המדור השבועיעם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, ניל קרמר, ערן סורוקה, מידן בורוכוב מ'פוסט אפ' ואור עמית מ-Insignifistats.
בוסטון ברצף הפסדים ונראה שתתקשה לסגור את הפער בראשות המזרח. מהן הסיבות וכמה זה חשוב?
אור עמית: בינתיים זה נראה שזה מאד חשוב. לבוסטון. הסליטקס במאזן של שני נצחונות ושישה הפסדים מול קליבלנד והניקס שנמצאים במקומות 4-5 שאמור להוביל לפגישה עם המקום הראשון בסיום העונה הרגילה. לעומת זאת הם עם שלושה נצחונות מול פילי שתסיים (כנראה) שלישית. מה שכן אפשר לסמן כמטריד מבחינת בוסטון זו המגמה של הפסדים בהארכה מול יריבות פלייאוף במזרח: הם הפסידו את כל ששת המשחקים שהלכו להארכה מול קבוצת פלייאוף\פלייאין במזרח. ראינו אותם כבר מעבירים הילוך בפלייאוף האחרון, ואני מאמין שהם ימצאו את ההילוך הנוסף הזה גם העונה.
ניל קרמר: הסיבה המרכזית שבוסטון תתקשה לסגור את הפער היא כי מילווקי סוג של locked in על ראשות המזרח. יאניס נראה מעולה, הולידיי בעונת קריירה, ברוק לופז משחק טוב מאוד וכל זה ללא קריס מידלטון המתקאמבק. בנוסף, יש את פילדלפיה שבמקום השלישי ומשחקת כמו המדורגת הראשונה. לגבי בוסטון עצמה – מצד אחד שחקני רוטציה שונים נפצעים, השחקנים ה 10-12 בוטציה לא מצליחים באמת לחפות על החוסר של השאר. עד כמה זה חשוב? לא מספיק בשביל לזרז שחקנים שיחזרו לשחק לאחר פציעה. הדבר היחיד שיכול לשנות את מאזן הכוחות במזרח זה אם הפציעות -יחזרו שוב- למילווקי.
אריק גנות: לא צריך לייחס חשיבות רבה מדי לשלושה הפסדים, ששניים מהם בהארכה מול קבוצות חזקות והשלישי סתם נפילה מול ברוקלין. אם יש פה איזושהי פיקנטריה, זה הפסד לניקס, השלישי מתוך ארבעה מפגשים העונה, ששניים מהם בהארכה.
זהות הראשונה במזרח, לעומת זאת, חשובה מאוד. בעונה שעברה, בהרכב די מלא, בוסטון התקשתה מול מילווקי וניצחה במשחק 7 ביתי, הרבה בגלל יד טובה של גרנט וויליאמס מבחוץ שלא בטוח שהייתה מגיעה גם במילווקי. העונה מילווקי בהרכב מלא, התחזקה קצת בשוק הבייאאוט, ותהיה אתגר לכל קבוצה, בטח בחוץ.
בוסטון תצטרך להיאבק קשה מכדי להשיג את הבאקס, שניצחו 18 מ-19 המשחקים האחרונים שלהם.
ערן סורוקה: מרגיש לי קצת כאילו בוסטון ומילווקי מחליפות ביניהן תפקידים בשנים האחרונות. הבאקס הקדישו את העונה הרגילה של 2020/21 לניסויים כדי להגיע מוכנים לפלייאוף, ולקחו אליפות. הסלטיקס התאפסו על עצמם במהלך 2021/22 וכמעט זכו. הבאקס הבינו שעדיף לא להגיע למשחק 7 בבוסטון, הוסיפו עומק במהלך העונה מבפנים (אינגלס) ומבחוץ (קראודר), ועכשיו נראה שמבחינתם יתרון הביתיות במזרח חשוב יותר. מבחינת הסלטיקס לא הייתי מודאג. אחד ההפסדים הללו היה ללא טייטום ולא היה קורה אלמלא 0/2 מהעונשין של שחקן שקלע 100% עד אז בקלאץ'. עוד אחד הגיע בהארכה כפולה. אם טיים לורד יגיע בריא לפלייאוף, הם עדיין המועמדים שלי לאליפות.
