קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: אורלנדו מג'יק
נשארו: ארון גורדון (הוחתם מחדש), אוון פורנייה, ניקולה ווצ'ביץ', ג'ונתן אייזק, טרנס רוס, די ג'יי אוגוסטין, ג'ונתון סימונס, ווס איוונדו, קם בירץ'; ארון אפללו.
עזבו: מריו הזוניה (ניו יורק), ביסמאק ביומבו (שארלוט), ג'מל ארטיס (סקרמנטו), שלוין מאק (ממפיס), מוריס ספייטס (סין), רונדי פרוויס.
הגיעו: אייזק בריסקו (שוק חופשי), ג'ריאן גרנט, טימופיי מוזגוב, ג'ארל מרטין (טרייד), מוחמד במבה, ג'סטין ג'קסון (דראפט).
חמישייה: די ג'יי אוגוסטין, אוון פורנייה, ג'ונתן אייזק, ארון גורדון, ניקולה ווצ'ביץ'.
ספסל: טרנס רוס, מוחמד במבה, ג'ריאן גרנט, ג'ונתון סימונס, טימופיי מוזגוב, ג'ארל מרטין, ווס איוונדו, קם בירץ', ארון אפללו, אייזק בריסקו, ג'סטין ג'קסון.
המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:
אז מה היה לנו שם?
את העונה האחרונה התחילו אורלנדו מג'יק עם GM חדש, רוקי מרתק שנבחר בבחירה השישית ורף של 40.5 ניצחונות מצד סוכנויות ההימורים בווגאס. ג'ון המונד הגיע ממילווקי לסדר את הבלאגן שהותירה הקדנציה של רוב הניגן, והביא עימו גם את קונספציית הבחירה בשחקנים ארוכים וזריזים. בבחירה השישית בדראפט, המג'יק הביאו את ג'ונתן אייזק, פורוורד בגובה 2.13 שמזכיר את קווין דוראנט רק ללא קליעה.
במשחק השלישי של העונה הם הביסו ב-21 הפרש את לברון והקאבס. הבאים בתור היו הספרס, שיצאו מאורלנדו עם הפסד ב-27 נקודות. עם די ג'יי אוגוסטין כרכז הפותח, נראה שלאחר שנים הקבוצה סוף סוף מצאה את הרכז המיוחל וניצחון בראשון בנובמבר על ממפיס הציב את המג'יק על מאזן של שישה ניצחונות ושני הפסדים בלבד, אלא שאז אוגוסטין נפצע, והקריסה החלה. בנובמבר, משחק של 40 נקודות של ארון גורדון ניצח את אוקלהומה סיטי ועצר רצף של תשעה הפסדים, אבל גם גורדון הצטרף במהרה למצעד הפצועים של הקבוצה, שבה אף שחקן חמישייה לא הגיע ל-60 משחקים. מאז המחצית הראשונה של נובמבר, בחודשיים הבאים אורלנדו עשו 27-4.
רבות דובר על ההתקפה התקועה של הקבוצה. אלפריד פייטון הוא רכז שלא מסוגל לקלוע ממטר מחד, ולא מספיק טוב בניהול המשחק מאידך. ללא רכז שמסוגל להניע התקפה ולהביא את הקבוצה לזריקות טובות, נטל היצירה נפל על גורדון, ניקולה ווצ'ביץ' ואוון פורנייה, שחקנים שנמצאים במיטבם כאשר יוצרים עבורם. הספסל היה קטסטרופלי בתרומה ההתקפית, וההתקפה עם ביסמאק ביומבו על המגרש הייתה כמעט הגרועה ביותר בליגה לשחקן בודד (רייטינג התקפי של 97, הגרוע ביותר בליגה מלבד כריסטיאן פלסיו בשיקגו). בוידיאו הבא, קואץ' ניק משווה את קבלת ההחלטות בהתקפה של אורלנדו לאלו בהתקפה של גולדן סטייט. זה גרוע לפחות כפי שאפשר היה לצפות מראש
אלא שלהסתכל רק על ההתקפה יעשה הנחה גדולה לאורלנדו ובמיוחד לפייטון, שהעמיד בשנה שעברה את הרייטינג ההגנתי הגרוע ביותר בליגה לשחקן חמישייה. המג'יק התקשו להגן על הפיק-אנד-רול והיו האחרונים בליגה בריבאונד ההגנה, נתון שמשקף מאמץ קבוצתי לא פחות מיכולת אישית.
