האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25
הקבוצה היום: אורלנדו מג'יק
נשארו: קול אנתוני, פאולו בנקרו, אנתוני בלאק, וונדל קרטר ג'וניור,ג'יילן סאגס. גארי האריס (15 מיליון לשנתיים), גוגה ביטאדזה (25 מיליון לשלוש שנים), ג'ונתן אייזיק (84 מיליון ל-5 שנים) והאחים פרנץ ומו ואגנר (207 מיליון ל-5 שנים החל מהעונה הבאה ו-22 מיליון לשנתיים, בהתאמה) קיבלו הארכות חוזה
עזבו: ג'ו אינגלס (שוחרר וחתם במינסוטה), צ'ומה אוקיקי (על חוזה לא מובטח עם הניקס) ומרקל פולץ (ללא קבוצה) הם השמות המשמעותיים יותר.
הגיעו: קנטביוס קולדוול פופ (חופשי, מדנבר), קורי ג'וזף (חופשי מגולדן סטייט) טריסטאן דה-סילבה (בחירה 18 בדראפט)
מתנדנדים: יש כרגע ארבעה שחקנים על חוזה למחנה האימונים, השם המוכר בהם הוא ג'ארט קולבר, הבחירה השישית בדראפט 2019 שאת העונה האחרונה העביר בג'י ליג
חמישייה: ג'יילן סאגס, קנטביוס קולדוול פופ, פרנץ ואגנר, פאולו בנקרו, וונדל קרטר ג'וניור
ספסל: קול אנתוני, קורי ג'וזף, אנתוני בלאק, גארי האריס, ג'ונתן אייזיק, מו ואגנר, גוגה ביטאדזה, טריסטאן דה-סילבה
המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:
מרצף הנצחונות של הקבוצה
אז מה היה לנו שם?
אורלנדו של השנה שעברה הייתה הקבוצה השניה הצעירה ביותר במזרח (אחרי דטרויט) והמאמן ג'מאל מוזלי, בשנתו השלישית של הקבוצה, החליט ליישם בה פרקטיקות של קבוצת קולג'ים. לא פחות מ-12 שחקנים של הקבוצה שותפו בממוצע ב-15 דקות לערב כשפרנץ ואגנר ופאולו בנקרו, שני הסקוררים המרכזיים, היחידים שקיבלו למעלה מ-27 דקות. מוזלי השתמש ברוטציה הרחבה כדי להפעיל לחץ על מובילי הכדור של היריבה במשך 48 דקות ובמקרים רבים גם על מגרש שלם. זה עזר להפוך קבוצה של שחקנים שהיו נחשבים לאנדר-אצ'יברים לרול פליירס שמבצעים את התפקיד שלהם על הצד הטוב ביותר. קול אנתוני מצא את עצמו בתור הסקורר מהספסל ובחצי הראשון של העונה היה מהבולטים במירוץ לתואר .השחקן השישי ג'יילן סאגס מצא את עצמו בתפקיד מגן הפרימיטר המשמעותי ביותר בקבוצה ונבחר לחמישיית ההגנה השניה וג'ונתן אייזיק – בעונה הראשונה הבריאה שלו מאז 2019 – הראה יכולות של אולר שוויצרי בהגנה, כששיתק סקוררים לפי דרישה ובכל עמדה, תוך שהוא מספק גם נוכחות רים פרוטקשן בדקות המוגבלות שלו על המגרש. אורלנדו רשמה את ההגנה השניה בטיבה בליגה ולמרות התקפה פחות מבינונית (מקום 22 ברייטינג התקפי) סיימו עם 47 נצחונות ובמקום החמישי במזרח הצפוף ומשכו את קליבלנד שנחשבה לעדיפה לשבעה משחקים.
