יום משחקי חג המולד ב-NBA סיפק לנו לא מעט רגעים מותחים, עם מירב השחקנים הטובים בליגה. בהחלט יום חופש שהאמריקאים יכולים וצריכים לנצל, ואילו לנו הייתה ההזדמנות לפנות את שעות הערב כדי להרגיש אווירת פלייאוף חמה בימים הגשומים של סוף השנה האזרחית.

ללא ספק, המשחק הגדול והמדובר ביותר השבוע היה בין הקאבלירס לווריורס, שנפגשו לראשונה מאז משחק 7 וסיפקו לנו שיעור על יריבות מהי. לכן, רבים שכחו שמינסוטה התארחה באוקלהומה סיטי, למפגש מסקרן בין קבוצה שנבנית כבר כמה שנים, בוחרת את השחקנים הצעירים, המוכשרים והאתלטים ביותר, ושכולנו רק מחכים שתפרוץ, לבין קבוצה של איש אחד.

 

ישחקו הילדים לפניו

כבר כמה שנים שהטימברוולבס נהנים מבחירות גבוהות בדראפט, ולרוב הם בחרו בשחקן שלא בילה יותר מעונה אחת בקולג'. שחקנים כמו אנדרו וויגינס, זאק לאבין, וקארל אנתוני טאונס נראו כבשלים כבר בגיל 18 בשביל לקום ב-5 בבוקר ולצעוד ברחבי הקמפוס בדרך לעוד אימון הגנה מפרך. מנגד, המועדון מינה מאמן קשוח בדמות ת'ום ת'יבודו, וכך העביר מעין מסר לילדי מינסוטה שאמנם על התואר האקדמאי הם "וויתרו", אך שיעורים בהגנה הם ימשיכו לקבל.

ת'יבודו הוא גם נשיא הקבוצה לענייני כדורסל ומקבל ההחלטות הראשי, ככה שהשליטה שלו במועדון היא מוחלטת. ההגנה שלו היא יסודית אך לא ידועה בעודף תחכום. הערך המוסף שלה הוא שהיא אינטנסיבית ולא מרפה לרגע: הלחץ על הכדור מקו חצי המגרש יורגש גם אם מוביל הכדור זה השחקן הטוב בליגה בימים אלו. בשלב שבו הקבוצה עדיין בתהליך של בנייה ובשלב יחסית מוקדם של העונה, הדגש העיקרי בהגנה כזו הוא לגרום לשחקניו להיות דינאמיים, להישאר מרוכזים בחלק ההגנתי, ולגרום להתקפת היריב לעבוד יותר קשה בשביל לייצר נקודות (התקפת אוקלהומה סיטי ידועה כקצרה וללא הנעת כדור).

להבדיל מהשיטה ההגנתית הבסיסית שמציג ת'יבודו ומההתקפה הפשוטה של אוקלהומה סיטי (אליה נגיע תכף), ההתקפה של מינסוטה נראית שבלונית וארוכה, והיא כוללת הרבה מסירות וחסימות הפוכות לפני האיום הראשוני לסל. האופציה הראשונה בהתקפה מיועדת לוויגינס (עם כל הכבוד לטאונס, הכדורסל של היום הוא משחק של גארדים) ויש כמה תרגילים שמשוחקים במיוחד בשבילו. ספציפית במשחק מול אוקלהומה סיטי זה היה פיק אנד רול בין וויגינס לרוביו, כדי שוויגינס יקבל את ווסטברוק אחרי חילוף הגנתי. ההיגיון מאחורי זה היה שבמשחק פוסט אפ לוויגינס יש יתרון גובה משמעותי שיגרום לראסל להתעייף ולבצע עבירות בצד ההגנתי. אופציה התקפית שנייה הייתה שטאונס יקבל את הכדור מחוץ לצבע ועם הפנים לסל מול אדאמס (או קאנטר) כדי לבטא את יתרונותיו. עם זאת, באופציה הזו גם באו לידי ביטוי חסרונותיו בצבע – במשחק הזה הוא הוריד רק 8 כדורים חוזרים, לעומת ממוצע עונתי של 11.

