המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם השתתפו: אריק גנות, אור עמית מ-Insignifistats, מידן בורוכוב מ 'פוסט אפ', שחר צ'קוטאי מ'ישראל היום' והנד צ'יק וינון בר שירה מג'אמפבול
(תשובות נכתבו בשישי)
תחזית לסדרות המסתמנות בסיבוב השני במזרח
אריק גנות: בוסטון אמורה לנצח את פילדלפיה. היא קבוצה יותר טובה, למרות שלא ממש הרשימה כשהסתבכה מול אטלנטה. מהצד השני, פילדלפיה אמנם ניצחה בקלות את ברוקלין, אבל זו ממש משוכה נמוכה והארדן נראה לא משהו בכלל. וגם ממש קשה להמר על קבוצה של דוק. 4-2, סלטיקס.
מה אפשר לומר על מיאמי? קבוצה שנראתה כבויה לגמרי בפליי אין ולא היתה מאוד רחוקה מהפסד לשיקגו חוללה אולי את ההפתעה הגדולה בתולדות הפלייאוף. זה לא אמור להמשיך, לא בלי הירו ומול הקשיחות של הניקס שנראו כאילו חזרו לניינטיז, אבל רנדל קצת פצוע ואי אפשר להמר נגד ג'ימי באטלר כרגע. 4-2, היט.
מידן בורוכוב: איזה תענוג לקבל שוב את מיאמי מול הניקס, מועדונים ששיחקו 4 סדרות רצוף בסוף הניינטיז. זאת תהיה סדרה שיש בה הכל ומהכל עם כדורסל בניחוח של שנות ה 90. המון הגנות, המון משחקים קשוחים. מיאמי מגיעה במומנט חזק, אני מאמין שהם ינצחו את הסדרה 2-4.
פילי מול בוסטון זה קלאסיקה מזרחית במיטבה, בוסטון יותר עמוקה ואיכותית ופילי תשחק אולדסקול, נראה בסדרה הזאת את אמביד מול בוסטון. המפתח של בוסטון הוא בעצירה של אמביד, אם זה יקרה הם ינצחו ב-5. פילי חייבת אקס פקטור, טוביאס האריס יכול להיות השחקן הכי חשוב בסדרה התקפית והגנתית. מהארדן אין לי ציפיות.
אור עמית: על הניקס מול מיאמי כתבתי באריכות אבל בקצרה: למרות היריבות ההיסטורית שהתאפיינה בסדרות קשוחות שבהן ההגנה נתנה את הטון כאן מיאמי יהיו חייבים לייצר נקודות (הם קלעו 115+ נקודות בכל אחד מהמשחקים מול מילווקי, לעומת זאת הניקס החזיקו את קליבלנד על פחות מ-110 בכל הסדרה) בוסטון ופילי נחשבת לסדרה יותר 'איכותית' וחלק בוודאי יגדירו אותה בתור גמר המזרח האמיתי, אבל בהתחשב בזה שדוק הוא נחנק סדרתי ושבינתיים מאזולה לא הצליח לפקס את בוסטון באותו האופן כמו יודוקה, אני רואה את הסדרה הזו יותר כקרב מאמנים. ההימור שלי הוא על מיאמי ב-6, ולמרות האינסטינקט הראשוני שלי אלך עם פילי באותה כמות משחקים.
ינון בר שירה: אפתח ואסייג את עניין התחזיות עם העובדה שעד כה אני הייתי נביא גרוע במיוחד בפלייאוף הזה אז ראוי וצריך לקחת את התחזיות שלי ברמת אמון דומה לזריקת קלאץ' של ווסטברוק משלוש, ואחרי שהתנצלתי… מה אני חושב בכל זאת? לניקס יש יותר עומק מההיט, יש את הגארדן שיגיע בטירוף מוחלט אבל להיט יש ג'ימי באטלר. אני מאמין שלג'ימי יהיה לפחות שני משחקים בהם יוכל באמצעות כח רצון לסחוב את מיאמי. ההיט יצטרכו לנצח עוד שני משחקים בעזרת קליעה מטורפת מבחוץ. מיאמי קלעה 45% לשלוש מול מילווקי וקשה לי להאמין שיוכלו לשחזר את זה. ניו יורק ניקס ב-6. בינג בונג
ההסדרה בין הסלטיקס לסיקסרס תלויה המון ביכולת של אמביד והארדן להישאר בריאים. בלעדיהם יהיה מאוד קשה לסיקסרס להיות קרובה. בגלל שהמשחקים במרווחים של יומיים בלבד סלטיקס ב-6.
