מה קרה בזמן שישנתם?

הפלייאוף חוזר ואיתו פינת הסיקורים שלנו.

4 משחקים היו הלילה, דאלאס נטולת דונצ'יץ' כמעט מפתיעה את יוטה ומייד אחריה מינסוטה כן מפתיעה את ממפיס. לאחר מכן פילדלפיה נתנה הצהרת כוונות בהתפוצצות נהדרת על טורונטו וגולדן סטייט בהפרש דו ספרתי על דנבר.

דאלאס מאבריקס 93 – יוטה ג'אז 99 (1-0 ליוטה)

דרור האס

צריך לתת לדאלאס קצת קרדיט. לאור העובדה ששיחקו ללא לוקה דונצ'יץ', ניתן היה להניח שיכנעו מראש.למרות זאת הם הגיעו באנרגיות גבוהות, שלטו במשחק ברוב המחצית הראשונה, והצליחו לחזור מפיגור דו ספרתי במחצית השניה, וכמעט שהצליחו לגנוב נצחון.

המאבריקס יכולים לצאת מעודדים מהעובדה שנצחון אפשרי, גם ללא הכוכב שלהם, ויתארגנו מחדש ויבואו מוכנים למשחק 2 עם הנצחון המוראלי.

להלן כמה נקודות מהמשחק:

1. חבר, אתה חסר: ריק קרלייל השתדל לרוב להחזיק 2 מובילי כדור בכירים על המגרש, דבר שתרם בין היתר לכך שהספסל של דאלאס הוביל את הליגה. אלא שבשנים האחרונות התלות בלוקה גדלה, מסיבות מובנות, וזה היה בולט במיוחד אתמול.

ספנסר דינווידי וג'יילן ברונסון ניסו לחלוק בנטל, אך קלעו יחד 15 מ-39 ניסיונות מהשדה. אותן ניסיונות היו קצת יותר מחצי מכלל ניסיונות הזריקה מהשדה (76) של דאלאס במשחק. המאבס לא היו גבוה בליגה בכמות אסיסטים, אך היו ברמה נמוכה עוד יותר עם 17 בלבד מול יוטה.

אין באמת דרך להחליף את התרומה של לוקה, אך אתמול הצמד ברונסון ודינווידי ניסו לחקות אותו. זה לא עבד. אם דאלאס תנסה לשחק "לוקה בול" עם תחליפי לוקה, זה יגמר רע, ויגמר מהר. ברונסון ודינוויידי לא יכולים לעשות מה שלוקה עושה, ולא יכולים לשחק בסגנון שלו. המאבריקס צריכים לשחק בהתאם לשחקנים הקיימים עד שהכוכב שלהם יחזור, ולנסות אולי לשחק בצורה יותר שיוויונית.

נכון, לא יהיה קל לאור הסגל שנבנה שם, זו לא קבוצה עם הרבה מובילי כדור, מכיוון שקבוצה עם דונצ'יץ' לא צריכה הרבה כאלה. ברונסון ודינווידי כנראה היחידים שניתן לסמוך עליהם עם זה במעמדים כאלו, וזה עושה את החיים קלים עבור הגנת יוטה. אך ג'ייסון קיד יצטרך למצוא פתרונות יצירתיים.

 

בויאן בוגדנוביץ' הציל את המצב: אז דאלאס מוגבלת במובילי כדור, אך ליוטה דווקא לא חסר. דונובן מיטצ'ל ומייק קונלי מסוגלים לספק ניהול משחק ברמה גבוהה למשך 48 דקות, ובפלייאוף כשהעומס עולה גם הרול פליירס לוקחים חלק. לרוב ליוטה אין יותר מדי דרישות מבויאן בוגדנוביץ', אך כשקראו לו לדגל, הוא היה שם עם מה שצריך.

כשההתקפה קפאה על שמריה ברבע האחרון, סניידר פנה לבוגדנוביץ', שניצל את העובדה שהוא נשמר בידי ג'יילן ברונסון, למסירה לצד השני של המגרש, שהובילה לשלשה פנויה של מיטצ'ל

שני פוזשנים מאוחר יותר, מהלך דומה הוביל לזריקות עונשין של מיטצ'ל

 

ליוטה לא חסרה קליעה, אך על מנת להגיע לפסגה צריך כשרון. הכוכבים של יוטה יודעים לעשות הכל מהכל, ברמה כזו או אחרת, מה שמוביל להתקפה היעילה של יוטה. בוגדנוביץ', בד"כ רול פלייר שנמצא כדי להיות איום קליעה נוסף, אך כשהמאצ' אפ מאפשר הוא יכול להפוך למשהו יותר פרודקטיבי. מה שג'ו אינגלס נהג לעשות עבור הג'אז ומה שהרים בשעתו את התקפת יוטה מטוב לטוב מאוד. מיטצ'ל וקונלי יכולים ליצור הכל, אבל הם לא חייבים.

