בימים אלו מבצע דראגן בנדר את צעדיו הראשונים בליגה הטובה בעולם, כאשר הוא משתתף בליגת הקיץ במדי פיניקס סאנס. השחקן הקרואטי של מכבי ת"א נבחר במקום הרביעי והמכובד בדראפט האחרון ע"י הקבוצה מאריזונה. בזמן שעם הכרזת שמו הוא התחבק עם הפמליה שהקיפה אותו, בארץ תלשו שיערות בפליאה. אני אמנע מציטוטים פרטניים, אבל הקונטקסט בגדול הוא "האמריקאים אכלו עקיצה, בנדר שחקן חלש". עד כה הוא מציג יכולת בינונית מינוס, אך משחקיו הראשונים באמריקה לא גילו לאף אחד את היבשת, ובטח שלא להנהלת הסאנס.

כדי להבין את התמונה המלאה, בואו נעשה סדר בסיפור.

 

בנדר חתם בגיל 16 על חוזה ארוך טווח במכבי ת"א, כאשר לקבוצה ברור שהוא לא יישאר שם להרבה עונות. בנדר היה אז (ועדיין) אחד הכישרונות הגדולים באירופה, ולא תמצאו אנשיי כדורסל רבים שחושבים אחרת. פורוורד בגובה 2.11 מ' (או אפילו 2.16 מ' לפי פרסומים אחרונים) עם הבנת משחק וכישורים אישיים שאי אפשר להטיל בהם דופי. כבר בגיל ההוא בנדר העמיד ממוצעים פנטסטיים באליפות אירופה לגילאי 17-18: 14.4 נק', 10.4 ריב, 4.9 אס' (מקום 3 בטורניר) ו-2.2 חס ב-29 דקות על פני 9 משחקים.

 

בגיל 17 הוא השתתף עם קבוצת הנוער של מכבי בטורניר היורוליג לנוער, ורשם 43 נק', 21 ריב', 6 אס', ו-5 חט במשחק מול וירטוס האיטלקית.

מספרים שהיינו יכולים רק לפנטז עבור נער ישראלי. זו בדיוק הנקודה הראשונה שאני רוצה לגעת בה – הוא לא ישראלי. אם לדראגן בנדר היו קוראים איציק כהן, רועי אילוז או צוף שמואלי, התקשורת בארץ הייתה יוצאת סביבו במחולות. היו מדברים עליו כדבר הטוב ביותר שנוצר כאן מאז הפתיתים של בן גוריון בתקופת הצנע, לא כולל בר רפאלי. תראו את הכתרים שכתרו סביב שון דוסון הישראלי, עוד בטרם זכה באליפות המקומית. דוסון שחקן מצויין ומהכשרוניים שצמחו פה בשנים האחרונות בלי צל של ספק. הוא מנסה את מזלו בליגת הקיץ, אבל גם אם לא יעשה את המעבר לאמריקה, יהיה לו עתיד גדול בכדורסל האירופי. ההבדל הגדול בינו ובין בנדר הוא שדוסון כבר בן 22, ואין להשוואות בין המקום בו הוא היה בגיל 18 לבין זה שבנדר נמצא היום. כל שחקן בן 18 שזוכה לדקות משחק במדים הצהובים הוא תופעה נדירה ולרוב נקייה מביקורת. אף אחד לא מצפה להרבה כשהוא עולה לפארקט של יד אליהו, אלא אם… הוא זר (כמו בנדר). ואז הוא נדרש להיות טוב לפחות כמו פארקר בזמנו, אחרת הוא פח.

אם לא די בכך שהפלא הצעיר לא הימם את התקשורת המקומית במהלכים וירטואוזיים, בנדר הגיע למכבי ת"א בדיוק לתקופת שפל שלא הייתה כמותה בהסטוריה. שנתיים ברציפות ללא אליפות, כאשר עיקר האשמה המקצועית מופלת על פטרונו של בנדר (ומנהל הקבוצה), ניקולה ווייצ'יץ'. התקשורת השתמשה בבנדר כדי לתקוף את ווייצ'יץ'. ניצול הזדמנויות מעולה לבקר אותו גם על הבאת הרכש הבינוני הפרטי שלו לקבוצה של המדינה.

 

למען הסר ספק, אני לא חושד שהזלזול בבנדר הוא רק מתוקף היותו זר. זה נובע גם מחוסר היכולת של אף אחד בעולם הספורט הישראלי (קבוצות, איגודים, מנהלות ותקשורת כאחד) לראות מעבר לגבעה הקרובה. לפני שלוש שנים חתם הכדורגלן הצעיר ניר ביטון באלופה הסקוטית, סלטיק, בעסקה שהוערכה בשווי של כמה מליוני דולרים. אני מודה שלא הכרתי את שמו של ביטון כשסיפרו על כך לראשונה באחת מתוכניות הספורט בטלויזיה, אך למרבה הפלא נראה היה שגם הפרשנים עצמם לא הכירו אותו. אז איך ייתכן ששחקן יחסית אלמוני מישראל חתם בקבוצת הפאר הסקוטית? הפליאה באולפן הייתה גדולה. הקרדיט ניתן אז לסוכניו (הרשמיים והלא רשמיים) שהפעילו את הלשון הישראלית המחודדת על הקבוצה שממול, כאילו היו משוחררים טריים שמכרו מוצרי ים המלח בעגלות לאמריקאים בקניון. היום אנחנו בקיץ 2016, וחוזהו של ביטון כבר הוארך עד ל-2020, כאשר ברור לכל שהוא אחד השחקנים החשובים בקבוצה. מסתבר שביטון אכן היה שחקן מחונן, וסלטיק ידעו לזהות זאת בטרם הברווזון הפך לברבור.והיום? היום ספק אם תמצאו פרשן מקומי שיודה כי כבר אז חשב שסלטיק עשו מהלך מבריק.

 

נחזור לבנדר וננסה להסביר איך בניגוד לבוהמה המקומית, הבחירה הגבוהה בו לא נראתה חשודה לאנשי המקצוע האמריקאים. איך צ'אד פורד הגיע לארץ וסיפר בלי בושה לתקשורת המקומית שהילד ענק, בעוד הם מנסים לרמוז לו אחרת.

ה-NBA היא ליגה שונה מהותית מרוב הליגות בעולם, ללא קשר לענף הספורט. המשתתפים בה הם ספורטאים מקצוענים, אך התנהלות הקבוצות יותר דומה לניהול חברה מסחרית מאשר לניהול קבוצת ספורט. וכך ממבט של חברה מסחרית, פיניקס ראתה בבנדר כחברת סטארט אפ עם עתיד ורוד. היו "חברות" (כלומר, שחקנים) מוכחות יותר בשוק, אך פיניקס לא ראתה בהן את אותו פוטנציאל לרווח שהיא ראתה בבנדר. אולי היא פינטזה על גרסה פרטית של הפלא הלטבי, קריסטפס פורזינגיס, או אפילו חלמה רחוק על טוני קוקוץ' האגדי. זה לא משנה. אנשי המקצוע של הקבוצה בחנו את בנדר (לצד שחקנים אחרים רבים) בכל זווית אפשרית, והלכו עליו. בדומה לסטארט אפ, קשה מאוד לנבא הצלחה של שחקן צעיר, שהרי ההסטוריה מספרת על כמה כשלונות בבחירות דראפט שהכתימו פרנצ'ייזים לדורות. אבל בהתחשב בנסיבות קשה עוד יותר לבקר את המהלך. חוץ מאשר בארץ.