התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: מיאמי היט
נשארו: ג'ימי באטלר, באם אדבאיו, קייל לאורי, טיילר הירו, דאנקן רובינסון, קיילב מרטין, קווין לאב, ניקולה יוביץ', הייווד הייסמית', אורלנדו רובינסון.
עזבו: גייב וינסנט (חתם בלייקרס), מקס שטרוס (חתם בקליבלנד), עומר יורטסבן (חתם ביוטה), ויקטור אולדיפו (טרייד לת'אנדר), יודוניס האסלם (פרש), קודי זלר (חתם בפליקנס)
הגיעו: חיימה חאקז (דראפט), ג'וש ריצרדסון, תומאס בריאנט, צ'יק דיאלו, ג'וליאן שמפיין (שוק חופשי) דרו סמית' (שוק חופשי)
מתנדנדים: קול סויידר, אלונדס וויליאמס, ג'מאל קיין, RJ המפטון, דרו סמית'
חמישייה: ג'וש ריצ'ארדסון, טיילר הירו, ג'ימי באטלר, קיילב מרטין, באם אדבאיו.
ספסל: קייל לאורי, חיימה חאקז, דאנקן רובינסון, ג'וליאן שמפיין, צי'ק דיאלו, קווין לאב, ניקולה יוביץ', היווד הייסמית', אורלנדו רובינסון, תומאס ברייאנט, דרו סמית'.
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:
בואו ניזכר קצת בגמר המזרח
אז מה היה לנו שם?
אם היינו כותבים תסריט של עונת 22-23 של מיאמי ושולחים להוליווד, הוא היה נדחה תוך דקה בטענת חוסר אמינות ושמאלץ מוגזם שמתאים יותר לשנות ה-80. עונה אחרי שהגיעו שהפסידו לגמר המזרח, ההיט בילו את רוב העונה באזורים הלא מחמיאים של הטבלה. אחרי שני הפסדים בפתיחת העונה, ה הגיעו למאזן 50% רק אחרי שלושים משחקים, ולא נראו הרבה יותר טוב אחר כך. באטלר סחב את הפציעות הרגילות שלו, אדבאיו קלע הכי גרוע מאז עונת הרוקי, לאורי עבר עונה רעה שבה גם נפצע רבות וגם כששיחק נראה זקן ובדרך לסוף הקריירה. דאנקן רובינסון, עונה אחרי שחתם על חוזה ענק, איבד את היד עם פחות מ-33% ל-3 וכמעט ונמחק מהרוטציה. הירו שיחק טוב בהתקפה ורע בהגנה. וינסנט, שטרוס ואולדיפו קלעו רע והביאו את ההיט כולה למקום הרביעי מהסוף בליגה באחוזי שלוש – עונה אחרי שכמעט אותה קבוצה הובילה את הליגה בתחום.
ב-NBA של היום אי אפשר להצליח ככה, במיוחד עבור קבוצה שכל ההתקפה שלה מבוססת על כניסה והוצאה לקלעים,. ההתקפה כולה קרסה ומיאמי דורגה שישית מהסוף בדירוג ההתקפי, ואחרונה בליגה בנקודות למשחק.חלק נוסף בסיפור היה קצב המשחק – מיאמי שיחקה לאאאאט. וכשאתה משחק לאט, נמנע מהתקפות מעבר, לא קולע שלשות וההגנה שלך היא בסדר פלוס אבל לא יותר מזה (תשיעית בליגה) – זה רע. קווין לאב הגיע בטרייד דדליין אבל לא עשה יותר מדי.
ההיט ג'עג'עו את דרכם למקום השביעי במזרח ולפליי אין, הובסו על ידי אטלנטה במשחק הראשון, והיו בפיגור מול הבולס כמה דקות לסיום הרבע הרביעי.
ואז, ברגע הזה קרה המהפך.
מיאמי התפוצצה על הבולס עם רבע אחרון של 35 נק', בהנהגת מי אם לא פלייאוף ג'ימי, והגיעה לפלייאוף מול הבאקס כשהדיון הרווח הוא האם זה יסתיים בסוויפ או ב-4-1.
