בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-22 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: סן אנטוניו ספרס

לדף הקבוצה

נשארו: למרכוס אולדריג', דמאר דרוזן, רודי גיי, פאטי מילס, דז'ונטה מארי, דרק ווייט, לוני ווקר, קלדון ג'ונסון, טריי ליילס, לוקה שמאניץ', טיילר זלר, יאקוב פלטל ודרו יובנקס (הוחתמו מחדש), קווינדרי וות'רספון (חוזה דו-כיווני)

עזבו: ברין פורבס (מילווקי), מרקו בלינלי (איטליה), צ'ימזי מטו (סקרמנטו)

הגיעו: קיטה בייטס דיופ (חוזה דו-כיווני), דווין ואסל וטרה ג'ונס (דראפט)

מתנדנדים: קאם ג'ונסון (חופשי, חוזה לא מובטח למחנה אימונים)

חמישייה: אולדריג', ליילס, דרוזן, דז'ונטה מארי, לוני ווקר (עד שדרק ווייט יחלים)

ספסל: יאקוב פלטל, רודי גיי, פאטי מילס, קלדון ג'ונסון, דווין ואסל, לוקה שמאניץ', דרו יובנקס, קווינדרי וות'רספון,  טיילר זלר

המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:

אז מה היה לנו שם?

סן אנטוניו ספרס הגיעה לעונת 2019-20 כשהיא חדורת מטרה להשתפר, לאחר אחת מהעונות הגרועות שידעה הקבוצה, אבל למציאות היו תוכניות אחרונות והיא הציגה את היכולת הגרועה ביותר מאז עונתו הראשונה של פופוביץ' על הקווים.

מאזן שלילי, דבר שהקבוצה כמעט לא ראתה ב-22 העונות האחרונות, ליווה אותה כמעט מתחילת העונה ועד לסיומה, ובמשך יותר מדי משחקים ההגנה שלה הזכירה גבינה שוויצרית. ללמרכוס אולדריג' קשישא לקח יותר מדי משחקים להיכנס לקצב ודמאר דרוזן, למרות יכולת טובה במונחיו, פשוט לא הצליח לסחוב את הקבוצה על כתפיו. שחקני רוטציה נוספים, כמו ברין פורבס ומרקו בלינלי, אכזבו מאוד, והאוהדים זכו להכיר רגש שלא הכירו יותר מדי – מרמור.

אף על פי כן, ולמרות שהקבוצה חזרה מפגרת הקורונה בלי שלושה שחקני חמישייה פצועים (אולדריג', ליילס ופורבס), היא נאבקה על הכרטיס לפלייאוף כמעט עד השנייה האחרונה. השחקנים הצעירים נטלו את המושכות, הציגו יכולת מרעננת יחסית בבועה והיו במרחק ניצחון אחד מהעפלה. זה לא הספיק, ובפעם השנייה בלבד בקריירה של פופוביץ', הוא ושחקניו צפו בפלייאוף מהבית במקום מהפרקט. בכך גם נקטע הרצף הארוך ביותר בתולדות הליגה של העפלות לפלייאוף, והקבוצה יצאה רשמית לדרך חדשה.

https://twitter.com/overtime/status/1294038460567900160

קיץ חם

קשה לקרוא לקיץ של הספרס חם במיוחד. אלא אם להחתים על הארכת חוזה את יאקוב פלטל האוסטרי ואת דרו יובנקס מהג'י-ליג נחשב לחדשה מרעישה. אבל לפעמים, כשמסביב יהום הסער, , לא תמיד יש ברירה ולפעמים עדיף לעמוד במקום עד שתחלוף הסופה ולא לעשות יותר מדי.

בגלל היעדר מקום מתחת לתקרת השכר ומחסור בנכסים מספיק מעניינים שקבוצות אחרות ירצו, לספרס לא היו הרבה אפשרויות חיזוק אמיתיות שהיו הופכות אותה למועמדת לאליפות בטווח הארוך. זה לא אומר שבמועדון לא ניסו להתחזק, אלא רק שלא הצליחו למצוא אפשרויות טובות מספיק לשיטתם. כמובן שהיה אפשר להחתים עוד שחקן רוטציה סוג ב' שהיה עוזר לספרס להילחם על הפלייאוף, כמו שעשו קבוצות אחרות, אבל לספרס כבר יש שחקנים כאלה, זה היה בא על חשבון ההתפתחות של הצעירים וזה לא היה לוקח את הקבוצה לשום מקום שאליו היא לא הגיעה קודם. לא העונה, ובטח לא בעונות הבאות. אז מה עושים? עומדים במקום, כאמור, ומנסים להשתפר בדברים הקטנים.

