שלוש נקודות וזריקות עונשין 2-4-19

שלוש נקודות הוא טור לסיכום התופעות שראינו בשבוע האחרון בליגה. הטור יחולק ל-3 נקודות עיקריות וזריקות עונשין.

1. שמישהו יעיר אותנו

מודה. נרדמתי. הליגה משעממת. הבעיה היא שלא רק אני נרדמתי, זה נראה שגם חלק מהקבוצות הפסיקו לשחק. מרץ היה חודש נוראי. כאילו הכל כבר סגור ורק מחכים שיתחיל הפלייאוף. השמיניה במערב סגורה, במזרח יש מאבק שלא מעניין אף אחד, ומשום מה אף אחד לא ממש נאבק על המיקום שלו, אלא אם כן מדובר בטנקינג. הנה הטבלה של חודש מרץ:

דירוג	קבוצה	נצחונות	הפסדים	אחוזים
1	לוס אנג'לס קליפרס	13	2	86.7%
2	יוסטון רוקטס	12	3	80.0%
3	מיאמי היט	11	4	73.3%
3	יוטה ג'אז	11	4	73.3%
5	סן אנטוניו ספרס	10	4	71.4%
6	פורטלנד טריילבלייזרס	10	5	66.7%
7	גולדן סטייט ווריורס	9	5	64.3%
7	אורלנדו מג'יק	9	5	64.3%
7	פילדלפיה 76	9	5	64.3%
10	דטרויט פיסטונס	10	6	62.5%
10	מילווקי באקס	10	6	62.5%
12	דנבר נאגטס	9	6	60.0%
12	טורנטו ראפטורס	9	6	60.0%
14	בוסטון סלטיקס	8	7	53.3%
15	ברוקלין נטס	7	7	50.0%
15	ממפיס גריזליס	7	7	50.0%
17	אטלנטה הוקס	7	8	46.7%
17	שארלוט הורנטס	7	8	46.7%
19	סקרמנטו קינגס	7	9	43.8%
20	וושינגטון וויזארדס	7	10	41.2%
21	אוקלהומה סיטי	6	10	37.5%
22	מינסוטה טימברוולבס	5	9	35.7%
23	ניו אורלינס פליקנס	5	10	33.3%
23	פיניקס סאנס	5	10	33.3%
25	לוס אנג'לס לייקרס	5	11	31.3%
26	אינדיאנה פייסרס	4	10	28.6%
27	שיקגו בולס	4	11	26.7%
27	קליבלנד קאבלירס	4	11	26.7%
29	דאלאס מאבריקס	3	12	20.0%
30	ניו יורק ניקס	1	13	7.1%

הקבוע היחידי בתוך כל הבלאגן הזה הוא הניו יורק ניקס, אבל זה לא כזה קשה עבורם, כשהם הפסיקו לשחק כדורסל בערך בדצמבר. חודש מרץ נראה כמו מירוץ ברוורס, הקבוצות שהיו אמורות להיאבק על הפלייאוף דעכו מהר מאוד, מה שאיפשר לקבוצות שדורגו מעליהן להתחיל לנוח לקראת הפלייאוף המתקרב, מה שאומר שאלה מעליהן יכלו להירגע וכן הלאה. מהר מאוד כולם נרדמו, כולל האוהדים, כולל אותי. יש ערובה שהם יתעוררו בפלייאוף?

הנה המשמעויות של הטבלה: מילווקי הבטיחה מעשית (לא תיאורטית) יתרון ביתיות בכל הפלייאוף. אחריה טורונטו וגולדן סטייט רק שלישית. הקליפרס, שהיו על סף פלייאוף, עכשיו במקום השישי עם מומנטום להמשיך לעלות. ברוקלין, שהייתה בטוחה בפלייאוף, עכשיו הרבה פחות בטוחה, במיוחד לאור היכולת של מיאמי, דטרויט ואורלנדו. אמרנו שאינדיאנה לא מוותרת על מקומה – אז הטבלה מספרת את הסיפור אחרת – הסלטיקס והסיקרס לא רצו לקחת. בסופו של דבר לא הייתה להן ברירה. הת'אנדר נפלו מהמקום השלישי למקום השמיני. מזל שהם לא יכולים לצאת החוצה. שימו לב למאבק בין ההוקס לדאלאס. כרגע אטלנטה חמישית מהסוף, ודאלאס שישית מהסוף. מפרידים ביניהן 2 ניצחונות. בחירת הסיבוב הראשון של דאלאס העונה תלך לאטלנטה במידה ולא תהיה טופ 5.

