המדור השבועי בשיתוף 'פוסט אפ' והפעם מתכוננים לבועה עם סער ברעם, מידן בורוכוב, אריק גנות, חובב מימון ואורח מיוחד: אוריאל דסקל.
אייזיאה תומאס בעין הסערה, נראה שהוא היה אחד השחקנים השנואים בדורו. האם הוא זוכה להייפ השלילי בצדק?
אוריאל דסקל: כן. הוא הסתסכך עם כל אחד מהגדולים של דורו על רקע אישי. הוא דאג להפוך את היריבות על המגרש למכוערת ונתן מכות מתחת לחגורה מחוץ למגרש. על לארי בירד אמר שהוא אוברייטד בגלל שהוא לבן, הוא הסתכסך עם מג'יק ג'ונסון בהקשר של ה-HIV ועכשיו אפשר לראות כמה הוא קטנוני וקטן (כאדם) כשהוא מדבר על מייקל ג'ורדן. אייזיאה תומאס כנראה היה חבר טוב מאוד לכל מי שהיה בדטרויט פיסטונס אבל בניגוד לבירד וג'ונסון שהיו היריבים הכי גדולים על המגרש אבל חברים טובים מחוצה לו, תומאס לא הצליח להתגבר על עצמו.
חובב מיימון: נאמר זאת כך, אם הצלחת להסתכסך עם שלושת השחקנים הכי אהובים בתולדות המשחק, מן הסתם יהיה הייפ שלילי סביבך. לדעתי, ההחלטה לא לכלול אותו בסגל הנבחרת לברצלונה 92' היתה מוצדקת, ולא רק מהסיבה החברתית, לנבחרת ההיא היו כבר שני רכזים טובים ממנו ומספיק מחזיקי כדור, כך שאייזאה היה מתפקד כשחקן קצה ספסל, תפקיד שכנראה לא היה מקובל על האגו שלו. עם זאת, יש לי סימפטיה אליו וליריבות שהוא מפגין כלפי מייקל עד היום. לטעמי, שחקנים בקבוצות יריבות לא חייבים להיות חברים, מותר ורצוי שתהיה יריבות ספורטיבית ואפילו "שנאה" שאינה גולשת לאלימות בין קבוצות.
סער ברעם: בהחלט. הוא, עם כל הכבוד, ויש כבוד – הבנאדם שממשיך את הדור של 'טחינת הצעירות'. בגדוד שלי, עד שאני נכנסתי אליו, הייתה אווירה רצינית של 'הותיקים' שהיו שונים לחלוטין מאיתנו. לא היה לנו על מה לדבר איתם בכלל. ככאלה, אייזיאה תומאס ממשיך להיות מה'ותיקים' ולא הביא בשורה חדשה. אם אתה לא מביא בשורה חדשה, אתה נידון לזה שבעת החדשה ובזמנים אחרים, ישפטו אותך לרעה. אף אחד לא יבין אותך 30 שנה קדימה. במיוחד אם התנהגת באופן שלילי בצורה חריגה, ביחס לתקופה של היום. תחשבו שאז הוא כבר היה שנוא, והיום כל אדם בעולם יודע מי זה ג'ורדן.
מידן בורוכוב: כן, כנראה שההייפ סביב אייזיאה צודק אבל ראבק עברו כבר כמעט 30 שנה מאז שהבן אדם פרש. נכון שגם בניקס הוא יצא רע מאוד עם הפרשה שהיה מעורב בה.
אני בכלל בתחושה שבשנות ה 90 היה פחות דיבור על מה שהיה בשנות ה-60 וה-70. התעסקו בעיקר בהווה.
אייזיאה תומאס כשחקן היה אחד הרכזים הכי טובים בהיסטוריה, כבן אדם קצת פחות. תכלס הבד בויז היו אוסף של שחקנים שחלקם היה אלים וגס. אייזה משך את רוב האש אליו. הוא לא נבחר לדרים טים, הוא רב עם מג’יק, בירד מייקל ופיפן שנאו אותו. באופן אישי הייתי מעדיף להתעסק במורשת שהשאיר על המגרש.