כמעט כל הסגל של הספרס מהעונה שעברה נשאר, ומהמהלכים המעטים שכן נעשו נדמה שהקבוצה החליטה להטיל את מלוא יהבה על שיפור ההגנה. אחרי הכל, ההתקפה הייתה עוד יחסית בסדר, בטח מבחינת יעילות – מקום רביעי באחוזי שדה, חמישי באחוזים משלוש, ראשון ביחס אסיסטים לאיבודי כדור (וגם הכי פחות איבודים למשחק) ומקום 10 בדירוג התקפי כולל. ברור שיש מקום לשיפור, אבל ההגנה היא זו שהייתה גרועה במיוחד, הגרועה ביותר בעידן פופוביץ'. כך שהשניים שאכזבו הכי הרבה בצד הזה של המגרש (פורבס ובלינלי) הועזבו, ובדראפט, שבו הקבוצה בחרה בלוטרי לראשונה מאז הבחירה בדאנקן, הוחלט ללכת על שחקן שנחשב בעיני רבים לשחקן ההגנה הטוב במחזור – דווין ואסל.

מהלך מעניין נוסף שקרה היה זה שדווקא לא יצא לפועל בסופו של דבר, עד כמה שזה נשמע מוזר. בניגוד לעונות קודמות, הפעם עם פתיחת חלון הטריידים הקבוצה כיכבה בלא מעט שמועות, כשהשניים הבולטים שהוזכרו היו הכוכבים הוותיקים אולדריג' ודרוזן. נכון לרגע כתיבת שורות אלה לא נמצא להם בית חם אחר, אבל עצם העובדה שהם הוזכרו כמה וכמה פעמים על ידי כתבים עם מקורות פנימיים מעידה על הנכונות של המועדון לשנות כיוון ולא להסתמך עליהם יותר. לא מן הנמנע שהשניים לא יסיימו את העונה במדי הקבוצה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

עכשיו המושכות עוברות לידיהם של הצעירים. אחרי שב-2018 נבחר לחמישיית ההגנה ואז נפצע לשנה, דז'ונטה מוריי, הרכז/מוביל הכדור בעל זריזות הידיים, קיבל בשנה שעברה הארכת חוזה אבל סבל מחוסר יציבות בהתקפה ואכזב יחסית. סביר שחלק מזה קשור גם להחלמה מהפציעה, שבאופן טבעי לוקחת זמן. העונה עיקר הזרקור יופנה אליו והוא יצטרך להראות שהוא עומד בציפיות ממנו, וחשוב מזה – שווה את החוזה שקיבל ויכול להיות הכוכב הבא של המועדון.

דרק ווייט, הגארד שנכנס לנעליו של מארי עם פציעתו, הוכיח גם בעונה שעברה שהוא נכס חשוב ויעיל, וייתכן אף הצעיר העדיף מבין שניהם בהגנה. עם כמעט חסימה למשחק הוא הוביל את הליגה לגארדים בחסימות, ולצד יכולת הגנתית מעולה (שלישי בסחיטת עבירות תוקף) ניחן גם בראיית משחק מהסוג שקשה ללמד וביד טובה יחסית לשלוש (38% ב-7 זריקות למשחק בבועה). הבעיה היא שהוא אמנם צעיר מבחינת הוותק בליגה, אבל ביולי הבא יחגוג 27 קיצים, וחלון ההזדמנויות שלו להפוך למשהו מעבר לשחקן רוטציה, אם בכלל, הולך ונסגר.

שני צעירים נוספים שיקבלו דקות משמעותיות יותר הם לוני ווקר, שהראה ניצוצות של אתלטיות וגרר את ג'יימס הארדן לדו-קרב פרטי בדצמבר, אבל היה לא יציב לאורך העונה, וקלדון ג'ונסון, שהיה לאחד מהקלעים המובילים של הקבוצה בבועה בעונתו הראשונה בליגה ונראה כמו חיה רעה בהגנה. אף אחד משניהם לא נראה כרגע כמו כוכב-העל הבא של סן אנטוניו, אבל ללא ספק יוכל להיות חלק מתשתית ראויה שתיבנה סביב כוכב כזה, אם וכאשר יגיע.

https://twitter.com/NBATV/status/1334527819284680708

המשותף לארבעתם הוא שהם עם אייקיו כדורסל גבוה, עם מוטת ידיים ארוכה יחסית ויכולים לשמור על כל אחת משלוש העמדות בקו האחורי. ההבדל הוא שכל אחד משחק כדורסל התקפי קצת אחר. מוריי יותר שחקן יוצר שמתבסס על חדירות וזריזות, דרק ווייט הוא יותר סבלני שמחפש את המסירה, קלדון ג'ונסון הוא קצת מכל דבר ולוני ווקר מתבסס על האתלטיות שלו בשביל להגיע לטבעת, אבל צריך לשפר את הסיומת ואת הקליעה משלוש.

