התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: דנבר נאגטס
נשארו: ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי, מייקל פורטר ג'וניור, אהרון גורדון, קטנביוס קולדוול פופ, כריסטיאן בראון, דיאנדרה ג'ורדן, זיק נאג'י, פייטון ווטסון, רג'י ג'קסון (10.25 מיליון לשנתיים)
עזבו: ברוס בראון (אינדיאנה), תומאס בראיינט (מיאמי), ג'ף גרין (יוסטון)
הגיעו: ג'סטין הולידיי (מינימום) ג'וליאן סטרות'ר (בחירה 29) ג'יילן פיקט (בחירה 32), האנטר טייסון (בחירה 37 בטרייד מאוקייסי)
חמישייה: יוקיץ', פורטר ג'וניור, גורדון, מארי, קק"פ
ספסל: בראון, רג'י, הולידיי, דיאנדרה, זיק, פייטון, סטרווטר
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:
פנו לעצמכם חצי שעה
אז מה היה לנו שם?
אחרי שנתיים רצופות של זכייה ב-MVP של העונה הסדירה, ופלייאוף שהסתיים בסיבוב הראשון בתבוסה לגולדן סטייט האלופה, ניקולה יוקיץ' סוף כל סוף זכה לסגל בריא לצידו בדנבר, ואנחנו זכינו לראות מה זה אומר. הממוצעים שלו אמנם ירדו ("רק" 24.7 נקודות למשחק), אבל הוא היה רחוק 0.2 (!) אסיסטים ו-0.6 ריבאונדים מלסיים עונה שנייה ברצף עם ממוצע טריפל דאבל, ואחת השאלות העיקריות לכל אורך העונה הסדירה הייתה האם יעניקו לו את ה-MVP שנה שלישית ברציפות. ספוילר: לא נתנו. לא נורא.
חבריו לסגל נראו הכי חדים שיש, כשג'מאל מארי כמעט שלא מזכיר לרגע שהוא ישב בחוץ עונה שלמה עם קרע ב-ACL ואהרון גורדון מזכיר לנו שהוא פעם כמעט זכה בתחרות ההטבעות באולסטאר. רחמים על לאנדרי שאמט.
שאר החלקים בסגל – בדגש על ברוס בראון וההגנה וקק"פ עם הניסיון מהאליפות עם הלייקרס וקור הרוח משלוש – גם נראו נפלא, למעט מייקל פורטר ג'וניור שלא הצליח לעמוד ברף הציפיות הגבוה ממנו. למרות 17.4 נקודות למשחק בעונה הסדירה, רבים ציפו שיעשה עוד קפיצת מדרגה בעונתו הרביעית של משחק פעיל בליגה, ואולי אפילו יהיה ברמת אולסטאר. זה לא קרה, ויותר מזה – בפלייאוף היכולת שלו הייתה במגמת ירידה, כשבסדרת הגמר מול מיאמי הוא לגמרי נעלם. ואולי זה רק עניין של ציפיות.
כקבוצה, דנבר נראתה טובה מההתחלה וכבר אחרי האולסטאר התחילה להוריד רגל מהגז כשהבינה שהמקום הראשון במערב יהיה כמעט בוודאות שלה. זה הוביל להפסדים מפתיעים לספרס ולטורונטו בין השאר, ואולי גם פגע במירוץ ל-MVP של יוקיץ', אבל איפשר להם את המנוחה שהייתה כל כך נחוצה לקראת הפלייאוף במערב.
בסיבוב הראשון דנבר לא התקשתה יותר מדי מול מינסוטה, שעפה בסוויפ ג'נטלמני, אבל כבר בסיבוב השני חיכתה לה משוכה קשה: פיניקס שהתחמשה במהלך העונה בקווין דוראנט והעמידה שלישיה של כריס פול, דווין בוקר ודוראנט. בניגוד לציפיות לסדרה קשה, היא נפתחה בשני ניצחונות מהדהדים ב-18 ו-10 הפרש בהתאמה, ואחרי שבמשחק השני פול נפצע (הפתעה, הפתעה), היה נראה שהסדרה בדרך לכיוון אחד. אבל פיניקס לא הייתה פראיירית, בוקר ודוראנט השתלטו על העניינים, ופתאום הסדרה הושוותה, למרות שבמשחק הרביעי יוקיץ' נתן את תצוגת חייו עם 53 נקודות – שיא קריירה ושיא לשחקן נאגטס. זה היה גם המשחק הכי צמוד בסדרה, כשדנבר רודפת אחרי פיניקס רוב הזמן. כנראה שהוא הבעיר את האש בישבני הנגאטס, כי בשני המשחקים הבאים הם ניצחו בהפרש מצטבר של 41 נקודות ולא השאירו לסאנס סיכוי לרפואה.