20 קבוצות כבר הבטיחו את האובר/אנדר מתחילת העונה. זה המון. וגאס פספסה במייל. במשחק שלנו מובילים את הטבלה 2 מנחשים עם 14 נקודות. המשמעות הפשוטה היא שיש המון מאכזבות/מפתיעות. נפרסם את הטבלה כשהתוצאות יהיו סופיות.

2. שמישהו יעיר את אוקלהומה סיטי

אני חושב שכולם מבינים למה אינידיאנה רעה, אבל מה לעזאזל קורה באוקלהומה סיטי? ההתקפה הבינונית שלהם הפכה למזעזעת (מקום 28 בליגה בדירוג התקפי במרץ, מקום 18 בעונה), וההגנה המצוינת שלהם הפכה לבינונית (מקום 10 בליגה בדירוג הגנתי במרץ, לעומת מקום רביעי בעונה). הם מקום 21 בדירוג הפרש עם מינוס 3 מהדהד. גם ברמת השחקנים יש הידרדרות כללית, למעט ראסל ווסטברוק.

דיבורי ה-MVP כנראה הבהילו את פול ג'ורג' והוא צנח מ-28.7 נקודות לפני האולסטאר ל-26.2. אחוזי השדה שלו צנחו מ-45.3% ל-40.3%, וגם אחוזי השלוש מ-40.6% ל-34.5%. דקות המשחק שלו עלו והוא מאבד יותר, אבל חוטף פחות ומוסר פחות אסיסטים. ג'ורג' משמעותית פחות טוב במרץ מאשר לפני האולסטאר. הוא מתמודד עם כאבים בכתף (ומה שמוזר שאם עוברים על רוטו, פעם זו כתף ימין, פעם זו כתף שמאל). הת'אנדר צריכים לשקול לתת לו מנוחה, כי כרגע הם לא ממש מתקדמים בדירוג, ואם הוא ישחק ככה גם בפלייאוף, זה יהיה רע מאוד.

בניגוד לקבוצה, ראסל ווסטברוק דווקא יעיל יותר. 44.2% מהשדה לעומת 41.7% לפני האולסטאר, 34.2% לשלוש לעומת 24.9% לפני האולסטאר, והוא אפילו מאבד פחות, 3.9 איבודים למשחק לעומת 4.6 לפני האולסטאר. על פניו אפשר לומר שווסטברוק נכנס לכושר משחק טוב, אבל הוציא את כל השאר.

הדקות של כל השחקנים החשובים עלו (שרודר, גראנט, אדאמס, פרגסון), למרות הצירוף של מרקיף מוריס שנכנס לרוטציה הקצרה, אבל האחוזים של כולם ירדו וכמעט כל הממוצעים.

גם בסטטיסטיקות המתקדמות יש נפילה משמעותית. פול ג'ורג' ירד מנט רייטינג של 10.4 ל-0.6. כשהוא על הספסל הקבוצה במינוס דו ספרתי, וכאן אין שינוי. ג'ורג' אגב הוא השחקן החיובי שהיה בנט רייטינג חיובי במרץ. שאר החמישייה, שהחזיקה בנט רייטינג של 7.2-9.2, נפלה למספרים שליליים והספסל לא באמת השתפר.

צריך לזכור שיש לת'אנדר עדיין על מה להילחם. כבר לא תהיה להם ביתיות בפלייאוף, אבל מקום שמיני כנראה ישלח אותם לסיבוב ראשון נגד הווריורס, וזה משהו שכל קבוצה תרצה להימנע ממנו. הם חייבים להתאפס על עצמם, דווקא ווסטברוק נמצא בכושר טוב, אבל זה לא השפיע על כמות הפוזשנים שלו. להיפך, היוסג' שלו ירד קצת, והאיזון בינו ובין ג'ורג' השתפר.

ווסטברוק הוא לא הבעיה של הת'אנדר. מן הסתם הם צריכים את התרומה של שחקנים שאינם ג'ורג' ו-ווסטברוק בהתקפה, ויכול להיות שכאן נכנס עניין הכושר. עדיין אין שום תירוץ לנפילה ההגנתית. מי שיש לה את הבסיס להיות אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה לא יכולה להרשות לעצמה ליפול למקום 12 בליגה. היא לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד לדאלאס, ממפיס, מיאמי, אינידיאנה ומינסוטה.