בטרייד דד-ליין פייטון הועבר לפיניקס תמורת בחירת סיבוב שני, והמג'יק יצאו לדרך חדשה כאשר שחקני הספסל מקבלים את ההזדמנות שלהם. שחקנים כמו מריו הזוניה, שמאז נבחר בבחירה החמישית בדראפט 2015 בעיקר ניסה להסתגל לליגה, וג'ונתון סימונס שהגיע מהספרס, סיפקו רגעים יפים בעונה מאכזבת.
את העונה אורלנדו סיימו עם 25 ניצחונות, ומאמן מפוטר אחד. אחרי שתי עונות של פחות משלושים ניצחונות, פרנק ווגל סיים את תפקידו לאחר העונה.
קיץ חם
במקום ווגל נבחר לעמדת המאמן הראשי סטיב קליפורד, שפוטר משארלוט לאחר חמש שנים ושתי הופעות פלייאוף. קליפורד חוזר למקום שבו שימש חמש שנים כעוזר המאמן של סטן ואן גאנדי, תקופה במהלכה אורלנדו הגיעו לגמר הליגה. כיאה לבניית קבוצה צעירה, האמונד וההנהלה של אורלנדו החתימו ל-4 עונות מאמן יסודי וקשוח שמציב דגש על עבודה קשה והגנה, ובפרט על ההיבט החלש ביותר של הקבוצה בעונה שעברה – ריבאונד ההגנה. מתוך חמש השנים של קליפורד בהורנטס, שארלוט הובילה את הליגה באחוזי ריבאונד ההגנה במשך ארבע עונות. בעונה שעברה קליפורד נעדר לחודש מן הקווים, לאחר שכאבי ראש הקשורים בלחץ של עבודת המאמן הראשי בליגה השביתו אותו.
הדבר הקרוב ביותר לכוכבות באורלנדו, ארון גורדון, סיים הקיץ את חוזה הרוקי שלו והפך לשחקן חופשי מוגבל. ההנהלה של המג'יק החליטה לא לחכות עד שגורדון יבחן את השוק ובמקום זאת העניקה לו ישירות חוזה של 80 מיליון דולר ל-4 עונות. למרות כמה ביקורות שנשמעו ברחבי האינטרנט, מדובר בחוזה מצוין לאורלנדו. ראשית, כי הקבוצה החלשה בה הוא משחק מסתירה את הפוטנציאל של גורדון. מי שרואה שחקן של 17.5 נקודות ב-43.5% מהשדה בקבוצת לוטרי, מפספס את העובדה כי מדובר באתלט מטורף שיתחיל את העונה הקרובה כשהוא בן 23, ושחקן שמשפר בעקביות אלמנטים במשחק שלו מעונה לעונה. גורדון החל את הקריירה בתור גבוה חד מימדי, מעין קלינט קאפלה גרסת הפאוור פורוורד, ובהדרגה הוסיף למשחק שלו את הקליעה מבחוץ ויכולת מסוימת ליצור לעצמו, במה שמזכיר לעיתים קוואי לנארד לעניים (מבחינת סגנון ואלמנטים בארנסל ההתקפי. היעילות רחוקה מזו של קוואי).
החלק הטוב ביותר בחוזה נמצא בירידה ההדרגתית בשכר. אם בעונה הקרובה, שמראש נידונה ללוטרי, גורדון ירוויח מעל 21 מיליון, בעונות הבאות השכר שלו יהיה 20, 18 ו-16 מיליון דולר, בהתאמה. אם אורלנדו תחליט להעביר את גורדון בעונות הבאות, לשחקן ולחוזה שלו יהיו קונים רבים ברחבי הליגה.
