המדור השבועי עם השאלות הבוערות חוזר, והפעם התכנסו אריק גנות, טל קינן, דרור האס והאורחים המיוחדים יואב מודעי מספורט 5, ואור עמית מהעמוד Insignifistats
רצף של 7 נצחונות, פול ג'ורג' במירוץ ל-MVP, האם הקליפרס הקבוצה הטובה בלוס אנג'לס? מקומו של פול ג'ורג' במירוץ ל-MVP?
טל קינן: היתרון של הקליפרס כנגד הלייקרס הוא ההבנה של היררכיה בקבוצה וההתאמה של הסגל לכוכבים. ראסל ווסטברוק כרגע לטעמי הוא ההבדל בין לייקרס טובים ללייקרס בינוניים. אם יצליח להשפיע על המשחק גם ללא הכדור הלייקרס יהיו מעולים. בהנחה והקליפרס בריאים, יש להם מספיק סטאר פאוור וסגל מאוזן ועמוק משל הלייקרס ולכן בעיני הם הקבוצה הטובה יותר. פול ג'ורג' מוכיח שהוא מסוגל להיות כוכב ראשי ולסחוב קבוצה לפלייאוף. הוא שני בליגה בנקודות עם 27 כאלו כל משחק באחוזים טובים, הוא מפעיל היטב את חבריו לקבוצה ובעולם ללא סטף קרי הוא גם היה ה-MVP כרגע. בהחלט ראוי להיכלל במירוץ.
אור עמית: כרגע? כן. בסוף העונה אני לא בטוח. זה נכון לגבי שני החלקים של השאלה, אגב. מתוך שבעת הנצחונות האלו שלושה הגיעו מול מינסוטה, עוד אחד מול אוקסי (נוט טו סלף: אולי לא כדאי להעלות ניצחון על הת'אנדר כשמנסים להסביר למה הקליפרס לא טובים יותר מהלייקרס?) וגם הניצחון על הקבוצה ה'גדולה' הגיע מול מיאמי נטולת באטלר. אבל האמת? לא מפריע לי ההייפ סביב ג'ורג'. יותר מדי שייד היה עליו בשנים האחרונות, וטוב שהוא מזכיר לעולם איזה שחקן מעולה הוא. אבל אני מניח שבסיום העונה הוא לא יוזכר בדיון הMVP מעבר לשם אנקדוטלי.
אריק גנות: הקליפרס אמנם נראים טוב יותר מהלייקרס וממוקמים מעליהם בטבלה, אבל נהנו מלוח משחקים קל יחסית. הלייקרס נצחו קבוצות חזקות כמו מיאמי וקליבלנד, וסובלים מאוד מהפציעה של לברון. כך שקשה להסיק מסקנות.
הקליפרס ממשיכים להיות החבורה הלוחמת שראינו בפלייאוף, עם הדירוג ההגנתי השני בליגה. ההתקפה מדשדשת ובלי קוואי קשה להם, אבל אם הוא חוזר הם קונטנדרים. הלייקרס, עומתם, מדשדשים ונראו שעשו טעות קשה בהבאת ווסטברוק.
ג'ורג' נותן עונה ענקית בהמשך לפלייאוף הענק שלו, ואין ספק שהוא בחמישיית הליגה כרגע. הייתי ממקם אותו שלישי במירוץ ל-MVP, שכרגע נשלט ללא עוררין על ידי סטף. בעיני גם יוקיץ' מעליו.
יואב מודעי: רצף הניצחונות של הקליפרס היה נחמד, רצף הניצחונות של הלייקרס היה קצת פחות נחמד, אבל אני עדיין בטוח בזה שהקבוצה הטובה באל איי לובשת צהוב-סגול. עם לברון ג'יימס אני לא רואה סרט בו הקליפרס הנוכחיים מנצחים את הלייקרס בסדרה, ואני רוצה להזכיר שגם בעונה שעברה לקח לווסטברוק זמן להתניע. עם קוואי הסיפור כמובן שונה. לגבי פול ג'ורג' – פתיחת העונה הנהדרת שלו היא המשך ישיר לפלייאוף האחרון בו הוא השתיק כמעט את כל עולם הכדורסל, אבל מפה ועד תואר ה-MVP הדרך ארוכה. כמה שעות נסיעה זה באמת מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו?