אריק גנות: כנראה שכן.
שנות ה-80' ותחילת ה-90' היו תחרותיות בטירוף, עד כדי אלימות. שחקנים באמת הזדהו עם הסמל והקבוצה, והיו מוכנים לעשות כמעט הכל כדי לנצח. אבל תומאס בלט לרעה אפילו על הרקע הזה. היחס הרע לג'ורדן באולסטאר, הבגידה במג'יק, ההערות המזלזלות כלפי בירד. למרות התחרותיות, אף אחד לא פסל שחקנים אחרים. אם כולם לא רצו לשחק איתו, כנראה שיש בזה משהו.
לאס ווגאס, אורלנדו. איפה כדאי לליגה לקיים את המשחקים לכשיחזרו? האם יש לך הצעה אלטרנטיבית
אריק גנות: זו יותר שאלה של לוגיסטיקה מאשר של כדורסל. היא תלויה בחוקי הבידוד, בתשתיות, בתנאים המסחריים שכל אתר נותן. לא דברים שזמינים לאוהד הממוצע.
ובכל זאת, יש משהו באווירה של המלונות של ווגאס שמתאים יותר מאשר דיסניוורלד. משחקים בוונציאן או בלוקסור יתנו איזשהו סטייל למשחק.
וכמובן שיש את הפאלאס אם שחקנים רוצים ללכת מכות.
אוריאל דסקל: אורלנדו לפלייאוף המזרח ולאס וגאס לפלייאוף מערב ואז גמר בלוס אנג'לס? האמת, קיום המשחקים בוורלד דיסני ודיסנילנד יכול להסתדר עסקית מאחר שמדובר, בעצם, על אחת מהשותפות הבכירות של הליגה (דיסני הם הבעלים של ESPN) וגם טכנית. המשפחות של השחקנים יכולים להיות שם במשך חודש וחצי- חודשיים וככה לא צריך להפריד את השחקנים ממשפחותיהם לתקופה ממושכת. אפשר להעסיק את העובדים של הפארקים שם בצורה מבוקרת וצריך לזכור שמדובר במתחם סגור שזה חשוב מבחינת אבטחה ושמירה על השחקנים. ותחשבו על השיווק און-ליין שדיסני תקבל. כולם ירצו להגיע לשם אחרי הקורונה.
חובב מיימון: האמת שלי זה ממש לא משנה איפה יתקיימו המשחקים, העיקר שיחזרו. מבחינתי, בשביל ההיסטוריה של המשחק והמורשת של השחקנים חייבים לקיים את הפלייאוף אפילו בתנאים מאד לא אידיאליים. במידה והליגה אכן תחזור במתכונת "בועה" אני מקווה שהליגה תצליח באמצעות כלים טכנולוגיים להשרות אווירה של משחק באולם הריק, למשל ע"י הבאת דגלי האליפות של הקבוצה הביתית, צביעת האולם בצבעי הקבוצה הביתית ורעש מלאכותי.
סער ברעם: מה זה משנה? במילא המשחקים צריכים להיות עם קהל מינימלי או בלי. העיקר שיהיו אמצעי שידור טובים. אורלנדו כבר הוכיחו ב-20 שנה האחרונות שחוץ מפעמים שבהם סנטר אמריקאי סופר-אתלטי שמוביל את הקבוצה שלו לשלבים מתקדמים בפלייאוף (וגם זה לא) אז הם לא כל כך מעניינים. הייתי מתמקד בוגאס. במיוחד עכשיו, כשיש את כל הפסיליטיז, ואין שם כמעט אנשים – נשמע כמו גן עדן למדיה, לעיתונאים, לשחקנים וכמובן לכל מי שרוצה להמשיך לקיים את המשחקים. זו ההמלצה שלי. תחשבו שיהיו לנו כמה משחקים כל יום, וסביר להניח שבשעות נורמליות גם. אני אהנה מזה.