בבועה ראינו ניסיון לשחק בהרכבים שונים עם שלושה מתוך הארבעה זה לצד זה, והקבוצה ניצחה חמישה מתוך שבעה משחקים (השמיני והאחרון היה לפרוטוקול בלבד ולכן קשה לגזור ממנו מסקנות). ואם לשפוט לפי דברים שאמר פופוביץ' בראיונות לקראת העונה, זה גם מה שנראה בהמשך, בתוספת דווין ואסל הרוקי, שהוא עוד מאותו דבר ואולי אף טוב יותר מחלקם.

https://twitter.com/AssassinateHate/status/1331500696672342017

ויש גם את יאקוב פלטל בן ה-25, שהגיע לספרס כחלק מהטרייד על קוואי לנארד ודני גרין עם טורונטו וקיבל הקיץ חוזה חדש לשלוש שנים. החוזה הזה הוא בגדר הבעת אמון בו כסנטר העתיד של המועדון, למרות שבעונה שעברה, שהייתה כבר עונתו השנייה בקבוצה, הוא שיחק מעט מאוד – פחות מ-18 דקות למשחק. למרות הדקות המעטות, רק שבעה שחקנים בכל הליגה חסמו יותר ממנו במצטבר, כולל גבוהים ששיחקו הרבה יותר דקות ממנו כמו באם אדאביו, יאניס, מונטרז הארל ואפילו למרכוס אולדריג'. גם בהגנה על הטבעת הוא הצטיין ביחס לליגה, ובעיקר עשה טוב מאוד את כל הדברים הקטנים שצריך ממנו בתפקידו, כמו חסימות לריבאונד ולפיק-אנד-רול, כך שיש על מה לבנות.

הבעיה הייתה שבבועה, שבה מספר הדקות שלו גדל בעקבות הפציעה של אולדריג', עלה תמרור אזהרה מדאיג לגבי יכולתו לשחק דקות ארוכות כשהוא נקלע לבעיית עבירות: מתוך שמונת המשחקים, פעמיים הוא הורחק אחרי שש עבירות ועוד פעמיים סופסל למשך זמן רב כדי שזה לא יקרה.

בראיון איתו לאחר החתימה על החוזה החדש פטר זאת יאקוב בקשיי הסתגלות לתפקיד המוגדל, שעליהם יעבוד העונה אם וכאשר יקבל יותר דקות, כחלק מהניסיון להבין איפה נכון יותר שיעמוד על המגרש כדי להיות יותר אגרסיבי. אלה מילים שמאמן כמו פופוביץ' מאוד אוהב לשמוע. אז האם השנה הוא סוף כל סוף יזכה לדקות משמעותיות?

לא בהכרח, במיוחד לא כל עוד אולדריג' כאן. בכל זאת מדובר בשחקן יותר מנוסה ופופוביץ' הודיע מפורשות שהוא לא עומד לוותר על הפלייאוף בכזו קלות. פופ אמנם שיבח את פלטל לקראת העונה, ואמר שהוא צריך את להגדיל את תפקידו ו"לשנות את המנטליות במידה מסוימת… להיות איום.. לעזור לנו בכך שיצטרכו לשמור עליו", אבל גם שיבח את יכולתו של אולדריג' להסתגל לסגנון משחק חדש בעונה שעברה, כשהפך להיות אחד מקלעי השלשות המובילים של הקבוצה. כבר בדצמבר, חודשיים בלבד לתוך העונה, אולדריג' זרק יותר שלשות ממה שזרק בכל העונה הקודמת, "והשנה יעשה צעד עוד יותר גדול", אמר פופ. רק ימים יגידו ויהיה מעניין לראות איך השניים משתלבים יחד.