קיץ חם
הבעיה המרכזית של המג'יק בעונה שעברה הייתה בצד ההתקפי, הם דורגו במקום השני מהסוף בכמות נסיונות לשלוש והיו גם בתחתית הטבלה באחוזי השלוש. מצד שני הוספה של קלעי שאינו שומר – באדי הילד כדוגמה – הייתה פוגעת במבנה הקבוצתי. אורלנדו הוזכרו בתור מועמדים לקלוט את קליי תומפסון כשהרומן שלו ושל הווריורס נגמר, אבל הם השיגו שחקן אחר שב-2024 הוא לא פחות טוב: קנטביוס קולדוול פופ. קיי.סי.פי היה חבר בשתי קבוצות אליפות בחמש השנים האחרונות, כשזכה בטבעת עם הלייקרס של לברון ודיוויס ועם דנבר של יוקיץ'. הנאגטס (שוב) התרשלו ולא השאירו את שחקן הדבק שלהם, את אחד משחקני ה-3&D הטובים בליגה ואורלנדו לא היססו לקפוץ על המציאה. מעבר לסקילסט שהוא מביא איתו, פופ (וקורי ג'וזף שלקח מזמן אליפות עם סן אנטוניו) מביא איתו ניסיון של שחקן שיודע איך לוקחים אליפות ומה נדרש מהשחקנים בחדר ההלבשה. אחרי שהמג'יק השאירו את שחקני הרוטציה המשמעותיים שלהם, כולל הארכת חוזה לפרנץ וגנר שתיכנס לתוקף בקיץ הבא, אנתוני פארקר יכול להסתכל בסיפוק על האוף-סיזן המשמעותי הראשון שלו כג'נרל מנג'ר.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
לאורלנדו יש בסיס טוב לבנות עליו כדי להפוך לקבוצת פלייאוף טובה בשנים הקרובות. ההגנה שלהם לא אמורה להיות גימיק חד פעמי, והתוספת של קלדוול-פופ – מבלי לוותר על חלקים משמעותיים מהרוטציה – אמורה לתרום ליציבות שלהם, ככה ששאלת הרצפה שלהם נראית יחסית ברורה: הם אמורים להיות אחת משבע-שמונה הקבוצות הטובות במזרח (יחד עם בוסטון, פילדלפיה, מילווקי, ניו יורק, קליבלנד ולפחות אחת מבין אינדיאנה ומיאמי) והשילוב של הרוטציה הרחבה והעמידות של הכוכבים (מוזמנים להוסיף את ברכת הנגד לעין רעה המועדפת עליכם) אמורה למנוע מהם להקלע למאבקי הפליי-אין.
אם כך נשארת שאלת התקרה, וכאן יש שתי שאלות מרכזיות שדורשות תשובה ושתיהן מערבות את שני כוכבי הקבוצה: פאולו בנקרו ופרנץ ואגנר.
באופן היסטורי, על מנת שקבוצה תזכה באליפות היא צריכה שחקן שהוא טופ-5 בליגה או לכל הפחות שני שחקנים שהם טופ-15 בליגה. יודעים מה? בשם השוויוניות בליגה בואו ונניח שקבוצה אלופה צריכה שחקן טופ-10 ועוד שחקן שהוא בעשיריה השניה של הליגה. ההיררכיה בין שני הכוכבים ברורה, לפחות כרגע: באנקרו אמור להיות זה שהופך לשחקן טופ-10 בליגה ו-ואגנר הוא השחקן עם הפוטנציאל להיות טופ-20. בנקרו, שיפתח את העונה כשהוא עוד לא בן 22 ואחרי בחירה אחת לאולסטאר והופעה לא רעה במדי נבחרת ארה"ב באליפות העולם בקיץ 2023, עושה את הצעדים בדרך לשם. הוא שיפר את רוב מדדי הקליעה שלו וגם ממוצע האסיסטים עלה, אבל גם אחרי השיפור הזה, אחוז השדה האפקטיבי שלו (49.7%) ואחוז הדיוק מהעונשין (72.5%) עדיין משמעותית מתחת לממוצע הליגה.
ואגנר נשאר על אותם המספרים משנת 22-23 וגם אצלו יש עוד לא מעט מקום להתפתח (חגג 23 באוגוסט), הוא מגיע אחרי קמפיין אולימפי מוצלח יחסית ואורלנדו כנראה בטוחים ביכולת שלו להיות אולסטאר בעתיד הנראה לעין, וגיבו את התחושות האלו בהארכת רוקי מקסימלית, אבל גם ואגנר קלע פחות ממוצע הליגה באחוזי קליעה אפקטיביים, וכאן אנחנו מגיעים לשאלה השניה: שאלת הקליעה.