בגדול, משחק ההתקפה של החבורה ממיניאפוליס משתף בעיקר שלושה שחקנים: גבוה אחד (אנתוני טאונס) ושניים מתוך הגארדים שקולעים (וויגינס, לאבין, מוחמד), כך שהעמדה שפחות באה לידי ביטוי בהתקפה העומדת היא הרכז. כתוצאה מכך יש ירידה משמעותית בהשפעה של רוביו על המשחק, מכיוון שהוא נוגע פחות בכדור בממוצע להתקפה. זה בא לידי ביטוי באופן טבעי גם במספרים, כשהעונה הוא ירד לממוצע של 7 נק' למשחק, לעומת 10 בעונה שעברה. בנוסף, כריס דאן שהגיע בקול תרועה, ושלט בסקרים כמי שייבחר לרוקי העונה, וטיוס ג'ונס, שנבחר ל-MVP של ליגת הקיץ האחרונה ול-MVP של פיינל פור המכללות לפני שנתיים (איזה שחקן אנחנו מפספסים!) נראים חסרי ביטחון עם מעט דקות משחק. זוהי נקודה למחשבה לת'יבודו אם הוא רוצה לקפוץ למדרגה גבוהה יותר בליגה.

הקבוצה זה אני

ישנם המון דיבורים וספקולציות על הדרך שבה ווסטברוק מגיע למספרים כאלה באופן עקבי, ועל כך שהקבוצה רואה את ההצלחה של מספר 0 שלה כהצלחתה שלה. הכדורסל הפשוט שהביא בילי דונובן כל הדרך מגיינסוויל, פלורידה הוא בטח לא להמחשה בלבד. ההסבה שלו ממאמן קולג'ים, תפקיד שבו הוא הכל יכול, למאמן NBA דרשה ממנו להתאים את עצמו לשחקנים ככלל ולראסל בפרט. המערך שלו על המגרש הוא ארבעה שחקנים שעומדים מחוץ לקשת, וסטיבן אדאמס אחד בצבע. ניתן לראות כי דונובן נחוש ועיקש להעמיד את שחקניו בעמדות שלהם הן במשחק העומד והן במשחק הריצה של אוקלהומה סיטי.

התקפה כזו מתאימה לווסטברוק כמו כפפה ליד, כאשר היא מאוד מרווחת והצבע פרוץ לחלוטין במונחים שלו. אין יותר מדי תרגילים בהתקפה העומדת של הרעמים, ולכן גם אין יותר מדי מסירות (בין שתיים לשלוש מסירות לכל היותר). זהו משחק שבעיקרו משתף שני שחקנים. פיק אנד רול גבוה מהאמצע בין הגבוה החוסם (אדאמס ברוב המקרים) לווסטברוק הוא הסימן לתחילת ההתקפה שמסתיימת באחת מהאופציות הבאות: (1) ווסטברוק מייצר לעצמו מצב קליעה נוח מהצבע (שם הוא קולע 50% מסלי השדה שלו); (2) מסירה לגבוה שמתגלגל פנימה; (3) מסירה לגארד שחותך או משלים מקום לשלשה. ניתן לראות את שלוש האופציות בקטע הבא:

בנוסף, לא פעם אנחנו רואים את ווסטברוק משחק אחד על אחד בפוסט, מהסיבה הפשוטה שהוא חזק וקופץ גבוה יותר מהרכזים ששומרים עליו. לחילופין, כשווסטברוק מגיע לעמדה נוחה ועמוקה בתוך קשת השלוש, אדאמס לעיתים מגיע כדי לחסום. זהו פיק אנד רול שקשה מאוד לשמור עליו בעיקר בגלל שווסטברוק מרבה לאיים מטווח שכזה (31% מכלל הזריקות שלו). כתגובה לכך מינסוטה ניסתה להפתיע, במיוחד בדקות הראשונות למשחק, ושלחה שומר שני. לרוע מזלה, ראסל ידע להגיב לסיטואציה מהר וניצל את היתרון המספרי כשמצא את אחד מחבריו לחמישייה חותך לצבע.

משחק כזה רק נותן לנו סיבות לאופטימיות. קודם כל ולפני הכל – יש משחקים אדירים בליגה הזו חוץ מה"סופר קלאסיקו" של השנתיים האחרונות, עם אינטנסיביות שמתקרבת לפלייאוף למרות שרק דצמבר, הגנה שבאה מוכנה ובקיאה ביריבה, וקהל שמעורב ומחובר למי שידע להישאר נאמן אליו. ולנו? רק נותר לקוות שהעתיד בדמות צעירי מינסוטה יהפוך להווה מהר ככל האפשר, ושווסטברוק יקטוף עוד שלושה ריבאונדים…