כולם עושים טעויות, אי אפשר אחרת. השאלה היחידה היא איך אנחנו לומדים מהן ומתקדמים. טעות יחידה ב-NBA יכולה לעלות ביוקר – שנים לשל שהייה בלוטרי. רצינו לבדוק מה הטעויות הגדולות ביותר שעשה כל מועדון, אבל מכיוון שקצת קשה ללכת אחורה עד ימי ביל ראסל (שנבחר על ידי אטלנטה בדראפט ונשלח לבוסטון בטרייד), ווילט (הועבר בטרייד על ידי הווריורס כשעברו לסן פרנסיסקו) וקארים (נשלח בטרייד ממילווקי ללייקרס), אנחנו נסתכל על הטעויות שנעשו בשנות ה-2000. הבית הדרום מערבי. פרק שישי ואחרון.
דאלאס מבריקס – הצעה נמוכה מדי לסטיב נאש
"לא ראינו אותו כפעמיים MVP, וזו הטעות הכי גדולה שעשיתי לא להחתים אותו״. אם מארק קיובן אומר, אנחנו מקשיבים. בקיץ 2004 סטיב נאש הפך לשחקן חופשי אחרי 6 עונות בדאלאס. קיובן הציע לו 36 מליון דולר ל-4 עונות ועונה חמישית לא מובטחת. פיניקס הציעה 63 מליון דולר ל-6 עונות. נאש רצה להשאר בדאלאס ופנה לקיובן שישווה את ההצעה. קיובן סירב, ונאש חתם בפיניקס. הוא המשיך ל-2 עונות MVP רצופות כשהוא מוביל את פיניקס לצמרת הליגה. המאבריקס הצליחו להגיע לגמר הליגה ב-2006 והפסידו להיט אחרי שהובילו 2 -0. ב-2007 סיימו עם המאזן הטוב בעונה הסדירה, אבל הפסידו בסיבוב הראשון. יכול להיות שעם סטיב נאש זה היה נראה אחרת. צריך לזכור שמי שהוביל את המאבריקס להשגים האלו הוא אייברי ג'ונסון, מאמן קשוח והגנתי, ולא בטוח שהוא היה מסתדר עם נאש שנחשב לחור גדול בהגנה. ועדיין שחקן בסדר גודל של נאש אמור להצליח בכל קבוצה, וגם בדאלאס. איתו, היה להם שחקן גדול נוסף שיכול לעזור לדירק נוביצקי במאבק על האליפות.
אזכורים ראויים:
- פירוק קבוצת האליפות של 2011 – ב-2011 דאלאס זכתה באחת האליפויות המענגות שזכורות בשנים האחרונות. דירק נוביצקי נתן הופעות בלתי נשכחות באותו פלייאוף, אבל לא היה מסוגל לעשות את זה לבד. אחד הברגים המרכזיים באותה אליפות היה טייסון צ'אנדלר. הסנטר ההגנתי סיים חוזה והיה רק בן 28. הליגה נפתחה מחדש רק בדצמבר אחרי שביתה ארוכה והסכם חדש עם השחקנים. צ'אנלר רצה חוזה ארוך, וקיובן העדיף לשמור על גמישות פיננסית. בסופו של דבר צ'אנדלר חתם בניו יורק (עבר בS&T) על חוזה ל-4 עונות תמורת 58 מליון דולר. דאלאס ניסתה להתחזק עם לאמאר אודום בן ה-32, וינס קרטר בן ה-35 וברנדן רייט. הקבוצה של 2012 הייתה חלשה בהרבה מזו שזכתה באליפות. צ'אנדלר מצידו נבחר לשחקן ההגנה באותה עונה (למרות שנבחר רק לחמישית ההגנה השניה של הליגה – את שחקן ההגנה בוחרים העיתונאים, את החמישיות המאמנים). דאלאס סיימה עם מאזן של 55% וחטפה סוויפ בסיבוב הראשון מאוקלהומה סיטי. צ'אנדלר חושב שאם היה נשאר בדאלאס, הם היו זוכים באליפות שניה ברציפות.
