הבית הדרום מזרחי הוא הבית עם קבוצות הביניים המרתקות בליגה. חמשת הקבוצות שמשתתפות בו לא צפויות להתמודד על האליפות בקרוב, אבל מצד שני הן גם לא צפויות באופן כללי. אנחנו עוד נראה את חלקן משחקות בחודש מאי, אבל התחושה היא שזו רק עונת הכנה לפני הפריצה הגדולה או הקריסה הגדולה בעתיד.
אורלנדו מג'יק
הגיעו: סרג' איבאקה, ביסמאק ביומבו, ג'ף גרין, די ג'יי אוגוסטין, ג'ודי מיקס, סי ג'יי וילקוקס.
עזבו: ברנדון ג'נינגס, ארסן אילאיסובה, ויקטור אולדיפו, ג'ייסון סמית', אנדרו ניקולסון, שאבאז נאפייר, דווין דדמון, דוין מארבל
חמישייה: אלפריד פייטון, אוון פורנייה, ארון גורדון, סרג' איבאקה, ביסמאק ביומבו \ ניקולה ווצ'ביץ'.
שחקני ספסל בולטים: מריו הזוניה, ג'ף גרין, ביומבו\ווצ'ביץ'
במהלך העונה האחרונה כתבנו פעמיים על אורלנדו: בפעם הראשונה, בינואר, על הדרך הנכונה בה הולכת הקבוצה והציפייה לראות אותה כקונטנדרית תוך שנתיים – שלוש. בפעם השנייה בתום העונה על מערכת היחסים המקולקלת בהנהלה שמקשה על הקבוצה לצאת מהלופ של הבינוניות.
הקיץ האחרון הוכיח שהפוליטיקה ניצחה את הכדורסל. ה-GM רוב הניגן חייב להביא פלייאוף כדי לשמור על תפקידו, והוא לא פספס אף מהלך שיכול לעזור לו להגיע לשם, גם על חשבון עתידה של הקבוצה. ההבאה של איבאקה הייתה מהלך הגיוני בפני עצמו: מדובר בחד-קרן שמהווה את ההתאמה המושלמת לניקולה ווצ'ביץ'. האתגר שנוצר הוא להשאיר מספיק דקות משחק למי שמיועד להיות הפנים של הפרנצ'ייז – אארון גורדון – בעמדה 4 (ואולי גם 5) ולחזק את עמדת השוטינג גארד שנותרה מיותמת אחרי עזיבתו של אולדיפו. אלא שאז הנהלת אורלנדו גם החתימה את ביומבו לעמדת הסנטר ועוררה שאלות לגבי העתיד של ווץ'. ג'ף גרין, שהפעם האחרונה שהצליח בקבוצה הייתה אי-שם ב-2009, הוחתם לעונה אחת כדי לתפוס לגורדון דקות קריטיות בסמול פורוורד.
דווקא עמדות הגארד שחלשות במיוחד לא זכו לחיזוק בולט: די ג'יי אוגוסטין יגבה את אלפריד פייטון מהספסל, וג'ודי מיקס ינסה להתגבר על הפציעה מהעונה שעברה ולתת דקות סולידיות בעמדת השוטינג גארד. אוון פורנייה קיבל הקיץ חוזה של 85 מיליון דולר ל-5 עונות שנראה נהדר בהתחשב בחוזים דומים או גבוהים יותר שקיבלו שחקנים אחרים על אותה העמדה כמו אוון טרנר ואלן קראב. פורנייה כנראה ישחק בעיקר בשוטינג גארד בעקבות ההבאה של גרין, ומריו הזוניה צפוי לקבל הרבה יותר דקות מאחוריו. לאחר שקלע 35% מהשלוש בעונה שעברה הזוניה יכול להמשיך ולהתקדם ולהראות דומיננטיות בעוד אלמנטים במשחק שלו, והעובדה שהוא גארד בגובה 2.03 אמורה לסייע לו להשתלט על העמדה ככל שתתקדם העונה. אולי אפילו נראה ממנו עוד מהלכים כאלו
אלפריד פייטון הוא שחקן נוסף בסיטואציה של מייק איט אור ברייק איט. חוסר היכולת של אולדיפו לפרוץ בעונתו השלישית הובילה את המג'יק להיפרד ממנו. פייטון נכנס לעונתו השלישית עם סימני שאלה רבים מרחפים מעל לראשו. אם יצליח להיות הרכז המחשמל שהיה לפרקים בעונות הקודמות ולספק תצוגות בעקביות, הוא ימשיך בקבוצה על חוזה של מעל ל-20 מיליון בקיץ. מצד שני, אם לא יפתח את הקליעה, חוסר הריווח בהתקפה של אורלנדו יגרום להמשך היכולת ההתקפית הדלה ולשחרורו בקיץ הקרוב. בקבוצה עדיין מאמינים בו ונותר לנו לגלות בקרוב עד כמה הם צדקו.