בגמר המערב הנאגטס פגשו את הלייקרס, שלהפתעת רבים הדיחה את גולדן סטייט האלופה. הפעם זה היה תורו של ג'מאל מארי להתייצב לקרב, עם שני משחקים רצופים של 37 נקודות (לא שיוקיץ' היה רע, כן?) והלייקרס, למרות מאבק הירואי במשחק הרביעי שהסתיים על חודו של סל, נפרדו מהפלייאוף בסוויפ אבל עם טעם של הצלחה. ואז הגיעה מיאמי.
רבות עוד ידובר, וכבר אפילו סופר אתמול על ידי ידידי אריק, על ריצת הפלייאוף המפתיעה של ההיט בראשות ג'ימי המשוגע, אבל אנחנו כאן בשביל דנבר, שכתבה עוד פרק בהיסטוריה של הליגה. מהרגע הראשון יוקיץ' וחבורתו נראו בפוקוס-על, ולא השאירו למיאמי סיכוי של ממש. הם היו צריכים רק חמישה משחקים בשביל להניף את גביע לארי אובראיין בפעם הראשונה בתולדות המועדון, ומי שלא רצה את יוקיץ' בתור MVP של העונה הסדירה קיבל אותו בתור ה-MVP של הגמר. זה, אגב, היה רק התואר השני בחשיבותו של יוקיץ' הקיץ.
https://twitter.com/Balldontlie/status/1683576239389302786
קיץ חם
כשאבק מרוצי הסוסים שכך, בדנבר התפנו לעסוק בשאלה החשובה: איך ממשיכים מאותה נקודה. אבן הדומינו הראשונה נפלה כבר עם פתיחת הפרי אייג'נסי כשהשחקן השישי שלה, ברוס בראון, בחר ללכת אחרי הכסף לפרויקט המסקרן שנרקם באינדיאנה תמורת 45 מיליון לשנתיים. בראון מילא תפקיד חשוב בהגנה של דנבר, כשחקן כנף שיכול לשמור על שלוש עמדות, אבל גם בהתקפה – הוא קלע 21 נקודות במשחק 4 מול מיאמי והיה אחראי לאחד מהסלים שחתמו את האליפות במשחק 5. לנאגטס, מחוסרי זכויות הבירד עליו, לא הייתה באמת אפשרות להילחם על שירותיו.
בהיעדר כסף, הנאגטס החתימו על חוזה מינימום יומיים אחר כך את הווטרן ג'סטין הולידיי, שזו תהיה קבוצתו העשירית ב-11 עונות בליגה. הולידיי אמנם לא באותה יכולת כמו בראון הצעיר, אבל יהווה תוספת ראויה לרוטציה.
מעבר לזה, הנאגטס התמקדו בעיקר בניסיון לפתח צעירים עם מחשבה של כמה שנים קדימה, תוך שימור המצב הקיים וניצול הדראפט – כשהשתמשו בבחירה שלהם בשביל להביא את ג'וליאן סטרות'ר המסקרן, ועשו עסקות בשביל עוד שני פרוספקטים בתחילת הסיבוב השני.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
סוס מנצח לא מחליפים. קברניטי הנאגטס הבינו שחלון ההזדמנויות שלהם לאליפות הוא עכשיו, כשמארי וגורדון חתומים לשנתיים הקרובות, ולגורדון אופציית שחקן לשנה שלישית. פורטר ג'וניור גם מובטח לפחות עד 2027, ואילו יוקיץ', למי ששכח, חתם בשנה שעברה על חוזה מפלצתי לחמש שנים, שבסיומו יהיה כבר בן 33. או במילותיו של הג'נרל מנג'ר קלווין בות', שראיון איתו פורסם בשבוע שעבר בדה רינגר, "אם הכל יסתדר על הצד הטוב, נזכה בשלוש או ארבע (אליפויות)".
הבעיה, כמו בהרבה מקרים, היא בשחקנים שמעבר לאותם ארבעה. עם השינויים הצפויים בחוקי תקרת השכר והעובדה שהנאגטס הרבה מעבר לתקרה, הם לא יכלו להשאיר את בראון ונאלצו להסתפק בתחליף זול, תרתי משמע. רבים רואים בעזיבה של בראון אבידה גדולה, אבל לא בות', שהעדיף להשקיע בצעירים ואף רמז באותו ראיון שפייטון ווטסון יכול להיות תחליף טוב יותר בעתיד. "פייטון גדול יותר, ארוך יותר, אתלטי יותר. הוא שומר טוב יותר, מוסר טוב יותר. אין לו את הניסיון, והוא עדיין לא מוכשר התקפית (כמו בראון), אבל אנחנו צריכים יותר הגנה מאשר התקפה בקבוצה".
