האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

הקבוצה היום: סקרמנטו קינגס

נשארו: דיארון פוקס, קווין הורטר, קיגן מארי, דומנטאס סאבוניס, מאליק מונק (הוחתם מחדש), טריי ליילס, קיאון אליס, אלכס לן (הוחתם מחדש), קולבי ג'ונס.

עזבו: האריסון בארנס (ספרס), כריס דוארטה (בולס), קסלר אדוארדס (דאלאס), דוויון מיטשל (טורונטו), ג'ורדן פורד, ג'אבל מגי, ג'יילן סלאוסון, סאשה וזנקוב.

הגיעו: ג'ורדן מקלוקלין (חופשי ממינסוטה), אורלנדו רובינסון (חופשי ממיאמי), דמאר דרוזן (S&T משיקאגו), ג'יילן מקדניאלס (טרייד מטורונטו), דווין קרטר (בחירה 13 בדראפט), אייזיאה קרופורד (לא נבחר בדראפט), אייזק ג'ונס (לא נבחר בדראפט).

חמישייה: דיארון פוקס, קיאון אליס, קיגן מארי, דמאר דרוזן, דומנטאס סאבוניס.

ספסל:  קווין הורטר, מאליק מונק, טריי ליילס, אלכס לן, קולבי ג'ונס, ג'ורדן מקלוקלין, אורלנדו רובינסון, ג'יילן מקדניאלס, דווין קרטר, אייזיאה קרופורד, אייזק ג'ונס

 

המהלכים הגדולים של עונת 2023-24:

 

אז מה היה לנו שם?

לעונה הקודמת הקינגס הגיעו לאחר שסוף סוף שברו את בצורת הפלייאוף וסיימו את העונה הסדירה במקום השלישי, אבל כמו שהקלישאה אומרת, התפתחות אינה לינארית, וסקרמנטו לקחו צעד אחורה. הקבוצה לא עשתה שינוי משמעותי מהעונה שקדמה לה, ולמרות זאת רוב העונה היתה במקומות שמובילים ישירות לפלייאוף. אבל אז התחילו הפציעות, תחילה של הורטר שפרק את הכתף, ולאחר מכן גם של מאליק מונק שסבל מנקע ב-MCL, והקינגס נפלו מהמקום השישי לעשירי. למרות הפציעות, הקינגס הצליחו לנצח במשחק הפלייאין הראשון מול גולדן סטייט, אבל הפסידו לפליקנס, מה שהיה ההפסד השישי שלהם לקבוצה מניו אורלינס באותה העונה (ארבעה הפסדים בעונה הסדירה, הפסד אחד בטורניר אמצע העונה, וההפסד בפלייאין).

 

קיץ חם

המהלך הראשון של הקבוצה בקיץ היה לחתום עם המאמן מייק בראון על הארכת חוזה לעוד שלוש שנים. למאמן נשארו עוד שנתיים בחוזה, אבל השנה השניה היתה אופציה משותפת, כך שבפועל התייחסו לשנה הזאת כמו לשנה האחרונה בחוזה. בראון הוא המאמן הראשון שמאריך חוזה בסקרמנטו ב-15 שנים האחרונות, והוא מסמל את השינוי שעבר על הקינגס בשנתיים האחרונות מהבדיחה של הליגה לקבוצה לגיטימית.

עם כל הכבוד למייק בראון, האירוע המשמעותי שקרה בקיץ הוא ההגעה של דרוזן משיקאגו. מבחינת מחיר, סקרמנטו עשו עסקה טובה. כריס דוארטה, החלפת בחירות לא מוגנת עם הספרס ב-2031, ושתי בחירות סיבוב שני הן מחיר הוגן על מנת להפוך את האריסון בארנס לדרוזן, וגם החוזה שהוא חתם עליו (74 מיליון לשלוש שנים) הוא חוזה סביר בסביבת השכר של הליגה. בנוסף, דרוזן היה השחקן החופשי הבכיר בקיץ הזה, והבחירה שלו ללכת לסקרמנטו מהווה עוד צעד בדרך של המועדון ללגיטימיות.

