השבוע הקדיש הכותב מספר 1 על NBA, זאק לאו, 3000 מילה למסע של יוטה ג'אז חזרה לרלוונטיות. הטור שלו העלה אצלי באוב אחד משלי על אורלנדו מג'יק. בשבוע שבו הכוכב הכי גדול בעולם מפטר את המאמן שלו, כיף להיזכר באלנטרנטיבה השפוייה: קבוצות שהדרך שלהן לפסגה היא מסע מתמשך, בנייה מחושבת והשקעה ביסודות.
אורלנדו היא סיפור מרתק על קבוצה שהייתה צריכה לבנות את עצמה מחדש ועושה זאת בדרך הכי נכונה שיש. עם ג'נרל מנג'ר שלמד מהטובים ביותר, מאמן אולד סקול קשוח שלא פוחד מאף אחד וחבורה של צעירים לא סופרסטארים אך מיוחדים, היא רחוקה שנתיים – שלוש מלהיות קונטנדרית. בינתיים אפשר לעקוב אחרי המסע שלהם לשם, וכשהם יתחרו על האליפות – לא לשכוח איפה קראתם את זה לראשונה.
שדים מהעבר
אם הייתם צריכים לנחש בסוף עונת 94-95 את זהות הקבוצה שתשלוט בליגה בשנים הקרובות, התשובה הסבירה ביותר הייתה אורלנדו מג'יק. הסיבה הראשונה שקלה 150 ק"ג וענתה לשם שאקיל אוניל, מפלצת שעולם הכדורסל לא מצא לה תשובה. הסיבה השנייה הייתה מג'יק החדש, פני הארדווי, פוינט גארד שממרום 2 מטרים וקצת יכל לעשות הכול. מסביבם נבנה צוות משלים שתפור למידותיהם – ניק אנדרסון ודניס סקוט היו מקלעי השלוש הטובים בליגה והוראס גראנט הגיע משיקאגו עם שלוש טבעות אליפות. באותה עונה לא הייתה לשיקאגו ומייקל ג'ורדן המתקאמבק תשובה לדומיננטיות של שאק ואורלנדו נעצרה רק בגמר מול יוסטון, כשאולאג'ואן מלמד את שאקיל באופן פרטי איך זה להיות הסנטר הטוב בעולם.
לא היה ספק שאורלנדו חוזרת בעונה הבאה כדי לקחת את התואר. אבל הפעם עמדה מולם הקבוצה הטובה ביותר בכל הזמנים. אורלנדו הפסידה ושאק הלך להוליווד כדי לזכות בשלוש אליפויות. הארדווי נתן עוד עונה נפלאה שכוללת מספרי פלייאוף ברמה של ג'ורדן לפני שנפצע בצורה אכזרית בברך ולעולם לא חזר להיות אותו השחקן. בשנים שיעברו אורלנדו תתקרב לדבר האמיתי אך לא תצליח להשיג אותו. גראנט היל שיחק 50 משחקים ב-3 עונות וטרייסי מקגריידי לא היה מספיק כדי לעבור סיבוב בפלייאוף. עד שהגיע דוויט האוורד ואורלנדו שוב כמעט לקחה אליפות. אבל גם אצל הסנטר הגדול השני, הרומן לא נמשך זמן רב לאחר הגמר.
הג'נרל מנג'ר
בקיץ 2012 שוב הסנטר הבכיר של אורלנדו רוצה לעזוב וכמו בפעם הקודמת, היעד הוא הלייקרס. שנתיים מאז שאורלנדו הפסידו להם בסדרת הגמר, המג'יק לא הצליחו לגבש קבוצה טובה מספיק שתשוב למעמד. אורלנדו עשו הכול כדי לרצות את דוויט, לו הייתה אופציה לצאת מהחוזה ולהפוך לשחקן חופשי ובתור צעד ראשון הם פיטרו את סטן ואן גאנדי המצוין, שבנה שיטה של ארבעה קלעים שממקסמת את היתרונות של האוורד. יחד איתו הלך גם הג'נרל מנג'ר אוטיס סמית' ובמקומו הגיע ילד בן 30 בשם רוב הניגן.
