התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: פילדלפיה 76'
נשארו: ג'ואל אמביד
טוביאס האריס, ג'יימס הארדן, PJ טאקר, דיאנתוני מלטון, פול ריד (הוחתם מחדש), פורקאן קורקמאז, טייריס מקסי, דנואל האוס, מונטרז הארל, ג'יידן ספרינגר.
עזבו: ג'ורג'ס ניאנג (טרייד לקליבלנד), שייק מילטון (שוק חופשי, מינסוטה), ג'יילן מקדניאלס (שוק חופשי, טורונטו), דוויין דדמון (ללא קבוצה), מאק מקלאנג (שוק חופשי, אורלנדו)
הגיעו: פטריק בברלי, דני גרין, מו במבה, ג'בונטה סמארט (שוק חופשי)
מתנדנדים: ג'יימס הארדן
חמישייה: הארדן, מקסי, האריס, טאקר, אמביד
ספסל: מלטון, בברלי, גרין, האוס, ספרינגר, קורקמאז, ריד, הארל, במבה.
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:
בואו נראה את ה-MVP המכהן:
אז מה היה לנו שם?
עונת 22'-23' היתה העונה שבעצם הביאה לשיא – ולמבחן – את הפרוסס. הקבוצה שהתחילה עשר שנים לפני כן בטנקינג בוטה, שהביא לה כמה כשרונות גדולים לצד כמה באסטים מהדהדים, החליפה שחקנים ותיקים אחד בשני עד שבטרייד דדליין עונה לפני כן עשתה את המהלך הענק שהביא לה את הארדן בשביל בן סימונס. אחרי פלייאוף לא מבריק, נראה היה שעונת 22-23 תהיה העונה שבה הארדן יוכל להתאים את עצמו לקבוצה והקבוצה אליו. בקיץ אמביד אמר שמי שהיה חסר לו כדי להתקדם מעבר לחצי גמר המערב זה פי ג'יי טאקר – וקיבל אותו. עם אמביד שמשחק ביכולת של MVP כבר כמה שנים, האריס שאמור לתת עוד קצת יצירה באחד על אחד ולקלוע שלשות חופשיות, ההתקדמות של מקסי וספסל סביר בסך הכל, זו אמורה היתה להיות קבוצה שתתמודד על אליפות.
האם זה קרה? אהמ… חצי כוח. מצד אחד, היתה להם עונה רגילה די טובה. הם הצליחו להשתפר ב-3 נצחונות מהעונה הקודמת. הדירוג ההתקפי הרביעי בליגה והדירוג ההגנתי השמיני הם מספרים שבהחלט יכולים לאפיין אלופה. אמביד זכה ב-MVP, וגם אם לוקחים בחשבון שעייפות הבוחרים מסבירה לא מעט מהבחירה שלו מעל יוקיץ', עדיין לא ניתן להתעלם מעונה נהדרת ומאוד דומיננטית שלו משני צידי המגרש מקסי התקדם כמצופה ואולי אפילו יותר מזה עם מעל 20 נק' למשחק ואחוזי קליעה מצוינים מכל הטווחים, ודינמיות בהתקפה המתפרצת שקשה להתמודד מולה. הארדן הפך לרכז במשרה מלאה, הוביל את הליגה באסיסטים למשחק כשהוא קולע שלשות באחוז השני בטיבו בקריירה שלו. טוביאס האריס קלע את הזריקות שלו. דיאנתוני מלטון התבלט ככוח הגנתי והוכיח קליעה מצוינת.
מהצד השני, לכאורה הכל עבד אבל איכשהו בשום שלב זה לא ממש התחבר לדומיננטיות שאפשר היה לצפות לה. פילדלפיה היתה קבוצה טובה אבל לא הצליחה לאיים על שני המקומות הראשונים במזרח. את בוסטון היא הצליחה לנצח רק המשחק אחד, חסר חשיבות בסיום העונה. כאשר דווקא מול מילווקי היה לה מאזן חיובי. ההתקפה נראתה טוב מול הגנות בינוניות ומטה אבל הגנות חזקות חשפו את התלות שלה בפליימייקינג של הארדן, וקבוצות שהצליחו לעצור אותו עשו לפילי חיים קשים. ההגנה היתה לא רעה אבל הארדן ומקסי לא ממש עצרו חדירות, והסתמכו יותר מדי על החיפוי של אמביד, בזמן שטאקר נראה, לרוע המזל, כאילו הגיל הדביק את היכולת שלו.
