עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?
הקבוצה היום: ברוקלין נטס
נשארו: קאם תומאס, דיירון שארפ, ניק קלקסטון, דרו טימה, טייריס מרטין, קיאון ג'ונסון, ג'יילן ווילסון, דאריק וייטהד, נואה קלאוני, טייסון אטיין (חוזה דו כיווני), זאייר וויליאמס
עזבו: קאם ג'ונסון (טרייד לדנבר), דיאנג'לו ראסל (חופשי לדאלאס), טרנטון ווטרפורד (חופשי, פילדלפיה)
הגיעו: מייקל פורטר ג'וניור (טרייד מדנבר), הייווד הייסמית' (טרייד ממיאמי), טרנס מאן (טרייד מאטלנטה), איגור דמין, נולאן טראורה, דרייק פאוול, בן שרף ודני וולף (דראפט)
מתנדנדים:
חמישייה: ניק קלקסטון, מייקל פורטר ג'וניור וקאם תומאס הם ככל הנראה השמות הודאיים. נואה קלאוני מסתמן בתור המועמד המוביל לפתוח בעמדה 4, וככל הנראה איגור דמין יפתח את העונה בתור הרכז הראשון של הקבוצה
ספסל: נולאן טראורה, בן שרף, טרנס מאן, קיאון ג'ונסון, זאייר וויליאמס, ג'יילן ווילסון, דני וולף דיירון שארפ
המהלכים הגדולים של עונת 2024/25:
אז מה היה לנו שם?
באיחור של שנה ברוקלין פתחו בבנייה מחדש פוסט עידן דוראנט\קיירי\הארדן. לפני העונה הם שלחו את מיקאל ברידג'ס לניו יורק עבור כל נכסי הדראפט של הניקס בעשור הקרוב (או עד שדולאן יוציא אלבום זהב, מה שיקרה קודם) ומינו את ג'ורדי פרננדז למאמן הראשי. פרננדז הגיע אחרי שמונה שנים כעוזר בדנבר וסקרמנטו, והיה ברור שהנטס הולכים להפסיד המון. איך אמר שם טוב האבי? זה לא היה כמו שאתה מצפה שזה יהיה.
אחרי 20 משחקים הנטס חזרו ממסע חוץ במערב עם שלושה נצחונות רצופים על סקרמנטו, גולדן סטייט ופיניקס והמאזן שלהם הראה 9 נצחונות ו-11 הפסדים, כולל שני הפסדים שהלכו להארכה מול דנבר ובוסטון. משם, דווקא, הדברים הלכו כמצופה. זה קרה לא מעט "בזכות" הפציעה של קאם תומאס, הגארד בן ה-23, שהתחיל את העונה בתור הסקורר המוביל של הקבוצה עם 24.7 נקודות למשחק באחוזים לא רעים. ההנהלה דאגה לחזק את הכיוון כששלחה כל שחקן שהיה בו עניין לקבוצה אחרת – דניס שרודר יצא למסע חובק ליגה, דוריאן פיני סמית' עבר ללייקרס ואפילו בן סימונס קיבל ביי אאוט והלך לקליפרס. הנטס סיימו את העונה עם 26 נצחונות אבל ראו את דאלאס וסן אנטוניו מוקפצות בדראפט וסיימו עם הבחירה השמינית בתור הבחירה הגבוהה שלהם.
