עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.

 

הקבוצה היום: מינסוטה טימברוולבס

 

דף הקבוצה באתר

 

מאזן בעונה שעברה: 29-53

 

עזבו: (F) קווין גארנט, (F) טיישון פרינס, (F) דמיאן רודז, (C) גרג סמית'.

 

הגיעו: (G) כריס דאן (דראפט); (C) קול אולדריץ', (F) ראסול באטלר, (C) ג'ורדן היל, (G) ברנדון ראש, (G) ג'ון לוקאס, (G) טורה מורי. (שוק חופשי);

 

אז מה היה לנו שם? תחילת עונה סוערת עברה על מינסוטה, בעיקר עקב בעיות הבריאות של המאמן ונשיא המועדון פליפ סונדרס. כמו גארנט, סונדרס הגיע למיניסוטה לראשונה ב1995 ואימן שם עד 2005, שנתיים לפני שגארנט עזב. הוא חזר למיניסוטה ב2014, אחרי תקופות בדטרויט ובוושינגטון ושימש גם כנשיא הקבוצה. הוא היה זה שאמור להוביל את תהליך הבניה מחדש, כשברקע פוזרו שמועות שסונדרס וגארנט תכננו לקנות את הקבוצה. באוגוסט הוא הודיע על המחלה (לימפומה מסוג הודג'קינס). הוא נפטר ב25 לאוקטובר, שלושה ימים לפני פתיחת העונה.
סם מיצ'ל הוזעק להזניק עונה ללא הרבה ציפיות, אבל עם הרבה עיניים בוחנות על רוקי השנה החולפת והבחירה מספר אחת בדראפט. כראוי לקבוצה שניצחה רק 16 משחקים תחת סונדרס הטימברוולבס התקשו לתפקד בעיקר הגנתית (מקום 27 מ-30 בדירוג ההגנתי) למרות ריבוי הדקות של ג'נג. גם הנוכחות של קווין גארנט, בעבר שחקן ההגנה של הליגה, ואחד השחקנים האינטנסיביים בהיסטוריה של הליגה לא עזרה. מעבר לתהליך המנטורינג שעברו תחתיו צעירי הקבוצה הנוכחות של גארנט הייתה בעיקר סימבולית אבל גם מעניית למעקב:

 

 

גארנט לא היה לבדו, רוב הוותיקים לא סיפקו העונה את הסחורה, בעיקר קווין מרטין שממוצע הנקודות שלו קוצץ במחצית ל-10.6 נק'. בעמדת הרכז מעמדו של רוביו היה יציב בעיקר בגלל האלטרנטיבות הלא קיימות, כולל ניסוי לא מוצלח של לאבין בעמדה. בייליצה הגיע עם תגית של כוכב אירופאי ועבר עונת התאקלמות סבירה אבל לסגל שמשווע לקליעה מבחוץ הוא עדיין לא טלטוביץ'.

 

בצד החיובי שווה לתת את הקרדיט לצמד שגם יוביל את מינסוטה בשנים הקרובות: אנדרו וויגינס סיים כקלעי המוביל עם 20.7 נקודות, הברומטר ההגנתי (עדיין טעון שיפור) וגם מסיים לא רע באיזור הסל, אבל השיפור הקבוצתי העיקרי של הקבוצה הגיע בעיקר בזכות עונת רוקי מצויינת של קארל אנתוני טאונס שנבחר פה אחד לרוקי השנה. כמה טוב הוא היה ומה הפוטנציאל שלו?

 

אנת'וני דיוויס עונת רוקי: 28.8 דקות, 13.5 נק', 8.2 ריב', 1.8 חס', 1.2 חט', 1 אס'.

טים דאנקן עונת רוקי: 39.1 דקות, 21.1 נק', 11.9 ריב', 2.5 חס', 0.7 חט', 2.7 אס'.

 

קארל אנת'וני טאונס עונת רוקי: 32 דקות, 18.5 נק', 10.5 ריב', 1.7 חס', 0.7 חט', 2 אס'.

 

 

בסיום העונה מינסוטה שוב לא הצליחה להעפיל לפלייאוף (עונה 12 ברציפות) אבל התנחמה בשיפור של 13 נצחונות וסגל שכולל את שני הזוכים האחרונים בפרס הרוקי.