פילדלפיה הגיעה לפלייאוף עם צפי לסיבוב שני והפסד לבוסטון, וכך היה. הסיבוב הראשון היה קליל, כאשר הסיקסרס קיבלו את ברוקלין שהתפרקה מנכסיה וטאטאו אותם בסדרה צמודה מהצפוי. מול בוסטון השאלה היתה האם ג'יימס הארדן יצליח לשחזר את ימיו הגדולים – והתשובה היתה "פחות מדי פעמים". הוא נתן שתי תצוגות ענק במשחקים 1 ו-4 , ואף הצליח למשוך את פילדלפיה לניצחון במשחק הראשון בלי אמביד, אבל לא הצליח לשחזר את היכולת הזו בהמשך. אמביד לא הצליח להתמודד עם הגנת הצבע החזקה של בוסטון, נתן לא מעט נקודות אבל באחוזים רעים. מקסי עשה את שלו והאריס, אולי כצפוי, פשוט לא הצליח לקלוע (26% ל-3) בסדרה. כשהגדולים של פילידלפיה לא מתפקדים כבר פלייאוף שלישי ברציפות, היא סיימה גם את העונה הזו מאוכזבת.
קיץ חם
למקרה שישנתם מאז יוני, אז הקיץ הזה של פילדלפיה כולו בסימן שחקן אחד: ג'יימס הארדן.
הארדן התחיל את הקיץ בציפייה להארכת חוזה, שככל הנראה הובטחה לו בצורה מרומזת יותר או פחות כשחתם על חוזה קטן מהמקסימום בקיץ הקודם. הבטחה רשמית לוזה כזה תעבור על חוקי הליגה, כמובן, אבל מה רבה היעתה אכזבתו אחרי שמוריי החליט לא לתת לו את ההארכה שביקש. הארדן, כמו הארדן, מצא לנכון להתמודד עם האכזבה הזו על ידי לכלוך פומבי על פילדלפיה בסין, שם כידוע מוריי הוא איש מאוד פופולרי. בהמשך גם אמר שלעולם לא ישחק בקבוצה שדריל מוריי הוא המנהל שלה.
הארדן ביקש טרייד לקליפרס, שאין לה משהו אמיתי להציע בשבילו, ולפחות בעת כתיבת שורות אלה לא קיבל. אפשר להניח שפילדלפיה גילתה עניין בתנועת הכוכבים הרבה בקיץ, אבל לא הצליחה להנדס טרייד שמערב אותו. ואז הגענו, שוב, לפוזיציה האהובה של ג'יימס הארדן ממורמר בקבוצה שכנראה תאבד המון ערך בטרייד עליו. לפי השמועות פילדלפיה היתה יכולה לקבל ערך ניכר בטרייד על טייריס מקסי, אבל ממש לא רצתה להיפרד ממנו.
מעבר לכך פילדלפיה לא עשתה הרבה. פול ריד חתם על חוזה ביוטה שהסיקסרס הישוו. גרין ובברלי הגיעו מהשוק החופשי, מה שיכול היה להיות חדשות מרעישות ב-2015. מו במבה גם הוא לא יזיז את המחט. ניאנג ומילטון נראו כמו שחקנים שאולי פעם יעשו משהו מעניין, והלכו לעשות אותו בקבוצות אחרות.