הדבר הגדול הבא, ליטרלי, שקרה באורלנדו היה בחירתו של מוחמד במבה בבחירה השישית בדראפט. במבה, פורוורד-סנטר בגובה 2.16, אשר האלמנט המרשים ביותר אצלו הוא מוטת הידיים, 2.39 – הארוכה ביותר שנמדדה אי פעם בליגה. בהתחשב במימדים הללו, זה מפתיע שהוא שוקל פחות מ-100 ק"ג.
עוד מימיו במילווקי, ג'ון המונד היה איש הביצוע של אסטרטגיית ה- Positionless Basketball. הרכב של שחקנים ארוכים, זריזים ואתלטיים שיכולים להחליף על כל עמדה בהגנה ולהגן על הטבעת בו זמנית. בתסריט האופטימי, כדורסל ללא עמדות הוא העתיד של הליגה. זו אסטרטגיה שמאפשרת להגנה לנטרל כל יתרון של היריבה על ידי חילוף על חסימות, ולמנוע מיסמאצ'ים בכל עמדה. לרעיון הזה, במבה הוא התוצר ההנדסי המושלם. התקפית הוא מפלרטט עם מילת הקסם, "ריווח", כאשר במכללות זרק 1.7 שלשות למשחק (וקלע אותן בפחות מ-30%). במקרה הטוב הוא יתפתח תוך מספר שנים לשילוב בין רודי גובר וסמול פורוורד ממוצע.
מריו הזוניה, שפרץ בשליש האחרון של העונה מעמדת הפאוור פורוורד, עזב לניקס. המג'יק בעצם איבדו את הבחירה החמישית שלהם בחינם דווקא כשהתחיל להראות איתותים חיוביים, זכר להחלטה של המונד מתחילת העונה שעברה לא להרים את האופציה עליו. ביסמאק ביומבו והחוזה הנוראי שלו, זכר לתקופת רוב הניגן, הועברו תמורת החוזה הנוראי במידה דומה של טימופיי מוזגוב. ג'ריאן גרנט שהגיע יחד עם מוזגוב בטרייד, יקבל את ההזדמנות שלו להוכיח שהוא שחקן NBA לגיטימי אחרי שנכשל בניו יורק ובשיקגו.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
כדאי להתחיל ממה שהמג'יק לא הביאו בקיץ. מה שחסר לפאזל שנבנה באורלנדו להתחבר זה רכז לגיטימי, וכרגע עמדת הרכז מחולקת בין די ג'יי אוגוסטין וג'ריאן גרנט. במקום שארון גורדון יהנה מהיותו אחד הגבוהים המסוכנים בליגה בפיק-אנד-רול – השילוב בין האתלטיות והניידות שלו גורם לכך שאין להגנה הרבה מה לעשות ברגע שהוא מקבל את הכדור בתנועה בדרך לסל – גורדון שוב יצטרך ליצור מחוץ לקשת. למרות השיפור המשמעותי בתחום, לא כאן נמצאת החוזקה שלו. בכלל, הצעירים בעמדות הפורוורד-סנטר אצל המג'יק, במיוחד אייזק ובמבה, צריכים מישהו שיכול להפעיל אותם בפיק-אנד-רול או כחותכים לסל, ומלבד חצי פורנייה לא ברור מי הולך לעשות את זה.