מידן בורוכוב: הסיבה המרכזית שבוסטון לא תסיים בראש המזרח היא מילווקי באקס שפשוט רותחת בחודש האחרון. בוסטון הייתה מעדיפה סנריו כמו בעונה הקודמת, פתיחה מגומגמת וסיום חזק.
בוסטון קבוצה טובה יותר מהעונה הקודמת, הבעיה שגם הבאקס. זה עשוי להיות משמעותי במידה והקבוצות יפגשו לגמר הקונפרנס. לא כדאי להגיע לסדרה מול הבאקס ללא יתרון ביתיות.
סבלו קצת מפציעות וקצת מירידת מתח. בהרכב מלא (רוברט ווילאמס צפוי לחזור בקרוב) בוסטון עמוקה והיא חייבת לשחזר לפחות את גמר הליגה. זה יהיה קשה, אבל אפשרי.
קשה לי להאמין שמילווקי תאבד את פסגת המזרח.
https://www.youtube.com/watch?v=tUv8jgATiRU
הניקס היו עם רצף הנצחונות הארוך בליגה. מה התקרה שלהם העונה?
מידן בורוכוב: בתחילת העונה הימרתי על הניקס כקבוצה שעשויה להיות הסוס השחור במזרח. הם נמצאים בפורמה מצויינת אבל צריך לזכור שבפלייאוף זה יהיה סיפור אחר לחלוטין, כמו הניקס שהפסידה רק לפני 2 עונות להוקס.
המזרח פשוט רצחני. עם או בלי יתרון ביתיות אני לא רואה את הניקס עוברת את קליבלנד בסיבוב הראשון. בסיבוב השני אין להם שום סיכוי מול הבאקס/בוסטון.
כמו הרבה קבוצות של ת'יבודו, עובדות טוב בעונה הרגילה וקורסים בפלייאוף. לעונה הרגילה התקרה של הניקס זה מקום 4. תקרת הפלייאוף של הקבוצה היא סיבוב ראשון.
ג׳וליוס רנדל ״בזבז״ את סלי הניצחון שלו בעונה הרגילה.
אור עמית: תודה על הנאחס. באמת היה חסר לי כזה ב-30 שנה של אהדה לקבוצה. מה התקרה? אנא אערף, כנראה סיבוב שני. אני לא רואה אותם עוברים את מילווקי ותכל'ס גם מול קליבלנד הם מגיעים בעמדת נחיתות כי הקומבינציה הזו של גארלנד ומיטשל, שיגיע באובר מוטיבציה למשחקים בסדרה בגארדן, בעייתית לקו האחורי. נאחס בצד, אני חושב שהתקרה שלהם העונה היא לא רלוונטית. הקבוצה נמצאת בשנה השלישית של תוכנית החומש של ליאון רוז ו-וויליאם ווסלי ונראה שהם הצליחו להסיר חלק מהכתמים שדולאן השאיר ב-20 שנים במועדון. המבחן המשמעותי יהיה בשנה הבאה, שהניקס יצטרכו להראות שהם מסוגלים לתת שנתיים עקביות ובאוף סיזן שיגיע אחריו.
ניל קרמר: לעיתים זה נראה שניו יורק עלולה להפתיע בסיבוב הראשון. כלומר, להגיע לסדרה של 6-7 משחקים מול קליבלנד (שכרגע נמצאת במקום הרביעי) לסדרה שהכל פתוח. מאז הצירוף של ג'וש הארט לסגל הקבוצה בנסיקה. ההפסד לשארלוט היה מפתיע במיוחד (תלוי את מי שואלים) כי זאת שארלוט והיא במצב full tank mode על סטרואידים (לאמלו בחוץ לשארית העונה). למרות משחק חלש מחוץ לקשת של רנדל ועמנואל קוויקלי. המשחק הבא שלהם מסקרן במיוחד, מול סקרמנטו, עוד קבוצה צעירה עם שאיפות גבוהות (יותר משל הניקס) לפלייאוף. האם לניו יורק יש באמת סיכוי מול אחת משלושת קבוצות הצמרת במזרח? לא כרגע.