דרור האס: נורא מתפתה לכתוב שכן. האמת שלפני כשבועיים חשבתי שהמירוץ הוא בינו לבין ג'ימי באטלר, אלא שמאז באטלר נפצע וקרי התפוצץ כמו… ובכן, קרי. למרות זאת "החיפושית" נותן עונה ממש טובה, שכנראה עוברת מתחת לרדאר. הוא במירוץ,אבל מקום 4-5 ככה. הקליפרס עצמם אחרי פתיחה לא טובה מתחילים להתאפס, בין אם בשל לו"ז נוח, ובין אם כי פשוט פתרו דברים עם עצמם. להיות הקבוצה הטובה בלוס אנג'לס כרגע זה לא חכמה, מאחר שהלייקרס נראים לא טוב גם אחרי החזרה של לברון. אז בקשר לשאלה הראשונה כן. השאלה אם ישארו ככה אחרי שהלייקרס יפתרו את הבעיות שלהם? מאמין שעדיין.
הרבה ביקורת הועברה על המינוי של ג'ייסון קיד כמאמן, חוסר אמון בפורזינגיס, למרות זאת דאלאס במירוץ למעלה. האם טעינו? היא "על אמת"?
דרור האס: אמר פעם אדם חכם: "שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה." במבחן התוצאה הם מנצחים (או ניצחו, לפני הפציעה של לוקה). למרות שני ההפסדים לפניקס הם עדיין במקום הרביעי. מצד שני, הם בנט רייטינג שלילי שזה אומר לא מעט. רוב הנצחונות שלהם היו בהפרש נמוך בעוד ההפסדים בהפרש גבוה. ההתקפה שלהם בדירוג נמוך- 16 בליגה, וזה כשיש להם את אחד השחקנים ההתקפיים הכי יעילים אי פעם, וכנראה טופ 5 בליגה. בלעדיו, המצב רע מאוד, ולהיות מקום 16 עם שחן טופ 5 התקפית, זה רע מאוד וניצב בעוכריו של קיד. הם צריכים חיזוק, וצריכים להשתמש נכון יותר בלוקה.
טל קינן: למאבס בהחלט יש את הפוטנציאל לסיים את העונה בצמאת המערב. כמו שזאק לואו טוען, כאשר יש לך שחקן כמו לוקה ובעונה כזאת שצמרת המערב חלשה מהרגיל, בעיקר בגלל פצעות, אל תופתעו אם המאבס יגיעו לגמר. מצד שני צריך לזכור שהלוז שלהם היה יחסית קל ונגד קבוצות קצת יותר טובות כמו ההיט והנאגטס הם הפסידו. על אף שהם אוחזים במקום השלישי במערב, המאבס עם נט רייטינג שלילי של מינוס 0.8, מקום 19 בליגה. זה לא טוב. בקיצור כמאמר הקלישאה, ימים יגידו ונראה האם המאבס ימשיכו לנצח על אף שהם לא משחקים טוב כרגע.
אור עמית: המאבס בינתיים – למרות המאזן – מאד לא מרשימים. הם עומדים על נט רייטינג שלילי ולמעט שני מפגשים מול דנבר לא פגשו אף קבוצת פלייאוף מערבית (פלוס הפסדים לשיקאגו ומיאמי). מצד שני מבין ארבעת ההפסדים שלהם שניים הגיעו כשזינגר בחוץ והם עם מאזן 7-2 איתו על המגרש – כולל שני נצחונות בשני משחקים יפים מאד שלו מול הספרס ודנבר. אני עדיין לא משוכנע שהם 'על אמת', אבל בינתיים הם לא מפסידים את המשחקים שאסור להם להפסיד וזה יותר ממה שאפשר לומר על חלק מהמתחרות במערב. התקרה שלהם נמוכה יותר מחלק מהקבוצות האחרות שהתחילו פחות טוב, אבל הרצפה גבוהה יותר, וזה גם משהו.