באטלר נראה כמו השחקן הטוב בליגה בפער בסדרה ההיא, כשחרך את הבאקס עם 38 נק' למשחק בכמעט 60% מהשדה. כל הקבוצה קלעה את השלשות שלה ב-45% (!!), בהנהגת וינסנט, לאב ושטרוס שפתאום מצאו את היד. ההתקפה שטפה עם 124 נק' למשחק – מה שהיה שם את ההיט במקום הראשון בפער בליגה הסדירה. מילווקי ניסתה לתת פייט, אבל הובסה במשחק הראשון והשלישי ואז קרסה בשני משחקים צמודים ברבע האחרון, כשיאניס נפצע ולא שיחק בשניהם. ההיט גרמו לבאקס להיראות זקנים ועצובים, והשלימו ניצחון של השמינית בליגה על הראשונה בפעם השלישית בלבד בתולדות הליגה.
בסיבוב השני כבר היה ברור שמיאמי של הפלייאוף היא לא מיאמי של העונה הרגילה, והם נתפסו כפייבוריטים מול הניקס. וכך היה. הניקס אמנם הצליחו לקחת משחק אחד יותר מהבאקס אבל לא נראו קרובים לניצחון בשום שלב. באטלר אמנם נרגע, וגם השלשות הפסיקו להיכנס, אבל את הסדרה הזו ההיט ניצחו בהגנה כששמרו על הניקס על כמעט 100 נק' למשחק.
הגמר שיחזר את גמר המזרח משנה לפני כן, מול בוסטון, אבל ההיט הגיעו אליו אחרת. ]חות הירו בול של באטלר, והרבה יותר קליעה. רובינסון חזר לימיו הגדולים, וינסנט נראה בלתי עציר וקיילב מרטין, שנראה כמו סתם שחקן רוטציה נחמד, הפך פתאום לאקס פקטור והאופציה השניה של ההיט בהתקפה. ההגנה של ההיט (כונראה גם קצת פציעה) גרמה לג'יילן בראון להיראות רע מאוד, ובוסטון נפלה לבור של 3-0, יצאה ממנו ל-3-3, אבל הותשה לגמרי והובסה במשחק האחרון שבו התמודדה על ההזדמנות להיות הקבוצה הראשונה אי פעם שחזרה מפיגור 3-0.
בתסריט השמאלצי, סיפור הסינדרלה הזה היה חייב להסתיים באליפות. אבל יוקיץ' הוא לא איש של אגדות. מיאמי אמנם הצליחה לקחת מדנבר את יתרון הביתיות במה שנראה כשחזור של הנצחונות הקודמים שלה, אבל הפסידה את שלשות המשחקים הבאים ובשום שלב לא נראתה קרובה.
קיץ חם:
כמו כל פיינליסטית, מיאמי הגיעה לקיץ בניסיון להתחזק ולהביא אליפות, והיא אולי הקבוצה שהכי דחוף לה לעשות את זה. באטלר בן 34 ונוטה לפציעות, לאורי אולי בעונתו האחרונה בליגה, ולאב גם הוא קרוב לסוף הקריירה.
ההיט לקחו הימור גדול בניסיון להביא את דיים לילארד, שאמר בסוך העונה שמעוניין להגיע רק אליהם. דיוני הטרייד עם הבלייזרס נמשכו עוד ועוד, כשעל פי הדיווחים מיאמי היו יהירים וחשבו שלא צריכים להשקיע בהצעות מושקעות לפורטלנד, ואף דיווחים ב'מיאמי הראלד' על אנשי הנהלה של ההיט שלעגו לדיווחים לפיהם פורטלנד מסרבת לדון בטרייד עם מיאמי. עד שהוטלה הפצצה – לילארד עובר דווקא למילווקי. במשך כמה ימים היו דיבורים שאולי ג'רו הולידיי יגיע, אבל הוא בחר ביריבה השניה שלהם במזרח. בינתיים וינסנט ושטרוס, שסיימו חוזה ולא ניתן היה להחתים אותם ביחד ועדיין לשמור על מצב משכורות סביר, ברחו לקבוצות אחרות וההיט נשארו בלי כלום ביד.
