הזרקור הוא הפינה לחיזוק הקשר עם משחק הכדורסל וגיבוריו האמיתיים
קלע אימתני שלומד לעשות הגנה, סיפור קורע לב על עובד קבלן שהצליח כנגד כל הסיכויים הם שניים מסיפורי הלילה. אם רק מסתכלים מתחת לפנסים הנכונים.
שארלוט – ברוקלין 113 – 99
שארלוט לוהטים. אין מילה אחרת. עם ניצחון שביעי בעשרת המשחקים האחרונים והשני ברציפות, עם שישה שחקנים שקולעים בדאבל פיגרס, משחק קבוצתי מהיר ומהנה, שחקני קו קדמי חכמים (מעל 50% אסיסטים של גבוהים!) והרבה אנרגיה- נראה שהם מגיעים לפלייאוף בדיוק ב'זון'. אתמול הם סגרו את הסיפור סופית ברבע השלישי והשאירו לנו להתמקד בשני סיפורים אנושיים קורעי לב.
בצד המנצח, מי שזרח הלילה הוא טרוי דניאלס. אז למי שלא מכיר- קלעי גדול ושחקן הגנה קטן. אין דרך אחרת לתאר אותו. אחרי ששבר שיאים של קליעה במכללות, דניאלס חווה פתיחה קשה בליגה הטובה בעולם. כשסיים את חוק לימודיו לפני שתי עונות שיחק בעיקר בליגת הפיתוח (מקום ראשון במספר סלי 3 בעונה) וחמישה משחקים ביוסטון. שנה שעברה נדד בין יוסטון, מיניסוטה ובסוף נחת בשארלוט. והעונה משהו מתחיל להתייצב. בינתיים שיחק 40 משחקים, בהם קולע 5.3 נקודות ב- 10 דק' על הפארקט. אז למה לבזבז עליו שורות? כי מדובר בילד מיוחד, עם יד משוגעת (אתמול קלע 17 מתוכן 5 שלשות), אופי חזק והרבה מאוד פוטנציאל. אתמול, לראשונה מאז שהתחלתי לצפות בו, גם עשה עבודה הגנתית טובה למדי. אם ישפר את האספקטים הנוספים במשחק שלו, במיוחד בצד הפחות כיפי של המגרש- נשמע עליו עוד הרבה. הנה הסרטון מהמשחק הטוב ביותר בקריירה שלו
ניצחונו (הקטן) של עובד הקבלן
על ברוקלין נוטים כמעט שלא לכתוב. מה נשאר לומר על קבוצה שסיימה את העונה כבר מזמן, נותנת לכוכבים שלה לנוח ושחררה את אהוב ליבי ג'ו ג'ונסון? אז מסתבר שיש!
לסיפור המרגש הבא קוראים שון קילפטריק. שוטינג גארד בן 26, בוגר מכללת סינסינטי (עונות סבירות, לרוב כשחקן משלים) שניסה את מזלו ב- NBA. בדומה לדניאלס, גם קילפטריק ראה בעיקר את ליגת הפיתוח בעונתו הראשונה כמקצוען. רק שבניגוד לטרוי דניאלס, קילפטריק ראה את ליגת הפיתוח גם בעונתו השנייה. עד שבינואר 2015, פציעה של 4 שחקני מיניסוטה איפשרו לו לקבל חוזה ל- 10 ימים בקבוצה. (חוזה ל- 10 ימים = מנגנון נצלני בו משתמשות קבוצות עשירות כדי לחלוב שירותים של שחקני ליגת הפיתוח). בכורה סתמית של ריבאונד בודד ב- 10 דק' בניצחון על הניקס (אלא מה?) ו- 5.5 נקודות למשחק ב- 4 המשחקים ששותף בהם לא הרשימו את קברניטי הקבוצה שהחליטו שלא לחדש לו את החוזה. קילפטריק סיים את העונה כשהוא שוב נודד בין קבוצות בליגת הפיתוח.
גם העונה הנוכחית התחילה בצורה די דומה. ליגת קיץ עם מילווקי, ועונה סבירה בדלוור מליגת הפיתוח העבירו לו את הזמן. ואז הגיע ה- 12 בינואר 2016. זה התחיל עם חוזה ל- 10 ימים בדנבר, שחודש מיד אחר כך לחוזה נוסף ל- 10 ימים. יומיים אחרי "הבעת האמון" שקיבל קלע שיא קריירה של 11 נקודות מול אטלנטה. זה אמנם הספיק לדנבר ששחררו אותו, אבל מישהו בניו יורק קלט את המסר.
