השבוע הראשון של הקיץ ב-NBA היה חם ומגניב. עוד לא הספקנו לסיים להתלהב מהחסימה האגדית של לברון ג'יימס וכבר הגיע הדראפט ומבול של טריידים שקרו וגם לא מעט טריידים שלא קרו, שעלולים להתברר כמשמעותיים לא פחות. רגע אחרי הדראפט ושנייה לפני שהבלאגן האמיתי מתחיל עם הפרי-אייג'נסי, זה הזמן לעשות קצת סדר.
- דרק רוז וג'סטין הולידיי עוברים משיקאגו לניקס ביחד עם בחירת סיבוב שני עתידית תמורת רובין לופז, ג'ריאן גרנט וחוזה קלדרון
האינטרנט לקח את הטרייד הזה קשה.
קצת היה קשה לראות איך דרק רוז, ה-MVP לשעבר ואחד השחקנים המלהיבים בליגה בדימוס, הפך לשק החבטות של טוויטר אחרי הטרייד.
גם פיל ג'קסון חטף מהאינטרנט על הטרייד הזה.
אבל בואו נדבר תכלס. דרק רוז הוא לא רכז גרוע. הוא אמנם לא השחקן שהוא היה בעבר, ואמנם יש לו ברך שמאל מנייר צלופן וברך ימין מפלסטלינה, אבל הוא רכז טוב יותר מחוזה קלדרון. בסופו של דבר, הניקס שדרגו את עמדת הרכז שלהם בטרייד הזה מבלי לוותר על יותר מדי. רובין לופז הוא שחקן חביב, אבל הוא די מיותר ברוסטר של הניקס, בטח אם יש לג'ף הורנסק תוכניות (וכדאי שיהיו לו) להשתמש בקריסטאפס פורזינגיס כסנטר.
אפשר לא לאהוב את הטרייד הזה מכיוון שאולי אפשר היה להשיג יותר עבור לופז, סנטר עם יד רכה שמסוגל להגן על הטבעת ברמה גבוהה (קלעו עליו ב-45.8% באזור הטבעת, מקום 9 בליגה בין השחקנים שזרקו עליהם לפחות 5 זר' בממוצע למשחק מהאזור הזה). לופז הוא אחד המומחים בהגנה על-שם טום ת'יבודו בפיק-אנד-רול, בה השחקן הגבוה ממתין לשחקן עם הכדור באזור הצבע ומפתה אותו לזרוק זריקות לא יעילות מחצי מרחק. הרים-פרוטקשן של לופז הוא נכס באסטרטגיה שכזו, ויכול להיות שהנכס הזה היה יכול להניב קצת יותר מאת האח של ג'רו הולידיי ואת אחד הרכזים הכי לא יעילים בליגה.
אולם ההגנה של לופז מזכירה קצת את ההגנה של אנדרו בוגוט, ובפלייאוף האחרון ראינו שברמות הגבוהות ביותר, מול קווין דוראנט וקיירי ארווינג, ההגנה הזו נענשת על החופשיות שהיא מאפשרת במיד-ריינג' (יכול להיות שזוהי תחילתה של מגמת האיזון בכל הנוגע להגנה על זריקות מהמיד-ריינג'). במציאות הזו, לא בטוח שהניקס היו מסוגלים להשיג יותר עבור לופז.
מעבר לכך, הניקס היו צריכים רכז, ולא היו הרבה כאלה בשוק. ראג'ון רונדו היה אופציה, אבל הוא מגיע עם כמות סימני שאלה לא פחותה מאלו של די-רוז, וחוץ מהם, לא היו רכזים שיכולים לעשות אימפקט (גם מחוץ למגרש) בתפוח הגדול, כך שהטרייד הזה הוא לא כל כך נורא עבור הניקס כמו שמציירים אותו.