עוד לפני כן, הקינגס הצליחו להחתים מחדש את מאליק מונק שהיה שחקן חופשי, בחרו בדווין קרטר בבחירה ה-13, והביאו את ג'יילן מקדניאלס מטורנטו תמורת דוויון מיטשל, סאשה וזנקוב והבחירה ה-45 בדראפט.

קרטר הוא גארד אתלט עם מוטת ידיים ארוכה, שמצטיין בעיקר בהגנה. הוא שומר טוב ב-point of attack, מסוגל לשמור גם על שחקנים גדולים ממנו, והוא מצליח להיות אפקטיבי גם הרחק מהכדור. בהתקפה הוא צפוי לשחק בעיקר ללא הכדור, גם כי זה מה שיש כרגע לקינגס להציע, וגם כי הוא צריך לשפר את קבלת ההחלטות והשילטה בכדור כדי למלא תפקיד גדול יותר. הוא השתפר משמעותית בקליעה משלוש (37.7% משלוש על כמעט שבע זריקות למשחק בעונתו האחרונה בקולג' לעומת 29.9% בעונה שלפניה), אבל השאלה היא האם הוא יצליח לשמור על עקביות.

 

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אחרי עונה של תסמונת העונה השניה (על משקל תסמונת האלבום השני), סקרמנטו תנסה להראות שהיא יותר מקבוצה של להיט אחד (one hit wonder), ושהיא מסוגלת לשחזר את ההצלחה מלפני שתי עונות. מהבחינה הזאת הקינגס נראים בכיוון הנכון. השילוב של פוקס, דרוזן וסאבוניס, מהווה בסיס של שחקנים שלא מפספסים הרבה משחקים, והם חולקים מספיק כישרון התקפי כדי להבטיח שבצד הזה של המגרש הם יהיו אפקטיביים. בנוסף, היכולת של דרוזן להשתלב במשחק ה-DHO סביב סאבוניס ניראת מבטיחה, בעיקר מפני שהשחקן ששומר על דרוזן לא יכול לעבור מתחת לחסימה (לשמור under) מה שיוביל לזריקת מיד ריינג' פנויה, ואם אם הוא עובר מעל החסימה או שהם מחליפים אז ההגנה חייבת להביא עזרה ממקום אחר, מה שישאיר את שאר השחקנים פנויים.

למרות היתרון הספציפי הזה, ההתאמה של דרוזן לקבוצה לא כל כך חלקה. שלושת הכוכבים צרכים את הכדור ביד על מנת להיות אפקטיבים, ואומנם דיארון פוקס השתפר כקלעי בקאץ' אנד שוט (39.2% בזריקות מסוג זה) אבל יותר מחצי מהזריקות שלו משלוש היו כאשר הוא ייצר לעצמו, ותידרש ממנו התאמה משמעותית כדי לשחק לצד דרוזן. בעיה נוספת, ולא פחות חשובה,היא הקושי לייצר ריווח כאשר משחקים בחמישייה שני שחקנים שלא קולעים מבחוץ. היתרון הגדול של פוקס הוא ביכולת שלו להגיע לטבעת (מקום עשירי ב-drives per game לפי NBA stats), אך לשם כך הוא צריך את המרחב לעשות זאת.

עוד בעיה בציוות הנ"ל היא העובדה שסאבוניס ודרוזן פועלים שניהם באותם האזורים, מה שיקשה עליהם לתפקד ביחד. מה סאבוניס יעשה כשדרוזן בבידוד עם הגב לסל? ומה יקרה שהתפקידים יתחלפו? אפשר ליצור ריווח גם בלי קליעה משלוש, כמו מה שגארי פייטון השני עשה בריצת האליפות של גולדן סטייט, אבל עד עכשיו זה לא סגנון המשחק שראינו מהם. שניהם מייצרים לעצמם אחוז ניכר מהזריקות שלהם (סאבוניס 46.4%, דרוזן 74.8%), ובשילוב עם העובדה ששניהם מוגבלים לתוך קשת השלוש נראה שתהיה בעיית נדל"ן בהתקפה של הקינגס.