אומרים על האמריקאים שהם בחרו בג'ורג' בוש הבן פעמיים לנשיאות מכיוון שהוא משאיר רושם של אדם שכיף לשתות איתו בירה. במקרה כזה רוב הניגן יכול להגיע רחוק בהרבה מסתם ג'נרל מנג'ר. האיש רהוט, שנון, משיב לשאלות במסיבות העיתונאים באופן אינטליגנטי אך קליל (מה שבולט עוד יותר על רקע סקוט סקיילס חמור הסבר לצידו). חברי ילדות מספרים עליו שהוא קורע מצחוק, סרקזם נושך. אבל מאחורי החזות הקלילה עומד אחד האנשים הרציניים והעובדים קשה בענף, שהספיק לעבוד שמונה שנים בהנהלות הטובות ביותר בליגה.
הניגן למד באמרסון, הקולג' היחיד באמריקה שמקדיש את עצמו בלעדית ללימודי תקשורת ואומנויות בקונקסט ליברלי, ומיד התבלט בקבוצת הכדורסל הקטנה של הקולג'. למאמן בוב פולי הוא הזכיר את הכוכב והקפטן שבדיוק סיים את הלימודים, בחור רציני בשם סם פרסטי. פולי הכיר ביניהם באחד הביקורים של פרסטי והשניים הפכו לחברים. כשהניגן סיים את הלימודים הזמין אותו פרסטי להתמחות בסן אנטוניו ובמשך 4 שנים השניים שיתפו פעולה בתוך התרבות הארגונית המיוחדת בליגה, תרבות שמעודדת את העובדים שלה להשתתף בקבלת ההחלטות ולשים על השולחן דעות חריגות ומנוגדות. ב-2007 מונה פרסטי, אז בן 30, לג'נרל מנג'ר של אוקלהומה סיטי ושנה לאחר מכן הוא לקח את הניגן איתו וקידם אותו עד לתפקיד הסגן. באוקלהומה הם בחרו בראסל ווסטברוק לפני קווין לאב, בסרג' איבאקה ורג'י ג'קסון בתחתית הסיבוב הראשון ובנו קבוצה שהגיעה תוך 3-4 שנים מהאשפתות לגמר הNBA. כשאורלנדו נתנו לבחור בן 30 את השליטה על העתיד שלהם, זה בדיוק התסריט שהם כיוונו אליו.
להניגן נקרתה הזדמנות מיידית להפגין חשיבה שונה. דוויט האוורד עמד לעזוב, והתמורה המפתה ביותר שהונחה על השולחן הייתה אנדרו ביינום. במקום לקבל את ביינום הניגן בחר לרקוח טרייד מרובע שבו התמורה הבולטת ביותר שקיבלה אורלנדו הייתה שחקן בינוני בשם ארון אפללו ורוקי מוכשר בשם מוריס הארקלס. יחד עימם הועברו למג'יק כמה בחירות דראפט עתידיות מוגנות וצעיר משולי הספסל בשם ניקולה ווצ'ביץ'. המדיה שחטה את אורלנדו והניגן, והציון שצוות הכותבים של ESPN העניק לאורלנדו בטרייד הזה נע בין C ל –C. כעבור שלוש וחצי שנים, כשכל המשתתפות האחרות בטרייד עדיין מלקקות את הפצעים ממנו בזמן שווצביץ' הפך לאחד הסנטרים ההתקפיים הטובים בליגה, ברור שהניגן הוא זה שניצח בו.
התהליך
בעונה שאחרי המינוי של הניגן שלושה ג'נרל מנג'רס חדשים מונו במועדונים כושלים בליגה. מסאי יוג'ירי בטורונטו, ראיין מקדונו בפיניקס וסאם הינקי בפילדלפיה. כל אחד מהם הביא איתו גישה שונה כלפי מה שמכונה "התהליך".