מידן בורוכוב: האופציה של אורלנדו נראית לי רצינית וטובה יותר לליגה, ללא קהל הם חייבים נתוני רייטינג חזקים. לשחק בשעון מזרח ארצות הברית זה יותר טוב מבחינת שעות השידור
לשחק בלאס וואגס יעמיד בפני חלק מהשחקנים לא מעט פיתויים כי לעיר יש הרבה להציע. הבעיה הגדולה היא מה עושים עם השחקנים כשהם בבועה. יכול להיות שכדאי לפצל ל 2 מוקדים אורלנדו ולאס וגאס. לאפשר לקבוצות לסיים את העונה ואולי לקראת הפלייאוף כבר אפשר יהיה לארח עם קהל.
האם לנטס כדאי להמר ולתת לדוראנט לחזור בהנחה שהוא כשיר ביוני?
מידן בורוכוב: ברור שכן ואני לא מקנא בקבוצה שתסיים 2 במזרח. דוראנט יכול להרוויח דקות משחק ולהגיע מוכן יותר לעונה הבאה. בכלל התוספת שלו בהנחה שהוא חוזר ב 80-85 אחוז יכולת מלפני הפציעה תיתן לנטס בוסט אדיר.
זה נשמע הזוי אבל אני מאמין שיחד עם דוראנט התקרה של הנטס זה גמר המזרח (יכולים להדיח את בוסטון וטורונטו)
זה מהלך שיכול לשנות את העונה. ובכלל דורנט כבר נדבק והחלים מהקורונה ככה שהוא אמור לטרוף את הפארקט בלי פחד.
אריק גנות: בוודאי. הנטס אמורים להגיע לפלייאוף, וכל קבוצת פלייאוף, אי פעם, צריכה לשחק עם דוראנט אם הוא כשיר. המיקום של הנטס, בפרט, מאפשר להם אפילו להגיע לגמר. הסלטיקס והראפטורס הן משוכות גבוהות, אבל לא בלתי עבירות. וזו תהיה הזדמנות לראות את הקבוצה בלי קיירי. המניה של אירווינג ירדה בשתי העונות האחרונות, ושווה לראות אם כדאי לעשות עליו טרייד.
אוריאל דסקל: לא. זו לא פציעה ששווה להמר עליה. זו לא עונה וסיטואציה ששווה את ההימור. גם אם הוא כשיר, בדרך כלל בפציעות הללו לוקח בין 6 חודשים ל-18 חודשים מהחזרה מהפציעה לחזור לרמה הרגילה שלך. וגם זה אם כל תנאי ההתחלה – בריאות, גיל, לחץ – אידיאליים.
חובב מיימון: אחת התכונות המייחדות את קווין דוראנט היא היכולת לחזור מפציעות כאילו הן לא היו שם. כמובן שהפעם מדובר על פציעה חמורה יותר ועל תקופה ממושכת בלי כדורסל. ובכל זאת, אם דוראנט כשיר, מה יש לנטס להפסיד אם ישחק? במקרה הגרוע, הוא יתחמם לקראת העונה הבאה (בדומה לשישה משחקים שפול ג'ורג' שיחק בסוף עונת 2015) והנטס יודחו אחרי חמישה משחקים. במקרה הטוב, דוראנט וקיירי חוזרים לכושר שיא ובהעדר יתרון ביתיות ליריבות עקב הקורונה, ברוקלין אולי אפילו יעברו סיבוב או שניים וגם ירוויחו ניסיון פלייאוף נדרש לקראת העונה הבאה.