קיץ חם
@sagirefael.nba.il הקיץ של ברוקלין נטס אחרי שבחרו 2 ישראלים בדראפט, איך נראה הסגל של ברוקלין. איך לדעתכם תראה עונת הרוקי של בן שרף ודני וולף? #NBA #פוריו #כדורסל #דניאבדיה #לוקה #לברון #orangeballil #ברוקליןנטס #בןשרף #דניוולף
"הבחירה הגבוהה" כי הנטס אימצו את המודל שהפך את אוקלהומה סיטי למפלצת ואגרו בחירות דראפט. בניגוד לת'אנדר, הנטס גם שמרו את הבחירות האלו. אם הכל ילך כמתוכנן, הנטס יהפכו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שבמדיה משחקים במקביל חמישה רוקיז שנבחרו בסיבוב הראשון. אל איגור דמין, הבחירה של הנטס במקום השמיני, הצטרפו נולאן טראורה (הבחירה ה-19, מדטרויט דרך ניו יורק), דרייק פאוול (הבחירה ה-22, שהנטס קיבלו כ"דמי תיווך" בעסקה ששלחה את קריסטאפס פורזינגיס לאטלנטה), בן שרף (הבחירה ה-26, מהניקס) ודני וולף (הבחירה ה-27, מיוסטון, שריד עקיף לעסקאת קווין דוראנט). שני השמות האחרונים אמורים להפוך את הקבוצה הצנועה מברוקלין לאחת האהודות בישראל.
עם כל הכבוד לשחקני השנה הראשונה, וספיציפת לנציגים שלנו, המהלכים המשמעותיים ביותר הקיץ היו קשורים לשני השחקנים שאמורים להיות הסקוררים העיקריים שלהם העונה: מייקל פורטר ג'וניור וקאם תומאס.
פורטר ג'וניור הצטרף בטרייד מדנבר, אחרי שש שנים בתור הכינור השלישי בתזמורת של ניקולה יוקיץ' בדנבר. למקרה שפספסתם – או שהתחלתם להתעניין בקבוצה בזכות הישראלים – MPJ הוא סקורר חסר מצפון, שלפחות ליד ניקולה יוקיץ' היה גם אחד הקלעים היעילים בליגה (61.2% טרו שוטינג, כ-3% מעל ממוצע הליגה) הנטס מהמרים על זה שפורטר ג'וניור, בן ה-27, יכול להתפתח להיות אולסטאר בליגה, ולהציג יכולות מעבר להיותו קלעי קאץ' אנד שוט, לאו דווקא במדי הקבוצה, אגב. מאז הטרייד, הוכיח את עצמו פורטר ג'וניור בתור אחד שיורה בלי חשבון גם מהפה. את הקיץ העביר MPJ בלפזר התבטאויות שנויות במחלוקת בנושאים מגוונים החל ממערכת החינוך הציבורית (אני לא אתן לילדים שלי ללכת לבית ספר ציבורי שלא יחזרו ויגידו שהם מזדהים בתור חתול) דרך מערכות היחסים שלו עם נשים ועד לסגמנט "אני לא מצדיק אבל אני יכול להבין" על הטיית הימורי ספורט. טיעון בעייתי מצד שחקן בליגה, בעייתי עוד יותר כשזה מגיע מפורטר ג'וניור שאחיו, ג'ונטיי, הורחק מהליגה לכל החיים אחרי שהיה מעורב בפרשיית הימורים על משחקים בהם השתתף. המצב הגיע עד למצב שריצ'ארד ג'פרסון, פעם שחקן נטס והיום אחד הפרשנים הכי צבעוניים בליגה, פרסם בחשבון הטוויטר שלו שלפתוח לMPJ מיקרופון שקול ללתת לקנייה ווסט לדבר. הנטס, מצידם, היו שקטים בכל הנוגע לדבריו של פורטר ג'וניור, אבל יהיה מעניין לראות את הסבלנות של ההנהלה, שעדיין זוכרת את כאבי הכוויות מקיירי אירווינג.