אריק גנות: קשה לראות שיפור בדאלאס. היעילות של לוקה צללה יחסית לעונה שעברה (43% שדה), כל האחרים מתקשים גם כן בקליעה, וקבוצה שהיתה התשיעית בדירוג ההתקפי בשנה שעברה ירדה למקום ה-19 העונה. פורזינגיס ממשיך לקלוע בצרורות אבל לא ביעילות, הגנה טובה אין שם, ונט רייטינג של -1.2 מצביע על קבוצה שאמורה להיות במאזן שלילי.
אז למה דאלאס ממוקמת גבוה? לו"ז. המאבס הצליחו לנצח רק פעם אחת העונה קבוצה שנמצאת במאזן חיובי, ואת כל יתר הנצחונות שלהם השיגו מול קבוצות כמו טורונטו, סאן אנטוניו, יוסטון וניו אורלינס. לא הישג מרשים במיוחד.
הם נכנסים עכשיו לרצף משחקים קשה, וכנראה יצאו ממנו עם מאזן שלילי.
יואב מודעי: לצערי הרב דאלאס לא על אמת. היא הפסידה לכל הקבוצות החזקות וניצחה את החלשות יותר, אז קשה לי להתלהב. הניצחונות שלה הגיעו מול טורונטו, יוסטון, סן אנטוניו פעמיים, סקרמנטו, בוסטון, ניו אורלינס ודנבר. אין כאן ניצחון אחד שבאמת מרשים אותי, אבל מצד שני גם המערב לא מרשים אותי, ככה שעם קצת לוקה מג'יק יש סיכוי שהחבר הסלובני שלנו יעבור סיבוב בפעם הראשונה. עד לפני ארבע שנים פורזינגיס היה השחקן האהוב עליי, אבל עכשיו זה דונצ'יץ' ואני חייב לומר בלב כבד שכל עוד KP הכוכב השני בקבוצה הזאת – דאלאס לא תוכל להיות "על אמת".
הקרב בין סימונס לפילי הוא מהמכוערים שיש העונה (ובכלל) אבל על הדרך הוא משכיח את הסיפור של קיירי ושל האצ'ימורה קצת. קיבלתם טבעת קסמים שמאפשרת לכם לראות את העתיד. נחשו איך יגמרו כל שלושת הסיפורים הללו.
יואב מודעי: אחרי הרבה ציוצי שווא של ווז' ושאמס על ההתבכיינות שלו, סימונס מועבר בטרייד כלשהו ליוסטון, ג'ון וול בפילדלפיה, וב-2027 האוסטרלי מקבל הזדמנות להחזיר את האליפות לצד האדום של טקסס אבל מוותר על 'לייאפ' פנוי ופורש מכדורסל כדי לפתוח עסק פרטי עם ג'ונה בולדן שמיצה המקצוע הזה בפילדלפיה לפני שזה הפך למיינסטרים.
קיירי ארווינג חוזר לקראת הפלייאוף ומוביל את ברוקלין לאליפות היסטורית לאחר צעד דרמטי שיהפוך את הסל האייקוני שלו במשחק 7 נגד גולדן סטייט לזריקה השנייה הכי גדולה שהוא לקח בחיים.
רוי האצ'ימורה מודה שבמשך כל הזמן הזה הוא לא נרדם בלילה בגלל ההגנה של דני, עוד כמה שבועות חוזר כמו גדול והוויזארדס מגיעים לפלייאוף. באוף סיזן מועבר בטרייד מפתיע.
דרור האס: לא ממש אופטימי לגבי ג'ון וול. יש אמנם קבוצות שמעוניינות בו, אך רק במקרה של ביי אאוט, ויוסטון כנראה לא תעשה זאת השנה. יש מצב שמתישהו וול יבין את המצב ויחליט אולי לקראת הדדליין לשחק קצת, אך לדעתי התסריט הריאלי הוא שהוא עובר בקיץ כשאז יש לו אופציית שחקן שכנראה יממש, ואז הוא חוזה נגמר וזה כבר סביר.
לגבי סימונס אני חושב שמורי היחידי שחושב שהבילוף שלו עובד על מישהו. יש אינטרס לבעלי קבוצות אחרות למשוך את זה כדי ששחקנים שלהם לא יקבלו רעיונות בעתיד. עדיין אני חושב שהסאגה תסתיים עוד העונה, כשדריל מורי הוא זה שנשבר, אך עדיין מקבל משהו יעיל.