שחר צ'קוטאי: מיאמי מול הניקס:
יש כאן סוג של סגירת מעגל – ג'ימי באטלר שיחק אצל תיבודו בסדרה שבה שיקגו הודחו מול פילדלפיה אחרי פציעתו של רוז. כעת באטלר ניצח את המקום הראשון וישחק מול מאמנו לשעבר. באטלר אוהב לשחק מול תיבודו, יש לו דרייב מיוחד נגדו. באם יקבל את התפקיד ההגנתי נגד רנדל ואילו וינסנט ינסה לעצור את ברונסון. בצד השני בארט ינסה לעצור את באטלר הלוהט. כולם מדברים על מאצ-אפ של שנות השמונים אך בפועל במהלך העונה שתי הקבוצות זרקו כ-35 שלשות במשחק. בפלייאוף הניקס הורידו את כמות הזריקות והיא קולעת הכי נמוך מכל ה-16, בעוד מיאמי קולעת ב-45% ובאחוזים הגבוהים בליגה. מיאמי ב-6 משחקים.
תחזית לסדרות המסתמנות במערב
שחר צ'קוטאי: דנבר מול פיניקס:
אנחנו הולכים לראות קרבות בכמה חזיתות – ג'מאל מארי מול דווין בוקר, שניהם נפיצים והיו משמעותיים בסיבוב הראשון. באזור הפוורורדים יש מאצ'-אפ בין דוראנט לבין גורדון ומייקל פורטר ג'וניור. הראשון עדיין לא הצליח להשתלב בתוך המארג הקבוצתי של הסאנס ולעיתים הוא מקבל את הכדור כדי לעשות קסמים והוא עושה זאת נהדר. גורדון חותך נהדר לסל ופורטר בעיקר איום משלוש אך התקשה לבוא לידי ביטוי בסדרה הראשונה. וכמובן הקרב בצבע – יוקיץ' מול אייטון. הראשון מנהל משחק אך מסוגל לקלוע מכל מקום. בצד השני פיניקס תנסה להשתמש באייטון בפיק&רול כדי להגיע לסל, חסר ליוקיץ את המהירות כדי להתמודד עם זה. פיניקס ב-6 משחקים.
אריק גנות: דנבר הרשימה מול מינסוטה, וגם אם זוכרים את חולשת היריבה קשה שלא להרגיש שזו הקבוצה שסיימה עם המאזן הטוב במערב וכל הגלגלים שם משומנים היטב. פיניקס מאוד לא עמוקה ועם בוקר כמוביל כדור ההתקפה שלה מבוססת בידודים וזריקות בפנים שלא אמורים להספיק. 4-2, דנבר.
הסדרה השניה עוד לא סגורה. לייקרס – גולדן תהיה סדרה לפנתיאון שמאוד תשמח את הליגה והאוהדים, וקל לדמיין אותה מגיעה למשחק שביעי צמוד. אם סקרמנטו או ממפיס יעפילו סביר להניח שהם יתקשו לשחזר את ההישג מול קבוצה מנוסה יותר. אם שתיהן יגיעו, לממפיס יש סגל חזק יותר ויתרון ביתיות והיא רמוה לנצח.