משהו לשים לב אליו יהיה סגנון המשחק של הקינגס. ההצלחה שלהם בשנתיים האחרונות הגיע בעיקר מסגנון המשחק הקבוצתי שכלל הרבה תנועה ללא כדור מסביב למשחק בין שניים של פוקס וסבוניס, ומשחק מהיר. בשתי העונות הקודמות הם היו מקום השני בליגה בזמן שעבר מאז מתחילת הפוזשן עד שהם זרקו לסל (בשנה האחרונה מקום שני בזמן שעבר עד זריקה בפוזשנים אחרי שהיריבה קלעה, מקום שישי אחרי ריבאונד הגנה, מקום 11 אחרי חטיפה ומקום אחרון אחרי ריבאונד התקפה, כל הנתונים לפי inpredictable.com), נתון שמשקף יותר טוב את הקצב ההתקפי שקבוצה משחקת בו לעומת מספר פוזשנים למשחק מפני שמספר הפוזשנים במשחק כולל גם את הפוזשנים בהם הקבוצה היתה גם בהגנה, מה שגורם לקבוצות הגנה טובות "להיענש" מכך שלוקח זמן לזרוק מולן. לעומת זאת, היתרון של דרוזן בא לידי ביטוי בבידודים באזור המיד ריינג', מה שמאפיין קצב משחק הרבה יותר איטי.

קו עלילה שיהיה מעניין לעקוב אחריו לאורך העונה יהיה ההתפתחות והתפקיד של קיגן מארי, והוא מסמל את המאבק הפנימי שיש בקבוצה בין הצלחה מיידית לבנייה לעתיד. מצד אחד, ההגעה של דרוזן היא מהלך שמכוון להצלחה מיידית. הוא כבר בן 35, ואומנם הוא עדיין לא מראה סימני דעיכה משמעותיים, אבל לא סביר שהוא ישמור על היכולת שלו גם בגיל 38. מצד שני, התקווה של הקינגס להתמודד על אליפות בשנים הקרובות תלויה ביכולת של מארי למלא תפקיד גדול יותר בהתקפה, ולהפוך לפורוורד מוביל בליגה. אחרי עונת הרוקי שבה התפקיד העיקרי שלו בהתקפה היה לעמוד מחוץ לקשת, הוא הכפיל את כמות מהלכי ה-DHO שהיה מעורב בהם, וגם יצר לעצמו יותר (66% מהזריקות שלו היו בקאץ' אנד שוט לעומת 81% בעונה הראשונה). פה בדיוק נוצר המאבק. הקפיצה משחקן טוב לכוכב היא הקפיצה הכי קשה ב-NBA, וכנראה לא תקרה בין רגע, ובדיוק פה נעוצה הדילמה: כמה משאבים (בעיקר הזדמנויות ליצור לעצמו ולאחרים) להשקיע בו, בעיקר כשזה יבוא על חשבון שחקנים מוכחים יותר ויפגע בקבוצה בטווח הקרוב. ניתן היה לראות את ההשפעה של צעד כזה כבר בעונה שעברה, כאשר התפקיד של קווין הורטר צומצם לטובת מארי. הצמצום בתפקיד הגיע גם עם ירידה באפקטיביות של הורטר, ולא בטוח מה הסיבה ומה התוצאה (אם בכלל יש סיבתיות). מייק בראון יצטרך למצוא את האיזון העדין כדי להפיק את המיטב מהסיטואציה.
 לעומת זאת, בהגנה יש למארי תפקיד מוגדר, והוא "כל ההגנה שלנו בנויה עליך, בבקשה תעשה נס". אני מגזים כמובן, אבל כאשר הקו הקדמי שלך מורכב סאבוניס ודרוזן המצב לא הרבה יותר טוב. מארי שומר טוב, גם באחד על אחד וגם כשומר קבוצתי, והיכולות הפיזיות שלו מאפשרות לו לשמור גם על גארדים ואפילו להסתדר עם שחקנים גדולים ממנו.