יוג'ירי הוא אופורטוניסט חסר פשרות שמשדרג את הקבוצה שלו באמצעות טריידים מוצלחים וניצחון במאבק על שחקנים חופשיים. התהליך בטורונטו הוא תהליך של ללמוד לנצח, ומשנה לשנה נראה שהם לומדים.
מקדונו הגיע לפיניקס כאשר המשימה הראשונה בפנקס הייתה להטביע תפיסת עולם התקפית, והפעולות הראשונות שלו היו להביא את המאמן והשחקנים המתאימים לשיטה. אבל ההטמעה הצליחה מעבר למצופה, הקבוצה הצליחה לא רע כבר מהעונה הראשונה ומקדונו בחר בתחילת העונה לקצר את התהליך ולמשכן חלק מהעתיד של פיניקס על מנת להביא הצלחה כאן ועכשיו. זה לא כל כך הלך.
הינקי לקח את מושג התהליך לקיצון, תוך הפיכתו למילת גנאי ברחבי הליגה. המודל שלו הוא לחכות בסבלנות עד שהסופרסטארים יגיעו דרך הדראפט, ואז לבנות סביבם קבוצה שתשלוט בליגה לשנים ארוכות. אוקלהומה סיטי, לו רק הייתה נשלטת בידי בעלים פחות קמצן, הייתה בונה באופן הזה קבוצת חלומות. אולם בעוד שאוקלהומה סיטי שידרו תחרותיות, הינקי הפשיט את הקבוצה מכל יכולת להתחרות עד לרמה שהליגה כבר לא מסוגלת לסבול, וההנהלה של פילדלפיה כבר סימנה שהגיע זמנו של התהליך להתקדם לשלב הבא.
אורלנדו עוברת תהליך שונה, שמזכיר את הדרך של אוקלהומה סיטי. במסיבת העיתונאים שאחרי הטרייד על האוורד, הניגן הגדיר את התהליך בתור Incremental Gains, ניצחונות קטנים אך משמעותיים שבכל פעם יהפכו את הקבוצה לטובה יותר. דרך בחירות דראפט, טריידים מוצלחים והחתמת שחקנים ותיקים מתאימים (השיקול העיקרי בהחתמת ותיקים באורלנדו הוא האופי) הקבוצה אמורה להפגין שיפור מדי עונה.
המטרה השנה הייתה להגיע לראשונה לפלייאוף, מה שנראה רחוק מלהתגשם. אבל לפחות הטריידים מראים שהניגן כנראה יודע מה הוא עושה. חצי עונה אחרי הטרייד על האוורד, אורלנדו הייתה לחוצה להעביר את ג'יי ג'יי רדיק והחוזה הנגמר שלו לפני הטרייד דד-ליין. כל הפרשנים ניבאו שאורלנדו תנסה להשיג בחירת דראפט בתמורה, והופתעו כשנחתו שלושה שמות אלמוניים. רק שאחד מהם היה שחקן השנה שנייה שעונה לשם טוביאס האריס. אוון פורנייה, שהגיע בשנה שעברה תמורת ארון אפללו, נותן תפוקה נהדרת בשכר של חוזה רוקי.
הצעירים
הדרך השנייה להתקדם למעלה היא באמצעות הדראפט. לעומת התקופה באוקלהומה סיטי, אלוהי הדראפט לא סידרו להניגן את קווין דוראנט וראסל ווסטברוק. במקום זאת, בשלוש שנים וארבע בחירות טופ-10 אורלנדו אספו חבורה של צעירים שהמשותף להם זו קשיחות והיכולת לשחק הגנה ברמות הכי גבוהות. אף אחד מהם אינו פרנצ'ייז פלייר, אבל כל אחד מהם הוא שחקן מאוד מיוחד בהתהוות.
ויקטור אולדיפו היה בסך הכול פריק אתלטי, עד שפריחה התקפית בשנה השלישית בקולג' ומחזור חלש הקפיצו אותו עד לבחירה השנייה בדראפט. הבחירה הגבוהה והיכולת לחדור לסל הובילו חלק מהתקשורת לפתח ציפיות לא מציאותיות כלפיו, כמו להשוות אותו לדווין וויד. זו כמובן שטות גמורה. השוואה טובה יותר עבור אולדיפו תהיה אנדרה איגואדלה, אתלט ושומר אדיר שפורח בתלכיד קבוצתי. שימו לב לניתור כשהוא עולה לחסום את מושא ההשוואה שלו.