טל קינן: לדעתי בן סימונס יעבור בטרייד דד ליין למינסוטה על חבילה שתהיה סביב דיאנג'לו ראסל. קיירי אירווינג לא יתחסן והוא יפסיד את כל העונה אבל אני בהחלט מדמיין תרחיש שהוא ישחק במשחקי חוץ בפלייאוף בעיקר עם הנטס יתקשו. אליפות השנה חשובה למורשת של דוראנט אבל בעיקר לשל הארדן. הם השניים המרכזיים שהחליטו שקיירי לא יהיה חלק מהקבוצה העונה ויש מצב שבפלייאוף הם "יתקפלו" כי הם יודעים שהוא יסייע להם לזכות באליפות. לגבי האצ'ימורה הוא היחיד שנעדר מהקבוצה שלו בהסכמה וללא איזשהו סכסוך. הטענה היא כי יש לו בעיות נפשיות והוא עובד עליהן כרגע ולכן לדעתי הוא ישוב לשחק בקרוב.
אור עמית: אני לא יודע אם האצ'ימורה שייך. ההיעדרות שלו – לפי הדיווחים שיצא לי לראות לפחות – היא יותר ממניעים אישיים, בואך לארי סאנדרס. אני מעריך שבגו'רדן בראנד – שהשיקו PE שלו ביפן לפני איזה שבועיים – יותר מודאגים מהוויזארדס. גם האימפקט שלו כשחקן על המגרש קטן מהיתר, ויכול להיות שהוא יזרק כהשלמת שכר לתוך איזה טרייד, אם וכאשר. לגבי קיירי יש הרבה יותר עניין פוליטי. בינתיים מנדט החיסונים בעיר נשאר, וקיי הוא מסוג האנשים שנראה שלא באמת יפריע לו לפרוש (ולחזור עוד שנתיים ככה). סימונס? ברגע שפילי תיכנס למצוקה אמיתית מישהו ידליק אש מתחת לתחת של מורי ואיזשהו טרייד יסגר, באזור הדדליין ככה.
אריק גנות: הסיפור של סימונס אמור להיגמר בטרייד. בקיץ דווח שמינסוטה סירבו לטרייד של ביזלי וראסל בשבילו, אבל אפשר לקוות שהכשלונות – הן של מינסוטה כקבוצה, והן של ביזלי וראסל כשחקנים – יגרמו למשהו לזוז שם.
קיירי, לדעתי, פשוט לא ממש אוהב לשחק כדורסל. הוא טוב בזה, אבל לא אוהב את זה, ומוצא כל מיני סיבות למה לא לעשות את זה. אני מריח את לאטרל ספריוול הבא, ומעריך שלא נשוב לראות אותו על המגרש.
האצ'ימורה נשמע כמו סיפור של דיכאון קליני. כנראה שהוא יחזור תוך כמה שבועות, ורק אחרי שנים ירגישו בנוח לדבר על זה.
המזרח סוף סוף צמצם פערים?
אריק גנות: נראה שכן. קודם כל, המאזן במשחקים בין הקונפרנסים הוא 37-32 לטובת המזרח. בנוסף, יש יותר קבוצות ממש גרועות במערב (ספרס, יוסטון, פליקנס) מאשר במזרח (דטרויט, אורלנדו). גם בטופ של יותר קונטנדריות במזרח (נטס, באקס, היט( מאשר במערב, שם חוץ מגולדן סטייט ופיניקס הקבוצות החזקות פצועות.
בקיץ היה מעבר מובהק של טאלנט מזרחה. דרוזן ולונזו לבולס, הרביעיה של הלייקרס תמורת הנזק שהוא ווסטברוק, התוספת של מובלי ובארנס בגזרת הרוקיס. בנוסף, הפציעות הקשות הן במערב – קוואי, פורטר, מארי, לברון (כרגע), לעומת ההרחקות העצמיות של סימונס וקיירי.