 

3. רודי גובר: בכל שנה יוטה כושלת לעמוד בציפיות בפלייאוף, ובכל שנה, רודי גובר חוטף את האשמה.  שנה שעברה זה היה שפל חדש כשהקליפרס המטירו שלשות על הג'אז ועל גובר, סנטר שבאופן טבעי יותר 'דרופ' בסגנון המשחק שלו, לא הצליח להגיב להתקפת ה'פייב אאוט'. לא משנה שהוא היה חייב להגן על הטבעת מכיוון שחבריו לקבוצה לא הצליחו למנוע חדירות, הגנת פלייאוף רעה עם גובר הפכה את גובר לשומר פלייאוף רע.

משחק 1 הראה שלא, גובר ממש לא הבעיה ההגנתית של יוטה. הג'אז ניצחו בקרב הריבאונד ב-19 את דאלאס, וקלעו 14 נקודות יותר בצבע. זה לא במקרה, המאבריקס נאלצו להסתפק בפלואטרים ולא לנסות את גובר בצבע.
גובר לא ממש מקבל את הקרדיט על נטרול דאלאס נטולי לוקה, ועד שלא יסחוב את יוטה רחוק יותר, הנראטיב סביבו לא ממש ישתנה. אך אין יותר מדי שחקנים דומיננטיים כמוהו הגנתית, והוא בהחלט הראה זאת במשחק הראשון.

 

 

 

 

 

 


הדובים של ממפיס כנראה עדיין בשנת המנוחה שלהם כי הערב הם הופתעו בידי הזאבים הנמרצים של מינסוטה.

ממפיס גריזליס: 117- מינסוטה טימברוולבס: 130 (מינסוטה עולה ל-1:0 בסדרה)