את האופטימיות אוהדי הקבוצה יכולים לשאוב מעמדת המאמן. אחרי ז'ק וון הלא מנוסה וסקוט סקיילס הבעיתי, פרנק ווגל פספס רק את הפלייאוף רק באחת מששת עונותיו באינדיאנה, והראה שהוא יכול להוביל קבוצה מוגבלת אל השלבים הגבוהים בפלייאוף. בעונה שעברה אינדיאנה הייתה שלישית ביעילות הגנתית, ובאורלנדו החתימו את השחקנים המתאימים כדי לבנות הגנה ברמות הגבוהות ביותר בליגה. ווגל מביא עימו גם ניסיון בפיתוח שחקנים צעירים, וההתאמה שלו לקבוצה יכולה להפוך את כל הצעדים המשונים למנצחים.
למה לראות את הקבוצה הזו? הקבוצה הזו הולכת להיות מלהיבה בכל כך הרבה אלמנטים, שכל אחד יכול למצוא שם את מה שהוא אוהב: מהדאנקים של אארון גורדון, דרך החוצפה של הזוניה, הבלוקים של ביומבו ואיבאקה וההגנה הקבוצתית שינחיל ווגל.
הרגע המוזר של הקיץ: כולם מהללים את ההתאמה של ווצ'ביץ' לאיבקה, ואז מחתימים את ביומבו עם הבטחה לפתוח. בינתיים גם ווגל לא מוכן להתחייב על כלום.
ציון לקיץ: B-
צפי: מאבק עד הרגע האחרון על הכניסה לפלייאוף. יש כרגע קבוצות טובות יותר, אבל הפוטנציאל ההגנתי של אורלנדו יכול להוביל אותם לשם.
אטלנטה הוקס
הגיעו: דוויט האוורד, ג'ארט ג'ק, מלקולם דילייני, טאורין פרינס, דיאנדרה באמברי
עזבו: אל הורפורד, ג'ף טיג, קירק היינריך, לאמאר פטרסון
חמישייה: דניס שרודר, קייל קורבר, קנת בייזמור, פול מילסאפ, דוויט האוורד
שחקני ספסל בולטים: ת'אבו ספלושה, ג'ארט ג'ק, מלקולם דילייני
הקיץ של אטלנטה היה דרמטי לא פחות משל כל קבוצה אחרת. גם הניצים נפרדו מהסמל הגדול שלהם, השחקן הטוב והאהוב ביותר של הקבוצה בעשור האחרון, אל הורפורד שחתם בבוסטון. אבל התחליף שהגיע במקומו לא רע בכלל. דוויט האוורד הוא יליד העיר אטלנטה והחזרה לעיר עלולה לעשות לו טוב ולהחזיר עטרה ליושנה. בארבעת השנים שעברו מאז היה הסנטר הכי טוב בליגה שמו של האוורד נקשר בעיקר לבעיות, אבל אפשר להאשים את האקלים מסביבו לא פחות מאשר השחקן עצמו. החוזה של 70 מיליון ל-3 עונות משקף את הסיכון שאטלנטה לוקחים בהחתמה שלו, אבל יכול להתברר כמציאה במידה והווארד יחזור להיות הסופרמן מאורלנדו. האתגר עובר לפתחו של המאמן מייק בודהולנצר שצריך להתאים את השיטה שלו, שכוללת תנועה מרובה ללא כדור, לשחקן כמו האוורד שהניידות וטווח הקליעה שלו מוגבלים בהרבה מאלו של הורפורד.