קאם תומאס בא עם כאב ראש סטנדרטי יותר – תומאס, שהתחיל את העונה מצוין אך נפצע והוגבל ל-25 משחקים, סיים את חוזה הרוקי שלו והגיע לקיץ כשהוא שחקן חופשי מוגבל. בשתי העונות האחרונות תומאס מיצב את עצמו כסקורר (23 נקודות בממוצע למשחק ו56% טרו שוטינג. מקום 43 מתוך 49 שחקנים עם ממוצע של 20 נקודות למשחק בשתי העונות האחרונות) ולא הרבה יותר. תומאס, לפי ציטוטים, דרש חוזה על הסקאלה של טייריס מקסי, עמנואל קוויקלי וטיילר הירו (כלומר כ-35 מיליון דולר לשנה), ברוקלין הציעו לו, לפי הדיווחים, כ-15 מיליון דולר לעונה. הכסף הפנוי בליגה נגמר מהר ובסופו של דבר תומאס בחר לחתום רק על הצעת ההיענות, שתכניס לכיסו 5.9 מיליון דולר בשנה הקרובה, ובסיומה יהפוך לשחקן חופשי לא מוגבל.
חוץ מהדראפט, והטרייד על פורטר ג'וניור, ברוקלין בעיקר קלטה שחקנים עם איזשהו אפסייד: אם זה הייווד הייסמית' שהגיע ממיאמי ויכול לעורר עניין אצל קבוצות פלייאוף או טרנס מאן וקובי באפקין שהגיעו מאטלנטה. באפקין בן ה-22 היה בחירת לוטרי רק לפני שנתיים אך פציעות הגבילו אותו ל-27 משחקים בסך הכל. בברוקלין, אולי, יוכל לחזור לכושר משחק בהדרגה, מבחינת ברוקלין מדובר על הימור בסיכון נמוך (לא דיברתי אליך MPJ)
ועכשיו מה, מה עכשיו?
ברוקלין יוצאת לדרך חדשה עם סגל צעיר ונטול ציפיות. השחקן המבוגר והותיק ביותר בסגל הוא טרנס מאן – שיחגוג 30 בפתיחת העונה, אחרי שש שנות ניסיון בליגה, לא פחות מ-11 שחקנים בסגל נולדו אחרי הפיגוע במגדלי התאומים.
ג'ורדי פרננדז ניסה להנחיל כבר בשנה שעברה את אותם הדגשים שאפיינו את ההתקפות (המוצלחות) של דנבר ומסקרמנטו – ריבוי מסירות (מקום חמישי בליגה בעונה שעברה) וזריקות משלוש (שלישי בליגה). סגנון שלא תאם את הסגל, ובוצע ביעילות נמוכה (הנטס דורגו בחמש הקבוצות הגרועות ביותר באחוזי קליעה מחוץ לקשת ואיבודים). השנה, עם הסגל החדש, סביר שנראה את פרננדז ממשיך להטיף לשיטת המשחק הקבוצתית.
על פניו, סגנון המשחק הזה לא תואם את האופי של שני השחקנים המרכזיים (MPJ וקאם תומאס), שממעטים למסור ומעדיפים לשמש כתחנה אחרונה. למרות זאת, במקרה של פורטר ג'וניור, יש סיבות לאופטימיות לפחות לגבי הנכונות שלו לאמץ את השיטה. אם בתור תחנה אחרונה – התפקיד שהפך אותו לשחקן שמשתכר עשרות מיליוני דולרים ב-NBA בשיטת משחק דומה בדנבר – ואם בתור הזדמנות להציג יכולות שלא ראינו ממנו עד היום, במידה וינסה להוכיח שהתפקיד בדנבר באמת היה קטן עליו.
לגבי קאם תומאס, סימני השאלה רבים יותר. בערך חצי מהזריקות שלו הגיעו מיצירה לעצמו, וגם אם ממוצע האסיסטים שלו עלה לאזור ה-4 במדגם המשחקים הקטן משנה שעברה, הוא עדיין מעדיף את הכדור אצלו בידיים, בוודאי כשמדובר בעונת חוזה לאחריה יהפוך לשחקן חופשי לא מוגבל. יכולת צבירת הנקודות של תומאס הפכה אותו לשחקן חמישיה בשנתיים האחרונות, אבל אם המשחק שלו יבוא על חשבון המשחק הקבוצתי, יתכן ונראה את פרננדז מוריד אותו לספסל לתפקיד של אינסטנט אופנס. במקרה קצה, אולי תומאס אף ימצא את עצמו משוחרר מהקבוצה.