טל קינן

מינסוטה טימברוולבס מפתיעה את הממפיס גריזליס במשחק נטול הגנות וגונבת את הביתיות. המשחק היה צמוד ברובו אך הוולבס לא פיגרו בו בשום שלב. גם כאשר היה נדמה כי ממפיס התקרבו, מינסוטה שלטה במשחק וידעה לברוח ברבע האחרון.
הרבע הראשון נפתח עם התפוצצות של ג'ה מוראנט שקלע 15 נקודות ב-5\5 מהשדה ו-5/6 מהקו, כאשר הוא מגיע לצבע מתי שבא לו. אך מהרגע שהוולבס החלו לעשות עליו בליצים בכל פיק אנד רול עם קארל אנתוני טאונס, הוא התקשה יותר והיה פחות אפקטיבי בשאר המשחק. ברבע האחרון היה נראה שג'ה כופה את עצמו על המשחק ולמעשה תוקע את ההתקפה של הגריזליס.
בשלושת הרבעים האחרים מוראנט קלע 17 נקודות ב-3 מ-13 מהשדה (בנוסף ל-11/14 מהקו). אם הגריזליס רוצים שיהיה להם סיכוי בסדרה הזאת, הם צריכים למצוא פתרונות לבליצים של מינסוטה על ג'ה. הערב האחרים נאלצו לקבל החלטות וחוץ מדזמונד ביין, לא היה נראה שמישהו מסוגל לסייע למוראנט. ג'ארן ג'קסון ג'וניור היה טוב מאד הגנתית. הוא היה על תקן המטרייה האווירית שבאה לעזרה בכל רגע נתון. הוא לרוב שמר את ג'ארד ואנדרבליט ולכן הוא "רימה" ממנו וסייע בצבע. את המשחק סיים עם 7 בלוקים, אך מאידך הוא שיחק רק 24 עקב בעיית עבירות.
בנוסף, טאונס חגג הערב עם 29 נקודות ב-61% ו-13 ריבאונדים. יכול להיות שעדיף לטיילר ג'נקינס לשים את טריפל ג'יי כשומר הישיר של טאונס ולשחק פחות עם סטיבן אדאמס שהתקשה במשחק הזה.
אך עם כל הכבוד לצד של הפייבוריטית גולת בכותרת הייתה מינסוטה ששיחקה מאד בוגר ואחראי ברשות השחקן הכי צעיר שלה, אנתוני אדווארדס. במשחק הבכורה שלו בפלייאוף, הכוכב הצעיר קלע 36 נקודות באחוזים טובים והוסיף 6 אסיסטים, כאשר על כל זאת הוא גם שמר בחלקים נכבדים של המשחק את ג'ה ועשה עליו עבודה טובה. בכל פעם שהגריזליס ניסו לחזור, אדווארדס ענה בסל. הוא הראה את המגוון שלו מחצי מרחק. הוא הראה שכאשר סוגרים לו את הקליעה הוא מגיע בקלות לצבע. אמנם השלשות פחות נכנסו (4/11) אך הוא הגיע 8 פעמים לקו וקלע את כל הזריקות שלו משם.
הרבע השני של הוולבס היה מפוזר מאד עם 11 איבודים אך במחצית השנייה הם פיצו על כך כאשר איבדו רק 3 כדורים כולל רבע שלישי נטול איבודים כלל. היכולת של הוולבס הצעירים לשחק באחריות ולא לאבד את הכדור, מנעה מהגריזליס לרוץ למתפרצות קלות כמו שהם אוהבים (ברבע השני הגריזליס קלעו 10 נקודות במתפרצת ו-15 מאיבודים מתוך 18 ו-25 במשחק כולו).
הצלע השלישית של הטריו, דיאנג'לו ראסל היה במשחק רע אך מאליק ביזלי חיפה עליו עם 23 נקודות וסלים חשובים ברבע האחרון שעזרו לוולבס לסגור את המשחק.
באופן מפתיע אחת הנקודות המרכזיות בניצחון של הוולבס היו הנקודות מהזדמנות שנייה (19 נקודות כאלו), שזה בדרך כלל תחום ההתמחות של הגריזליס. כמו כן גם ערב קליעה טוב משלוש של 16/41 לא הזיק (39%) לעומת ערב קליעה רע של הגריזליס מהטווח עם 7/27 (26%).
אמנם ההגנות לא היו בשיאן במשחק הזה אבל קיבלנו כמה פוזשנים הגנתיים טובים של שתי הקבוצות במשחק הזה ובעיקר ברבע האחרון ראינו שהוולבס מצליחים למנוע מג'ה להשתלט על המשחק. יהיה מעניין לראות עד כמה ההגנה של מינסוטה מסוגלת להחזיק מול ג'ה או שזה היה משחק חד פעמי בו רוב שחקני הקבוצה השנייה הכי טובה במערב נקלעו לערב קליעה רע.
המשחק הבא יערך בממפיס בלילה שבין שני לשלישי בשעה 3:30 שעון ישראל.

 

פילדלפיה 76: 131 – טורונטו ראפטורס: 111 (0-1 לפילדלפיה)

דני אייזיקוביץ'

אם מישהו חיפש איזו הצהרת כוונות, אז בפילדלפיה יצאו הלילה מחדר ההלבשה כמו מלוע של תותח, השתלטו על המשחק מהרגע הראשון ושלטו בו עד לסיום.

רוב הכותרות ידברו הלילה על הערב הנהדר של טייריס מקסי (ובצדק), 38 נק' באחוזים נהדרים, יזכירו גם את העבודה ההגנתית של טורונטו על אמביד 19 נק' "בלבד" ב 5-15 מהשדה. אבל הברומטר והמנוע האמיתי של פילדלפיה הלילה היה ג'יימס הארדן.

 

הארדן שלט בקצב של המשחק מהרגע הראשון וכל הזמן מצא את השחקן החם על המגרש כשהוא מסיים עם 14 אס' על איבוד בודד.

במחצית הראשונה הארדן הפעיל נהדר את טוביאס האריס שסיים את המחצית על 16 ואת המשחק עם 26 נק':

https://twitter.com/NBA/status/1515472161393319940

 

פילדלפיה שלטו במחצית הראשונה וסיימו אותה עם פער דו ספרתי 69-51.

ברבע השלישי, טורונטו חשבו שהם הולכים לחזור, תוך כדי תצוגה התקפית נהדרת, אבל זה היה הזמן של הארדן למצוא את השחקן והכוכב של הלילה – טייריס מקסי. באחד הרגעים היפים של הלילה, המצלמות תופסות את מקסי אומר להארדן על הספסל: "אתה מאמין בי". זה קורה רגע אחרי שהארדן מוצא את מקסי שיוצא בספרינט אדיר מצד לצד:

לא מהלך מאוד מיוחד, נכון מסירה יפה על הרצפה, אבל החלק המרשים במהלך זה שמקסי יודע שיש לו טעם לרוץ ככה. הוא יודע שאם הוא יתפנה הארדן כבר ימצא אותו.