היא הבטיחה מקום בפלייאוף, אבל כמו שזה נראה זה שוב יהיה ביקור קצר מאוד.

3. אולי הם צריכים את ניק קוליסון

בשבוע שעבר הת'אנדר תלו את הגופיה של ניק קוליסון בתקרת האולם והוציאו את המספר שלו לגמלאות (אין כזאת מילה בעברית הפרישו…). כשמסתכלים על המספרים של קוליסון, קשה להבין למה. הוא מעולם לא היה כוכב בליגה הזו. ועדיין, קוליסון שיחק בליגה 14 עונות, כולן בקבוצה אחת, הגם שמדובר ב-2 פרנצ'ייזים. הוא הגיע לליגה ב-2004 ונבחר על ידי סיאטל ז"ל. ב-2008 עבר עם הקבוצה ל-OKC ושיחק (עודד?) שם עד הפרישה בסוף העונה שעברה. בין הטקס שעשו לבוש והטקס שעשו לג'ינובילי, קוליסון נראה יוצא דופן.

אנחנו רגילים שקבוצות נותנות את הכבוד הזה לשחקנים טובים, אבל אולי צריך לשנות את הטרמינולגיה. הכבוד הזה מגיע לסמלים, וקוליסון, למרות שלא היה שחקן מצטיין, היה סמל. הוא היה מנהיג בחדר ההלבשה, גורם בקהילה שסובבת את הקבוצה, ועזר לגדל את דוראנט, ווסטברוק ושות'. הוא הסתפק בתפקיד שקיבל בקבוצה, ותמיד עשה אותו על הצד הטוב ביותר. אין כבר שחקנים כאלה, כשיודוניס האסלם הוא אולי הדינוזאור האחרון.

גולדן סטייט היא הדוגמה הכי טובה להבדל החד בין ניהול טוב-מצוין, לניהול רע-מזעזע. עד 2010 תחת כריס כוהן הקבוצה הגיעה לפלייאוף פעם אחת בלבד. עם ההנהלה החדשה היא הגיעה לאליפות תוך 5 שנים ובנתה שושלת מרשימה. אחד מהערבים הקשים במעבר הזה היה טקס תליית הגופייה של כריס מאלין על תקרת האולם. כל הקהל שרק בוז להנהלה החדשה אחרי שהעבירה את מונטה אליס תמורת אנדרו בוגוט הפצוע. היום כבר שכחו את הטנקינג ההוא, ועדיין הערב הזה היה חשוב מאוד במעבר. כוהן והנהלת הקבוצה הקודמת לא כיבדו סמלים. כריס מאלין היה סמל בגולדן סטייט, ואפילו היה חלק מהנהלת הקבוצה, ועדיין אותה הנהלה לא חשבה שמגיע לו טקס תליית גופיה. ההנהלה החדשה זיהתה את זה, וכיבדה אותו, למרות שהוא פרש הרבה לפני שהיא בכלל הגיעה. זו החשיבות של כיבוד סמלים ו-OKC בהחלט עשו את הדבר הנכון והחכם בעיני.

זריקות עונשין

1. הפער בין לוקה ליאנג היה גדול מדי להדביק, אבל צריך לצאת מההשוואה ולהעריך את ההתקדמות המדהימה שיאנג עשה במהלך העונה. הוא קיבל את המפתחות בשלב מוקדם ונראה לא בשל. הוא מצא את עצמו תוך כדי העונה ובזמן ששאר הרוקיס נתקלים בקיר המפורסם, הוא דווקא הגיע לשיא.

כנראה שלוקה יהיה רוקי העונה, אבל אני כבר לא כל כך בטוח שיאנג + בחירת לוטרי לא שווה אותו. כמובן שהשאלה הגדולה תהיה האם אטלנטה יקבלו את הבחירה של דאלאס העונה, או בעונה הבאה, ואז כנראה שיהיה מדובר בבחירה נמוכה יותר. בכל מקרה נראה שטרוויס שלנק הימר טוב.

2. היכולת של דיאנג'לו ראסל גורמת לאנשים לחשוב שהטרייד שעשו הלייקרס עם הנטס היה רע.