- הטרייד על ראג'ון רונדו – את עונת 2014-15 המאבריקס פתחו בצורה טובה מאוד, אבל התחושה הייתה שחסר להם גרוש ללירה. הם חשבו שהגרוש הזה הוא ראג'ון רונדו ובדצמבר שלחו לבוסטון את ג'יי קראודר, ג'אמיר נלסון, ברנדן רייט ובחירת סיבוב ראשון בתמורה לרונדו ודוייט פאוול. דאלאס של פתיחת העונה הציגה חמישיה קולעת מצויינת. נלסון כבר היה הרחק מהשיא, אבל עדיין קלע בדאלאס 36% משלוש. רונדו ללא ספק נחשב לטוב מנלסון בהרבה פרמטרים, קליעה היא לא אחת מהם. הוא יצר לדאלאס לא מעט בעיות, ורגע ה"שיא" של אותה עונה הגיע במשחק 2 בסדרת הסיבוב הראשון נגד יוסטון. רונדו פשוט פרש מהקבוצה
הוא לא שותף בהמשך הסדרה וזה היה המשחק האחרון שלו במדי המאבריקס. ג'יי קראודר מצד שני פרח בבוסטון והפך לשחקן D&3 מצויין.
יוסטון רוקטס – דוויט הווארד
בקיץ 2013 דוויט הווארד הפך לשחקן חופשי, והיה אחד השחקנים המבוקשים בליגה. ה"זוכה" הייתה יוסטון רוקטס. הווארד והארדן היו אמורים להיות אחד הצוותים המפחידים בליגה. זה לא קרה. הבעיה העיקרית הייתה הפערים בין איך שהווארד ראה את יוסטון איתו, לאיך שיוסטון ראו את הקבוצה עם הווארד. הווארד רצה לגעת יותר בכדור, לקבל יותר כדורים בפוסט, לייצר לעצמו יותר. יוסטון רצו כל דבר אחר. זה הגיע למצב שהווארד בא לדבר עם דאריל מורי וככה הוא (הווארד) מתאר את הסיטואציה: "הרגשתי שהתפקיד שלי צומצם. הלכתי לדריל ואמרת 'אני רוצה להיות מעורב יותר'. דאריל ענה 'לא, אנחנו לא רוצים שתהיה מעורב יותר'." בעונה הראשונה ביוסטון, הרוקטס הופתעו על ידי פורטלנד והודחו בסיבוב הראשון. בעונה השניה הם הגיעו לגמר המערב, אבל עברו דרך דאלאס ורונדו (ראו למעלה), והקליפרס שבעטו בדלי במשחק 6 אחרי שהובילו 3 – 2. בעונתו האחרונה של הווארד ביוסטון זה כבר היה בלתי נסבל. הכימיה בחדר ההלבשה הייתה נוראית, והרוקטס סיימו את העונה במאזן חצוי ועפו בסיבוב הראשון נגד הווריורס.
הפרידה לא הייתה יכולה להיות חדה יותר. במקביל לעזיבה של הווארד, הגיע מייק דאנטוני לקבוצה, ויוסטון עברה לשחק מהר יותר, עם הרבה יותר זריקות משלוש. זה נראה הרבה יותר טוב. קלינט קאפלה הצעיר נכנס לחור שהשאיר הווארד ועשה עבודה הרבה יותר טובה עבור יוסטון.
אזכורים ראויים:
- דאריל מורי הוא אחד האנשים הפתוחים בעולם ואין לו בעיה לספר עם המון הומור על טעויות שהרוקטס עשו. אחת המצחיקות שבהם היא הפספוס של מארק גאסול. אנחנו בודאי לא מחפשים פה קבוצות שפספסו שחקנים בסיבוב השני, אבל קשה לפספס את הסיפור הזה. המודל שמורי יצר לנבא הצלחות של מועמדים לדראפט, אהב את מארק גאסול שנבחר על ידי הלייקרס בבחירה ה-48 (הועבר בהמשך לממפיס). אלא שאחרי שהסקאוטרים שלו נתקלו בתמונה של גאסול הצעיר ללא חולצה הם הדביקו לו את הכינוי MAN BOOBS (ציצים של גבר). "זה היה הדראפט הראשון שלי ולא הייתי כל כך אמיץ." הוא הרשה לגיחוך מהתמונה להטביע את התחזית של המודל ויוסטון לא בחרה בגאסול. מאז מורי אוסר על להשתמש בכינויים לשחקנים שמוערכים על ידי הצוות. לומדים מטעויות!
