האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25
קבוצה ביום- מילווקי באקס
(ינון בר שירה)
נשארו- יאניס אדטוקמבו, מרג'ון בושאמפ, קריס מידלטון, פאט קונאטון, דמיאן לילארד, ברוק לופז, איי.ג'יי גרין, בובי פורטיס, אנדרה ג'קסון ג'וניור,
עזבו- תנסיס אדטוקומבו (שוחרר, פציעה באכילס), מאליק ביזלי (סיים חוזה, חתם בדטרויט פיסטונס), פטריק בברלי (סיים חוזה, חתם בהפועל תל אביב), ג'יי קראודר (סיים חוזה. ללא קבוצה כרגע), דאנילו גאלינרי (סיים חוזה. ללא קבוצה כרגע), רובין לופז ( סיים חוזה. ללא קבוצה כרגע)
הצטרפו- גרי טרנט ג'וניור (חתם, עבר מטורנטו), דילון רייט (חתם, עבר ממיאמי), טוריאן פרינס (חתם, עבר מהלייקרס), איי.ג'יי ג'ונסון (נבחר בחירה 23 בדראפט), טיילר סמית (נבחר בדראפט בחירה 44)
חמישיה-דמיאן לילארד, גארי טרנט ג'וניוןר, קריס מידלטון, יאניס אדטוקמבו, ברוק לופז
ספסל ( על פי הירארכיה צפויה)- בובי פורטיס, טוריאן פרינס, פאט קונאטון, דילון רייט, איי.ג'יי גרין, אנדרה ג'קסון ג'וניור, מרג'ון בושאמפ
המהלכים הגדולים של עונת 2023-24-
https://www.youtube.com/watch?v=j22LavB1nYk
אז מה היה לנו שם?
העונה שעברה הייתה קטסטרופה ספורטיבית עבור הבאקס. אחרי שהימרו על מאמן חדש וחסר ניסיון (אדריאן גריפין ג'וניור), הלכו על הימור דרמטי הרבה יותר. החתיכה החסרה בפאזל האליפות של 2021, ג'רו הולידיי, פינה את מקומו בטרייד עבור שחקן שאמור היה להביא את הבשורה לעונת 23-24, דמיאן לילארד.
הבאקס ידעו שהם מאבדים חלק משמעותי מהיציבות ההגנתית שלהם אך הימרו שהתוספת ההתקפית של לילארד תייצר קבוצת התקפה חלומית ובלתי ניתנת לעצירה.
בפועל, המציאות היתה רחוקה מכך שנות אור. לילארד הגיע חלוד ולא בכושר אחרי קיץ שלם שלא התאמן מחשש לפציעה ובנוסף היה טרוד לאורך כל העונה בגירושים שהוא עובר, אדריאן גריפין מיהר לפטר את עוזר המאמן טרי סטוטס, שהיה המאמן המיתולוגי של לילארד בפורטלנד במה שפתח קומדיה של טעויות. הגנות לחץ שלא מתאימות לאופי השחקנים, סגנון משחק שהשחקנים התנגדו אליו וחוסר יכולת לשלוט בקבוצה שלו הובילה את מילווקי לחצי עונה ראשון שנראה מגומגם ולא משכנע למרות מאזן לא רע של 30-13.
ההנהלה שמעה את הקולות הממורמרים בחדר ההלבשה והחליטה שהניסוי עם גריפין לא יכול להמשיך. במקום זאת הם מינו את מי שהיה היועץ של צוות האימון, המאמן הוותיק ורב אמן התירוצים- דוק ריברס.
השחקנים מיהרו לספר על השינוי הנהדר שעובר עליהם, על ההגנה המשופרת וריברס עצמו הזכיר בכל הזדמנות אפשרית לאיזה מצב קשה ונורא הוא הכניס את עצמו (כואב הלב, באמת), אך בפועל, הקבוצה משום מה ניצחה הרבה פחות בתקופתו של ריברס. 19 נצ' מול 20 הפ'.
עם זאת ולמרות הגמגום הכללי, עדיין פרשנים לא מעטים המשיכו להאמין שבפלייאוף, לבאקס עדיין יש סיכוי ללכת עד הסוף, עם שני כישרונות בטופ כמו יאניס ודיים.