גם הסנטר ניק קלקסטון נראה כמו חתיכה שלא שייכת לפאזל של פרננדז. קלקסטון הוא רים ראנר, שעד היום לא הראה עניין (או יכולת) להפוך למנהל משחק מההיי-פוסט מהדגם מהקבוצות הקודמות של פרננדז. מצד שני היותו איום על הטבעת, משני צידי המגרש, הופכת אותו לנכס האחרון בסגל שעוד מושך עניין מקבוצות פלייאוף. הוא חתום על חוזה ידידותי יחסית, עם שכר שיורד עד תום עונת 27-28. כרגע הוא חלק מהקבוצה, אבל לפי כל הסימנים, בברוקלין לא יעצרו עסקה שתניב תמורה מתאימה. אם זה יקרה, החלון שנפתח עבור דני וולף עשוי להפוך למסקרן במיוחד.
וולף, שנבחר אחרון מבין הרוקיז של הנטס, דווקא נראה כמו מי שיכול לקבל את ההזדמנות הטובה ביותר, מבין הרוקיז, תחת פרננדז. כיוון שתומאס ופורטר ג'וניור אינם ידועים ביכולות ניהול המשחק שלהם, וולף – שבלט במכללות בזכות סגנון משחק שהזכיר את יוקיץ' וסאבוניס – יכול להפוך לאופציה מפתה לחמישייה. זה יכול לקרות כמחליפו הישיר של קלקסטון בעמדת הסנטר, או כפאוור פורוורד שמציע גם מסירה וגם ריווח. במידה וירכוש את האמון של המאמן – מה שיהיה תלוי לא מעט ביכולת שלו להתמודד עם שחקני הפנים של הליגה בהגנה – אולי נראה את וולף גם בתפקידים אחרים שראינו ממנו במכללות: למשל כמוביל כדור בהתקפות מעבר או כיוצר עם הכדור בפיק אנד רול.
המצב של הישראלי השני בקבוצה, בן שרף, מורכב יותר. הוא מדורג נמוך יותר בהיררכיה מבין הרכזים (מאחורי דמין בבחירה ה-8 וטראורה בבחירה ה-19), והחיסרון העיקרי שלו – הקליעה מבחוץ – עלול לעכב את דקות המשחק שלו. מצד שני, נקודה זו נכונה גם לגבי דמין, כך שההזדמנות לא בהכרח סגורה בפניו. גם בריאותם של קאם תומאס – ששיחק בעונה שעברה רק 25 משחקים בגלל פציעות בהאמסטרינג – ושל פורטר ג'וניור, עשויה להוביל לכך שנראה לא מעט חמישיות בהן שניים מתוך שלושת הגארדים הרוקיז חולקים פרקט יחד, מה שיוביל להזדמנויות רבות יותר עבור שרף.
הנטס מגיעים לעונה הזו ללא ציפיות וללא לחץ. יהיו הרבה ניסיונות, שינויים בהרכבים וחלוקת דקות נרחבת בין הצעירים. בשונה מעונת הרוקי של דני אבדיה, שהצטרף לקבוצה שנאבקה על פלייאוף ולא הייתה סבלנית לטעויות, וולף ושרף מגיעים לסיטואציה אחרת לגמרי – קבוצה שבוחנת מי מהצעירים שלה מתאים לטווח הארוך. העונה ארוכה, עם עליות וירידות בלתי נמנעות, והרוקיז יצטרכו לדעת לנצל את הדקות שלהם, גם כשיבואו תקופות פחות נוצצות. מהבחינה הזו מי שימצא את ההזדמנות בסגל הוא מי שידבק לעקרונות הפשוטים ביותר של מאמנים – תהיה חבר טוב לקבוצה, תשקיע באימונים, תשמור את הראש למעלה גם כשההזדמנות לא מגיעה. שרף הוכיח אופי כזה בשנים האחרונות. הוא ו-וולף הם סיפורי אנדרדוג קלאסיים שבנו עצמם באמצעות התמדה ועבודה קשה משחקנים בליגות נמוכות – אם זו ליגת הקיסוס במכללות או הליגות המקומיות כאן בארץ – עד לסיבוב הראשון של הדראפט.