אריק גנות: הרצף נקטע דווקא מול שארלוט העלובה, אבל לניקס יש עונה מצוינת. אחרי שנה מאכזבת, רנדל חזר להיות סקורר ופליימייקר כמעט בלתי עציר; מיטשל רובינסון התאושש מעונה פצועה וחזר להיות כוח בצבע בשני צידי המגרש; ברונסון מימש את התסריט האופטימי ביותר אחרי שחתם על חוזה גדול בקיץ; וביחד ברור שזו קבוצה שתגיע לפלייאוף, כנראה ללא יתרון ביתיות.
הבעיה היא שזו בגדול התקרה שלהם. למרות העונות המצוינות, רנדל וברונסון הם הכי פחות סטאר פאוור מכל קבוצות הפלייאוף במזרח. ההגנה של הניקס העונה לא יותר מבינונית. קשה לראות אותם עוברים את קליבלנד, ובוודאי לא אחת משלוש הגדולות במזרח.
ערן סורוקה: יופי של ניחוס, האס. מאז שכתבת את זה הם הפסידו פעמיים ברצף כולל בבית לשארלוט. בכל מקרה, הניקס החדשה, בעיקר מאז שג'וש הארט הגיע על תקן השפן של אנרג'ייזר, נראית כמו קבוצה ששייכת לחמישייה הראשונה במזרח. כנראה טובה יותר ממיאמי, בערך באותה רמה עם קליבלנד, עדיין לא הדרג של בוסטון מילווקי ופילי. ככזו, הם יכולים לקחת סדרה מהקאבס ודונובן מיצ'ל, ולסמן וי ענק על העונה. מתקשה לראות אותם מגיעים רחוק יותר, אם כי סדרה בינם לבין הסלטיקס או הסיקסרס תהיה אש מכל כך הרבה בחינות.
ג'ה מוראנט העלה לייב עם אקדח וייתכן שעומד בפני השעיה ארוכה. כמה היא מוצדקת? מה ההשלכות לממפיס בטווח הקצר? והארוך?
ערן סורוקה: אני שונא להסכים עם דריימונד גרין, אבל הדברים שאמר על מהי יריבות ("כל אחד יכול לנצח במארס, אני בקושי קם מהמיטה במארס") נכונים לגבי ממפיס. יש קו דק בין סוואג לבין שחצנות, והגריזליס חצו אותו בתעופה עצמית מרשימה יחסית לקבוצה שניצחה בסדרת פלייאוף אחת, ויש קו דק בין "אותנטיות" לבין "בריונות שכונתית", ומוראנט כיוון לקו הזה אקדח לרקה. משהו היה צריך להוריד למוראנט סטירה על ההתנהגות שלו, ובהתחשב בנסיבות, העיתוי לא נורא. אם הוא יחזור מההשעיה צנוע ומפוקס יותר לפלייאוף, הגריזליס רק ירוויחו, גם לטווח קצר וגם שנים קדימה.
מידן בורוכוב: עצוב מה שקורה בממפיס ומפתיע שהם עדין עומדים על הרגליים. העונש של מוראנט מוצדק, נשיאה של נשק חם היא לא משהו שכדאי להקל בו ראש.
יש שמועות על השעייה מ 50 משחקים וזה שובר את הלב כי זה עונש מוצדק. אם שחקנים הושעו כמעט לעונה שלמה בתגרה המפורסמת של הפלאס. זה נראה כמו עונש ראוי.
ממפיס עלולה שלא להגיע לגמר המערב ואפילו להיות מודחת בסיבוב הראשון. בינתיים ביין, ברוקס וטריפל ג׳יי מספקים את הסחורה אבל הקבוצה במצב עדין מאוד.