מי שבאמת ייכנס לנעליו של בראון הוא שחקן השנה השנייה הנוסף, כריסטיאן בראון (Braun), שכבר בעונתו הראשונה בליגה ראה 15 דקות למשחק. ולא תגידו בקבוצת טנקינג, אלא בקבוצה ששיחקה על כל הקופה. הוא גם היה חלק קבוע מהרוטציה הקצרה של הפלייאוף ואף עלה רשמית לתודעה כשקלע 15 נקודות מול מיאמי במשחק 3 בגמר. גם הוא פירגן לחברו ממחזור הדראפט, כשאמר שפייטון עוד יפתיע את כולם השנה.
לגיבוי, הנאגטס החתימו בקיץ גם את ג'סטין הולידיי הוותיק שינסה לחלוק דקות עם הצעירים. הולידיי לא כל כך מצא את עצמו בשנתיים האחרונות כשהתגלגל בין סקרמנטו, אטלנטה ודאלאס, אבל הוא עדיין קלעי יציב משלוש (36% בקריירה ובשיא אף סביב ה-40%) עם יכולת הגנתית. לכל הפחות, הולידיי יהיה עוד מורה בחדר ההלבשה לצעירים הרבים בסגל של הנאגטס, לצד רג'י ג'קסון שהגיע בעונה שעברה. גם מג'קסון יש ציפייה שיזכיר יותר את ימיו היפים בקליפרס מאשר את היכולת בשנה שעברה, במיוחד כשאין עליו שום לחץ להיות רכז בכיר בקבוצה. וככזה, אין שום סיבה שהראש שלו לא יהיה מחובר מספיק בשביל לנהל את ההתקפה של החמישייה השנייה, בזמן שהכוכבים נחים, ואפילו לתרום 10-12 נקודות למשחק.
אבל השורה התחתונה של הנאגטס, והיא גם זו שחידד בות', היא הניסיון לפעול בשני מישורים: להילחם על האליפות עכשיו עם גרעין של 3-4 שחקנים ברמת אולסטאר לפחות, אבל גם לא לכבול עצמם לווטרנים עם חוזה קצר שיעזבו את הקבוצה וישאירו אותה מתגלגלת מקיץ לקיץ בניסיון להעמיד רוטציה. לדבריו, בדיוק בגלל זה הם ביצעו מהלכים לגייס שלושה שחקנים בדראפט, כשהבכיר מביניהם, ג'וליאן סטרות'ר, כבר הרשים במשחקי ההכנה.
https://twitter.com/TheHoopCentral/status/1713756441298051576
תחזית
קשה לקרוא לקבוצה עם יוקיץ', מארי, גורדון ופורטר ג'וניור סוס שחור, אבל אם להשתמש בעוד קלישאה שחוקה – כשאתה עומד במקום, אתה בעצם צועד אחורה, במיוחד בליגה שלנו ועוד יותר במערב, שבו התחרות עזה יותר ממה שאני זוכר ב-25 שנותיי של אהדה. המון קבוצות עשו מהלכים שחיזקו אותן, גם אם הן לא קונטנדריות מובהקות – כמו ממפיס שהחליפה את דילון ברוקס במרכוס סמארט או פיניקס שהתחמשה הקיץ בבראדלי ביל, ואוחזת בסגל נוצץ כוכבים. שלא לדבר על המהלכים שביצעו בוסטון ומילווקי בקיץ, וגרמו לסוכנויות ההימורים לחשוב שיש להן סיכוי טוב יותר לזכות באליפות מאשר דנבר נכון לפתיחת העונה.
אף על פי כן, דנבר נכנסת לעונה בתור האלופה, וה-Team to beat אם תרצו, בדרך לתואר. היא הראתה בשנה שעברה שכל סימני השאלה סביבה התחלפו בסימני קריאה: למעט שני משחקים מול פיניקס היא כמעט לא התקשתה בפלייאוף, יוקיץ' הראה שהוא מסוגל לנוח ועדיין להיות רמה מעל כולם, ודנבר אפילו עשתה הגנה! כן, גם יוקיץ' לא היה כזה חור כמו שפעם תפסו ממנו.
סימני השאלה העיקריים לעונה הנוכחית יהיו האם הצעירים, שעליהם בונים בעיקר כתחליף לג'ף גרין ולבראון שעזבו, יוכלו להחזיק את הקבוצה בדקות מהספסל במהלך העונה הסדירה. אני מאמין שכן, שהשיפור הטבעי של כריסטיאן בראון, וגם של רג'י ג'קסון הוותיק, יספיק לה עד אפריל, אבל אז הכול פתוח. אם היא תהיה בריאה היא עדיין מחזיקה בשחקן הטוב בעולם, וכל דבר פחות מגמר יהיה הפתעה. ואחרי שחיכינו שנים לראות איך נראית קבוצה בריאה של יוקיץ', נזכה סוף כל סוף לראות השנה דו-קרב בינו לבין יאניס.
ויוקיץ'? הוא בכלל בוחן סוסים לקראת המירוצים של הקיץ הבא
https://twitter.com/BleacherReport/status/1714358662800588859