מנקודת מבט מקומית, מדובר בסיטואציה יוצאת דופן: לראשונה בהיסטוריה שני ישראלים נבחרים בסיבוב הראשון של אותו הדראפט, ולראשונה יש שני ישראלים באותו סגל NBA. מעבר לסקרנות המקצועית, תהיה כאן הזדמנות נדירה עבור הקהל הישראלי לעקוב בערב אחד אחרי שני שחקנים מקומיים – ולראות מי מהם יצליח לנצל את הבמה שהנטס מציעים. בהתחשב בכך שהעונה הזו מוגדרת מראש כעונת פיתוח, יש סיכוי לא רע שהזדמנויות כאלה אכן יגיעו. העובדה שהמשחקים הם בברוקלין, עם אוכלוסיה יהודית (ואקס ישראלית) גדולה, יכולה להפוך את הברקליז סנטר לאטרקציה תיירותית ללא מעט ישראלים, וגם העובדה שהפרשי השעות נוחים יחסית משחקים לטובת הישראלים.
מי שיתפסו את מירב הזריקות הם שני הסקוררים. פורטר ג'וניור ירצה להראות שהתפקיד שלו בדנבר היה קטן על מידותיו, ולהציב את עצמו על הכוונת של קונטנדריות. תומאס, מנגד, משחק על החוזה הבא שלו. זה עלול להוביל לפרקי זמן לא פשוטים לצפייה – כאלה שיעשו לצופים הישראלים פלאשבקים לציוות הידוע לשמצה ג'ורדן פול-קייל קוזמה – אבל התקווה היא ש-MPJ, לכל הפחות, יאמצו את השיטה של פרננדז ויציג את עצמו גם כמנהיג חיובי עבור הסגל הצעיר.
בניגוד לקבוצות אחרות שלהן אין שאיפות פלייאוף, מה שמתבטא באפטיות בזמן המשחקים, ברוקלין תחת פרננדז נוקטת בגישה שונה. פרננדז דורש מהשחקנים שלו לחימה בשני צידי המגרש, מה שיכול לשחק גם לטובתו של שרף. הנטס יראו השנה יותר כמו קבוצת קולג'ים ששמה דגש על משחק חכם, קבלת החלטות נכונות ולחימה.
תחזית
אין מה לדבר על ברוקלין כקבוצה בעלת סיכוי לפלייאוף. אפילו במזרח החלש, נראה שברוקלין אמורה לסיים בתחתית האזור. הרושם שלי הוא שלמרות המחסור בכישרון (באופן יחסי לליגה, כמובן) פרננדז והנטס מנסים לבנות תרבות של קבוצה שמשחקת נכון ומנסה לנצח. יהיו המון טעויות, זה לא תמיד ילך חלק, אבל יהיו גם רגעים שנראה ניצוצות של קבוצת כדורסל עם פוטנציאל אמיתי. הרומנטיקן שבי רוצה לתת להם 28-30 נצחונות ושהפעם הלוטרי ילך איתם. הריאליסט שבי צופה יותר משהו באזורי ה-23 נצחונות, פתיחה מתסכלת לרוקיז 'שלנו' (בעיקר לשרף, כולל ביקורים בג'י ליג) אבל חצי שני שבונה את הביטחון להמשך.