ג'ף טיג הוא שחקן נוסף ששיחק במשך כל הקריירה שלו באטלנטה, אבל החוזה הנגמר שלו וההתפתחות של דניס שרודר הפכה את הנוכחות שלו למיותרת. אטלנטה העבירה אותו לאינדיאנה תמורת הבחירה ה-12 של יוטה שהובילה לטאורין פרינס, סמול פורוורד שהמעלה העיקרית שלו היא הדמיון לדמארה קארול. להבדיל מקבוצות אחרות בבית שלא בחרו בסיבוב הראשון בדראפט, לאטלנטה היו שתי בחירות כאלו והבחירה השנייה הובילה לדיאנדרה באמברי, סמול פורוורד מוכשר נוסף. הבחירות הללו היו הגיוניות ביותר אלמלא המהלך הנוסף הבולט של ההוקס היה השארתו של הסמול פורוורד קנת בייזמור על חוזה של 70 מיליון דולר ל-4 עונות. בייזמור הוא פורוורד שמסוגל לעשות קצת מהכול בשנים שבהם שחקן נכנס לשיא הקריירה, וכמו השחקנים שהוזכרו בדיון על החוזה של פורנייה, החוזה שלו גבוה מדי אבל עולה בקנה אחד עם המצב בשוק.
הפיל בחדר הוא הצעד שלא נעשה: במהלך הקיץ היו שמועות לגבי טרייד על פול מילסאפ, שנשאר בסופו של דבר לעונה אחרונה בחוזה. האינטנסיביות של מילסאפ היא אחד מעמודי התווך במשחק של השחקן בעל הנחיתות הבולטת בגובה, ואם הוא יתחיל להיות לא מרוצה כל העונה של אטלנטה תיראה בהתאם. אם הקבוצה תפתח חלש, או האוורד יפצע, ישנו סיכוי טוב שנראה טרייד עליו במהלך העונה.
אפשר להזכיר גם את מרקוס דילייני שהגיע מאירופה ויתחרה על עמדת הרכז המחליף מול ג'ארט ג'ק המזדקן. קייל קורבר בן ה-35 ימשיך להיות השוטינג גארד הפותח, אבל הקבוצה לא הביאה אף קלעי שיכול להחליף אותו. טימי הארדווי ג'וניור שהגיע בשנה שעברה מהניקס ולא קיבל הזדמנויות ימשיך לחכות על הספסל, ות'אבו ספאלושה ההגנתי וחסר הקליעה צפוי לשחק בעיקר בעמדה הזו. באופן כללי, הסגל של אטלנטה לא נחלש משמעותית מהעונה שעברה ואף אפשר לטעון לשיפור, אבל משהו באיזון של הקבוצה נפגע וספק אם הרכב השחקנים הקיים יוכל להציג את אותו הכדורסל המתואם והמצליח של השנים האחרונות.
למה לראות את הקבוצה הזו? בגלל שבודהולנצר הפך את ההוקס למכונה קבוצתית שמוציאה מעצמה יותר מסך השחקנים שלה. בגלל שבעונה שעברה זו הייתה הקבוצה השנייה ביעילות הגנתית בליגה. בגלל שדוויט האוורד עדיין יכול להיות הסנטר הטוב בליגה. בגלל שכיף לראות את שרודר.
הרגע המוזר של הקיץ: דוויט הווארד בוכה במסיבת העיתונאים של הקבוצה.
https://www.youtube.com/watch?v=qUsTspMQAU8
ציון לקיץ: B
צפי: כדורסל יעיל בעונה הרגילה ומאבק צמוד בסיבוב הראשון של הפלייאוף. במידה והאוורד יחזור לעצמו ושרודר יפרוץ, הקבוצה הזו יכולה גם להמשיך הלאה.