סער ברעם: התשובה הזו מורכבת בגלל ההנחה שלה ולכן אתייחס בדיוק כמו כפי שהיא כתובה. לדעתי, לא. למה להעמיס "פלייאוף" על שחקן שרק חוזר מפציעה סופר-קשה, אחרי פציעה אחרת? אני ממליץ לו לחזור ברגוע, למרות שהשעון דופק אצל הנטס. במילא קיירי לא יחזור והנטס קבוצה שקצרה בשחקנים איכותיים באמת. גם אם אני דוראנט וגם אם אני ג'וסף צ'אי אני מכניס את דוראנט לעניינים בהגבלת דקות, ולא כמו שסטיב קר נתן לו במשחק מול הראפטורס. 15 דקות במשחק הראשון ועולה ב-2 כל משחק. רק ככה הוא יצליח לבנות סרגל מאמצים ולחזור ב-100%.
6 פרקים לתוך הריקוד האחרון, בחר את הרגע/ים שהכי אהבת/שנאת בסדרה עד כה
סער ברעם: גילוי נאות, אני רואה את הפרקים יחד עם אשתי בימי שבת בדרך כלל, ככה שראיתי רק עד פרק 4. אהבתי את ההתייחסות לדניס רודמן עד כה. הוא משהו מיוחד. הוא מסוג האנשים האלה שהוא 100% בפנים או בחוץ. אין לו באמצע. כיוון שהוא אדם ושחקן כל כך מיוחד, אהבתי את הקלוז-אפ עליו. אז רואים את הלק התכלת המחריד בציפורניים. אז רואים את העגילים ואת זה שהוא נראה כמו חייזר. אני לא מתרשם מזה. אני מתרשם מזה שכשהיה צריך אותו בפוקוס, הוא delivered ביג טיים. עוד תופעה מעניינת היא החוזה של סקוטי פיפן בבולס, אבל את זה אנתח בפעם הבאה.
מידן בורוכוב: הרגעים שהכי אהבתי בסדרה היו הרגעים עם קובי ועם רודמן. קובי היה עוצמתי בעיקר בגלל המוות שלו ורודמן קרע אותי מצחוק, אין ספק שהוא טיפוס והסדרה הזאת רק מעצימה את זה.
רגעים שלא אהבתי זאת השנאה של פיפן וג׳ורדן לקראוס. זה בכלל לא קשור ל-98. כבר ב-1992 הם סימנו את קוקוץ ועשו לו את המוות במשחק בשלב הבתים. נראה לי ממש מגעיל להתיחס ככה לשחקן צעיר מה גם שהוא אמור להיות חבר עתידי לקבוצה.
אריק גנות: טרם ראיתי. נחכה לבינג'.
אוריאל דסקל: שאלה טובה. נתחיל את הקטע שהכי שנאתי. אני ממש לא אוהב מה שעשו לג'רי קראוס בפרק הראשון והשני. סוג של רצח אופי כשאין לו אפילו את האופציה להגיב.
הרגע הכי טוב היה הקטע שדניס רודמן חוזר מלאס וגאס ועושה אימון משקולות, מרים כוס גייטורייד ל"לחיים" ואומר קמיקזה. זה קרע אותי.
אני ממש אוהב את הבחירות המוזיקליות והכי אוהב לראות את מייקל ג'ורדן מדבר על שחקנים ששנא/אתגרו אותו/אמרו פעם באיזו תוכנית רדיו בסיאטל ב-2 בלילה שהם טובים יותר ממנו. זה לראות איזה זיק של אטרף בעיניים ואז מבינים הכל. מרגיש כמו טיפול פסיכולוגי לגדול השחקנים בכל הזמנים. זה נהדר.
חובב מיימון: אהבתי – הסיפור על הפציעה בעונה השנייה של ג'ורדן והרצון שלו לחזור למרות סיכון הקריירה, חשיבה כ"כ שונה ממה שאנחנו רגילים היום. וכמובן גם את הרגע בו מייקל מפסיד במשחק "קרוב לקיר" לאיש אבטחה ומתעצבן מזה.