ואתם יודעים מה, תקראו לי משוגע, אבל נראה לי שהטרייד הזה אפילו הגיוני קצת. רוז נמצא בשלב של הקריירה בו הוא לא מסוגל להיות השחקן ששובר את ההגנה וגורם לה להתכווץ ולבצע רוטציות. האקספלוסיביות לא שם, הסיומת ליד הסל היא לא מה שהייתה והקליעה תמיד הייתה בעייתית (26% בלבד בג'אמפ-שוטס בעונה שעברה), אולם ליד כרמלו אנתוני הוא יוכל להיות זה שמקבל את הכדור אחרי שההגנה כבר התכווצה והתחילה לבצע רוטציות. סיטואציה כזו, אחרי שההגנה עושה דאבל-טים על כרמלו בפוסט-אפ למשל, רוז יכול לנצל לחדירות חופשיות יותר.
יש עוד סיבה שאפשר לא לאהוב את הטרייד הזה והיא התפיסה שג'ריאן גראנט הוא נכס. אמנם גראנט סיים את העונה עם כמה משחקים לא רעים (14.5 נק' ב-49.3% מהשדה ביחד עם 3.7 ריב' ו-3.7 אס' באפריל) לקראת סיום העונה, אבל הוא לא בלתי ניתן להחלפה, בטח בליגה שמשופעת ברכזים. הוא לא דיל-ברייקר.
בסופו של דבר, הניקס שדרגו את עמדת הרכז שלהם בלי לפגוע בעמדות אחרות. חוץ מפורזינגיס, גם קווין סראפין וקייל אוקווין אמורים למלא את החלל שלופז השאיר בעמדת הסנטר, כך שהניקס לא אמורים להיפגע יותר מדי מהעזיבה שלו. ומה שהכי חשוב הוא שהתרגיל הזה לא פגע להם בגמישות, אלא להפך. העובדה שרוז מסיים חוזה בקיץ היא כמו תעודת ביטוח לניקס למקרה שהוא יפצע, והיא תשמור להם על גמישות של מדריכת יוגה מתחת לתקרת השכר גם לקיץ הבא. הניקס הפסידו קצת במהלך הזה, אבל יש להם פוטנציאל להרוויח הרבה מאוד, ועבור פרנצ'ייז שעובר מדחי אל דחי בשנים האחרונות, זה סיכון מתבקש.
- בוסטון לא מצליחה להמיר את הנכסים התיאורטיים שלה לנכס מוחשי
דני איינג' נמצא בקזינו הזה כבר הרבה מאוד זמן. הוא יושב בקזינו ומחזיק בכמות ז'יטונים אדירה, אבל הוא פשוט לא מצליח להמיר אותם לכסף, ובאיזשהו שלב אתה מתחיל לשאול את עצמך "למה בעצם טובים לי כל הז'יטונים האלה אם אני לא מצליח לעשות איתם כלום?".
בוסטון הגיעה לשלב בבנייה מחדש שלה שבו לנכסים האמורפיים שדני איינג' קיבל מהנטס יש כבר שם. כל עוד זו הייתה בחירה עתידית כלשהי, אפשר היה לשווק אותה כקפסולת תקווה למיואשים והמדוכאים של הליגה. כל עוד לא היה שם מחובר לבחירות הללו, היה יותר קל להעביר את הבחירות הללו בטרייד בתמורה לנכס עכשווי שהשווי שלו ידוע. הסלטיקס ידעו את זה ולכן היו מעורבים בשיחות אגרסיביות בערב הדראפט עם שיקגו ועם פילדלפיה (ולפני הדראפט גם עם מילווקי ויוטה) על טריידים שיכללו את בחירת הדראפט של החברים מעיר השעועית, אבל החבילה שלהם פשוט לא הייתה מספיק אטרקטיבית.
כעת לדני איינג' יש רוסטר גדול מדי, והוא צריך למצוא קונה לג'יילן בראון. לא יודע מה הביקוש לבחור מקליפורניה, אבל הוא בטוח נמוך יותר משל בחירת דראפט אנונימית במקום השלישי.
לבוסטון עדיין יש את הבחירות של הנטס ב-2017 וב-2018 (וואו, הטרייד על גארנט ופירס היה פשוט קרימינלי), כך שיש לאיינג' עוד זמן לתפור את הטרייד המושלם, אבל נראה שבליגה שבה תקרת השכר קופצת כמו אלכס אברבוך כל שנה, הערך של בחירות הדראפט הוא לא כל כך גבוה כפי שהיה בשנים האחרונות.