בשתי העונות הראשונות שלו ואגנר קלע בערך בממוצע הליגה מחוץ לקשת (35.7% בעונתו הראשונה, 36.1% בשניה). הוא הלך אחורה דרסטית בעונה הקודמת (28.1%). הוא רשם ירידה קלה באחוזי הקליעה מחוץ לקשת אחרי כדרור (פול אפ) אבל הם לא היו הנקודה החזקה שלו קודם לכן (ירד מ-29% בעונת 22-23 ל-27% בעונת 23-24). הבעיה המרכזית הייתה בירידה באחוזי הקליעה שלו מקאץ' אנד שוט: ואגנר ירד מ-40.6% מחוץ לקשת בקאץ' אנד שוט בעונת 22-23 ל-29.3% בווליום דומה בעונה שעברה. יכול להיות שהוא עשה התאמות בסגנון הזריקה שלו או שהקיץ העמוס עם נבחרת גרמניה באליפות העולם וההתרגלות לקשת הקצרה יותר בחוקי פיבא השפיעו. בכל מקרה אם ואגנר חוזר לקלוע העונה באזורי ממוצע הליגה מחוץ לקשת (שלא לומר יותר מזה) זה סנאריו אידיאלי, אם הוא ימשיך לקלוע באחוזים שהראה שנה שעברה, זה יקשה מאד על ההתקפה של אורלנדו להיות יותר מבינונית ביום טוב. סאגס, כפי הנראה, כבר לא יהפוך לסקורר של 20 נקודות לערב ולמרות שהוא (39.7% מחוץ לקשת ב-5 זריקות לערב) וקלדוול-פופ (40% מחוץ לקשת על 4 זריקות לערב בעונה שעברה וממוצעים דומים ב-5 העונות האחרונות) אמורים לספק ריווח, איום של ואגנר מחוץ לקשת הוא הכרחי כדי שאורלנדו תוכל לאיים על הגדולות במזרח.
האלטרנטיבה השניה היא שבאנקרו ישפר את האחוזים שלו מחוץ לקשת (ומקו העונשין, מה שאמור לשים את הכדור אצלו בידיים יותר בדקות ההכרעה). באנקרו אמנם שיפר את אחוזי השלשה (גם בחלוקה לפול-אפ\קאץ' אנד שוט) בין עונת הרוקי לעונת הסופמור, אבל כשהוא מדייק עדיין רק בשליש מהזריקות שלו, הוא עדיין לא נתפס כאיום אמיתי ועקבי. במקרה שלו, כאמור, הנושא הדחוף יותר הוא שיפר של אחוזי העונשין. בסדרה מול קליבלנד הוא עלה ל-75.5% מהזריקות (ב-7 זריקות מהקו בערב) ואם הוא יוכל להגיע ל-78% באופן עקבי זה יכול להשפיע דרסטית על דקות ההכרעה של המג'יק.
לאורלנדו יש עוד אקס-פקטור: ג'ונתן אייזיק. המג'יק החתימו בקיץ האחרון את אייזיק על הארכת חוזה ל-5 שנים נוספות (ככל הנראה עם אופציית קבוצה על השנה החמישית). אייזיק שותף בעונה האחרונה ב-58 משחקים, זו הייתה העונה השלישית (מתוך שבע מאז נבחר בדראפט) שבה הוא שיחק יותר מ-30 משחקים ושלוש העונות האלו הן גם היחידות בהן אורלנדו הגיעו לפלייאוף בעשור האחרון. בעונה החולפת הוא קיבל כמות מוגבלת של דקות – פחות מ-16 למשחק – אבל בדקות האלו האימפקט ההגנתי שלו היה מהמשמעותיים בליגה כשהוא מציג ורסטיליות כשהוא מגן באותה יעילות על שחקני פנים ושחקני כנף. בסדרה מול קליבלנד המצ'אפ המרכזי שלו היה ג'ארט אלן ואחרי שאלן נפצע הוא הופקד בעיקר על דונובן מיטשל ומקס שטרוס. אייזיק בריא, שיכול להשאר דקות ארוכות על המגרש, הוא שחקן ההגנה של העונה בפוטנציה, הבעיה שלו היא שהוא חושב שהוא שחקן התקפי בקליבר דומה. אם מוזלי יצליח לנווט את הכדור אליו בעמדות בהן הוא יכול לזרוק בלי לעשות נזק, לאורלנדו יש נתיב אחר קדימה.
תחזית
אורלנדו עשו קיץ מצוין ולטעמי הרצפה שלהם אמורה להיות מקום שישי במזרח ובסבירות לא נמוכה מקום ראשון בבית הדרום-מזרחי, על חשבון מיאמי. מוסר העבודה של באנקרו גורם לי להאמין שהוא יעשה עוד צעד קדימה לעומת העונה שעברה, אבל אני גם לא מצפה שהוא יהפוך לשחקן שהטיקט שלו הוא הקליעה. לגבי ואגנר, הקליעה נראתה לא טוב באולימפיאדה (סיים את הטורניר עם 20% מחוץ לקשת) אבל אני חושב שהיא לא תהיה גרועה כמו בשנה שעברה. אורלנדו יעשו עוד צעד קדימה, אבל אני לא מצפה מהם להיות קונטנדרים בעונה הקרובה. 49 נצחונות, מקום רביעי, פייט מול פילי או מילווקי בסיבוב הראשון ושוב הדחה במשחק השביעי. זה בסדר, יש להם זמן.