- ומה הטעות שדאריל מורי הכי מתחרט עליה? אחת השאלות שמורי שואל בכל ראיון עבודה לסקאוט חדש היא איזה שחקן הוא פספס. התשובה האישית שלו היא לא גאסול, כי אם דיאנדרה ג'ורדן. ב-2008 לרוקטס הייתה את הבחירה ה-32 בדראפט (אחרי טרייד) ועל פי המודל שלו האיש המושלם היה לא אחר מאשר ג'ואי דורסי. דורסי מעולם לא הצליח בליגה, ומורי היה בשוק מכשלון המודל. יותר מזה, בבחירה ה-35 נבחר דיאנדרה ג'ורדן, אחד הסנטרים הטובים בליגה כיום. המודל של מורי סימן אותו כבאסט מוחלט. מורי שיפר את המודל ככה שהאטרקטיביות של דורסי ירדה פלאים (למשל הגדלת המשקל של הגיל במודל), אבל לא הצליח לשפר את המודל כדי לחזות את ההצלחה של ג'ורדן. ג'ורדן לא רצה ללכת לקולג', ושיחק עבור מאמן שהוא לא אהב. המודל לא יכל לשקלל את זה. סקאוטר אחד רצה לבחור את ג'ורדן ומורי הבין שהוא חייב לכלול גם את הדעות של אנשי הכדורסל ולא להסתמך לחלוטין על המודל.
ממפיס גריזליס – האשים ת'אביט
דראפט 2009 התברר בדיעבד כעמוס כוכבים – ג'יימס הארדן, סטף קרי, בלייק גריפין וגם טייריק אוונס, ריקי רוביו, דמאר דרוזן ואחרים. בתוך כל אלה לממפיס הייתה את הבחירה השניה בדראפט, והיא לקחה את האשים תאביט. בלייק גריפין הסתמן כבחירה הראשונה הבטוחה, אבל אחריו היה קצת חוסר ודאות. בגובה 221 ס"מ, האשים תאביט עשה את מה שמצופה ממנו בקולג' – לחסום, והרבה. הוא נבחר לשחקן ההגנה של המכללות, אבל קשה להגיד שהוא ידע לעשות הרבה יותר מזה. לא היה לו משחק התקפה מפותח, והוא לא היה חזק מספיק בשביל להתמודד עם חיות הצבע של ה-NBA. ההשוואות הרלוונטיות שלו היו דיקמבה מוטמבו וסמואל דלאמברט. עם כל הכבוד לאיש מאחורי עוגי, אלו לא השחקנים שקבוצה רוצה לבחור בבחירה השניה. בבחירה השניה קבוצות מחפשות כוכבים, לא רול פליירס. לממפיס כבר היה את מארק גאסול אחרי עונת רוקי מצויינת, אבל עדיין היה לה מחסור בשחקני פנים. בכנפיים היה לה את או ג'י מאיו ורודי גיי, ולמרות מאזן עלוב היא החליטה לבחור בשביל צורך, במקום בשביל פוטנציאל. ההישג היחיד של ת'אביט היה שהוא הפך לבחירת הטופ 5 הראשונה שנשלחת לליגת הפיתוח בעונת הרוקי שלו. עונה וחצי אחרי שבחרה בו, ממפיס שלחה אותו בטרייד. ת'אביט לא החזיק מעמד בליגה, וכיום הוא משחק בליגה היפנית השניה. מדובר בטעות גם בזמן אמת, וגם בדיעבד. איזה קבוצה היינו רואים בממפיס עם ג'יימס הארדן? עם טייריק אוונס? עם ריקי רוביו? עם סטף קרי?
אזכורים ראויים:
- צ'אנדלר פארסונס – בקיץ 2016 ממפיס חיפשה חיזוק בעמדה 3 ויצאה עם צ'אנדלר פארסונס בחוזה ל-4 עונות בשווי 94 מליון דולר, חוזה מקסימום. פורטלנד התמודדה עם ממפיס על השירותים של פארסונס, והציעה לו הצעה דומה. מה ששתי הקבוצות לא לקחו בחשבון זה שפארסונס כבר אחרי מספר פציעות וניתוחי ברכיים. פארסונס בחר בממפיס. ב-2 העונות האחרונות הוא שותף ב-70 משחקים, וגם בהם שיחק פחות מ-20 דקות בממוצע למשחק. עם ממוצע של 7.1 נקודות, הוא רחוק מאוד מלהצדיק את ה-94 מליון דולר שהוא מרוויח בממפיס.