יואב מודעי: המזרח לא צמצם פערים, הוא עקף קללל את המערב. בואו נהיה אופטימיים לרגע – אם הניצחונות האחרונים של דטרויט הודות לקנינגהאם לא היו מקריים, ואורלנדו פתאום תחליט שהיא מנצחת גם מחוץ לגארדן, יש לנו קונפרנס עם 15 קבוצות לגיטימיות לגמרי. ניו יורק, בוסטון ומילווקי מחוץ לטופ 6, אטלנטה, טורונטו ואינדיאנה מחוץ לפליי-אין. זה לא עולם זה בית משוגעים. במערב, לעומת זאת, OKC בפליי-אין. איי רסט מיי קייס.
דרור האס: מצמצם בהחלט. עד עכשיו תמיד חשבו שזה לא קרוב כי היו 2 קונטנדריות במערב, ו-2 קבוצות מגה טאנקינג במזרח, וכולם התייחסו לקצוות. כרגע הצמרת די שווה, בתחתית בשני הצדדים יש קבוצה עם טאנקינג מכוון, ועוד אחת שנמצאת שם בטעות בשל פציעות, והבטן… הבטן די שווה. מה שהופך את העונה הזו להרבה יותר מהנה. כשקבוצות בטן נפגשות אחת עם השניה, זה בד"כ משחק צמוד ומותח. אז כן, המזרח צמצם פערים, הרבה קבוצות צמצמו פערים, מחזור רוקיז שהצמרת שלו הגיעה בעיקר למזרח סיע בכך, ובתקווה שהמגמה תימשך ושזו אינה אנומליה.
טל קינן: לא חושב. מצד אחד המזרח נהיה עמוק יותר בבטן שלו עם קבוצות כגון הבולס ההורנטס ההוקס והניקס. מצד שני הפערים בצמרת נובעים לטעמי בעיקר מהעובדה שהמערב פצוע. בהינתן בריאות האם הנאגטס, קליפרס, ווריירס, סאנס והלייקרס חלשות מקבוצות כמו ההיט, באקס, סבנטיסיקסרס והנטס? לא נראה לי. בנוסף צריך לזכור שבמערב כל הקבוצות שואפות לתחרותיות חוץ מאוקלהומה סיטי והרוקטס. תחתית המזרח חלשה יותר. גם בבטן צריך לזכור שבמערב יש את יוטה ואת המאבריקס והגריזליס. אז אמנם הרבה קבוצות פתחו את העונה לא טוב אבל אני סבור כי זה עתיד להשתפר בהמשך העונה. המערב עדיין חזק יותר משמעותית.
אור עמית: אני חושב שכל הליגה נפתחה. קשה יותר לסמן קליר קאט פייבוריטס כמו שהיו בעבר – אפילו הקבוצה של לברון היא לא לוק לפיינלס כמו פעם – וחלק מזה משפיע גם על המזרח. בסוף רוב השווקים העיקריים נמצאים במזרח (שיקאגו, ניו יורק + ברוקלין, מיאמי שהיא לא 'גדולה' אבל מוקד משיכה) ויחד עם חילופי דורות בקבוצות שהיו גדולות במערב (סן אנטוניו, יוסטון) הגדולות של המזרח לא נופלות משמעותית מהגדולות במערב. עדיין אם מחלקים את החופשים לדבוקות של 5 (יעני 1-5, 6-10 ו11-15) למערב יש יתרון איכותי בשתי הקבוצות הראשונות, אבל בכללי – זה עבר מניצחון בנוק אאוט למערב לניצחון בנקודות.
פרסי החודש הראשון: MVP, רוקי, משתפר, שישי ומאמן.
אור עמית: ה-MVP הולך לסטף קרי. מקצועית הוא בקרב ראש בראש מול דוראנט, אבל ברמת הסיפור אין כאן תחרות אמיתית וגולדן סטייט – בלי קליי ו-וייסמן – מובילה את הליגה. הרוקי הוא אוון מובלי מקליבלנד, שעקף את בארנס בסיבוב אבל יכול להיות שהפציעה שלו תתן לבארנס ו\או קייד הזדמנות לצמצם פערים. טיילר הירו ילך עם תואר השחקן השישי או המשתפר והתואר השני ילך לברידג'ס משארלוט (משתפר) או טרז (שישי). כרגע אני עם הירו על המשתפר ועם טרז בשישי. לגבי המאמן אני הולך עם בילי דונובן שהצליח להפוך סגל מלא פוטנציאל כמו שהוא מלא בחורים לכזה שנראה כמו קבוצה שיכולה לרוץ רחוק בפלייאוף המזרחי.