אור עמית: מאז שהשאלה הזו נכתבה עד עכשיו כנראה שההשלכה החמורה ביותר למעשים של מוראנט לא תתממש: המשטרה בקולורדו כנראה לא תצליח להדביק לו סעיפים של שימוש לא חוקי בנשק (ובטח לא מעבר גבול, שזו עבירה פדראלית למיטב הבנתי) לגבי ההשעיות מהליגה ו\או מהקבוצה צריך לזכור שהלייב המדובר היה רק השיא (הזמני?) של ההתנהגות של מוראנט שלא עמדה בקנה אחד עם מה שמועדון מצפה מהשחקן מספר אחד שלו (כן, אייברסון. זו לא פילי והזמנים השתנו ואל תתחילו איתי עם נו צ'יל גיל). הקבוצה עדיין צעירה והשאלה כאן, מעבר לעונה הנוכחית, היא האם חדר ההלבשה עדיין רואה את מוראנט בתור המנהיג של הקבוצה.
ניל קרמר: השעיה מוצדקת 1000%. כפרנצ'ייז פלייר (מעולה) אשר אמור "להוות דוגמה" לדור הצעיר, הדבר בלתי מתקבל על הדעת. עצם המיקום של הלייב שלו (מועדון חשפנות) הוא, איך נאמר, "לא חינוכי" – אך לא מדובר בנשק (שאתה יכול להשיג בצורה חוקית). הליגה פתחה בחקירה (שנסגרה ללא אישום) לבדוק האם האקדח שייך למוראנט ויתרה מזאת – מהיכן השיג אותו? באם הביא את זה עימו למטוס, הרי שלפי ה-NBA מדובר בהשעייה מיידית חסרת תקדים – מינימום 50 משחקים – לאחר חקירה ושיקול דעתו של אדם סילבר. לזכותו של מוראנט יאמר שהוא לקח אחראיות וגם השבית את הרשתות החברתיות שלו.
אריק גנות: טוב, כרגע נראה שלא תהיה השעיה מאוד ארוכה, ודי בצדק. עם כל הכבוד למשמעת בליגה, זה לא שג'א ירה במישהו. בסך הכל דיבר שטויות.
מצד שני, התקרית הזו מצטרפת לעוד מספר תקריות סביב ג'א בפרט וממפיס בכלל, שהופכות אותה מהקבוצה הצעירה עם האטיטיוד שכולם אוהבים לאהוב למשהו שיותר מזכיר את הפורטלנד ג'יילבלייזרס של שנות האלפיים המוקדמות. הרבה יותר מדי התעסקות עם דברים שלא קשורים לכדורסל, יותר מדי תקריות אלימות. ג'א מצא את עצמו מעורב באלימות מול ילד בן 17, מתעסק עם אקדח בשידור – כמה דפוק אפשר להיות? יותר חשוב לך להיות גנגסטר מאשר עשרות המיליונים שאתה מרוויח ב-NBA?
הסאנס נראים טוב עם דוראנט. איפה אתם מדרגים אותם בהשוואה ליריבותיהם במערב?
אריק גנות: בהרכב מלא, עם ניסיון הפלייאוף שיש שם ורמת הכישרון, פיניקס כנראה שניה במערב רק לדנבר, וגם זה לא בטוח. בין פול כמנהל משחק, דוראנט ובוקר כמבצעים ואייטון בצבע, יש להם מספיק כלים כדי לעשות נקודות מול כל הגנה בליגה. ההגנה עובדת טוב גם היא, כשגו'ש אוקוגי נכנס לגמרי לא רע לנעליו של מיקאל ברידג'ס, ואפילו מצליח לתרום בהתקפה בחלק מהמשחקים. טרנס רוס השתלב מצוין ויחד עם טור קרייג ולנדייל יש שם מספיק ספסל כדי שהקבוצה לא תיפול כשהכוכבים נחים.
מול הבעיות של ממפיס, חוסר היכולת של הלקיפרס להתרומם וחוסר הניסיון של הקינגס זה אמור להספיק.