וושינגטון וויזארדס
הגיעו: יאן מהינמי, טריי בורק, אנדרו ניקולסון, ג'ייסון סמית', תומאס סטורנסקי
עזבו: ננה הילריו, ג'ארד דאדלי, גרו גודן, רמון סשנס, גארי ניל, דחואן בלייר, גארט טמפל
חמישייה: ג'ון וול, בראדלי ביל, אוטו פורטר, מרקיף מוריס, מרצ'ין גורטאט
שחקני ספסל בולטים: יאן מהינמי, טריי בורק, תומאס סטורנסקי
ההחתמה הבולטת שהוויזארדס עשו בקיץ היא דווקא בעמדת המאמן. אחרי שנתיים רצופות שבהן הקבוצה הגיעה לחצי גמר המזרח, התחושה במועדון הייתה שהגיע הזמן לצאת מהשמרנות בעונה הרגילה, לשחק מהר יותר ולהיצמד לצמרת המזרח. במקום זאת וושינגטון מצאו את עצמם מחוץ לפלייאוף ורנדי וויטמן מצא את עצמו מחוץ לעמדת המאמן הראשי.
ההחתמה של סקוט ברוקס ל-5 עונות הייתה בעיקר כדי לפתות את קווין דוראנט להגיע למועדון, אבל למרות הדחייה מצד דוראנט התחושה היא שזהו המהלך הנכון. ברוקס הוא מאמן של שחקנים ובאוקלהומה סיטי הוא פיתח יחסי אמון עם דוראנט ו-ווסטברוק. בקבוצה שבה הכוכבים הגדולים לא תמיד ספרו את המאמן זהו המצרך המבוקש ביותר, במיוחד כאשר הכישרון בלבד אמור להספיק להם כדי לעבור לפחות סיבוב פלייאוף אחד.
בשנה שעברה ג'ון וול התלונן שרג'י ג'קסון קיבל חוזה דומה לשלו. מעניין מה הוא יחשוב במהלך העונה על החוזה של בראדלי ביל שקיבל 128 מיליון דולר ל-5 שנים, 60 אחוז יותר מהחוזה של וול. יחסית לפוטנציאל שלו, החוזה של ביל לא רע בכלל. מדובר בשחקן בן 23 שהראה בפלייאוף של 2015 שהוא קרוץ מחומר של כוכב. אם רק יפסיק להיפצע, קו אחורי שלו ושל וול הוא הטוב ביותר במזרח. מסביב ישנה קבוצה שתפורה לרכז אקספלוסיבי שמוסר 10 אסיסטים למשחק: אוטו פורטר, מרקיף מוריס ואנדרו ניקולסון בעמדות הפורוורד הם שחקנים שמסוגלים לקלוע משלוש, ומסוכנים מחצי מרחק. מרצ'ין גורטאט הוא שילוב מעולה בפיק-אנד-רול עם וול. טריי בורק בעל הפוטנציאל הלא ממומש מסוגל לתת לקבוצה דקות חזקות גם כשוול על המגרש.
תומאס סטורנסקי הצ'כי נבחר על ידי הקבוצה בסיבוב השני של 2012 ועכשיו מגיע לשחק תמורת 3 מיליון לעונה. סטורנסקי הוא גארד בגובה 2 מטר שמסוגל לקלוע ולהוסיף מימד הגנתי לחמישייה השנייה של הוויזארדס, שמתעצם כשלוקחים בחשבון גם את יכולת הגנת הטבעת של מהינמי.
כל זה אמור לקחת את המכשפים לגמר המזרח בשנים הקרובות. עם זאת, הכישלון של העונה שעברה מראה שיש תהליך שהקבוצה הזו צריכה לעבור. פלייאוף ואולי מעבר סיבוב יספיקו לעונה הקרובה.
למה לראות את הקבוצה הזו? הקו האחורי הטוב במזרח, שפע של מהלכים מלהיבים מהרכז שמסוגל לעשות הכול (ואולי אפילו לנצח)
הרגע המוזר של הקיץ: קמפיין החזרה הביתה של קווין דוראנט נגמר אפילו בלי פגישה עם השחקן, במקום זה הקהל מקבל את יאן מהינמי.
ציון לקיץ: B
צפי: סיבוב ראשון – שני, תלוי בעיקר בבריאות של השחקנים ובעלילות פורע החוק מרקיף מוריס.