שנאתי – יש קצת יותר מדי תחושה של הפקה מטעם ג'ורדן (מה שנכון במידה מסוימת). למרות שמציגים גם את הצדדים היותר אפלים שלו, אפילו מזה מצליחים להוציא טוב את ג'ורדן.
האם קבוצות שלא בתמונת הפלייאוף צריכות לחזור לשחק?
חובב מיימון: בשביל מה? קשה לחשוב על עובדים פחות חיוניים משחקני קבוצות שאיבדו סיכוי לעלות לפלייאוף. במידה והליגה תרצה לשחק כמה משחקי עונה רגילה לפני הפלייאוף אפשר לעשות את זה רק עם הקבוצות שנותר להן סיכוי להעפיל.
סער ברעם: עם כל הכבוד, אצלנו בפוסטאפ דווקא פורטלנד עלתה לפלייאוף על חשבון ממפיס החביבים.
היה ריאלי מאוד לחשוב שגם ממפיס וגם ניו אורלינס (עם מנטרת הערכה לציון) לא היו מגיעים לפלייאוף כי הם צעירים מדי. את הפלייאוף במזרח בכלל לא איתגרנו. זו הזדמנות לתת לקבוצות להמשיך ולהבנות. אפשר לתת להן להמשיך לשחקן בעצמן, אבל אם הן לא בתמונה ולא קרובים, אז למה? שימשיכו להתאמן חזק ולהעיף זדים באוויר (כמו שיש בסרטונים המצוירים) עד שחוזרים לעונה הבאה. אין טעם לשחוק את השחקנים ללא ערך ספורטיבי, מה שגם זה ייתן לנו תחרות טובה יותר בליגה.
מידן בורוכוב: אני חושב שכן, אני לא רואה מודל שיכול לעבוד אם כל הקבוצות לא ישלימו 82 משחקים. אופציה של קיצור עונה היא לא הוגנת. מאחר ויש משמעות גדולה ללוח המשחקים קבוצות כמו הפליקנס או הבלייזרס מסוגלות לסגור את הפער מהמקום ה 8 במערב.
יש כמובן גם את עניין הלוטרי, אני מקווה שקבוצה כמו גולדן סטייט תשחק בהרכב החזק שלה אחרת זה יהיה ממש מגעיל. הדיליי של חודשיים לפחות יאפשר לשחקנים להחלים מפציעות ויש עוד כרבע עונה לאפשר לתת להם לחזור לעצמם.
אריק גנות: כן.
קודם כל, קבוצה שיכולה לשחק צריכה לשחק. יש אוהדים, יש משחקים גדולים שרוצים לראות.
שנית, זה יהיה לא הוגן כלפי קבוצות הפלייאוף אם לא תהיה להן הזדמנות לשפר עמדות.
שלישית – יש משמעות גם למאבקי המיקום בלוטרי.
ורביעית – זו ההזדמנות של שחקני קצה ספסל לפרוץ.
אוריאל דסקל: לא. צריך לקחת את הטבלאות כפי שהן עכשיו ולהתחיל את הפלייאוף. 1 עד 8 במערב, 1 עד 8 במזרח. זה אולי לא 100% הוגן אבל גס וואט… החיים לא הוגנים! יש מגפה בחוץ! 1.2 מיליון אמריקאים נדבקו בווירוס הזה, אנחנו בקצב מתים מדאיג בארה"ב. זאיון וויליאמסון יקבל עוד צ'אנס למקום שמיני בפלייאוף וסן אנטוניו תסגור מעגל יפה: זכתה באליפות בעונה המקוצרת ולא תעפיל לפלייאוף בפעם הראשונה במיליון שנה בגלל עונה מקוצרת. ותכל'ס? סדרות ראשונות: קוואי נגד לוקה, ג'א נגד לברון, נאגטס -רוקס, סלטיקס – סיקרס… תענוג.