 

קיץ חם: ההגעה המשמעותית העיקרית היא של טום ת'יבודו שכבר הספיק לתפקד כעוזר מאמן בקבוצה בין 1989-1991. אחרי הצלחות מוכחות בצוות של בוסטון וכמאמן ראשי בבולס שסיימו ארבע מחמש עונות תחתיו בשלושת המקומות הראשונים בנקודות ובאחוזי שדה של היריבה, ת'יבודו הוא כנראה המאמן ההגנתי מספר אחת בליגה. הפיתוי לקבל לידיים את הפוטנציאל הגלום בקבוצה, לצד סמכויות נוספות כנשיא, כמו גם חוזה של 50 מיליון ל-5 שנים סגר לבעלים גלן טיילור את העמדה אולי הכי קריטית בסגל כל כך צעיר.
סקוט ליידן הגיע לתפקיד הג'נרל מנג'ר אחרי תקופות ארוכות בניו יורק, יוטה ולאחרונה סן אנטוניו ובעיקר ינסה לא להפריע במהלך השלטון של ת'יבס. 

 

בגזרת השחקנים מינסוטה יכולה לסמן לעצמה V על הקיץ בעיקר בגלל שפתרו בעיות נקודתיות (שלשות + הגנה) ולא התפרעו, הסגל הכללי נשמר – פקוביץ' לא צפוי לשחק העונה אבל גם לא תרם בעונה הקודמת בגלל בעיות ברכיים ואכילס ועם חוזה לשנתיים נוספות ספק אם נראה אותו יותר במדי הוולבס.
גארנט פרש והשאיר חלל מנהיגותי אבל בשאר הגזרות הסגל שודרג – אנדרה מילר וקווין מרטין לא סיימו את העונה הסדירה במדי הקבוצה והפכו לכריס דאן שמסתמן כמעט בוודאות כרכז הטוב ביותר בדראפט הנוכחי וברנדון ראש שמגיעה אחרי עונה סולידית בסגנית האלופה. בקו הקדמי פרינס וסמית' הפכו לאולדריץ' והיל – לא שיפור דרסטי אבל עדיין שיפור למצבת הגבוהים.

 

מינסוטה לא רדפה אחרי שמות גדולים בקיץ. אולי זה הקושי למשוך שחקנים איכותיים לכפור של מיניסוטה, ואולי זו פשוט החלטה אסטרטגית לתת לצעירים את הדקות להתפתח. על הניר נראה שלמיניסוטה יש את הסגל הצעיר הכשרוני בליגה, ועכשיו צריך לתת לו להתבשל כמה שיותר. טאונס כבר מסומן כדבר הגדול הבא. הציפיות מוויגינס עדיין גבוהות, וגם מדאן יש ציפיות להצליח. השלישיה הזו ביחד עם ג'נג ולאבין יכולה להגיע רחוק, וולם עדיין על חוזה רוקי. מיניסוטהכשמרה על עצמה מתחת לגג וזה נותן לה עוד חופש לעשות שינויים במהלך העונה ובקיץ הבא. אם הפוטנציאל יפרוץ, יהיו שחקנים שיהיו מוכנים להגיע ולהיות חלק מהחגיגה, למרות החורף הנוראי של מיניסוטה.

 

 

 

ועכשיו מה, מה עכשיו? הדבר הראשון שנדרש הוא שדרוג הגנתי ות'יבודו הוא האיש המתאים למשימה. במבט ראשון מינסוטה אמורה להיות קבוצת הגנה טובה, אבל כל מי שצפה במשחקים יכל להבחין שלמרות היכולות האתלטיות והנתונים הפיזיים, הפוטנציאל בצד הזה של המגרש לא מומש. רוביו הוא קורא משחק נהדר, גם הגנתית מה שתורם לחטיפות ולעזרות אפקטיביות. מנגד קבלת ההחלטות של וויגינס, עבירות מיותרות ונסיונות חסימה כושלים של טאונס, ובעיקר מתבלטים לרעה לאבין וג'נג שאמורים להוות עוגנים ונראים כחסרי יכולת לעיתים להתמודד בעימותים פיזיים. ת'יבודו לא ידוע כאחד שנותן הנחות, והוא יעבוד על סגירת הפערים כמה שיותר מהר ב-DNA ההגנתי של המועדון.