מידן בורוכוב: הסדרה בין דנבר לפיניקס יכולה להיות אחת הטובות אי פעם. לפיניקס יש את KD והוא בהחלט ה-שחקן שהם יהיו חייבים להצר את צעדיו.פיניקס קצת דלילה בסגל (מעבר לחמישיה) דנבר עמוקה, היא תהיה תלוייה מאוד ביוקיץ אבל האס שלה והאיש למשימות מיוחדות צריך להיות אארון גורדון(בעיקר הגנתית) המאץ אפ בין מארי לבין בוקר יהיה לוהט. זה סדרה שקשה לנתח, אני מקווה שדנבר תמשיך לסיבוב הבא עם ניצחון ב-7 משחקים.
לגביי הסדרה ה-2 לא רוצה לנחס אבל הלייקרס מול גולדן סטייט תשבור שיאי צפייה. סגנונות מנוגדים. יהיה לוהט והלוחמים ינצחו ב-5.
אור עמית: הפלייאוף של פיניקס הוא סוג של רולטה רוסית: מישהו יפצע מתישהו, עכשיו זה רק שאלה של מי ומתי. כמו שאת הסדרה שלהם מול הקליפרס סייגנו ב'אם ישארו בריאים' באופן תיאורטי גם מול דנבר הם פייבוריטים 'אם ישארו בריאים'. לדנבר יש את גורדון וקקפ שיכולים להצר את הצעדים של בוקר ודוראנט (בתיאוריה, בתיאוריה) אבל כל עוד כולם במשחק זה לא אמור להספיק ליותר משני משחקים של הנאגטס, לפחות אם ג'מאל מורי לא באמת חזר להיות ההוא מפלייאוף 2020. לגבי הסדרה הלא סגורה: עם כל הרצון לפיקנטריה של לברון מול קרי בחצי גמר אזורי אני בצד של הקינגס.
ינון בר שירה: דנבר מול פיניקס זה קרב מרתק מהמון זוויות. הקבוצה עם ההמשכיות המשמעותית ביותר מול זו שהתגבשה לה רגע לפני הפלייאוף. משחק השוטף והקליעות מבחוץ ומבפנים דרך יוקיץ' מול תצוגת קליעות מיד ריינג' חסרת תקדים של פיניקס. במידה ויוקיץ' בריא ואין לו בעיה במפרק מאמין שהביתיות תכריע לטובת האורחים. דנבר ב-7
לגבי הסדרה שנכון לכתיבת שורות אלו לא נקבע, מבקש מסקרמנטו וממפיס, בחיאת… כולנו אוהבים אנדרדוגס, אבל לא מתאים עכשיו. תנו לו סטף נגד לברון, דריימונד נגד איידי. אל תהרסו לנו את זה!
במידה וקוראת הסדרה שכולם מצפים לה אני הולך עם האלופים. ווריירס ב-5.
ברוקלין הראתה פוטנציאל אך לא מספיק. מה צריכה לעשות הלאה?
ינון בר שירה: ברוקלין צריכה לנצל את הכמות המשונה של הווינגים שיש לה ולמכור אותם לכל המרבה במחיר. הם צריכים להשאיר את ברידג'ס ועוד אחד מהם (קאם ג'ונסון או פיני סמית')
בגלל שנתנו כבר את בחירות הדראפט שלהם אין להם סיבה לצלול אז הייתי מנצל את הבחירות שיקבלו והולך על טריי יאנג תמורת דינווידי, עוד איזה רויס אוניל והבחירות. כן, שווה לפעמים לקנות כשהמניה בערך נמוך ואני רואה עולם שקווין סניידר יעדיף לבנות סביב דז'ונטה.
החזון, חמישייה ששומרת מצויין עם שחקן פיק אנד רול כמו טריי שיכול לעבוד נפלא עם קלאקסטון ועל הדרך להתחבא מאחורי ברידג'ס וג'ונסון בהגנה.
שחר צ'קוטאי: ברוקלין החליטה לפרק את הגלקטיקוס שהם בנו אחרי שלא הצליחו להגיע רחוק. וכעת הם חוזרים לתהליך שהם התחילו לפני הגעת הכוכבים, בנייה איטית וחכמה. יש להם לא מעט בחירות דראפט שיכולות להיות שוות לא מעט בהמשך אבל כבר כעת הם צריכים להנחיל תרבות מנצחת ויכולים להתחרות כבר בטווח המיידי על מקום בפלייאוף ולתת במה למיקאל ברידג'ס ויתר הצעירים ולבנות כדי להתקדם מדי שנה תוך צירוף חלקים משמעותיים ע"י הבאת שחקנים משלימים או ע"ח בחירות דראפט. תהליך ארוך וחכם תוך נתינת מקום לשחקנים צעירים.
