בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה: ברוקלין נותנת הצהרה ומביסה את מילווקי ב 39 הפרש, פיניקס נותנת הצהרה קצת יותר צנועה בניצחון משכנע על דנבר.

 

פיניקס סאנס 122 – דנבר נאגטס 105 (1 – 0 לפיניקס)

(דני אייזיקוביץ)

פיניקס עולה למשחק בלי רגשי נחיתות, משחקת מצויין ומנצחת ניצחון מוחץ. אם צריך לנסות ולהצביע על משהו שהכריע את המשחק יש שתי נקודות שקופצות לעין. הראשונה, יוקיץ' מסיים ערב יחסית סולידי עם 22 נק' בלבד (בסדרה הקודמת קלע 33 למשחק), והנקודה השנייה ואולי היותר חשובה זה יכולת הקליעה של דנבר מבחוץ.

 

אם בסדרה נגד פורטלנד ההגנה הרעה של ליליארד ומקולום אפשרה לקמפאצו, ריברס ומונטה מוריס להתפוצץ (בעיקר מוריס בשני המשחקים האחרונים), הלילה זה היה סיפור אחר לחלוטין.

 

5 מסקנות מהמשחק של הערב:

  1. פיניקס היא קודם כל קבוצה – נשמע קצת מטופש, ובכל זאת. הלילה הם מנצחים למרות משחק פושר של דווין בוקר. בוקר נתקל בהגנה קשוחה מהדקה הראשונה, דנבר מגיעה למשחק כדי להוציא אותו מהפוקוס, הוא מאבד כמה כדורים בפתיחה (5 איבודים בסוף), ומגיב היטב. במקום לכפות את עצמו על המשחק, פיניקס מניעה כדור ומוצאת כל פעם שחקן חופשי אחר. בוקר מסיים בסוף "רק" עם 22 נק', אבל 8-12 מהשדה וניצחון ענק של פיניקס.
    כתוצאה מהנעת הכדור, כל החמישייה הראשונה מסיימת עם ספרות כפולות (ברידג'ס 23, פול 21, בוקר 21, אייטון 20 וקראודר 14).
  2. ההגנה של פיניקס על הגארדים – בסדרה מול פורטלנד מונטה מוריס גילה שהוא יכול לחדור, ולהגיע לטבעת בקלות רבה מאוד. הלילה זה היה סיפור שונה לחלוטין. פיניקס אפשרה למוריס, קמפאצו וריברס המון שלשות חופשיות והם בהתאם קלעו 4 מ 14. הבולט מבין השלושה היה מוריס שלא במקרה מסיים את הלילה עם 28- במדד הפלוס מינוס, וערב נוראי. להלן לקט המהלכים שלו מהלילה, מלבד פעם אחת בודדת הוא מחטיא את כל הכדורים. אם דנבר רוצה איכשהו לייצר סדרה, מוריס חייב לקלוע את השלשות שנותנים לו. כך או אחרת, החדירות שלו הפעם פוגשות שומרים הרבה יותר טובים (פיין, כריס פול):

3. מיקאל ברידג'ס – משחק ענק של ברידג'ס שמסיים בתור הקלע המוביל של פיניקס עם 23 נק', אבל זה לא הנקודות זה האנרגיות. ברידג'ס אחרי מהלכים מצויינים בהגנה גם ידע לצאת מהר מאוד להתקפה, ומסתבר שהוא אחד המהירים בנ.ב.א., בספק שהוא ידע את זה

4. יוקיץ' / זריקות עונשין – אפשר ומותר להעביר ביקורת גם על הענק הלבן. אז נכון, הוא כמו תמיד מצויין, אבל לפחות נכון לעכשיו אם דנבר רוצה שיהיה לה סיכוי בסדרה היא חייבת ממנו יותר בהתקפה. ליתר דיוק, יותר באיזור הטבעת. יוקיץ' מגיע לילה 0 פעמים לקו. כן, לא טעות, 0 מוחלט. יש לו כרגע בעיה, בגלל שהגארדים לא קולעים אזי ההגנה של פיניקס צפופה ועדיין, יוקיץ' חייב להיות יותר אגרסיבי ולגרום להגנה של פיניקס לעבוד קצת יותר קשה. בכלל, דנבר לא הייתה מספיק אגרסיבית הלילה והלכה לקו 6 פעמים בלבד. המון קרדיט להגנה של פיניקס, אבל קבוצה שיש לה שחקנים פיזיים כמו גורדון, מילסאפ, פורטר ויוקיץ' חייבת להגיע לקו הרבה יותר.