מיאמי היט
הגיעו: דריק וויליאמס, ג'יימס ג'ונסון, ווין אלינגטון, וילי ריד
עזבו: דווין וויד, לואל דנג, ג'ו ג'ונסון, אמארה סטודמייר, ג'ראלד גרין
חמישייה: גוראן דראגיץ', ג'וש ריצ'ארדסון , ג'סטיס ווינסלו, דריק וויליאמס(אלא אם כן כריס בוש יחלים איכשהו), חסן וויטסייד
שחקני ספסל בולטים: ויין אלינגטון, ג'יימס ג'ונסון, טיילר ג'ונסון, ג'וש מקרוברטס, וילי ריד
אחרי 13 עונות במיאמי, דווין וייד עוזב. כל קיץ הסיפור חוזר על עצמו, וייד חושב שמגיע לו פיצוי על עונות קודמות, ריילי חושב עסקי, וייד נעלב ומאיים לעזוב, ריילי מפצה אותו. אלא שהפעם זה נגמר ווייד באמת עזב. ריילי כבר הספיק להתחרט על כך בפומבי, אבל אין מה לעשות. ב-16 עונות שלפני הגעתו של וייד הקבוצה לא הגיעה מעולם לגמר. ב-13 עונות איתו מיאמי זכו בשלוש אליפויות. בלעדיו להיט יש צורך סמל חדש, ולשם כך הם מגדלים חבורה של צעירים: ווינסלו, ג'ונסון וריצ'ארדסון לא יהיו דווין וייד הבא, אבל הם כן יהיו בסיס לאוהדי הקבוצה לעקוב אחריו ולהזדהות עימו. ברוקלין נטס \הציבו להיט חוזה גלולת רעל בניסיון להחתים את טיילר ג'ונסון, ומיאמי עדיין בחרו להשוות את ההצעה. הם הציעו לג'ונסון לחתום ישירות על חוזה שיחולק בצורה הגיונית יותר, אבל ג'ונסון התעקש לעמוד במילה שלו ולחתום על ההצעה של ברוקלין. בעוד שלוש שנים מיאמי תשלם לג'ונסון קרוב ל-20 מיליון לעונה. המו"מ עם הביזנסמן חסן וויטסייד הסתים בהצלחה, ובהתחייבות כספית עצומה לארבעת השנים הקרובות. ביחד עם בוש ודראגיץ', מיאמי סגרה לעצמה את אופציית ההתחזקות לעונות הקרובות.
כפי שהבחנתם, השאלה הגדולה סובבת סביב בריאותו של כריס בוש. עם בוש מיאמי נראית מעולה ויכולה להגיע לסיבוב השני של הפלייאוף. בלי בוש נראה בעיקר את דראגיץ' מנסה לייצר נקודות בפיק-אנד-רול וספולסטרה מנסה להפוך את השלם לגדול מסכום חלקיו. לא בטוח שזה יספיק לפלייאוף. מאחר ופט ריילי ועונות בנייה זרים זה לזו, אנחנו יכולים לצפות ממיאמי לנסות מהלכים גדולים, כמו השמועות לגבי ניסיון הטרייד על ווסטברוק. למרבית הקבוצות לא משתלם להמר על שחקן שיכול לעזוב אחרי עונה. אבל ריילי הוא זן מיוחד שחי מהימורים, וכל עונה הוא איכשהו מצליח להפתיע את כולם ולהרכיב קבוצה טובה.
דריק וויליאמס וג'יימס ג'ונסון הגיעו למיאמי על חוזה לעונה אחת. וויליאמס הוא הבחירה השנייה בדראפט לשעבר, ובעונה האחרונה המספרים שלו פר. 36 דקות היו שווים 18 נקודות ו-7.5 ריבאונדים. ג'ונסון הוא סמול פורוורד סופר אתלטי שידוע בדאנקים המהדהדים שהוא מבצע כמו גם ביכולות ההגנה המרשימות, לצד הנטייה שלו לקבל החלטות רעות שמגבילות את זמנו על המגרש. שני החתמות של שחקנים שהבעיה שלהם היא בעיקר בצד המנטאלי, ועם המועדון יצליח לסדר להם את הראש כל אחד מהם יכול להתברר כמציאה.
למה לראות את הקבוצה הזו? בגלל שוויטסייד הוא לא רק איש עסקים אלא גם אחד הסנטרים הטובים בליגה (לא אוהב אותו אישית), בגלל שדראגיץ' יכול לחזור ליכולת מהעונה המופלאה שלו בפיניקס, בגלל ג'וש ריצ'ארדסון וטיילר ג'ונסון המלהיבים וג'סטיס ווינסלו שעסוק בלנצח מבלי להיספר במדדים ה"סטטיסטיים".