- הטרייד על ג'ף גרין – בינואר 2015 ממפיס חיפשה לחזק את הקבוצה. המשולש של קונלי-ראנדולף-גאסול עבד מצויין, והקבוצה מיצבה את עצמה כקבוצת פלייאוף, אבל לא הרבה יותר מזה. היא חיפשה שחקן כנף והביאה את ג'ף גרין מבוסטון בתמורה לקווינסי פוינדקסטר (עבר לניו אורלינס), טישון פרינס ובחירת סיבוב ראשון עתידית. הסלטיקס ידעו לדחות את הבחירה מספיק אחרי שראנדולף, גאסול וקונלי יהיו מעבר לשיא. גרין לא עזר לממפיס להגיע רחוק יותר, ועזב ב-2016. בגיל 28, קבוצות כבר התייאשו מהפוטנציאל של גרין שעד היום לא ממש ברור אם הוא 3 או 4. דבר אחד בטוח, זה לא מה שממפיס הייתה צריכה.
ניו אורלינס פליקנס – 0 בחירות סיבוב ראשון אחרי אנתוני דייויס
בדראפט 2012 ניו אורלינס פליקנס זכתה בבחירה הראשונה ובאנתוני דייויס. דייויס הוציא את הפרנצ'ייז לדרך חדשה, עונה אחת בלבד אחרי העזיבה של כריס פול, שחקן הפרנצ'ייז הקודם. אלא שמאז שדייויס הגיע לניו אורלינס, במקום לבנות סביבו קבוצה צעירה ודינמית, הפליקנס מסרו את כל בחירות הדראפט שלהם אחת אחרי השניה. אוסטין ריברס שנבחר על ידם עשירי באותו דראפט נשלח בטרייד לבוסטון. ב-2013 הקבוצה בחרה בנרלנס נואל, ושלחה אותו ביחד עם הבחירה ב-2014 (בחירה 10, אלפריד פייטון נבחר) לפילדפיה בשביל ג'רו הולידיי. בקיץ 2014 היא שלחה את הבחירה ב-2015 ליוסטון, עבור עומר אשיק (בחירה 18, סם דקר נבחר). ב-2016 היא בחרה את באדי הילד, והעבירה אותו באמצע 2017, ביחד עם הבחירה של 2017 (בחירה 10, זאק קולינס נבחר) בשביל דמארכוס קאזינס. את הבחירה של 2018 (בחירה 22, צ'אנדלר האצ'ינסון נבחר) היא שלחה לשיקגו בטרייד על ניקולה מירוטיץ'.
אחד היתרונות של לבנות קבוצה צעירה על בחירות דראפט רבות היא היכולת לשמור על תקציב נמוך, שחקנים שמשחקים מספר עונות ביחד, מגיעים לשיא ביחד, מתחברים לקבוצה. ראינו את אוקלהומה סיטי עושה את זה (דוראנט, ווסטברוק, איבקה והארדן), גולדן סטייט (קרי, קליי, דריימונד ובארנס), וכמובן פילדלפיה (אמביד, סימונס, פולץ). כשהשחקנים מתחילים לצאת מחוזי הרוקי שלהם, לקבוצה עדיין יש מרווח להקיף אותם בוטרנים, רול פליירס, ואולי אפילו להביא כוכב נוסף בשוק החופשי. ניו אורלינס החליטו במודע (או שלא במודע, הויתור על הבחירות נעשה טיפין טיפין) שאין להם רצון בזה. הם ויתרו מעשית על שחקנים צעירים ומסרו 4 בחירות לוטרי בשביל ג'רו הולידיי ועונה וחצי (מינוס חצי שהלך על פציעה) של דמארכוס קאזינס. ב-6 עונות בליגה דייויס הוביל את הפליקנס לפלייאוף פעמיים. הוא אפילו הצליח לעבור סיבוב פעם אחת. טוב ככל שיהיה (והוא כנראה בין 5 השחקנים הטובים בליגה), הוא לא יכול לבד. לפליקנס אין כוכב שיעזור לו (וחס וחלילה לזלזל בהופעת הפלייאוף האחרונה של ג'רו הולידיי, אלא שלאורך זמן הולידיי היה יותר נעלם מנוכח), ו\או עומק שיכול להצדיק את כל הויתורים על בחירות סיבוב ראשון. בעוד 2 עונות דייויס יכול להפוך לשחקן חופשי בלתי מוגבל, וספק גדול אם בתקופה שנשארה הפליקנס יכולים להפוך לקונטנדרים ולשכנע את השחקן המוביל שלהם להשאר. הם יכולים לשלם הרבה יותר כסף מכל קבוצה אחרת, אבל אם השחקן ירצה להתמודד על תארים, קשה להאמין שזה יקרה בניו אורלינס.