הסאגה של הארדן מסכמת שורה ארוכה של כשלונות, או אסונות, שקרו לפילדלפיה. מאז תחילת הפרוסס הם הצליחו:
לבחור במייקל קרטר וויליאמס בדראפט, לראות אותו מקבל את רוקי העונה ונראה כמו רכז העתיד של הליגה – רק כדי שיפצע ויגמור אפקטיבית את הקריירה עונה אחר כך;
לבחור בדראפט את דריו שאריץ' בחירה לפני זאק לאווין;
לבחור את ג'אהליל אקפור פחות או יותר בשניה שבה סנטרים כבדים ורעים בהגנה הפכו להיות בלתי שחיקים. בחירה אחריו? פורזנגיס.
לבחור את בן סימונס, שנחשב למי שרחוק פיתוח קליעה מלהיות לברון, לראות את הקליעעה שלו רק מדרדרת עם השנים עד כדי פחד לזרוק לבד מתחת לסל פלוס משבר נפשי חמור ולהעביר אותו בשביל הארדן;
לבחור בדראפט את מיקאל ברידג'ס – ולהעביר אותו לפיניקס בשביל זאיר סמית' האגדי;
לעשות טרייד עם הסלטיקס על המקום הראשון בדראפט, כדי לבחור בו את מרקל פולץ ולתת לחסלטיקס לבחור בשלווה בג'ייסון טייטום.
להביא את ג'ימי באטלר בטרייד בשביל מעט מאוד- ולאבד אותו בתום העונה כדי לשמור על, נכון! טוביאס האריס.
להחתים את אל הורפורד על חוזה גדול למדי רק כדי לגלות שההתאמה שלו לאמביד רעה מאוד ולהצטרך להעביר אותו לת'אנדר תמורת דראפט קפיטל – בין היתר ואסיליה מיצ'יץ' שנראה עונה אם מתאים ל-NBA.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הסיקרס קבוצה מבולבלת בימים אלה. בעיקרון קבוצה שמשחק בה MVP וסיימה עונה שבה לקחה את הפיינליסטית של הליגה ל-7 משחקים צריכה לחפש להשתפר בקצוות ולעשות ריצה קצת יותר טובה לאליפות, אבל הם תקועים עם הסאגה של הארדן. קשה לראות אותה מסתיימת טוב מבחינתם – כרגע הם עם כוכב שגם במיטבו לא מספיק טוב כדי להוביל אותם מעבר לסיבוב השני, והוא רוצה טרייד. הארדן ממורמר בוודאי לא ישפר את מצבם, אבל גם טרייד עליו יתקשה להביא אותם רחוק.
הקליפרס די בוודאות לא יתנו עליו את קוואי או ג'ורג', ובלי שניהם מה שנשאר זה מרקוס מוריס, נורמן פאוול, טרנס מאן – שחקנים טובים אבל לא מה שפילי צריכה. בלי הארדן היא חייבת לפיימייקר והדבר הכי קרוב שיש לקיפרס זה ראסל ווסטברוק. יייקס.
גם אם מחפשים קבוצות אחרות, ממש קשה למצוא – וזה לא מקרה שהסיקסרס לא הצליחו עד עכשיו. קבוצות שיש להם כוכב בעמדת הפוינט גארד לא ימהרו לוותר עליו בשביל הארדן. קבוצות שאין להן יתקשו לתת לפלידלפיה משהו שיעזור לה לנצח עכשיו.
יהיה קשה לסיקסרס להוציא ערך מטריידים על שחקנים אחרים. טוביאס האריס קצת השמיד את עצמו ולא ברור בכלל ששיש לו שוק. טייריס מקסי במצב הפוך, וקובוצות רבות ישמחו לשירותיו – אבל יתקשו להציע ערך הולם. אמביד כמובן לא הולך לשום מקום. וטמעבר אליהם אין שם הרבה.
תחזית:
כל עוד אין טרייד על הארדן קשה להבין לאן פילדלפיה הולכת. אפשר להמר שיהיה עליו טרייד, הם יקבלו עבורו שחקנים פחות טובים, אבל אמביד עדיין ימשוך אותם, מקסי ייקח את התפקיד של הסקורר המוביל ואולי ההגנה תשתפר. 50 נצחונות, מקום חמישי במזרח והפסד בשיבוב השני בפלייאוף.