אריק גנות: MVP: סטף, וזה לא קרוב אפילו. השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה ששובר שיאי שלשות ועושה דברים שלא אמורים להיות אפשריים.
רוקי: אוון מובלי. יש לו חלק עצום בהצלחה של הקאבס, ומה שהוא עושה בהגנה באמת יוצא דופן. בארנס ירד קצת והיתר ממש לא קרובים.
משתפר: ג'ה מוראנט. בדרך כלל לא נהוג לתת לשחקני שנה שלישית, אבל מוראנט מדהים.
שחקן שישי: מונטרז, קל. משחק את הכדורסל הטוב בחייו ויש לו חלק גדול בהצלחה של הוויזרדס.
מאמן: סטיב קר. גולדן סטייט נראים כל כך טוב העונה, בלי שינוי משמעותי בסגל, שחייבים לתת קרדיט למאמן.
יואב מודעי: MVP – סטף קרי. הבן אדם נתן ארבעה משחקים עם 9+ שלשות בתוך שבוע וחצי, גולדן סטייט שוב מייצגת את כל מה שיפה בכדורסל.
רוקי – אוון מובלי. לא בכל יום רואים ביג-מן שמגיע מהדראפט ומתאקלם כל כך מהר תוך שהוא מראה פוטנציאל מדהים בשני צדי המגרש.
משתפר – מיילס ברידג'ס. נתן את הקפיצה שבאמת חיכינו לראות ממנו עם כל הכבוד לריחופים בטופ 10, הפך למישהו שאפשר לסמוך עליו בקלאץ',
שישי – טיילר הירו. בפתיחת העונה צחקתי על הירו כשהוא השווה את עצמו ללוקה, טריי וג'ה. אני עדיין צוחק עליו, קצת פחות.
מאמן – אנסלד ג'וניור. וושינגטון הפכה מאוסף של יחידים לקבוצה מאוחדת, מאחת הקבוצות החלשות בהגנה לאחת הטובות.
דרור האס: MVP – כרגע סטף קרי עם עונה מדהימה (כן, לפני 5 שנים הוא היה פחות מרשים בפלייאוף, וואו. תתבגרו)
רוקי זה מירוץ מטורף שבהחלט הדעה שלי יכולה להשתנות כל יום, וכרגע נשאר עם אוון מובלי, ווינג בגובה 2.13 שעושה הכל.
משתפר: היה אצלי מיילס ברידג'ס, כרגע אני עם ג'ה מוראנט שפשוט מדהים בינתיים. אגב, הוא מוביל את הליגה בכמות זריקות מהצבע, כשאחריו רשימה של ביגמנים.
השישי – שוכנעתי והולך עם מונטרז הארל, כשטיילר הירו נושף בעורפו.
מאמן – יש למישהו בכלל קייס מול ווס אנסלד? להפוך את הוויזארדס מנמושה וההגנה החלשה לקבוצת הגנה (5 בליגה) שבצמרת המזרח.
טל קינן: ה-MVP שלי ללא עוררין הוא סטף קרי. צריך בכלל להסביר? הוא פשוט מדהים והוא בקצב של 440 שלשות בעונה. הרוקי שלי זה מובלי. משחק גם בפנים גם בחוץ מסוגל לשמור כל עמדה, שני בין הרוקיז בנקודות ובריבאונדים ובכללי עושה הכל ברמה טובה. המשתפר שלי הוא לונזו בול. הוא (וקארוסו) הם הדבק של הבולס שמחבר בין כולם. עושה עבודה נהדרת בהגנה ותורם לעובדה שהבולס היא קבוצה מנצחת. המאמן שלי הוא ווס אנסלד ג'וניור. מקום ראשון במזרח מקבוצה שציפו ממנה להילחם על הפלייאין בנוסף לשידורג בהגנה. השחקן השישי זה הירו. 21.9 נקודות למשחק כולל 2.8 שלשות ב-39.4%. יופי של עונת התאוששות.