אזכורים ראויים:
- השוואת החוזה של אריק גורדון – אריק גורדון הגיע לניו אורלינס בקיץ 2011, כחלק מהטרייד ששלח את כריס פול ללוס אנג'לס קליפרס. זו הייתה עונתו הרביעית בליגה, והוא שיחק רק 9 משחקים לאחר בעיות ברכיים שכללו נזק לסחוס. באותו קיץ גורדון הפך לשחקן חופשי מוגבל וחתם על הצעת חוזה בפיניקס בסך 58 מליון דולר ל-4 עונות. גורדון התחנן בפני ניו אורלינס שלא ישוו את ההצעה, אבל ניו אורלינס לא שעתה לבקשותיו. היא בחרה בדראפט את אנתוני דייויס, ולמרות שהתחילה בניה מחדש החליטה שגורדון יהיה חלק אינטגרלי מהבניה. היא השוותה את החוזה והחזירה אותו לשורותיה. הפציעות לא עזבו את גורדון לאורך כל השהות בניו אורלינס. הוא איבד המון מהאקספולוסיביות שהייתה לו בקליפרס והתקשה לסיים מתחת לטבעת. זה בא לידי ביטוי גם בקליעה משלוש שכן שחקנים יכלו לשמור עליו צמוד יותר. הוא שיחק ב-5 עונות 221 משחקים מתוך 394. גורדון שהיה אמור להיות כח מוביל בניו אורלינס לא ממש עשה את זה.
- חוזים רעים – בקיץ 2015 הפליקנס החתימו את עומר אשיק על חוזה ל-5 עונות בסך 58 מליון דולר. הם נתנו לאלכסיי אג'ינסה 20 מליון ל-4 עונות. בקיץ 2016 הם גיבו את החוזים האלה עם חוזים לסולומון היל – 48 מליון דולר ל-4 עונות, ולאטוון מור – 34 מליון דולר ל-4 עונות. החוזים האלו תקעו את השכר של הפליקנס ובשביל להפטר מאשיק הפליקנס היו צריכים לותר על בחירת סיבוב ראשון. אשיק סבל מלא מעט פציעות והעדרויות, אבל גם בשהיה על הפרקט, לא היה קרוב להצדיק את החוזה שניתן לו. אג'ינסה לא עשה לפני או אחרי שום דבר שהצדיק את הכסף שקיבל. סולומון היל שוחרר מאינדיאנה אחרי 3 עונות, למרות שהייתה להם אופציה על עונה רביעית במחיר רוקי. לא ברור איזה, או האם בכלל היה לו ביקוש בשוק שהצדיק לתת לו חוזה כמו שניתן לו. גם למור (שמבין הארבעה הוא היחיד שאיכשהו מצדיק את החוזה שלו) לא היה ביקוש בשוק שהצדיק סכומים כאלו. הפליקנס הוציאו המון כסף על שחקני רוטציה, מה שתוקע להם את הגג ולא מאפשר להם יותר מדי גמישות בשוק החופשי.