5. כריס פול – לא יודע אם יש משפט כזה, אבל הוא מוכיח שניסיון זה משהו שאי אפשר להרוויח בחדר כושר. בכל רגע נתון הוא עושה את הדבר הנכון על המגרש. משחק מושלם נוסף שלו, ומושלם זה לא אומר שהוא לא מחטיא מהשדה. זה אומר שהוא מחבר את הקבוצה, מנהיג אותה, אומר לכל שחקן את המילה הנכונה ברגע הנכון. להסתכל עליו על המגרש, זה להסתכל על בעל הבית. הלילה הוא מסיים עם 21 נק' (8-14 מהשדה), 11 אס' ו 6 ריב', אבל מעל לכל המון מנהיגות. המון!. אם יש סיבה שבגללה אני חושב שהסדרה הזו תלך פיניקס, היא שפשוט אין לדנבר את הכלים להוציא את פול (וביחד איתו את בוקר ופיין שהיה מצויין גם הלילה) מהקצב שלהם. הפער בין הגארדים גדול מדי.

 

קלעו לפיניקס: ברידג'ס 23 נק', כריס פול 21, בוקר 21 ו 8 אס', אייטון 20 ו 10 ריב', קראודר 14, קרייג 9 מהספסל, פיין 7 מהספסל.

קלעו לדנבר: יוקיץ' 22, 9 ריב', 3 אס' ו 3 חס', גורדון 18, פורטר 15, קמפאצו 14, גרין מהספסל עם 10, מילסאפ 9 מהספסל, ריברס עם 7 ומונטה מוריס עם 2 נק' בלבד.

 

קצת היילייטס מהמשחק:

המשחק נפתח דווקא צמוד מאוד, כאשר דנבר היא זו שמשחקת טוב יותר.

בהגנה הם עוצרים יחסית יפה את בוקר, למשל במהלך הבא, כמעט בכל פיק אנד רול, יוצאים לבוקר שני שחקנים, בוקר מנסה להוציא מזה מסירה, וזה מסתיים באיבוד כדור ו 2 קלות של יוקיץ' בצד השני:

 

לדנבר היו לא מעט הזדמנויות לברוח ברבע הראשון, אבל שחקני המשנה, ובעיקר הגארדים פשוט לא היו מסוגלים לקלוע את השלשות החופשיות שיוקיץ' סידר להם והרבע הראשון מסתיים צמוד מאוד בשוויון 28.

גם ברבע השני אף אחת מהקבוצות לא מצליחה לברוח ובמחצית זה 58-57 לדנבר.

הרבע השלישי היה זה שבו למעשה פיניקס מצליחה לעצור את דנבר ועשה את ההבדל במשחק, כאשר היא מנצחת אותו 31-21.

בין היתר זה כלל ריצת 16-0 וגם כמובן שלשה עם נפילה אחורה כמו שבוקר כל כך אוהב:

פיניקס עולה ליתרון דו ספרתי והרבע הרביעי הופך להיות לפרוטוקול בלבד. 

 

 

 

מילווקי באקס 86 – ברוקלין נטס 125 (0 – 2 לנטס)

(טל קינן)

ג'יימס הארדן כמובן לא שיחק היום, זכר לפציעה בהאמסטרינג מהמשחק הראשון (ברוס בראון פתח במקומו), ובכל זאת זה לא היה כוחות. דוראנט וקיירי השתלטו על המשחק ברבע הראשון וקלעו ביחד 22 נקודות לעומת כל הבאקס שסיימו עם 19 בלבד. לאחר מכן ההפרש רק צמח. הבאקס עם אחוזי קליעה רעים מול הגנת החילופים של הנטס (44% מהשדה, 8 שלשות ב29.7%). הנטס נראו כמו שכולם קיוו שיראו. שני כוכבים שמושכים את רוב תשומת הלב, מסביבם קלעים שמקבלים המון מבטים פנויים וגבוהים שעושים עבדוה שחורה בהגנה, יכולים להחליף בחסימות, ונלחמים בריבאונד התקפה. ברבע האחרון שיחקו רק המחליפים ממעמקי הספסל בשתי הקבוצות (כן גם אלייז'ה בראיינט שיחק), עד כדי כך המשחק הזה היה גארבג' טיים ממושך.