לכאורה, המשפט הזה הוא נטול הגיון. כאשר התקרה קופצת, החוזים של כולם קופצים גם כן, למעט חוזי הרוקי, שהם מקובעים לסולם הרוקי וניתן לקבל אותם רק דרך שחקנים שנבחרים בדראפט. כך בעצם, אם אתה בוחר נכון, אתה יכול לקבל תפוקה גבוהה עם תג מחיר נמוך במיוחד. בעולם שבו לא לכולם יש מקום מתחת לתקרת השכר מדובר באופציה מועדפת.
לעומת זאת, כאשר לכולם יש דונמים מתחת לתקרת השכר, כללי המשחק משתנים. כאשר לרוב קבוצות הליגה יש אופציה להחתים שחקנים וטרנים שהשווי שלהם ידוע, האלטרנטיבה של "להמר" על שחקנים בדראפט שהם לא בן סימונס/ברנדון אינגרם היא פחות אטרקטיבית. דני איינג' יצטרך להתמודד עם המציאות הזו, וכנראה להכיר בכך שהפעם הוא לא יצליח לעשות מגה-טרייד שינחית אצלו את קווין גארנט 2.0.
- פילדלפיה יוצאת לדרך חדשה
לפני 20 שנה הסיקסרס בחרו באלן אייברסון במקום ה-1 בדראפט והפכו לאחד הפרנצ'ייזים המעניינים בליגה. בעונות האחרונות הסיקסרס היו מעניינים גם כן והציתו אינספור דיונים ממיטב המוחות של הליגה, אבל אלו לא היו דיונים הקשורים לכדורסל. העונה, עם בן סימונס, יש להם הזדמנות לחזור להיות מעניינים מהסיבות הנכונות.
בריאן קולאנג'לו, הג'נרל מנג'ר של הסיקסרס, נמצא בעמדה פנטסטית לבנות את הרוסטר של פילדלפיה לשנים הקרובות. סם הינקי עשה עבורו את כל העבודה הקשה של אגירת בחירות הדראפט וכעת קולאנג'לו צריך רק לבצע. הוא צריך לפגוע בבחירות הללו (בקרוב נגלה האם טימוטי לוואוו ופורקאן קורקמאז גם מסוגלים לשחק כדורסל או שרק מדובר בשמות הכי מגניבים אי פעם) ולהקיף את החבורה הצעירה והמוכשרת שלו (סימונס, נרלנס נואל, איש סמית', רוברט קובינגטון) בשחקנים שישפרו אותם ויעזרו להם לנצח ולא יסייעו להם שוב להפסיד. ובלי קשר, הוא צריך למצוא דרך לפתור את העומס שיש לו בקו הקדמי עם נואל, ג'אליל אוקפור וג'ואל אמביד.
פילדלפיה כרגע עדיין תקועה בבור. כמו כריסטיאן בייל ב"עלייתו של האביר האפל", היא רחוקה שנות אור מהיחלצות ממנו, ויש לה עוד הרבה זמן לשמוע את המלמולים של יגאל הנאצי, אבל יום חמישי בלילה היה צעד גדול בדרך החוצה. זה יקח עוד זמן, אבל לפחות התהליך סוף סוף התחיל.
- אינדיאנה מקבלת את ת'דאוס יאנג וג'ף טיג, יוטה מקבלת את ג'ורג' היל, אטלנטה מקבלת את הבחירה ה-12 מיוטה וברוקלין מקבלת את הבחירה ה-20 מאינדיאנה
במבט ראשון, לא כל כך הבנתי מה לארי בירד ניסה לעשות בטרייד על ג'ף טיג. ג'ורג' היל הוא שומר טוב יותר מטיג והוא מתאים יותר לשחק ליד מונטה אליס. טיג הוא שחקן שצריך את הכדור הרבה יותר מהיל, מה שיביא לחיכוך עם אליס בקו האחורי, ומעבר לכך, הוא לא מסוגל לשמור על שחקנים גבוהים ממנו ובכך לעזור להחביא את אליס בהגנה. יכול להיות שבירד עוד מתכנן להעביר את אליס בהמשך הקיץ (או להעביר אותו לתפקיד של שחקן שישי), אבל לפחות כרגע, לטעמי, טיג נראה כמו התאמה מוזרה באינדיאנפוליס.