ערן סורוקה: בדקת מה שיא הניחוסים למדור שבועי, דרור? אין איזה כדור כתום muse? בכל מקרה, הסמול סמפל סייז שראינו מהסאנס עם דוראנט הספיק כדי לגרום לכל קבוצה בליגה לשקשק, אפילו שזה קרה נגד שתי קבוצות ברמת פליי-אין/לוטרי ואחת שמסוגלת לספוג 112 נקודות מחמישיית הכותבים במדור השבוע. ההתקפה שלהם פשוט קטלנית מכדי להיות אמיתית, והשנמוך המסוים בהגנה לא נראה קריטי. עדיין, שני סימני שאלה הם מי מגלריית ה-3&D שלהם (אוקוגי, קרייג, רוס, וויינרייט, בייזלי?) יתעלו בזמן הנכון, ואיך שומרים את אייטון מעורב במשחק התקפית כדי שיתאים הגנתית.
מידן בורוכוב: טוב, אז הסאנס ודוראנט כבר לא… איזה פציעה שלומאלית, לא יאמן פשוט.
המשחק מול דאלאס היה פשוט תאווה לעיינים, דוראנט בלתי עציר. ניצח לסאנס את המשחק ואז הגיעה הפציעה מול OKC שטרפה את הקלפים. עם דוראנט פיניקס נראתה בדרך הבטוחה לסגנות המערב בלעדיו הם עלולים לסיים במקום ה 5. יהיו השלכות בפלייאוף
צריך לזכור שבעונות שדוראנט נפצע בסמוך לפלייאוף הוא הגיע שביר ופציע. דוראנט בריא – פיניקס בגמר. דוראנט פצוע – דנבר, הקליפרס, דאלאס,הקינגס יעברו את הסאנס בסדרה.
אור עמית: תודה על הנאחס (2). נכון לכתיבת התשובה הזו עדיין לא ברור מה הטיימליין של הפציעה של דוראנט אבל האבחון של נקע דרגה 2 שם אותו בסכנה רצינית להחמיץ את יתר העונה הרגילה. הבעיה המשמעותית ביותר היא המחסור בקילומטראז' משותף עם החברים לקבוצה והלחץ מפני החלון שנסגר עם הירידה מהפריים של CP3. מצד שני דוראנט הוא הפלאג אנד פליי המושלם באמת, וזו הזדמנות טובה לראות איך יתר שחקני הכנף מתפקדים בלעדיו ומשתלבים. הירידה של ממפיס יחד עם הקשיים המובנים של דאלאס, הקליפרס והווריורס וחוסר הניסיון של סקרמנטו משאירים את המאבק במערב פתוח יחסית, לפחות עד הקרב מול דנבר.
ניל קרמר: כל קבוצה שנצרף אליה את השחקן הכי שלם התקפית עד היום, תתחיל לנצח ובצרורות. למרות הפציעה, שע"פ הדיווחים תמנע ממנו מלהשתתף במשחקים הנותרים עד הפלייאוף, דוראנט הוכיח לנו יותר מפעם אחת שהוא "חוזר לנקודה שהוא היה בה לפני הפציעה". איכשהו זה תמיד "תופס אותנו בהפתעה". עצם צירופו של דוראנט יחייב את הקבוצה שמולו להציב עליו את השומר הכי טוב שלה, מה שהיה פעם על דווין בוקר. מבחינת הדירוג – היא כנראה שניה רק לדנבר, שרמת המשחק והלכידות הקבוצתית היא של קבוצה אלופה. הכל תלוי באיך דוראנט יחזור והאם שחקני המשנה של הסאנס יספקו את הסחורה.
טורניר הפליי אין אמור היה להגדיל את התחרותיות בליגה ולגרום לעוד קבוצות להתאמץ בסוך העונה. אילו השפעות שלו רואים העונה? כמה הוא מצליח להשיג את מטרתו?
ניל קרמר: טורניר הפליי אין הוא אחד השינויים היותר מבורכים שנעשו בליגה הזו. בחודש מרץ, לעיתים אף קודם, כבר ניתן לזהות בבירור אילו קבוצות הולכות לחופשת קיץ מוקדמת ואילו קבוצות מכוונות לצמרת. מאז הוספת טורניר הפליי אין, אנחנו מדברים על קבוצות שנמצאות כרגע במקום ה-12/13 במערב (פורטלנד) ומקום 12 במזרח (אינדיאנה). טענה שאפשר לנגח את קיום הטורניר הזה, היא שהקבוצות שמודרגות 1-2 בקונפרנסים מקבלות עוד "יתרון" בכך שהקבוצות במקומות 7-10 נכנסות לסדרה של עד 3 משחקים. אבל למרות זאת, אני חושב שיש הסכמה רחבה שהטורניר הזה הוסיף המון לליגה, בעיקר לחודשים "הרדומים" של לפני הפלייאוף.