אריק גנות: קודם כל, אין לה אפשרות להיבנות מחדש מהדראפט. בין דינווידי, ג'ונסון, קלקסטון וכמובן ברידג'ס יש שם קבוצה של 34 נצחונות בעונה במינימום, זה מביא בחירה עשירית בדראפט ולא מביא כוכבים.
היא צריכה לבנות על הקיים, והיא צריכה סקורר מוביל. המהלך המתבקש הוא להשתמש בחוזים הנגמרים של האריס ומילס לצד שחקנים טובים כמו DFS וקאם תומאס כדי להרכיב חבילה עבור כוכב מקבוצה שתחליט להתפרק בקיץ. אם הם יכולים להרכיב חבילה כזו בשביל טאונס, למשל, זה יכול להיות אידיאלי.
כיוון אפשרי אחר הוא לנסות לבנות קבוצת הגנה שלא נראתה כמוה סביב ברידג'ס, אוניל, קלקסטון ואולי אפילו סימונס. הם יצטרכו עוד ביגמן לכך.
מידן בורוכוב: השאלה מה ברוקלין רוצה? הם מעולם לא האמינו בתהליך של בניה מאז שעברו לברוקלין. בפאזה הראשונה הם ניסו את ג׳ונסון, גארנט ופירס המזדקנים. בפאזה השניה היה להם את דוראנט, קיירי והארדן והעסק התפרק לרסיסים.
מה לגביי העונה הבאה? נראה שהנטס לא שווה מעבר למקום 6. מיקאל ברידג׳ס צריך להיות השחקן המוביל שלהם, אני אפתיע ואומר שלנטס כדאי ללכת עם ברידג׳ס נוסף, מיילס שיכול להשלים צמד שלא היה כמהו מאז הוואלסים של דטרויט.
זה ישמע מופרע אבל אולי כדאי להם לשקול להביא את ווסטבורק בכסף קטן, הם בסיטואציה שכדאי להם להמר. באשר לבן סימונס, לא לפתח ציפיות.
אור עמית: אני הייתי נותן להם עוד עונה לרוץ יחד. לפחות לברידג'ס וצמד הקאמים עם קלקסטון. אם יש להם איזשהי הצעה שאי אפשר לסרב לה על אחד מהם (כנראה על ברידג'ס) אז סבבה, אבל אם לא הם אמורים להתנהל כסוג של אורלנדו של העונה. ג'ו האריס, פאטי מילס, רויס אוניל ודפ"ס הם שחקנים שיכול להיות להם ערך עבור קבוצות פלייאוף (בעיקר דפ"ס) והשלושה הראשונים הם גם חוזים נגמרים בשנה הבאה, אם יש איזו קבוצה שרוצה להוריד חוזה כבד מהפיירול, אז יש להם גם מאיפה להשתפר, גם אם התקרה עדיין נמוכה יותר מהעונה הקודמת.
האם הנהלת הקליפרס וסטיב באלמר צריכים להתיאש הקבוצה והאם יש להם בכלל מה לעשות בקיץ?
אור עמית: אתם ראיתם את סטיב באלמר? הבנאדם לא יודע יאוש מהו. הסיפור עם קוואי ופול ג'ורג' היה שביר לאורך כל הדרך, נו פאנז אינטנדד, ואני לא בטוח איזו קבוצה תרצה להמר על מישהו מהם במחיר של סופרסטאר. אולי איזו קבוצה נואשת שתרגיש שהיא חייבת להוסיף כישרון בשביל להשאיר את הכוכב שלה (אני צריך לאיית לכם דאלאס או שזה ברור?) מעבר לזה הקליפרס צריכים לראות איך הם יכולים להשאיר את ווסטברוק שנראה שהתחבר לגישה האנדרדוגית, בלי לעשות אובר-פיי (כי בואו, איזה הצעות כבר יהיו לו). מעבר לזה אין להם יותר מדי מה לעשות.