כך או כך, הנתונים לא משקרים – עם ממוצע גילים של כ-25, זה הולך להיות הסגל הצעיר ביותר שפופוביץ' אימן בקריירה, והצעיר בתולדות המועדון. ריבוי הפוטנציאל טומן בחובו גם חוסר ניסיון והמון סימני שאלה שהתשובה אליהם תתברר רק בסוף העונה, וזה אך טבעי שחלק מהצעירים יאכזבו בשלבים שונים לאורך הדרך כשיסתגלו לבמה הגדולה.

בנוסף, למעט פאטי מילס הוותיק ודרק ווייט, ואולי גם קצת לוני ווקר ודווין ואסל, הקו האחורי של הספרס לוקה בחסר בתחום שאליו הליגה הולכת כבר שנים – קליעה משלוש – דבר שעלול להיות בעוכריהם אל מול הג'יימס הארדנים והסטף קרים של הליגה. אבל למי שאוהב לראות תהליכי התפתחות של צעירים, הולך להיות מסקרן לראות את הספרס השנה, ולו רק כדי להבין לאן מועדות פני המועדון בשנים הקרובות.

לא יקרה שום אסון אם הקבוצה שוב לא תגיע לפלייאוף ותסיים את העונה בלוטרי, הפעם בתקווה עם בחירה קצת יותר גבוהה שאולי תנחית כוכב עתידי. בינתיים הצעירים ימשיכו להשתפשף ולצבור ניסיון, אחד מהם אולי יעשה עוד קפיצה, ולקראת סגירת חלון הטריידים הספרס אולי ימצאו קונטנדרית שתרצה להתחזק באולדריג' או בדרוזן תמורת איזו בחירת דראפט או נכס צעיר. זה יצטרך להיות כנראה הרבה פחות ממחיר השוק שלהם, אבל עדיף על כלום.

גם אם הם לא יעברו לקבוצה אחרת השנה, השניים מסיימים חוזה בסוף העונה ויפנו לספרס כ-50 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר. יחד עם עוד כ-30 מיליון או יותר שיתפנו משחקנים אחרים, כמו רודי גיי ופאטי מילס, היא תוכל להיות פקטור רציני יותר בשוק החופשי, שיכלול שמות גדולים יותר מאשר השנה – ובראשם היהלום הגדול שכולן יחזרו אחריו, יאניס. ואז, בתקווה, סן אנטוניו תחזור למחוז המוכר לה היטב – צמרת המערב.

תחזית

באיחור ניכר, ואחרי שבאמת כבר לא הייתה לפופוביץ' ברירה, הקבוצה תיכנס העונה לתהליך של בנייה מחדש, רק שהיא תעשה זאת בדרכה הייחודית. במקום מכירת חיסול של שחקנים, בקבוצה ימשיכו לנסות להעביר חלקים בודדים אבל לא בכל מחיר. ובמקום להפסיד עד הסוף בכוונה, הם ינסו להיות תחרותיים ולהיאבק על הפלייאוף כנגד כל הסיכויים. זה יהיה בעוכריהם, כי בסופו של דבר הספרס כנראה יסיימו רק עם 35-40% הצלחה, אבל שוב יהיו לפחות 7 או 8 קבוצות גרועות מהם בליגה.

בהגנה כמעט בוודאות יהיה שיפור דרך חיסור, לאור עזיבת פורבס ובלינלי, אבל לא בטוח שכזה משמעותי והקבוצה תיקח צעד אחורה בהתקפה בדיוק מאותה סיבה – בהיעדרם לקבוצה אין כמעט קלעי שלוש טהורים. בנוסף, דרק ווייט, לוני ווקר וקלדון ג'ונסון פצועים כרגע. לפחות חלקם לא צפויים לפתוח את העונה ולא ברור מתי הם יחזרו או עד כמה זה יפגע במאזן הסופי, לאור לו"ז המשחקים המקוצר והדחוס.

אבל אם אתם צריכים להצמיד לי אקדח לרקה, הייתי מהמר שדרק ווייט ייבחר לחמישיית ההגנה השנייה, כמו שמגיע לו כבר שתי עונות, שלוני ווקר או קלדון ג'ונסון ייתנו עונת פריצה ושלקראת סוף חלון ההעברות אחד משני הכוכבים הוותיקים, ואולי גם אחד מהצעירים שיאכזב, יועברו תמורת צעיר מבטיח נוסף. ובסוף, כשאחרון האורות באולם הביתי יכבה, הספרס יבחרו בלוטרי בפעם השנייה בלבד מאז 1997, ואם אלת המזל תחייך לפופוביץ' שוב, הוא יזכה לבחור את הכוכב שיצעיד את המועדון לעשור נוסף של הצלחה.