"הוא פורח בסכמה ההגנתית החדשה של המג'יק", כותב ג'וש רובינס מהאורלנדו סנטינל, "זו שדוגלת בהפעלת לחץ על מובילי הכדור, מקשה על הכנסת הכדור פנימה, שומרת על האמצע ומגנה על הטבעת. אולדיפו עושה את כל זה". הוא מוריד את אחוזי השלוש של השחקנים שהוא שומר עליהם מ-35% ל-28.8%, וחולק את המקום השלישי בין הגארדים בחסימות עם 0.7 למשחק. לא פלא שסקוט סקיילס כבר התחיל להריץ אותו לחמישיית ההגנה של השנה. אם ימשיך בשיפור ההתקפי שלו, שכולל 3.1 שלשות למשחק בשבעת המשחקים האחרונים ששיחק, הוא יהיה אולסטאר בקרוב.
כשאלפריד פייטון במיטבו, אפשר להתווכח האם הוא מזכיר יותר את ראסל ווסטברוק תחת שליטה או רג'ון רונדו עם קפיצים ברגליים. האיש מסוגל לכדרר, למסור, לחטוף ולהטביע וינטג' דאנקים כמו הדבר הזה על טאג' גיבסון
אחרי שהיה בדיון על רוקי העונה בעונה שעברה, הכול היה מוכן לפריצה של פייטון. מה שעצר אותו זה ג'אמפ שוט שבור. פייטון הוא פוינט גארד שזורק שלשה אחת למשחק, וקרוב ל-60% מהזריקות שלו מגיעות מטווח של פחות מ-10 פיט מהסל. הקליעה הרעה הופכת את הציוות שלו בקו האחורי עם אולדיפו לבעייתי, אבל במידה והוא ישפר את הקליעה פייטון עוד יהיה רכז מוביל בליגה.
ארון גורדון הוא עוד אחד שעדיין לא הפגין את מלוא הפוטנציאל שבו, ויש בו המון. בשנה האחרונה של התיכון הוא דורג ברביעייה המובילה, יחד עם וויגינס, ג'בארי פארקר וג'וליוס רנדל. בעוד שהאחרים הלכו בקולג' לנישה של השחקנים המובילים, גורדון בלט בתור שחקן אופורטוניסט, אתלט מטורף שניזון מתנועה ללא כדור וריבאונד התקפה כדי לעשות נקודות ביעילות רבה. בימים אלו הוא עובד על הקליעה, והמודל שלו יכול להיות שון מריון ואפילו יותר.
פשוט שימו לב לגג הבא
אחרון הוא מריו הזוניה. מי שראה את הזוניה בברצלונה ראה ילד בן 19 שבטוח שהוא הכי טוב שיש ולא מפחד לקחת שום זריקה. באורלנדו צפו – ואהבו את הכריזמה ואת ה-Swagger. מי שרוצה לראות מה זה ביטחון עצמי, יכול לצפות ברוקי אירופאי עושה את הדבר הבא
הפונציאל של הזוניה זועק לשמיים. בגובה 2.03 יש לו יכולת לזרוק כמעט מעל כל שחקן בעמדת השוטינג גארד. 35% מהזריקות שלו הם שלשות catch-and-shoot והוא קולע אותם ב-36%. התחלה מבטיחה מאוד. היותו רוקי חוצפן בקבוצה של מאמן שמרן, שעוד מחפש את הרוטציה שלה מגבילה את זמן המשחק שלו ל-14 דקות בממוצע, אבל תנו לו שנה – שנתיים והילד הזה יהיה גדול.