ינון בר שירה: אין להם את הפריבילגיה להתייאש. באלמר בונה אצטדיון חדש ולקליפרס חייבת להיות תוכנית שתאפשר לה להישאר רלוונטית. עם זאת, אסור להאריך את החוזים של קוואי ופול ג'ורג' ביותר משנה- שנתיים.
הייתי מנסה להעביר אותם אך קשה לי להאמין שיהיו קונים ל"סחורה פגומה" שכזאת.
בסופו של דבר, הישועה חייבת להגיע מהמקום היחיד בו הקליפרס לא יכולים לתת לכסף לדבר. הדראפט. בניגוד ללייקרס שפגעו בעבר בבחירות סוף ראשון, סיבוב שני או שחקנים שלא נבחרו כלל (קוזמה, קארוסו, הורטון-טאקר ובעיקר ריבס), הקליפרס כרגע יכולים להציג לראווה כשחקן בית רק את טרנס מאן. זה לא מספיק. חייבים לפתח אותו ואת השחקנים הבאים שיבחרו.
שחר צ'קוטאי: הקליפרס, לדעתי, צריכים לפרק את החבילה ולהתחיל לבנות מחדש כמו התהליך עליו דיברתי בסעיף הקודם בו ברוקלין חוזרת לבנייה ארוכת טווח סביב צעירים. הכוכבים כבר לא צעירים וכל עונה הם נפצעים ולכן אי אפשר לבנות עליהם. הם יכולים להיות שווים לא מעט בחירות וגם שחקנים צעירים עם פוטנציאל לעתיד. זה מה שהביא את הכוכבים אליהם מלכתחילה, ולזה הם צריכים לחזור.
אריק גנות: אם המטרה שלהם היא איום על אליפות, כנראה שאפשר לסכם שזה לא יקרה בסגל הנוכחי. אפילו בעונה היחידה שבה גורג' ושוואי היו בריאים הם הצליחו לזרוק יתרון 3-1 מול דנבר. מאז שניהם נפצעים יותר ויותר, ואין שום סיבה להניח שזה הולך להשתפר.
הקליפרס צריכים לנסות להעביר את אחד הכוכבים ביחד עם אחרים מהסגל העמוק מדי והיקר שלהם בשביל שחקן אולי פחות טוב, אבל יותר בריא. אם זה לא הולך, יכול להיות אפילו שכדאי להם לנסות להחזיר לעצמם כמה בחירות דראפט כי הקבוצה הנוכחית בדרך להתבוסס בבינוניות.
מידן בורוכוב: אני לא חושב שהם צריכים להרים ידיים. הם בבעיה חריפה עם הבריאות של קוואי. פול ג׳ורג׳ עדין עם דלק במיכל. אני לא רואה קבוצה שנוגעת בקוואי. בסך הכל הסגל של הקליפרס אתלטי, מאוזן, ומסוגל לקלוע.
נראה שטיירון לו עושה עבודה לא רעה. הם צריכים לשקול לנסות להחתים גארד איכותי אבל לא חושב שיש להם מספיק כסף ואין מציאות בקיץ.
אין ערך בטרייד ל PG או קוואי, באלמר צריך מוח כדורסל מבריק שיציג לו תוכנית ל 2025, עד אז,זה מה שיש.
מה ההתאמה שהכי הרשימה\הפתיעה אתכם בסיבוב הראשון?
מידן בורוכוב: היו כמה התאמות חשובות מאוד בסיבוב הראשון.
ההגנה של מיאמי הצליחה להסתדר עם מילווקי ועם יאניס. אדביו עשה עבודה מצויינת וספולסטרה נתן שח-מט לבודנהולצר שאיך לומר בעדינות, המשיך שלא להיות יצירתי.