מצד שני, אובייקטיבית, יש הגיון בדרך של בירד. הרעיון שלו הוא להמשיך עם הסמול-בול ולהגביר את קצב המשחק, וטיג הוא שחקן שמתאים יותר לסגנון הזה. גם הטרייד על ת'דאוס יאנג נשאר נאמן לרעיון הזה, כאשר יאנג מסוגל להיות הסטרץ'-פור שאינדיאנה צריכה כדי לא להעמיס יתר על המידה על פול ג'ורג'. עם זאת, עדיין אני לא רואה את הפייסרס משתפרים דרמטית בזכות הטריידים הללו, אך עדיין יש להם מספיק מקום מתחת לתקרה כדי לעשות קצת רעש בהמשך הקיץ.
בצד השני של הטרייד, יוטה סוף סוף מקבלת רכז. אחרי שנים שחונות עם טריי ברק, ראול נטו ושלווין מאק, לג'אז סוף סוף יש רכז סולידי שיכול לשחק גם כקלעי והכי חשוב, לא צריך את הכדור ביד כדי להיות יעיל. התכונה הזו הופכת להיות יותר ויותר חשובה בקבוצות שיש להם פליימייקר שהוא לא הרכז. הערך של פטריק בברלי ליוסטון, למשל, הוא גדול מאוד משום שהוא לא צריך את הכדור ביד ובכך נותן לג'יימס הארדן להיות הרכז דה-פקטו. הערך של דרק רוז לשיקאגו, לעומת זאת, הדרדר פלאים כי הוא היה צריך את הכדור כדי להיות יעיל וזה לקח פוזשנים מג'ימי באטלר (סביר להניח שזו תהיה בעיה גם בניקס, אז אולי כדאי לצנן את ההתלהבות שלי מתחילת הפוסט).
עבור יוטה, שיש לה את גורדון היוורד ורוצה לפתח גם את דנטה אקסום שחוזר מפציעה, גורג' היל הוא כמו מעיין נובע באמצע המדבר. הוא יתן להם ריווח והגנה ולא יפגע בנגיעות של אקסום והייוורד. בשלב ההתפתחותי של הג'אז, שחקן שכזה היה דרוש יותר מכל מה שהם היו בוחרים בבחירה ה-12 בדראפט. אני אוהב את הטרייד הזה מבחינת יוטה.
אני מניח שיש בערך מינוס 3 אנשים שמעניין אותם איך הטריידים הללו משפיעים על אטלנטה וברוקלין, אז ברשותכם, בואו נמשיך למהלך שגנב את ההצגה בערב הדראפט.
- אוקלהומה סיטי מעבירה את סרג' איבקה לאורלנדו בתמורה לויקטור אולדיפו, הבן של סאבוניס וארסן איליאסובה
הקונצנזוס סביב הטרייד הזה הוא שסם פרסטי שדד את רוב האניגן, העוזר שלו לשעבר, ויש צדק בקונצנזוס הזה. האניגן, הג'נרל מנג'ר של אורלנדו, ויתר על אולדיפו, שהיה השחקן הכי טוב ברוסטר הפגום של הקוסמים, ביחד עם בחירת לוטרי אטרקטיבית ואיליאסובה בתמורה לשחקן שסטטיסטית נמצא מעבר לשיא, ורוב הסיכויים ינטוש אותו בקיץ הבא. מעבר לכך, למג'יק לא היה צורך נואש באיבקה. מה רע בקו קדמי של ניקולה ווצ'ביץ' וארון פאקינג גורדון?
למרות זאת, האניגן החליט לתת לאוקלהומה סיטי הרבה מאוד בתמורה לאיבקה, ולמעשה כעת הוא שם את הביצים שלו על אלפריד פייטון. אחרי שההתאהבות שלו בשיער של פייטון גרמה לסקוט סקיילס לקום וללכת, כעת האניגן העביר גם את אולדיפו ופינה את הקו האחורי לפייטון. לא בטוח שזה המהלך הכי חכם שהוא יכל לעשות, ולא יפתיע אותי אם זה יהיה אחד המהלכים האחרונים שלו כג'נרל מנג'ר באורלנדו.