אך ב-10 לאפריל, דווקא באמצע משחק בו מילווקי הביסה ללא רחמים את בוסטון סלטיקס (שהבטיחה כבר את המקום הראשון ולא נראתה מוטרדת מדי), יאניס נקע את החלק האחורי של השוק (Calf strain), פציעה שהשביתה אותו עד למשחק האחרון של הפלייאוף (שגם אותו שיחק פצוע לחלוטין) בסדרת הסיבוב הראשון מול אינדיאנה פייסרס שם מילווקי הפסידו 4-2, וסיימו אותה פצועים, חבולים וכמהים לחופשה המיוחלת בקנקון.
קיץ חם- מילווקי באקס הגיע לקיץ הזה עם הרבה פחות כלים לטלטל את הספינה. ביחס לזה, הקבוצה ביצעה מספר החתמות לא רעות בכלל. גארי טרנט ג'וניור הוחתם על תקן ה"מאליק ביזלי שאולי ישמור קצת", דילון רייט הוא רכז מחליף עם אוריינטציה הגנתית טובה אבל הרבה פחות "הד-קייס" מפטריק בברלי (סורי אוהדי הפועל תל אביב) וטוריאן פרינס הגיע על תקן הווינג שנראה כאילו הוא שומר טוב.
אחלה החתמות בתקציב מוגבל
ועכשיו? מה עכשיו?
הסגל של מילווקי לא נהיה צעיר יותר. זה יוצר דחיפות ברורה שמשפיעה על קבלת ההחלטות של קברניטי הבאקס. הקבוצה הזאת בנויה לכאן ולעכשיו ולמרות האבק שהצטבר על שלט הניאון הנוצץ משנה שעברה, ישנו תסריט סביר בהחלט שכל התקוות הגדולות שהתנפצו בשובר הגלים של המציאות בעונה הקודמת יהפכו דווקא העונה לגל מרשים ומלהיב במיוחד בשני צדי המגרש.
העונה שעברה נראתה כמו התסריט הגרוע ביותר האפשרי וזה צובע לחלוטין את התפיסה שלנו לגבי מה אפשרי עבור הקבוצה הזאת.
אבל עם הכנה נכונה, דגש משמעותי יותר על פשטות (יותר פיק אנד רולים בין דיים ויאניס, יותר דרופ בהגנה), ובריאות של השלישייה המובילה- הקבוצה הזאת יכולה למצוא עצמה במקום הראשון בסיום העונה הרגילה ומשם בפלייאוף- השמיים הם הגבול
הרוטציה אמורה להיות יותר ברורה ויציבה, הכישרון העצום עדיין שם, הניסיון של כוכבי הקבוצה בפלייאוף משמעותי ולא מופרך בכלל שדווקא אחרי עונה נוראית, נראה תסריט הופכי העונה.
אז למה עדיין קשה להיות אופטימי מדי לגבי העונה של מילווקי?
קודם כל, בגלל הבריאות של כוכבי הקבוצה. הברכיים של מידלטון במצב לא טוב, הוא עבר שני ניתוחים בקיץ האחרון. לילארד צריך להוכיח שהעונה הקודמת הייתה מהמורה בדרך ולא הסימן לסופה של הדרך ויאניס צריך להצליח לעבור את הפלייאוף בריא אחרי שלוש שנים. בנוסף, גם ברוק לופז לא נהיה יותר צעיר והקבוצה הזאת במתכונתה הנוכחית נראית כרגע רחוקה מאוד מהצלחה בעונה מלאה פלוס ארבע סדרות פלייאוף אינטנסיביות.
כמו כן, למרות הזכרונות הטובים מ-2008, מתקשה מאוד להאמין באופן אישי בדוק ריברס כמאמן פלייאוף, הוא מגיב לאט, הוא סומך יותר מדי על חמישיות שניות ביחד ופחות רואה אותו מצליח להתגמש ולייצר פתרונות
תחזית– אחרי עונה רגילה טובה הרבה יותר, מקום שני במזרח ומאזן 58-24, מילווקי תגיע אופטימית מאוד לסיום העונה הרגילה.
אם יצליחו להישאר בריאים יגיעו עד גמר המזרח.
אך מרבית הסיכויים שמישהו מהטופ 4 ייפצע וזה יגמר בסיבוב ראשון או שני
