*
הקדמונת קצרה כי אמנם אני כותב ב"כדור" כבר ממזמן אבל קטגוריה משלי זה חדש. מה שכייף בזה, בשבילי לפחות, הוא שאני יכול להמשיך לעשות מה שאני נהנה ממנו – העובדה שאין קו מנחה מסויים לשמור עליו, אלא לזרוק את המחשבות שלי בנושאים שמעניינים אותי.
מקווה שגם אתה תאהבו.
*
היט – סלטיקס: משחק 6, וסדרה.
1. יאלללה, איזה סדרה מצויינת ומהנה זו היתה. אחרי שמיאמי מנצחת אותה בשישה, המאזן הסופי הוא 675:674 (לסלטיקס). באמת שהגיע לנו משחק 7 בסדרה הזאת.
2. במהלך כל הסדרה אני עוקב אחרי הפרוורדים הקולעים של מיאמי, וחושב שמשחק ג'וקר כלשהו יהיה גורם מכריע. אז קראודר מסיים גם היום, עם 1 מ-5, סה"כ 7 מ-38 מאז משחק 2, ואחרי 42% מהשלוש עד אז, אני את הניחוס שלי הבאתי. הסלטיקס לא יוכלו לבוא אלי בטענות.
אבל ג'וקר היה גם היה. גמר שישי רצוף זה כנראה לא מקרי, תשאלו את מיסטר (מיא)איגי – כן נו, אני רואה קוברה קאי בבידוד ומושפע.
כמה שיט הוא אכל (ודי בצדק עם זה שישב בבית כל העונה) – אמרו שאי אפשר ככה סתם לחזור בגיל הזה ולשמור על היכולת, אמרו שהוא לא ברמה של הסדרה. 4 מ-4 לשלוש, 15 נק', הניצחון הזה רשום (כמעט) על שמו.
3. פוינט סנטר. איזה ביטוי אדיר. אחרי משחק 5 אמרנו שמיאמי תהיה בבעיה כשהיא לא מנצחת את המאץ' אפ באם מול טאייס +קאנטר. אז היום היא נתנה נוקאאוט.
אני לא יודע אם זו היתה החלטה מהספסל, לדעתי לא אלא מהלך ספונטני. האיש שהבטיח וקיים. ב- 96:97, 6:50 לסיום ואחרי שבוסטון עשתה את המהפך שלה, מתחילה ההצגה של באם: 4 התקפות רצוף הוא מוביל את הכדור להתקפה, ומסיים ב6 נק' ואסיסט לבאטלר – 104:102 ומשם ההיט כבר לא הסתכלו אחורה.
4. לא הייתי מאמין שאצטט דווקא את ארז אדלשטיין פה, אבל כדורסל זה כנראה באמת משחק של הרגלים. למרות שמה שהחזיר אותה לסדרה במשחק 3 היה הליכה לטבעת, ברגע שהסלטיקס נכנסו ללחץ חזרו רק לשלשות. 6 התקפות רצוף, זורקים רק משלוש, ורק אחרי 13:0, הם נזכרים שאפשר ללכת לטבעת. זה כבר היה מאוחר מדי.
5. מרקוס סמארט הוא מרכיב חשוב בקבוצה מנצחת. אבל הוא לא יכול להיות הכוכב שלה. הרוב מתים עליו, לי קצת מציק השילוב של כאילו בולדוג אבל גם פלופר. הרבה הוא מזכיר לי את ווסטברוק. רוצה הכי מכולם אבל לא תמיד מודע. החזיר אותם למשחק עם הגנה וחטיפות. אבל 22 זריקות זה בדיוק מה שהיריבה היתה רוצה לראות ממנו. בשני הנצחונות של בוסטון בסדרה הזאת הוא זרק 9.5 זריקות למשחק. ב-4 ההפסדים – מעל 16 למשחק.
והוא לא מבין את זה. וכמו ראס, ספק אם יבין.
6. ג'ימי באטלר מצד שני הבין. לתת לאחרים לפרוח, ולבוא רק ברבע האחרון זה נחמד אבל עד מקום מסויים. במשחק 5 כולו הוא זרק 11 זריקות. היום הוא זרק 11 רק במחצית הראשונה. בשנייה הוא זה שהוציא אותם מהבור עם מהלך אגריסבי והליכה לקו. את השאר עשו כבר הירו ורובינסון. בראיה קדימה לגמר, כדאי שמישהו ישב לו על האוזן שיבוא אגרסיבי לכל משחק מההתחלה.
7. אי אפשר לעשות פה 20 נק' כי בטח תתעייפו בדרך, אבל ראוי גם להזכיר שגוראן דראגיץ' ירד מהמגרש 8:40 לסוף, ב96:91 ולא חזר עד לסיום. לא פעם ראשונה שקואץ' ספו בוחר לסגור את המשחק בלעדיו.
8. ולצערי אי אפשר בלי מילה על גורדון היווארד, ה – man crash שלי. דיברו על חשיבות החזרה שלו, זה אכן נתן לסלטיקס בוסט במשחק 3, ואולי דברים היו נראים אחרת ללא הפציעה, אבל יש שחקנים שפציעה זה חלק מהיום יום שלהם. אפילו שהלילה פתח טוב עם 2 מ-2 לשלוש, בהמשך החטיא כמה זריקות מאד נוחות, לא ממש רצה לזרוק, ובשורה התחתונה, לא בשביל זה שילמו הסלטיקס את הכסף הגדול. באסה.
9. לא קשור אבל גם אולי מאד: מאיפה הגיע הקטע הזה ששחקן פצוע על הרצפה והקבוצה השנייה מנסה לנצל את זה כמה שיותר מהר בהתקפה של 5 על 4, כשרק פאול מציל את היריבה? הדבר היחיד שהכדורסל יכל ללמוד מכדורגל.
והנה מהלך של 3 נק', הפאול שלא נשרק וסל מיד בצד השני כשג'יילן בראון על הריצפה, ברגע קריטי בסדרה. בסוף נגמר 12 אז אף אחד לא זוכר.
10. ואי אפשר אחרי סדרה כזאת בלי איזו פנינה של ואן גאנדי: " Miami plays…the less athletic players in the back line…”
אז זה הפוליטקלי קורקט החדש כדי להגיד לבנבנים? 🙂
*
אז יש לנו לראשונה בהיסטוריה של הליגה גמר בו 2 הקבוצות לא היו עונה קודמת אפילו בפלייאוף. בפן האישי, מיאמי כייפית מאד, מלא שחקנים שהם אהבה בלב, אבל העדפתי את בוסטון.
ובמערב, מי שעוקב, לא צריך בכלל להגיד כמה קיוויתי לדנבר. מעניין אם מיאמי יצילחו לדגדג את הענק מל.א. לדעתי לא וזה ילך ל-5, מקס' 6. הלוואי ואתבדה.
*
מוזמנים לעקוב גם בדף הפייסבוק שלי ובטוויטר: @Shaymess91
*