ב- 28 לפברואר חתם קילפטריק על חוזה ל-10 ימים בברוקלין. הוא כנראה הפיק את הלקחים הנכונים כי כבר במשחק הראשון קלע 19 נקודות מול לא אחרת מ… מיניסוטה! היכולת שלו הספיקה לחוזה נוסף (ניחשתם נכון… ל- 10 ימים) שבמהלכם קלע 19 נקודות מול מילווקי ו- 25 נקודות מול פילדלפיה. כך שבשעה טובה ומוצלחת, ב- 19 במרץ 2016, אחרי 9 משחקים בהם קלע 11.9 נקודות למשחק ב- 50% מהשדה, זכה קילפטריק בחוזה היציב הראשון שלו בליגה הטובה בעולם. שלושה ימים אח"כ, אגב, הוא קלע 25 נקודות מול שארלוט.
במונחים של קילפטריק כבר עבר נצח מאז שהפך לשחקן NBA מן המניין. הוא כבר הספיק לשחק 10 משחקים, בהם קולע מעל 15 נקודות למשחק, כאשר רק פעם סיים ללא דאבל פיגרס. לניקס הוא כבר נתן 17 נקודות בראש (אלא מה?).
אז נכון, אחוזי הקליעה לא מספיק יציבים (באחד המשחקים קלע 1 מ- 8 לשלוש, ובאחר 7 מ- 20 נסיונות מהשדה) וגם התרומה בשאר האספקטים של המשחק טעונים שיפור. אבל הי, אם תשאלו את הבחור, עד סוף העונה הוא כבר ישיג טריפל דאבל.
אורלנדו – מיאמי 112 – 109
לדרבי חוקים משלו. והלילה, לראשונה העונה, הקבוצה הפחות טובה של פלורידה ניצחה במשחק מצוין! שתי אהובות המדור ניפגשו בפעם השלישית העונה כשרק למיאמי יש מה להפסיד. מנגד, המנחסת הרשמית של מאבקי הפלייאוף (תשאלו את ממפיס, אינדיאנה ושיקגו) עשתה שוב את מה שהיא יודעת לעשות והרחיקה את מיאמי מבוסטון בעוד חצי משחק. 5 ניצחונות ב- 7 המשחקים האחרונים השיגו החניכים של סקיילס, והלילה זה היה מתוק במיוחד.
מצד אחד ווצ'ביץ האדיר, שרק הולך ומשביח (22.1 נקודות למשחק בחצי השני של העונה לעומת 17 בחלקה הראשון). מריו הזוניה הרוקי היעיל עם 9 נקודות, 4 ריבאונדים ו- 3 אסיסטים בדקות החשובות בהן אורלנדו חזרו למשחק. וכמובן, מצטיין הזרקור- דווין מארבל, שביתרון נקודה ועם בקושי 4 דק' מצטברות על המגרש, יירט מסירה של דנג לג'ו ג'ונסון והבטיח את הניצחון. חוזר על ההערכה שלי מלפני מספר שבועות- אורלנדו הולכים להיות פאקטור משמעותי מאוד בעונה הבאה.
מצד שני, למרות הסיכוי ההולך וגדל לקבל את בוסטון ללא יתרון ביתיות, מיאמי נותנים תחושה שמבחינתם יש הרבה סיבות לאופטימיות לקראת הפלייאוף. החיבור של ג'ונסון לחברים נראה טוב ובעיקר לא פוגע בדומיננטיות ההולכת וגדלה של ריצ'רדסון הנפלא. דראגיץ' וווייטסייד כבר מזמן טובים מדי מכדי לקבל אצלי שורות, וגם ווייד ממשיך את שירת הברבור. עם קצת יותר עזרה משחקנים כמו ג'ראלד גרין שאתמול קלע 11 (פלוס 6 ב- 15 הדקות שלו על המגרש) וממשיך את החודש המצוין שלו, נדמה לי שהאופטימיות שלהם לגמרי מוצדקת!