וזה אולי בעצם הסיפור של הלילה והסיבה שפילדלפיה הביאו את הארדן. כדי שהוא יריץ את הקבוצה וימצא את הכוכבים.

אז פילדלפיה מסיימת ב 20 הפרש, וזה כאשר אמביד עובר ערב בינוני לחלוטין.

מהצד השני, האירוע המשמעותי ביותר היה הפציעה של סקוטי בארנס, דריכה קטנה של בחור גדול מאוד (אמביד) ובארנס סיים את המשחק 9 דקות לסיום דווקא אחרי שהיה לו ערב נהדר של 15 נק', 10 ריב' ו 8 אס'.

כרגע המצב של בארנס אינו ידוע, הוא עבר צילום ראשוני וצפוי לעבור במהלך היום רנטגן שיעריך את הסיכויים שלו לחזור לסדרה.

למרות הכל, סיאקם סיכם את המשחק בצורה הטובה ביותר: ג"ם אם הם היו מנצחים הלילה ב 50 הפרש, זה רק משחק אחד". סיאקם צודק. לטורונטו יש גם סיבות להתעודד, גם הם קלעו הלילה יפה מאוד (סיאקם 24, אנונובי 20, ואן וליט 18) והתקשו בעיקר לעצור את משחק הריצה של פילדלפיה, אבל במשחק הבא מתחילים שוב מ 0-0 והכל פתוח.

המשחק הבא יערך בפילדלפיה בלילה שבין שני לשלישי בשעה 02:30 שעון ישראל.

 

גולדן סטייט ווריירס 123 – דנבר נאגטס 107 (1-0 לווריירס)

רותם גלנטי

אז מה היה לנו?
משחק שחוץ מברבע הראשון גולדן סטייט שלטה בכולו בלי המון אתגר, כשאף שחקן שלה לא צריך לשחק יותר מ-30 דק. זה נגמר 123-107 והתוצאה עושה חסד עם דנבר. סטף חזר והיה סביר (מספרית), פול במשחק פלייאוף ראשון והיה אדיר!

מה למדנו?
דנבר – זה לא ימשך לעוד הרבה זמן. הקבוצה חסרה מאוד את מארי ופורטר ג׳וניור (מייקל, לא אוטו, לא קווין – שמתם לב שכל פורטר בליגה הוא גם ג׳וניור? 🧐). נראה שדנבר נתנה את המקסימום שלה לאורך השנה, כשרוב הקבוצות לא באות ״להתאבד״ על כל משחק, אבל כשנדרש להעלות הילוך לפלייאוף… אולי בעצם אין כזה? יוקיץ׳ כמו יוקיץ׳ עשה את שלו, קלע, הוריד ריבאונדים, מסר, חטף, אבל כשבתחילת הרבע האחרון היחיד חוץ ממנו בספרות כפולות זה ברטון עם 10, אתה מבין שזה על גבול הבלתי אפשרי ואפשר היה לראות את התסכול והיאוש בעיניים שלו ועל שפת הגוף.

גולדן סטייט – אני אופתע מאוד אם היא לא תעבור את הסדרה, ולא רק בגלל המשחק הראשון. הילוך הפלייאוף שדיברנו עליו שנראה שחסר לדנבר, אז לגולדן סטייט יש אותו בענק, המון בזכות האיש וההילוך הנוסף – דריימונד גרין שעבר ״לפלייאוף מוד״. ההגנה של גולדן סטייט נראתה שוב כמו ההגנה שהתרגלנו לראות בתחילת העונה, כל אחד יודע את מקומו, כל אחד תורם את הסנט שלו לדולר. אפרופו דולרים, פול נראה כמו מישהו שיקבל הרבה דולרים בחוזה החדש – תהינו איך הוא יראה בהופעת הפלייאוף הראשונה שלו, ובינתיים זה נראה כמו הדבר האמיתי, כמו שחקן שאתה יכול לבנות עליו ככוכב שני/שלישי. ובכלל, מרגיש שגולדן סטייט מגיעה טוב לפלייאוף, אמנם סטף לא שיחק בחודש האחרון ונראה קצת חלוד, אבל קליי שנראה לאחרונה כמו קליי (החצי עונה הספיקה לו להתחבר לקבוצה החדשה וליצור כימיה), דריימונד שהיה לו חודש לחזור לעניינים ופול שמשחק תפקיד של כוכב עושים לו חיים מאוד קלים בחזרה לפרקט.

 

הטופ 10 היומי