סן אנטוניו ספרס – הויתור על לואיס סקולה
קשה למצוא טעויות גדולות בניהול של סן אנטוניו (סאגת קוואי עדיין טריה מדי בשביל לראות לאן היא הולכת), ועדיין יש אחת שבולטת מעל השאר. בדראפט 1999 הספרס בחרו בבחירה ה-57 את מאנו ג'ינובילי, שחקן שהפך לכוכב בליגה ואגדה בספרס. 3 עונות מאוחר יותר הם בחרו את חברו לנבחרת לואיס סקולה בבחירה ה-56. השניים הוליכו את נבחרת ארגנטינה למדליית הזהב באתונה 2004, ואוהדי הספרס יכלו לפנטז על עוד גניבה מאוחר בסיבוב השני. סקולה היה תחת חוזה גדול בספרד וסעיף השחרור שלו היה בעייתי. ב-2005 הספרס ניסו להביא אותו, אבל קבוצתו דרשה 3 מליון דולר לשחרר אותו (אחרי שבתחילת המו"מ ביקשה 15 מליון). הספרס יכלו לשלם רק חצי מליון דולר, תודות לחוקי ה-NBA. השאר היה אמור לצאת מכיסו של סקולה (ולקבל החזר דרך החוזה בליגה). לאחר שהספרס לא הצליחו להסדיר את הנושא הם ויתרו והחתימו במקומו את אוברטו. ב-2007 הספרס התייאשו סופית מהמצב והעבירו את הזכויות על סקולה ליוסטון תמורת ואסילי ספנוליס, בחירת סיבוב שני ומזומן. יוסטון החתימה אותו מייד והסדירה את השחרור שלו כמה ימים מאוחר יותר. סקולה שהיה כח באירופה, הוכיח שיש לו מה למכור גם ב-NBA עם ממוצעי קריירה של 12 נקודות ו-6.7 ריבאונדים. בשיאו הממוצעים שלו עמדו על 18.3 נקודות ו-8.2 ריבאונדים. סקולה היה יכול להיות נפלא ליד דאנקן ביחד עם מאנו. אנחנו לא זכינו לראות את זה. במקום זה אלו הזכרונות שסקולה השאיר לספרס
אזכורים ראויים:
- סאגת קוואי לנארד – ובכל זאת אי אפשר בלי להזכיר את הסיפור הטרי הזה. קוואי לנארד פתח את עונת 2017-18 עם פציעה בשריר הירך. הוא חזר לשחק בדצמבר, אחרי שרופאי הספרס אישרו לו לחזור. אחרי תשעה משחקים בלבד הוא חזר לשבת בחוץ. לאף אחד לא היה ברור מה קורה עם קוואי, כולל לסן אנטוניו. השמועות הן שהרופאים של סן אנטוניו אישרו לו לשחק, אבל קוואי עדיין סבל מכאבים והרופאים שלו חשבו שהוא צריך לשבת בצד. במרץ זה הגיע לרתיחה לאחר שהספרס הודיעו שקוואי יחזור והוא לא חזר, ואחרי ישיבת שחקנים סוערת היה פיצוץ נוסף (פיצוץ שקט מתחת לפני השטח) כשטוני פארקר אמר שהפציעה שלו הייתה חמורה יותר והוא כבר חזר. קוואי לא חזר לשחק, וגם בפלייאוף הקצר, שבו הספרס הודחו בסיבוב הראשון, לא נראו עקבותיו. עם שנה בחוזה קוואי רצה החוצה. בסן אנטוניו נעשו נסיונות להשאיר אותו שלא צלחו. קוואי רצה ללייקרס, אבל הלייקרס לא הציעו מספיק, ובסופו של דבר הספרס שלחו אותו בטרייד לטורונטו בתמורה לדמאר דרוזן. אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה קרה שם, בעיקר בגלל החשאיות שאופפת את קוואי והמחנה שלו. שמעתי מספר עיתונאים שטוענים שקוואי חשב שהספרס לא מתייחסים אליו כמו כוכב, כמו ששאר המועדונים בליגה מתייחסים לשחקני הפרנצ'ייז שלהם. קוואי לא עשה רושם כשחקן עם אגו שצריך לתחזק, אבל לפי הסיפורים האחרונים זה המצב. פרטים נוספים על הסיפור כנראה יחשפו בשנה הקרובה. בינתיים קוואי כבר שילם מחיר על כל הסאגה
- החוזה של ריצ'רד ג'פרסון – בקיץ 2009 ריצ'רד ג'פרסון עבר לסן אנטוניו. עם הרבה פחות זריקות, ג'פרסון התקשה להשתלב בקבוצה. זה לא הפריע לספרס לתת לו בקיץ 2010 חוזה של 40 מליון דולר ל-4 עונות. ג'פרסון לא החזיר על המגרש את מה שקיבל בחשבון הבנק, ובסופו של דבר סן אנטוניו נפטרה ממנו ב-2012 בטרייד לגולדן סטייט ביחד עם בחירת דראפט. כבר בזמן נתינת החוזה היו ביקורות גדולות על המהלך של סן אנטוניו. ג'פרסון היה בירידה 2 עונות ברציפות לפני אותו קיץ, ובגיל 30 לא עשה רושם כמי שעומד לחזור לשיאו כשחקן כדורסל.