הבאקס התקשו בדקות עם ברוק לופז על המגרש. בניגוד לסדרה מול ההיט, הבאקס לא הצליחו לנצל את יתרון הגובה של לופז בצבע וקווין דוראנט ששמר אותו רוב המשחק הצליח להפריע לו יפה. בהגנה כאשר לופז על המגרש הבאקס שיחקו את הדרופ הקבוע שלהם מול הפיק אנד רול של הנטס. מילווקי ננתה ללופז לשמור את ברוס בראון כדי לנסות ולהחביא אותו מההתרחשות בהתקפה אבל ברגע שבראון שיחק כחוסם לקיירי ובעיקר לדוראנט, זה כמעט תמיד נגמר בזריקה טובה. כאשר דוראנט מוביל פיק אנד רול, לופז יוצא קצת גבוה כדי לא לאפשר לדוראנט לזרוק, אבל משאיר כל פעם פתח למסירה לבראון החוסם (pocket pass). בראון בכל פעם קיבל את ההחלטה הנכונה, בין אם זה לסיים בטבעת או למצוא את השחקן הפנוי לאחר שהעזרה הגיעה מהצד החלש, כמו כאן למשל:

 

בהתקפה הבאקס שיחקו בצורה חד גונית. לא ביצעו מהלכי פיק אנד רול, לא נתנו ליאניס אנדטקומפו מספיק את הכדור במצבים הנוחים לו, ובכללי שיחקו יותר מדי אחד על אחד לא יעילים (כריס מידלטון פתח את המשחק עם 0 מ-8 מהשדה). ג'רו הולידיי היחיד ששיחק טוב, ובעיקר חדר לצבע ברבע הראשון, אבל הוא לקח רק 10 זריקות ובקושי היה מעורב בהמשך המשחק (סיים עם 13 נקודות בסה"כ). זה נראה כל כך רע שקירק גולדסברי העלה את הסקר הזה במחצית בטוויטר.

 

בברוקלין יכולים להיות מרוצים שההתקפה שוטפת גם ללא ג'יימס הארדן. דוראנט סיים עם 32 נקודות ב-12 מ-18 מהשדה וקיירי עם 22 נקודות ב-9 מ-17 מהשדה אבל הסיפור האמיתי של ברוקלין הם הנעת הכדור המצויינת שלהם ושחקני המשנה שקולעים את הזריקות הפנויות. הנטס סיימו עם 21 שלשות על 39 זריקות (54% מדהימים), כאשר רוב הזריקות פנויות. כמו במשחק הראשון, בהתחלה הנטס שיחקו מהלכי בידודים של קיירי ודוראנט וכאשר שחקני הבאקס לא הצליחו להתמודד איתם בהגנת אחד על אחד, הם הביאו יותר עזרה. קיירי ודוראנט לא התעקשו על זריקות לא טובות והם חלקו את הכדור כאשר העזרה הגיעה (כל אחד מהם סיים עם שישה אסיסטים) והנטס המשיכו להניע את הכדור עד שהגיעו לזריקה הכי טובה. גם כאשר הבאקס ניסו כמה דקות לשמור איזורית זה רק החמיר את המצב והנטס המשיכו לטווח מבחוץ.

מבחינת הנטס הבעיה לא הייתה אף פעם ביכולת ההתקפית אלא יותר בהגנתית ולכן היה מעודד לראות כי הם הסתדרו בקלות עם שחקני הבאקס. בראון שמר נהדר את מידלטון, בלייק גריפין המשיך בעבודה הטובה על יאניס (שקלע רק 18 נקודות) ודוראנט לא נתן לברוק לופז לנצל אותו בצבע.
עכשיו נותר לראות כיצד מצליחים לשלב את ג'יימס הארדן במארג הקבוצתי, בשני צידי המגרש, כאשר יחזור מהפציעה.

המשחק הבא יערך בוויסקונסן בלילה שבין חמישי לשישי בשעה 2:30 שעון ישראל