 

עמדת הרכז תהיה מכריעה השנה עבור המועדון, בגיל 25 כבר קשה לתייג את ריקי רוביו רק בגדר פרוייקט וכשחקן בעל השכר הגבוה ביותר בסגל, הציפיות ממנו גבוהות. אלא שהפעם כשלון של רוביו עלול להוריד אותו לספסל שכן מאחוריו מחכה כריס דאן, כנראה הרכז הכי מוכשר במחזור הדראפט האחרון.  דאן יקבל הרבה דקות מהספסל, ותלוי איך תראה העונה, יכול גם לתפוס את עמדת הרכז הפותח בהמשך. מבחינת רוטציה הוא נותן שקט ללאבין לחזור ולתת את מירב הדקות בעמדת בשוטינג גארד, שם הוא יכול להמשיך ולטפח קליעה טובה לשלוש (הוביל את הקבוצה אשתקד עם 39%). בסך הכל עם ההגעה של ברנדון ראש, וההישארות של שבאז מוחמד מינסוטה יכולה לאזן את חוסר היכולת של הרכז הספרדי לקלוע מחוץ לקשת.

 

האקס פקטור של השנה הוא דווקא וויגינס. השילוב בין טאונס לרוביו כבר מוצלח ורק ישתפר בעתיד, אבל וויגינס צריך לעבור תהליך דומה למה שעבר על קוואי לאונרד בספרס. מינסוטה צריכה סטופר הגנתי, קלעי שלשות ובעיקר שחקן שיכול לקבל את הכדור ולייצר עבור עצמו. באספקט הזה הרבה תלוי בת'יבודו – לא מאמן התקפי גדול, אבל אם מינסוטה תשפר השנה את האחוזים משלוש ועם בסיס מוכשר כל כך, קשה להאמין שנראה קיפאון התקפי כמו שראינו משיקגו של ת'יבודו.

 

מהלך שנראה יותר השנה, וויגינס מושך תשומת לב בפוסט וקבלת החלטה טובה של רוביו הופכת לסל קל:

 

 

למרות עונה תזזיתית אשתקד, אחרי גיבוש ההרכב והרוטציות החמישיה שאמורה גם לפתוח העונה (רוביו-לאבין-וויגיניס-קאט-ג'נג) סיימה את השנה עם במאזן חיובי של 17-14 והתברגה במקום הראשון ביעילות התקפית מבין כל החמישיות ששיחקו 500 דקות ומעלה – יותר מהחמישייה הראשונה של פיינליסטיות המערב.
מינסוטה היא קבוצה שאוחזת כבר בתשובות לרוב השאלות, השחקנים שהובאו לא אמורים לפגום בהתפתחות של הצעירים וכל כך הרבה כישרון בוסרי לא נראה בקבוצת NBA מאז הת'אנדר של תחילת העשור שקפצו בעונת 2009/10 מ-23 ל-50 נצחונות. יהיה מאוד מעניין לעקוב אחרי מספר הדקות של הכוכבים העקבות הפער בין ההרכב הראשון לספסל, מינסוטה רוצה פלייאוף עכשיו, ות'יבודו ידוע כאחד שלא מפחד לטחון את השחקנים שתחתיו, גם במחיר של כשירות. אחרי התבוססות בבינוניות במשך יותר מדי זמן, הכישרון המתפרץ והסגל העמוק אמור לספק קבוצה שתקבל הרבה צפיות ב-league pass השנה אבל גם תחזור להיות פקטור במערב, ממש רגע אחרי הפרישה של מי שהוביל אותה לסטטוס הזה בפעם האחרונה.

 

תחזית: 47 ניצחונות, שיפור דרסטי בהגנה – קבוצה טופ 12, בפלייאוף יכולה לעשות צרות לכל קבוצה חוץ מג"ס.

 

וגאס חזתה לזאבים 41.5 נצחונות. חושבים שאתם יודעים טוב יותר? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

 

אוהבים את הטורים, הכתבות והמשחקים שלנו? עזרו לנו לעלות מדרגה. פרוייקט המימון שלנו במימונה עדיין רץ. גייסנו 9350 ש"ח מתוך 12000. כל תמיכה תתקבל בברכה.