אריק גנות: נראה שיש לו השפעה. למשל על אינדיאנה, שתתקשה להגיע למקום שמיני אבל עשירי ריאלי בשבילה, ונותנת פייט חזק. יכול להיות שגם ההחלטה של טורונטו להוסיף את פלטל ולהישאר תחרותיים העונה קשורה ליכולת לעלות גם משם, ולא בטוח שהיו מקבלים אותה.
מעבר לכך, צפוי טורניר מאוד מעניין בשני הקונפרנסים. במזרח יש ארבע קבוצות צעירות יחסית, שלוש מהן מאכזבות ואחת שהתעלתה על הציפיות, שינסו להציל את העונה ואולי לתת פייט לבאקס ולסלטיקס. במערב בכלל חגיגה – הלייקרס, הווריורס ואפילו הפליקנס עשויות להיות שם, ואפשר לדמיין כל אחת מהן בגמר אזורי. בסך הכל זו תוספת מבורכת ומוצלחת.
ערן סורוקה: המרוץ המטורף ביותר לפלייאוף שראינו ושאולי גם נראה אי פעם, עם 25.5 קבוצות (אורלנדו עוד לא החליטה סופית) שחולמות פלייאוף חודש לסוף העונה, הוא תוצאה של שתי הרפורמות המוצלחות ביותר שעשה אדם סילבר: הפליי-אין, והשוואת הסיכויים לבחירה הראשונה בדראפט לשלוש האחרונות. היינו בטוחים שבשלב הזה הרבה יותר קבוצות יתבזו כדי להגדיל סיכוי לוויקטור, ובמקום זה אנחנו מקבלים 2-3 מלחמות עולם כל לילה. ברגע שיש סיכוי להגיע לפלייאוף גם כשאתה מדורג 11, עוד 4-5 קבוצות בכל אזור ממשיכות להילחם גם עמוק לתוך העונה. ומה למדנו מזה, ילדות וילדים? שרפורמות מוצלחות ונחוצות באמת, עושים בהסכמה רחבה.
מידן בורוכוב: הפלייאין מוכיח את עצמו ובענק. רק בעונה הקודמת קיבלנו את ניו אורלינס עם 36 ניצחנות מהמקום ה 10 בפלייאוף. זה נותן סיכוי ממשי ל 75 אחוז מקבוצות הליגה לשחק עד הגונג. ההרחבה מ 8 ל 10 מאוד משמעותית כי קבוצות שדורגו 11-12 בעבר היו עם הפנים עמוק בלוטרי וכיום יש להן סיכוי להכנס לפלייאוף.
העונה הפלייאין משמש רשת ביטחון לקבוצה כמו הלייקרס שפתחה את העונה בצורה מבאישה. במערב יש 5 קבוצות עם הפרש של משחק בודד על 2 מקומות. זה מעולה לתחרות. גם במזרח, הבולס ואינדי לא אמרו את המילה האחרונה.
פלייאין הוא הצלחה פנומנלית
אור עמית: בשני האזורים המאבקים ממקומות 4-5 עד מקום 13 פתוחים למדי. זה קורה גם בגלל שפיזור הכשרון בליגה השתנה אחרי הירידה מהשיא של לברון והדעיכה של גולדן סטייט וגם בזכות טורניר הפלייאין ושינוי שיטת הלוטרי (וכן, חשוב לקשור אותם יחד). אני חושב שאדם סילבר בהחלט יכול להיות מרוצה מהתוצאה של הניסוי הזה, לפחות עד שנתחיל לתהות מה הסיכוי של קבוצה שדורגה במקום העשירי באיזור לתת פייט לקבוצה שדורגה במקום הראשון, אבל זה כאב ראש להמשך.