 

ההגנה הבעייתית של הקו הקידמי מעלה תהיות גם בקשר לשחקן שישלים את החמישייה, כאשר המועמדים העיקריים הם הורטר וקיאון אליס. אליס, שנכנס לחמישייה בסוף העונה שעברה עוד לפני הפציעה של הורטר, הוא שומר מעולה אחד על אחד מעולה, וגם קולע טוב מחוץ לקשת (41.7% על 2.9 זריקות בשנה שעברה). החיסרון העיקרי שלו הוא בזה שהוא לא מייצר יתרון בהתקפה. הוא אומנם קולע טוב, ומצליח לשמר יתרונות שאחרים יוצרים, אבל הוא לא מייצר את היתרונות בעצמו. לעומתו, התנועה של הורטר ללא כדור, בשילוב היכולת שלו לקלוע ביציאה מחסימות חשובה מאוד להתקפה של הקינגס (בהנחה והוא יחזור לקלוע כמו לפני שנתיים), אבל הוא לא תורם מספיק בצד השני של המגרש, ולכן אני מאמין שיקבל תפקיד משני יותר.

 

 

כשבאים לשפוט את העונה של סקרמנטו חשוב לזכור מה היו המטרות בתחילת העונה. כמובן, המטרה של כל קבוצה (למעט קבוצות הטנקינג, אבל זה סיפור אחר) היא אליפות, אבל לראות בעונות של 29 קבוצות כישלון כל שנה לא מקדם לשום מקום. לכן חשוב להבין מה מטרה ראלית עבור הקבוצה, גם מבחינת כמות ניצחונות, וגם מטרות אחרות כמו שיפור באספקט מסויים, שיפור של שחקן ספציפים, בניית זהות וכו'.
 בפיתוח של קיגן מארי כבר נגענו, אבל חשוב לשים לב למטרות של הקינגס כקבוצה. כמובן שאי אפשר לדעת בוודאות, אבל ההבאה של דרוזן מרמזת על כך שהקבוצה מסתפקת בלהיות רלוונטית, ולא מתנהלת במתכונת championship or bust. מצד אחד זאת גישה לגיטימית, שבתרבות ה-ringz ששולטת בליגה מזלזלים בה. מצד שני, לא היה לקינגס צעד שיהפוך אותם לקונדנטרים, בגלל שהם עדיין לא עשו את הצעד הקשה ביותר בתהליך, והוא למצוא שחקן שיכול להיות כוכב בקבוצה שרצה לאליפות. הכוכבים הקיימים לא מספיק טובים, והצעד הנכון (אם מאמצים את הגישה הזאת) הוא לעשות משהו בסגנון ש-OKC עשו כשהעבירו את פול ג'ורג' לקליפרס.

תחזית

המתכון למאזן עונה רגילה טוב הוא לנצח את הקבוצות הגרועות, קבוצת שנמצאות במאזן שלילי, והקינגס בנויים בדיוק בשביל זה. הבעיה היא שהמערב חזק מאוד, והמאבק על מקומות 5-8 יהיה מאוד קשה (בהנחה ש-OKC, דנבר, מינסוטה ודאלאס בטיר משלהן). החסרונות של הקבוצה, בשני צידי המגרש, ימנעו מהם להצליח בפלייאוף, ולכן אני מצפה למקום שביעי-שמיני עם 48 ניצחונות והפסד מכובד בסיבוב הראשון.