טוב, לא בדיוק. חיימה חאקז ידוע כשחקן שעובד קשה ונחשב למי שיכול לפרוח בהיט קאלצ'ר, ג'וש ריצ'רדסון עשה עונות טובות במדי ההיט למרות שנכשל בכל מקום אחר, תומאס ברייאנט יכול, אולי, לספק מימד של קליעה בעמדות הפנים עם הגנה יותר טובה מזו של לאב (ואולי לא), וג'וליאן שמאפני סיים יפה את העונה שלו בספרס ואולי יפרוץ בסגנון הצעירים הקודמים של מיאמי. אבל כל אלה הימורים גדולים על שחקנים שאף אחד מהם לא הוכיח שיכול לתת דקות טובות בקבוצת פלייאוף.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
כשקבוצה לוקחת גמור אזורי, המטרה בעונה הבאה חייבת להיות אליפות. אבל ההיט לא התחזקו, ובעצם נחלשו משמעותית. הפוינט גארד היחיד בקבוצה כרגע הוא לאורי. הוא נראה רע בעונה שעברה וגם בפלייאוף היה רחוק מלהיות יציב למרות כמה משחקים שהזכירו את ימיו הגדולים. הירו החמיץ כמעט את כל הפלייאוף בעונה שעברה, ואיכשהו זה נראה לא רע – למרות יכולות הסקורינג שלו, ההתקפה נראתה עדיפה כשמישהו אחר מקבל החלטות וההגנה שלו אמנם לא נוראית אבל פחות טובה מזו של מתחריו. באטלר ימשיך לקחת את הקבוצה על הכתפיים ומרטין ינס להמשיך את המומנטום מהפלייאוף, למרות שבעצם שיחק ממש טוב רק בסדרה אחת.
הספסל של ההיט עמוק, אבל ממש לא ברור שיש בו מי שיזיז את המחט. דאנקן רובינסון הוא סימן שאלה, ואם נראה את השחקן של העונה הרגילה אין משם בשורה. קווין לאב יכול לתת קצת שלשות מדי פעם אבל כאן זה נגמר. דווקא הייווד הייסמית' נראה מצוין לפרקים בפלייאוף, ולחיימה חאקז יש הזדמנות גדולה לפרוץ כמו צעירים אחרים.
מיאמי איבדו את מקס שטרוס וגייב וינסנט אבל חשוב לזכור שבמהלך העונה הם די התקשו בקליעה, ורק בזכות כמה הבלחות מוצלחות מול הניקס ובוסטון, אנו זוכרים אותם לטובה.המערכת של מיאמי יודעת להוציא את המיטב משחקנים, עם האופי הנכון, כשההימור החדש הוא הגארד דרו סמית' שחתם לשנתיים בקבוצה. האם יהיה תחליף הולם לגייב וינסנט?
טיילר הירו אמור לפתוח כרכז על פי הדיווחים, כשקייל לאורי יירד לספסל. לאורי כבר מבוגר ובעיקר זז פחות טוב מבעבר בעקבות פציעות. המטרה של ההיט לתת להירו את המפתחות בעמדה הזו על מנת להגביר אחריות ואולי לתת לו מוטיבציה והבעת אמון אחרי קיץ עתיר שמועות טרייד בהן כיכב. ג'וש ריצ'ארדסון חוזר לקדנציה נוספת אחרי שבקודמת היה מוצלח למדי. גם במיאמי וגם בבוסטון (ולפרקים בספרס) עמד על מעל 40 אחוז מעבר לקשת, תוך שהוא בעל יכול ניהול פיקנרול טובה מאוד ולא מוערכת מספיק, יחד עם יכולת הגנתית טובה. הוא מהווה כנראה שדרוג על פני מקס שטרוס, ומבחינת ניהול משחק עשוי להיות אפילו תחליף לוינסנט. אין הכוונה כמובן לרמוז שג'וש ריצ'ארדסון הוא איזה כוכב במסווה, אבל יש לו האיכויות שלו, ובמערכת של מיאמי ידעו להבליטם ולהשתמש בהן כראוי.
וכמובן שאי אפשר בלי לדבר על ג'ימי באטלר. הכוכב שבכל עונה לוקח את העונה הרגילה בחצי הילוך, נח שבוע וחצי מחוץ לפרקט בגלל כאבים בעכוז (תבדקו, אמיתי לגמרי) ונראה כמו כוכב מזדקן, עד הפלייאוף שבו הוא נראה כמו… ובכן כמו ג'ימי באטלר בפלייאוף. זה הספיק ל-3 פעמים גמר מזרח, מתוכם פעמיים גמר הליגה ב-4 שנים. אך כמה עוד הוא יכול לסחוב מבלי לקבל את העזרה שהוא כה זקוק לה? בזכותו ובזכות המאמן אריק ספולסטרה היא תמיד תהיה קבוצת צמרתשיש להתחשב בה בדיוני גמר. אך נראה שחסר לה משהו להגיע לארץ המובטחת, ונראה ששוב ושוב פט ריילי מפספס את המשהו הזה.
תחזית:
אם לא יהיה טרייד גדול, ובהנחה שהארדן כבר לא רלוונטי לפילי, ההיט נראים מעוגנים למקום השלישי במזרח . 54 נצחונות יביאו אותם לשם, ולסדרה סופר מעניינת מול בוסטון או הבאקס בסיבוב השני.