הרגע המוזר של הקיץ: דווין וייד לובש את מדי שיקגו (ולמרות טיילר ג'ונסון, והעובדה שמיאמי השוותה)
ציון לקיץ: F ולו רק בגלל וייד. ריילי עוד מסוגל להפתיע.
צפי: שונות הביצוע של הקבוצה הזו אדירה. מה שהם יעשו תלוי רבות בבריאות של בוש, אבל גם בעקביות של השחקנים הצעירים. מצד אחד יש פוטנציאל לגמר המזרח, ומצד שני הם יכולים גם לפספס את הפלייאוף.
שארלוט הורנטס
הגיעו: רוי היברט, רמון סשנס, בריאן רוברטס
עזבו: אל ג'פרסון, ג'רמי לין, טרוי דניאלס, קורטני לי
חמישייה: קמבה ווקר, ניקולה באטום, מייקל קיד-גילריכסט, מרווין וויליאמס, קודי זלר \ רוי היברט
שחקני ספסל בולטים: פרנק קמינסקי, מרקו בלינלי
החיזוק המרכזי ששארלוט קיבלו הקיץ לא נבע משוק השחקנים החופשיים ולא מטרייד, אלא בעקבות חזרתו של מייקל קיד-גילריכסט מהפציעה הקשה שהשביתה אותו כמעט לכל העונה שעברה. קיד גילריכסט הוא שחקן ייחודי שמביא למגרש תועלת שלא נמדדת רק במספרים, וכבר הכריז על עצמו שהוא הולך להיות המגן הטוב בעולם. בנוסף, שארלוט נפטרה מאל ג'פרסון והביאה את מי שהיה שחקן ההגנה הטוב בליגה לפני שלוש שנים – רוי היברט. סטיב קליפורד הוא מאמן הגנתי מעולה ובנה קבוצת הגנה נהדרת גם עם ג'פרסון כסנטר. העונה יהיו לו הרבה יותר כלים לעבוד איתם בצד הזה של המגרש.
ג'רמי לין, שסוף סוף מצא את מקומו הטבעי בעונה שעברה והיה מועמד לתואר השחקן השישי של העונה עזב לברוקלין. עוד קודם לכן שארלוט הקדימו תרופה למכה והביאו את מרקו בלינלי מסקרמנטו תמורת הבחירה ה-22 בדראפט. בלינלי אולי יהפוך לקלעי יעיל מהספסל, אבל בהתחשב בכישרון שעדיין נותר על הלוח אפשר לחשוב שפוטנציאל צעיר כמו מלאכי ריצ'ארדסון היה תורם יותר בטווח הארוך.
קמבה ווקר חתום לעוד שלוש עונות על חוזה נהדר של 12 מיליון לעונה, מה שהשאיר להורנטס הרבה מקום פנוי מתחת לתקרה על מנת להחתים את ניקולה באטום על 120 מיליון ל-5 שנים ואת מרווין וויליאמס על 54 ל-4. שחקנים בקליבר של באטום לא מגיעים לשארלוט לעיתים קרובות ויש סיבה להאמין שבמהלך החוזה שלו הוא יתפתח לאחד משחקני האול-אראונד הטובים בליגה.
שארלוט הולכת לשחק כדורסל התקפי מאוד קולקטיבי שיופרע במהלכי יחיד של קמבה ווקר. לרוב זה לא יהיה יפה, או יעיל.
למה לראות את הקבוצה הזו? אם אתם אוהבים תחרותיות, הקבוצה הזו הולכת להיות הכי תחרותית שיש בהינתן כל המגבלות. קצת כדורסל קבוצתי, קצת אולד-סקול והרבה, הרבה הגנה.
הרגע המוזר של הקיץ: הNBA מזיז את האולסטאר משארלוט בגלל חוקים שפוגעים בקהילה הלהט"בית.
ציון לקיץ: C
צפי: קבוצה שלא מוותרת ותמשיך לנצח בשלב שבו חצי ליגה הולכת לים (לאחר האולסטאר). אולי זה יספיק לפלייאוף ואולי לא.
