אני רואה NBA כבר מעל שלושים שנה. אני די בטוח שסידרת הגמר הראשונה שאחריה עקבתי באדיקות היתה הסדרה בין הסלטיקס ללייקרס בקיץ 1984.
לא אכפת לי מה אחרים או המומחים אומרים, בעיניי זו היתה ונשארה הסידרה הגדולה מכולן.
גם אני מתקשה היום להאמין שבאותם ימים היינו צריכים לחכות יומיים כדי לקרוא בעיתון את תוצאות המשחקים, ומחכים שבוע כדי לראות משחק בשידור דחוי בטלוויזיה. איך הסתדרנו עם זה, אני לא ממש זוכר. אבל את המשחק השביעי בסדרה אני לא שוכח.
התדמית שהיתה לבוסטון באותם שנים ושקודמה באגרסיביות ע"י הליגה היתה של מועדון שמצליח בזכות עבודה קשה ומשחק קבוצתי, ואני נאיבי שכמותי, שעדיין האמנתי אז שבזכות זה מצליחים גם בחיים האמיתיים, התאהבתי בהם ונשארתי איתם עד היום. הלייקרס הוצגו אז כקבוצה עם כישרון עדיף שמתבססת על משחק מהיר ומרהיב, שואוטיים, הם קראו לזה. בהסתכלות לאחור לשתי הקבוצות הגדולות הללו היה גם את זה וגם את זה.
זה היה המפגש הראשון בגמר של בירד ומג'יק, וחוץ מזה היו גם פאריש וקארים, איינג' וסקוט ועוד מלא כוכבים על הפרקט באותה סידרה, אבל מי שניצח לבוסטון את המשחק השביעי היה בחור גמלוני בעל סגנון מוזר בשם סדריק מקסוול.
https://www.youtube.com/watch?v=_ybj28fLp00
מקסוול נבחר על ידי בוסטון בדראפט של 1977 במקום השנים עשר. אחרי עונה ראשונה בינונית הוא הוביל את הליגה שנתיים ברציפות באחוזי קליעה, כשבעונה השלישית הוא קולע 17 נק' למשחק ב 60% מהשדה, כשחקן חמישייה קבוע.
איך שחקן בגובה 2.02 בלבד מצליח להגיע למספרים כאלה?
מקסוול חי בעיקר באיזור הצבע, שם הוא ידע להתמקם מצויין ולנצל את הזריזות היחסית שלו מול הסנטרים הגבוהים והאיטיים יותר. היתה לו תנועה מצויינת וקשת זריקה גבוהה יחסית, והוא ידע לנצל היטב את העובדה שלארי בירד היה קולע מבחוץ ומושך איתו לפחות גבוה אחד מחוץ לרחבה. בנוסף הוא היה מגיע לפחות לשש זריקות עונשין במשחק משם הוא קלע ב 78%.
לשיאו הוא הגיע בסידרת הגמר של 1981 שבסיומה זכתה בוסטון בתואר (2-4 על יוסטון עם מוזס מאלון) והוא זכה בתואר ה MVP.
סידרת הגמר של 1984 היתה דרמטית ואמוציונלית מאין כמוה, כששחקני שתי הקבוצות מקניטים זה את זה ואת הקהל באופן קבוע. הלייקרס ניצחו את שלושת המשחקים שהתקיימו בימי א' ובוסטון את השאר, כולל שניים בהארכה. המשחק החמישי שוחק בבוסטון בטמפרטורה של 36 מעלות מאחר והמיזוג באולם לא עבד (עד היום לא ברור אם בכוונה או לא) וקארים עבדול ג'אבאר נזקק לבלון חמצן עקב החום והמאמץ.
במשחק השביעי המיזוג כבר עבד, אבל הטמפרטורה באולם בבוסטון הגיעה ל 33 מעלות. מקסוול שלא בלט במהלך הסידרה היה במשחק הזה בשיאו. הוא שיחק 43 דקות והיה מעורב ברוב המהלכים החשובים. הוא קלע 24 נק', קטף 8 ריבאונדים ומסר 8 אסיסטים (לעומת ממוצע קריירה של 3 אסיסטים למשחק). הלייקרס שהתמקדו בשחקנים האחרים פשוט לא מצאו פיתרון למקסוול, שהכינוי שלו היה "CORNBREAD" – לחם תירס (קיבל אותו מחבר בגלל דימיון לדמות בסרט זניח באותו שם. את הדמות גילם ג'מאל ווילקס, שהיה אחד מכוכבי הלייקרס באותן שנים ושותף מעט בסידרת הגמר של 1984).
לאחר עונת 1985 מקסוול הועבר לקליפרס בעיסקה שהביאה לבוסטון את ביל וולטון, שהיה מרכיב דומיננטי באליפות של 1986. מקסוול פרש מכדורסל בסוף עונת 1988, וזכה לראות את הגופיה שלו, 31, מוצגת על גג האולם בבוסטון ב 2003. היום הוא משמש פרשן רדיו במשחקי הקבוצה.
הביטלס חזו כבר ב 1970 את מה שתרגיש הקבוצה מהוליווד בסוף המשחק השביעי:
"bang! bang! maxwell's silver hammer, came down upon her head".