פורנייה ו-ווצ'ביץ' יהיו שני השחקנים המובילים בקבוצה מלבד גורדון. פורנייה הוא גארד-פורוורד אינטליגנטי שקולע מצוין, ונראה שלא פעם הוא זה שיהיה אחראי לניהול ההתקפות. פורנייה במיטבו כשהוא בלי הכדור – תוצאה של תנועה מצוינת על המגרש וקליעה טובה בקאץ אנד שוט, אבל הוא היה יעיל בקבלת ההחלטות ההתקפיות יותר מאשר פייטון. עם חוזה נוח של 17 מיליון דולר לעונה לשלוש השנים הקרובות (האחרונה אופציית שחקן) והיותו קרוב לשיא הקריירה, בעוד שאורלנדו רק נמצאת בבנייה, ייתכן ונראה את פורנייה מסיים את העונה בקבוצה אחרת. לגבי ווץ', הסיפור פשוט בהרבה. המג'יק מנסים להעביר אותו כמעט מהרגע שבו חתם על החוזה הנמוך שלו, בגובה 12 מיליון דולר לעונה. הם עדיין לא הצליחו לעשות את זה. מסתבר שאין בליגה ביקוש רב לחורים הגנתיים בעמדת הסנטר, גם אם הביצועים ההתקפיים שלהם בינוניים. למרות שרכש לעצמו מוניטין של סנטר התקפי עם טווח קליעה, ווץ' סיים בשנתיים האחרונות ברבעון האחרון בליגה גם ביעילות בפוסט (0.74 נקודות למהלך בעונה שעברה) וגם במהלכי ספוט-אפ (0.81 נקודות למהלך). באורלנדו יוכלו להרגיש את עצמם ברי מזל אם יצליחו לשווק אותו לקראת הטרייד דדליין לקבוצת פלייאוף שמחפשת סנטר מחליף, ולקבל בתמורה בחירת סוף סיבוב ראשון.
חשוב להבין שאורלנדו לא ימדדו השנה לפי ההצלחה שלהם על מגרש הכדורסל. ההנהלה העניקה לסטיב קליפורד 4 עונות כדי לייסד תשתית של מוסר עבודה עבור הצעירים שבארגון. ג'ון המונד התייחס לאחים ואן-גאנדי ולתום תיבודו בתור הרול מודל של קליפורד כמאמן. מצד אחד, זהו אחד הלקחים החשובים שקבוצה צעירה עם פוטנציאל צריכה ללמוד. גם גולדן סטייט הנוכחית גדלה בזכות השלד שבנה מארק ג'קסון. מצד שני, כבר ראינו לאן יכול להוביל השילוב של מאמן כמו תיבודו ושחקנים צעירים. לטובת הטווח הארוך של הפרנצ'ייז, בשנה הקרובה נסבול בשקט בעודם מתאמנים על סגירה לריבאונד הגנה, כאשר 3-4 עונות מעכשיו קליפורד יוחלף במאמן מודרני ויצירתי, ובשילוב רכז ומנהל משחק אנחנו נראה את קבוצת ה- Positionless Basketball הטובה בליגה.
עד שהם יהיו כאלו, אפשר גם ליהנות מהשחקנים שאמורים להרכיב את השלד הזה. ג'ונתן אייזק צפוי כבר העונה להבדיל את עצמו בתור שחקן הגנה בכיר. זו לא רק היכולת שלו לחסום ולחטוף, אלא האקטיביות שלו והרצון להשתפר. באחד הראיונות הוא סיפר על משחק בו חטף חמישה כדורים, אבל הרגיש רע "בגלל שנמצאתי 90% מהזמן במקום הלא נכון". בחודש מרץ האחרון הוא הוביל את הליגה בנגיעות הגנתיות בכדור (Deflections) ל-36 דקות והיה שני במספר הכדורים האבודים שהציל. התקפית, יש לו שליטה בכדור ברמה של סמול פורוורד, אלא שהקשיים הנוכחיים בקליעה, והגודל, יכולים לדחוף אותו לעמדת הפאוור פורוורד.
הצפייה בבמבה, או נכון יותר בתגובת ההתקפות היריבות ברגע שיהיה על המגרש, תהיה מרתקת. יחד עם ארון גורדון שינסה לעלות שלב נוסף, אולי אפילו לאולסטאר (כנראה שלא השנה), המשחקים של המג'יק יגרמו לנו לרגעים בהם נחשוב "אילו רק הייתה אפשרות לפאסט-פורוורד של שנתיים, כשהחבר'ה יתבגרו ולקבוצה יהיה רכז". רגעים אחרים, הכוללים את המג'יק מנסים ליצור מצב זריקה טוב בהתקפה עומדת, יהיו קשים לצפייה.
התחזית: יתרכזו בפיתוח הכשרונות הצעירים, וחסרים את הכישרון לנצח כאן ועכשיו, למרות שיספקו כמה ניצחונות על קונטנדריות בזכות ההגנה. 27 ניצחונות.
וגאס חזתה לקבוצה 30.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