אבל לא התכנסנו כאן כדי לדבר על המג'יק. הקבוצה הבאמת מעניינת בטרייד הזה היא הת'אנדר. ההתאמה של אולדיפו ליד ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט (אם הוא ישאר, כמובן) היא עדיין קצת לא ברורה. מצד אחד, הוא יקח את המשימות ההגנתיות המורכבות מידיו הפזיזות של ווסטברוק. מצד שני, באורלנדו הוא היה צריך את הכדור בהתקפה כדי להיות יעיל. באוקלהומה סיטי אין יותר מדי כדורים לחלק, וזו התאמה שאולדיפו יצטרך לעשות. הוא מספיק כשרוני וצעיר כדי לעשות אותה, אבל זה יקח קצת זמן.
מעבר לכך, הת'אנדר קיבלו גם את הסטרץ'-פוריות של ארסן איליאסובה ואת הפוטנציאל של דומנטאס סאבוניס, והחסרון של איבקה יאולחש על-ידי יותר דקות של קווין דוראנט כפאוור פורוורד ואולי יותר דקות להרכב העצום של סטיבן אדאמס ואנס קאנטר שהיו מוצלחים בחלק מהפלייאוף, כך שהנטייה היא לומר שהת'אנדר ניצחו את הטרייד הזה בלי להתאמץ.
עם זאת, אם נקודת הייחוס של הת'אנדר היא גולדן סטייט, אני לא רואה שיפור דרמטי במצב של הרעמים. איליאסובה הוא לא שחקן שיכול להיות אפקטיבי בסדרה מול הווריורס משום שהוא קווין לאב לעניים מאוד, והווריורס יתקפו אותו בכל דקה על המגרש ויהפכו אותו ללא רלוונטי, כפי שהם עשו לאנס קאנטר וכפי שהם עשו ללאב (אם כי לאב הצליח לגאול את עצמו במשחקים האחרונים של הפיינלס). לגבי סאבוניס קשה לדעת אם הוא יהיה שחקן משמעותי כבר העונה, ולגבי אולדיפו, הוא מעולם לא שיחק בפלייאוף.
העונה מול הווריורס היו לת'אנדר שישה וחצי שחקנים שהיו Playable. דוראנט, ווסטברוק, אדאמס, איבקה, קאנטר, אנדרה רוברסון ודיון ווייטרס. בהנחה שדוראנט נשאר ושווייטרס יעזוב (כי כנראה תהיה איזושהי קבוצה שתציע לו חוזה גדול שיעיק על הת'אנדר), הת'אנדר נשארים עם חמישה וחצי שחקנים. בטרייד הזה הת'אנדר לא הרוויחו עוד שחקן. הם ויתרו על איבקה, שהיה אחד השחקנים המשמעותיים בסדרה מול גולדן סטייט, והרוויחו שני שחקנים שככל הנראה לא יהיו רלוונטים בסדרה שכזו ואת אולדיפו, שתיאורטית אמור להתאים לסדרה שכזו אבל קשה לדעת איך הוא יתאים.
מה שכן טוב בטרייד הזה הוא שהכלים שעומדים לרשותו של פרסטי כרגע כדי להרחיב את מעגל השחקנים הרלוונטים בסדרה מול גולדן סטייט גדלו. חבילות הטרייד שהוא יהיה מסוגל להרכיב יהיו מגוונות יותר עכשיו שיש לו את איליאסובה וסאבוניס, ואם קמרון פיין יתפתח לשחקן שאפשר להשתמש בו ברגעים חשובים בפלייאוף, התחמושת של בילי דונובן בעונה הבאה תהיה מגוונת יותר. אבל כל זה כמובן תלוי בקווין דוראנט. כל המלל הזה הופך להיות לא רלוונטי אם דוראנט מחליט לקחת את הכישורים שלו למקום אחר. כל זה הוא רק מתאבן לטירוף האמיתי, שיתחיל ב-1 ביולי.