המאמן
קבוצות רבות שיוצאות לדרך חדשה מעדיפות לקחת מאמנים רוקיז עם גישה מודרנית למשחק, ועם אפשר אז גם כאלו שעברו במערכת של סן אנטוניו. אורלנדו התחילה את התהליך עם ז'ק וון, רכז עבר ועוזר מאמן בספרס, אבל אחרי שנתיים וחצי ופחות מ-30% הצלחה החליטו במועדון לשנות כיוון. במקומו הם הביאו טיפוס שנות ה-90 קלאסי, אדם קשוח וממעט לחייך,שמעריך עבודה קשה ומחוייבות בהגנה מעל הכול. סקוט סקיילס כל כך קשוח שבתור שחקן הלך מכות באימון עם שאקיל אוניל. "הוא הניף, אבל אני חמקתי מתחת ונעלתי אותו", סיפר סקיילס, שמתנשא לגובה של 1.85 בלבד.
ההגעה של סקיילס סימנה שהגיע זמנו של הגנון באורלנדו להתבגר. אורלנדו היא הקבוצה השנייה הצעירה בליגה (אחרי פילדלפיה) ומלבד צ'אנינג פריי, אף שחקן רוטציה לא עבר בתחילת העונה את גיל 25. הגיל הממוצע של ששת השחקנים שמשחקים את מירב הדקות עומד על 22.5. סקוט סקיילס פורח בקבוצות כאלו – בשיקאגו הוא לקח חבורת צעירים בראשות בן גורדון ולואל דנג לחצי גמר המזרח, וגם במילווקי היו לו כמה עונות יפות. השינוי הראשון שהוא מביא לקבוצות שלו זו העבודה בהגנה. הקבוצות של סקיילס קודם כל מיישמות את המשפט לפיו "אין יום רע בהגנה". אחרי שבעונה שעברה הם היו אחת הקבוצות החלשות ביותר ביעילות הגנתית, העונה אורלנדו נמצאים במקום ה-13 ביעילות הגנתית עם 102.2 נקודות ספיגה ל100 פוזשנים. מצד שני, בעוד שבכדורסל המודרני אחת המטרות היא להקשות על היריב את הזריקה מה-3, 31% מהזריקות מהשדה שנזרקות מול אורלנדו מגיעות מהשלוש, מה שממקם אותה רביעית בליגה. רק הזמן יעיד האם ההגנה של סקיילס יכולה להביא את אורלנדו רחוק, או שהתפקיד שלו מסתכם בהוספת קשיחות לקבוצה צעירה, לפני שיעביר את השרביט למאמן מתוחכם יותר (וסליחה על הפרובינציאליות, אבל בלאט כן נשמע כמו שם לגיטימי לאורלנדו בעוד שנה).
התקפית, אורלנדו של סקיילס משחקת בקצב נמוך מאוד, דבר שלא מתאים לקבוצה צעירה מלאה באתלטים מלהיבים. התרומה שלו בצד ההתקפי היא בחופש שסקיילס מעניק לפוינט גארד שלו. בתור רכז לשעבר, ועוד אחד שמחזיק בשיא האסיסטים למשחק בודד עם 30 כאלו, סקיילס מעודד רכז בגדילה כמו אלפריד פייטון לבחור בעצמו את התרגילים. "אני רוצה שהרכזים שלנו ילמדו ויחשבו את המשחק בעצמם", אמר סקיילס בדצמבר. זה עוד ישתלם להם בעתיד.
העתיד
המג'יק נמצאים במצב שבו מצד אחד יש להם בכל עמדה שחקנים ברמה גבוהה או בדרך להיות כאלו ומצד שני, אין להם אף סופרסטאר. למזלם, הקבוצה נבנתה באופן שיכול לטפל בבעיה הזו.
