לזה. אני מנחש שיהיה פה בינגו וסיפור מדהים.
עידן לוצקי: יכול להיות. כי לממפיס סגל מצוין. פשוט כנראה האקדח של ג'ה עשה ריקושטים, ומלבדו ממפיס חסרה את אדאמס (מתחילת העונה), ואליהם הצטרפו מרקוס סמארט, דרק רוז, ברנדון קלארק ומי לא. ממפיס היא לא קבוצה של טנקינג אבל הסגל הקצר שנותר לה כנראה יקח אותה לבחירת לוטרי גבוהה בדראפט הקרוב. אז להוסיף עוד כשרון צעיר לסגל הנהדר הזה, שבכל מקרה עדיין צעיר בעצמו, כן – יכול להיות סוג של ברכה ויגרום לגריזליס לצאת לעונה הבאה כמו מלוע של תותח (אולי זה לא המונח הנכון להשתמש בו בהקשר לקבוצה…)
אור עמית: בפעם האחרונה שהייתי כאן זה היה בדיוק לפני שמוראנט חזר ואמרתי אז " ההצלחה של הגריזליס השנה תוגדר לא על ידי הישגי פלייאוף אלא בהתנהגות של מוראנט על המגרש ומחוצה לו. גם ככה בלי סטיבן אדאמס אין לגריזליס באמת מה למכור בפלייאוף" אז לא, לטעמי זו לא ברכה במסווה. הכיוון הוא לדראפט חלש וממפיס לא יהיו בבוטום 5 של הליגה להערכתי בכל מקרה. הייתי שמח לראות את מוראנט נמצא בכותרות בהקשר כדורסלני לשם שינוי ומייצר איזשהי כימיה עם הסגל הזה במקום להתעסק שוב בסכנת הפציעות שסגנון המשחק שלו מייצר, מה גם שזמן פנוי רחוק מהקבוצה נראה לי כמו פתח לבעיות.
מידן בורוכוב: אני ממש לא יודע לגביי זה. לממפיס יש מה למכור גם בלעדיו. הנקודה שהדראפט המסתמן לא ממש מרהיב. ממפיס חייבת עוד שחקן בנוסף ל JJJ (שמסתמן כשחקן עם IQ משחק נמוך) ביין ומוראנט.
חזרה של קלארק ואדאמס בעונה הבאה? יותר מידי סימני שאלה איך הם יחזרו.המערכת בגריזליס טובה, כל הסאגה של מוראנט והאקדחים הרסה להם את העונה הקודמת (מדורגת מס 2 שניה בהיסטוריה שעפה בסיבוב הראשון מאז מעבר להטוב מ-7). הזדמנות לקבוצה לרוץ, לתת קצת למרכוס סמארט להכנס למערכת. לשלב חלק מהצעירים, עונה בלי לחץ ממפיס פספסה את הטנק ואולי זה לא נורא כל כך.
לפעמים בדראפט חלש התותחים הכבדים מפציעים בבחירות המיד לוטרי.
פסקל סיאקאם אולי בדרך החוצה מטורונטו, איפה הייתם רוצים לראות אותו?
מידן בורוכוב: סיאקם הוא מלפפון לוהט. יש כמה קבוצות שהוא יכול להיות בינגו מטורף עבורן. יש לי כל כך הרבה קבוצות שהוא יכול להתאים להן כמו כפפה.
אוקלהומה־סיטי זה יכול להיות שיחוק מהסרטים, גם בסקרמנטו זה יהיה גייים צ׳יינג׳ר (לצד סבוניס)
שילוב שעשוי להיות מפלצתי הוא בפילדלפיה לצד אמביד.
דאלאס יכולה להיות מהמומנט של הארדווי ולתת חבילה עבורו שתשנה את העונה עבורה.
אם גולדן סטייט לא רוצה לפרק, לשלוח את וויגנס לקנדה ומהר זה יהיה שיחוק וישאיר את המנגינה בפטיפון של הריקוד האחרון של סטף במפרץ.
אריק גנות: כנראה שיהיה קשה לעשות דיל כזה, אבל הרעיון של סיאקאם בסקרמנטו יכול להיות ממש מוצלח. הגנתית הוא יוכל לתפקד שם כמשלים של סאבוניס, בסגנון של גורדון בדנבר, לחזק את הריבאונד יחסית להאריסון בארנס ולתת להם יוצר שלישי שיהפוך את ההתקפה שלהם מבינונית פלוס לממש טובה.
יעד יותר ריאלי, גם אם מפתיע, הוא גולדן סטייט. הווריורס חייבים לעשות משהו, יש להם נכסים מעניינים בקאמינגה, מודי, פוג'מסקי ו-TJD, וגם את וויגינס שעשוי לקסום לרפטורס בתור קנדי או את פול כהשלמת שכר. טרייד שיביא לקליפורניה את סיאקאם וטרנט בשביל 2-3 צעירים ובחירות דראפט יכול להתאים לשני הצדדים.
רום גפן: הייתי רוצה לראות אותו במיאמי לצד ג'ימי (שיחזור כבר מפציעה, נחנקנו). עוד אופציה מעניינת לדעתי יכולה לבוא מהכיוון של גולדן סטייט שהודיעה שהיא מוכנה לשמוע על הצעות לגבי וויגינס. טרייד בין טורונטו וגולדן סטייט פה יכול להיות ווין ווין לשני הצדדים (ובעיקר לגולדן סטייט כי כולנו רוצים לראות את סטף וקליי מתחרים גם בשלב הסופי של העונה והם צריכים כרגע עזרה).
עידן לוצקי: יש 3 אופציות שהייתי שמח למימוש של אחת מהן, כל אחת מהסיבות האחרות אבל המטרה בסוף זהה – אליפות. גולדן סטייט: לבוא ולהציל את סטף ולהעצים את מורשתו, גם אם זה על חשבון פירוק השושלת שממילא בדימדומיה. דאלאס – כי הוא לדעתי החלק החסר והמושלם בפאזל בשביל לבנות חמישייה שתוכל ללכת עד הסוף, רק תחשבו על זה: לוקה, קיירי, פסקל ולייבלי. אבל הכי הייתי רוצה לראות אותו באינדיאנה, שרחוקה מרחק סופרסטאר אחד בשביל להפוך לאיום אמיתי על הליגה. התקפה מדהימה יש להם, כבר למדנו – סיאקם יוכל לתת יד גם שם, אבל בעיקר גם בצד ההגנתי.
אור עמית: לא עניתי על זה? לא רואה קבוצה שהיא "מרחק פסקל סיאקם מאליפות". יש כמה קבוצות שצירוף של סיאקם יכול להיות מבחינתן בגדר הצהרת כוונות. סקרמנטו, שמחפשת מי שיעלה אותה לליגה של הגדולים כבר קשורה לשם שלו (והאריסון בארנס לא מבין מה הוא עשה רע שהוא צריך לעזוב את קליפורניה בשביל חורף בטורונטו) ובמזרח זו יכולה להיות אינדיאנה שתפנטז על ציר האלי-סיאקם. תזרקו גם את השם של אורלנדו פנימה אם אתם מתעקשים. מהבכירות מיאמי נראית לי כמו יעד הגיוני (ולאורי פורש בטורנטו כגיבור מקומי ולא כהערת שוליים) והאמת? קליבלנד מעבירה את אחד מבין אלן\מובלי על סיאקם נשמע לי רעיון לא רע.