דרימונד גרין דווקא לאחר ההרחקה שלו מנטרל לחלוטין את סבוניס ואת הקו הקדמי של הקינגס, הוא יחידת הגנה של איש אחד.
הניקס הרשימו מאוד מול קליבלנד, התאמות לקו הקדמי והאחורי של קליבלנד שפשוט לא תפקדה בסדרה. ג׳וש הארט היה גיים צ׳יינגר עבורם וזה לא הפציע אותי, אין שחקן שמייצג את השם שלו טוב יותר מהארט.
אור עמית: אני לא יודע אם לקרוא לזה 'התאמה' אבל קבלו את הנתון הבא: מאז תחילת 2023 מקסימום זריקות השלוש שג'ימי באטלר לקח בחמישה משחקים רציפים היה 11. זאת אומרת, זה היה עד הפלייאוף. בחמשת המשחקים מול הבאקס באטלר לקח לא פחות מ-27 שלשות. גם זה שספולסטרה הצליח למצוא את דאנקן רובינסון על החוף במיאמי ולהזכיר לו שפעם הוא ידע לזרוק מחוץ לקשת (ורובינסון דייק ב-14/19) הייתה שליפה חשובה, בטח לאור הפציעה של טיילר הירו.
מפוזיציית אוהד הניקס: הופתעתי לטובה מאיך שדוס מקברייד התמודד עם דונובן מיטשל בדקות הספורות ששיחק, אם רנדל יחמיץ זמן הוא כנראה יצטרך לקבל יותר דקות.
ינון בר שירה: אריק ספולסטרה מוכיח בפלייאוף הזה שוב שהוא מאמן הפלייאוף מספר אחד
ההתאמה שהכי הרשימה אותי היא ההעברה של באם לעמדת מוביל הכדור כדי למשוך את לופז החוצה ולפתוח את נתיבי החדירה לג'ימי באטלר. באם נראה מצויין וגרם ללופז לאבד אפקטיביות כמעט לחלוטין.
נוסף לזה הבחירה של "ספו" להעלות את קווין לאב (ההוא שקליבלנד נתנו להיט מתנה) חמישייה, לפתור את הנחיתות בצבע ובריבאונד ויחד עם זה להוסיף עוד ריווח וקליעה מבחוץ. מול חוסר הגמישות של באד היכולת של ספולסטרה לשנות סדרה קיבלה משנה תוקף
שחר צ'קוטאי: מיאמי כמובן, הם ניצלו את הכלים שהיו להם ביד מול ההגנה של הבאקס בצורה הטובה ביותר. אם זה שלשות (שסוף כל סוף נכנסו אחרי עונה שלמה שהם מחטיאים זריקות פנויות). ואם זה השטח שניתן לבאטלר ולבאם בחצי מרחק. השח-מט שספולסטרה עשה לבודונהולזר (בפעם השנייה) צריכה להיות פרק בקורס מאמנים.
עוד קבוצה שהייתי רוצה לציין זאת הניקס שנעלו את הקאבס בכלל ואת מיטשל בפרט. ההבנה של תיבודו שהיתרון ברבאונד שלהם והשליחה של רובינסון להילחם על כדורים בצד ההתקפי הרג את הקאבס בלי מענה.
אריק גנות: התופעה הבולטת ביותר בסיבוב הראשון היא היכולת המדהימה של ג'ימי באטלר, ובלט חוסר היכולת של מילווקי לעצור אותו למרות שמיאמי לא הראתה יותר מדי מהשחקנים האחרים. קבוצה עם שחקני הגנה כל כך טובים על הנייר היתה אמורה להצליח למנוע ממנו את הכדור, לגרום לו לוותר עליו כשהוא איתו, להכניס אותו לטראפים, משהו.
כנראה שחלק לא קטן מזה נעוץ ביכולת של מיאמי לקלוע את השלשות שלה. זו לא בדיוק התאמה, אבל תופעה מאוד מרשימה שמה בספק את כל הניתוחים המלומדים על כדורסל. אם בסוף קבוצה יכולה להעלות את אחוזי הקליעה שלה ב-10% בסדרה, על מה עוד יש לדבר?