| שם | 2015-16 | 2016-17 | 2017-18 | 2018-19 | 2019-20 |
|---|---|---|---|---|---|
| טוביאס האריס | $16,000,000 | $17,200,000 | $16,000,000 | $14,800,000 | |
| ניקולה ווצ'ביץ' | $11,250,000 | $11,750,000 | $12,250,000 | $12,750,000 | |
| צ'אנינג פריי | $8,193,029 | $7,806,971 | $7,420,912 | ||
| ויקטור אולדיפו | $5,192,520 | $6,552,960 | $8,551,613 | ||
| סי ג'י ווטסון | $5,000,000 | $5,000,000 | $5,000,000 | ||
| ג'ייסון סמית' | $4,300,000 | ||||
| ארון גורדון | $4,171,680 | $4,351,320 | $5,504,420 | $7,260,330 | |
| מריו הזוניה | $3,741,480 | $3,909,840 | $4,078,320 | $5,167,231 | $6,851,748 |
| אלפריד פייטון | $2,505,720 | $2,613,600 | $3,332,340 | $4,538,647 | |
| אנדרו ניקולסון | $2,380,593 | $3,394,726 | |||
| אוון פורנייה | $2,288,205 | $3,278,998 | |||
| שאבאז נאפייר | $1,294,440 | $1,350,120 | $2,361,360 | $3,452,308 | |
| דווין דדמון | $947,276 | $1,215,696 | |||
| דוין מארבל | $845,059 | $980,431 | $1,251,245 | ||
| מלוין אוג'ים | $150,000 | ||||
| ג'ורסן סילברט | $100,000 | ||||
| קית' אפלינג | $100,000 | ||||
| סך הכל | $68,460,002 | $60,534,811 | $36,670,912 | $27,550,000 | |
| כולל אופציות | $68,460,002 | $69,404,662 | $65,750,210 | $47,968,516 | $6,851,748 |
אופציית שחקן\אופציית קבוצה\הצעת הענות\לא מובטח\סיום מוקדם\לא עם הקבוצה.
חלומן של קבוצות רבות, במיוחד מאז הטרייד של יוסטון על הארדן, הוא לאגור נכסים אטרקטיביים מספיק כדי להמיר אותם בפרנצ'ייז פלייר. מבין כל הקבוצות בליגה אורלנדו יכולה להרכיב את אחת החבילות הטובות ביותר. ניקולה ווצ'ביץ' מקבל את שכר המינימום לסנטר כה מוכשר התקפית, והחוזה של טוביאס האריס בנוי באופן כזה שבו הוא יקבל את הסכומים הנמוכים יותר בשנות השיא של הקריירה שלו. חבילה שכוללת אחד מהם, ביחד אחד או שניים מתוך הצעירים שעדיין משחקים על חוזה רוקי ובחירת דראפט יכולה להביא לאורלנדו כמעט כל שחקן בליגה. אם ימאס יום אחד לאנתוני דיוויס לשחק בניו אורלינס, אורלנדו יכולה להציע עסקה שתשתלם לשני הצדדים.
האופציה השנייה היא לנצל את העלייה בתקרת השכר ולנצל את העובדה שחלק מהשחקנים המרכזיים עדיין משחקים על חוזה רוקי כדי למצוא שחקן מוביל בשוק החופשי. בעוד שלברון ודוראנט לא יגיעו למג'יק, שחקן כמו אל הורפורד עלול לקבל הצעה שתוביל אותו לשם. הורפורד הוא דוגמה מצוינת לשחקן שמתאים לקבוצה מבחינת אופי, ניסיון בקבוצה מנצחת, משחק קבוצתי, הגנה וריווח. הגעה של שחקן ברמה כזו לקבוצה שמוכנה להיות קבוצת פלייאוף יכולה להפוך את אורלנדו לכוח רציני במזרח כבר מהעונה הבאה.
למרות שהורפורד או שחקן דומה שיכול להגיע הוא לא סופרסטאר, נראה לי שדווקא זה הכיוון שאורלנדו צריכים ללכת אליו. המודל של קבוצה ללא כוכב על הביא אליפות רק פעם אחת בעידן המודרני – דטרויט של 2004 – אבל באורלנדו יש משהו שונה ממרבית הקבוצות בליגה. השחקנים שלהם מוכשרים ומיוחדים, והג'נרל מנג'ר חושב שונה מגישת המיינסטרים. בין אם זה למצוא את המאמן המתאים או השחקן שייתן nastiness, ברגע שהקבוצה הזו תלמד לראשונה לנצח היא לא תפסיק.
