השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: (דטרויט פיסטונס)
לדף הקבוצה:
נשארו: רג'י ג'קסון, בלייק גריפין, אנדרה דראמונד, לוק קנארד, ברוס בראון, לנגסטון גאלווי, קיירי תומאס, ת'ון מאקר, סביאטוסלאב מיכאליוק.
עזבו: איש סמית' (חופשי, לוושינגטון), ווין אלינגטון (חופשי, לניו יורק), גלן רובינסון (חופשי, לגולדן סטייט), זאזא פאצ'וליה (חופשי, יועץ לענייני קוואי בווריורס), ג'ון לואר (חופשי), חוזה קלדרון (שוקל פרישה).
הגיעו: דרק רוז (חופשי, ממינסוטה), טים פרייזר (חופשי, ממילווקי), מרקיף מוריס (חופשי, מאוקלהומה סיטי), ג'ו ג'ונסון (חופשי, מהביג 3), כריסטיאן ווד (חופשי, ממילווקי) טוני סנל (טרייד, ממילווקי), סקו דומביה (דראפט).
חמישייה: רג'י ג'קסון, ברוס בראון, טוני סנל, בלייק גריפין, אנדרה דראמונד.
ספסל: דרק רוז, מרקיף מוריס, סקו דומביה, לוק קנארד, לנגסטון גאלווי, טים פרייזר, קיירי תומאס, ת'ון מאקר, סביאטוסלאב מיכאליוק, ג'ו ג'ונסון, כריסטיאן ווד.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
בתחילת העונה שעברה הפיסטונס הציגו לעולם את הרכש החדש שלהם, המאמן דווין קייסי, שהחליף בתפקיד את סטן ון-גנדי שאכזב בארבע שנותיו במועדון. קייסי, שזכה בתואר מאמן העונה ושפוטר רק כמה שבועות קודם מהרפטורס, קיבל לידיו סגל אפור למדי בראשות בלייק גריפין, שהתחיל גם הוא את עונתו המלאה הראשונה בעיר המכוניות. למרות תדמית ה-Old School שלו, קייסי הכניס עוד בתקופתו ברפטורס מאפיינים של כדורסל מודרני, מגמה שהמשיכה גם בדטרויט. תחת קייסי, הקבוצה העלתה את שיעור השלשות שלה ל-39.4% מכלל הזריקות, מקום שישי בליגה. לעומת זאת, המיד ריינג' נזנח לחלוטין כאשר הפיסטונס זרקו רק 7.3% מהזריקות שלהם מטווח של מעל 16 פיט ו-7.4% מהזריקות מטווח 10-16 פיט, מקומות 21 ו-27 בליגה בהתאמה. בנוסף לבחירת הזריקות, הפיסטונס הצטיינו גם באחוזי ריב' התקפה, מקום רביעי בליגה, לא איבדו יותר מדי כדורים, 12.3% מכלל הפוזשנים (ממוצע ליגה), והלכו לקו ברמה סבירה, מקום 12 בליגה. מדוע אם כן, הפיסטונס סיימו את העונה עם דירוג התקפי בינוני, השווה למעט פחות מהממוצע בליגה? סיבה אחת לכך היא מיעוט זריקות יחסית באזור הטבעת ויותר מדי זריקות מטווח 3-10 פיט הפחות יעיל, אבל הסיבה העיקרית לכך היא פשוטה, אחוזי קליעה רעים. הפיסטונס קלעו ב-34.8% לשלוש בלבד, מקום 23 בליגה, גם אחוזי הסיום ליד הטבעת היו חלשים, 63.8%, מקום 23 בליגה וכשאנדרה דראמונד הוא מזורקי העונשין העיקריים של הקבוצה, טבעי שגם אחוזי העונשין לא יהיו בשמיים (ניחשתם נכון, מקום 23).
ובכן, מסתבר שלא מספיק ליישם את מסקנות האנליטקס, אלא צריך גם את הפרסונל המתאים לכך. דראמונד, איש סמית, סטנלי ג'ונסון, ת'ון מאקר וברוס בראון לקחו יחד 522 זריקות לשלוש, כאשר לאף אחד מהם אין אפילו עונת קליעה אחת טובה ברזומה. לכן, אין זה פלא שהפיסטונס דורגו בתחתית הליגה גם באחוזי השלשות המאד חופשיות (ע"פ נתוני אתר ה-NBA). עם זאת, צריך לתת קרדיט לקייסי ולשאר הצוות על כך שבהינתן הסגל שהיה לרשותם זה כנראה המקסימום שיכלו להגיע אליו. בצד ההגנתי התמונה היתה דומה, הפיסטונס אימצו את המלצות האנליטקס כפשוטם, הם הרשו את כמות השלשות המעטה בליגה למעט יוטה, והרשו ליריבות רק 27.8% מהזריקות שלהם באזור הטבעת (מקום תשיעי בליגה). הפעם התוצאות היו מעט טובות יותר והפיסטונס סיימו עם דירוג הגנתי מעט מעל הממוצע.
בשורה התחתונה קיבלנו עונת רנסנס פנטסטית של גריפין, עונה יחסית טובה של דראמונד ואפילו עונה סבירה של רג'י ג'קסון, שסייעו לפיסטונס לסיים את עונת 18-19 עם הכרטיס לפלייאוף, אבל קשה לומר על העונה הזו שהיתה מוצלחת במיוחד. ראשית, היוקרה של המקום השמיני במזרח בשנים האחרונות דומה בערך ליוקרה של סגנות גביע הטוטו. שנית, ההופעה של הפיסטונס בפלייאוף היתה מביכה במיוחד, למרות חסרונו של בלייק גריפין משני המשחקים הראשונים. דטרויט ספגה תבוסה אחר תבוסה וטוטאה מהר מאוד ע"י הבאקס. הגדיל לעשות אנדרה דראמונד שסיים את הסדרה הזו עם מינוס 96, הכי גרוע אי פעם לסדרה שהסתיימה בסוויפ. לקייסי נשאר להתנחם בכך שלפחות את "הדרבי" מול הרפטורס בעונה הסדירה הוא ניצח 3-0, המאזן הכי טוב מול האלופה שבדרך. בראיה רחבה יותר, הפיסטונס סוגרים עשור חלש במיוחד עם 2 הופעות פלייאוף בלבד, כאשר עונת "השיא" של העשור הסתיימה עם 44 נצחונות בלבד (רק סקרמנטו גרועה יותר) ושלל בחירות הלוטרי שלהם הניבו אולסטאר גבולי אחד – דראמונד.
קיץ חם
דטרויט הנחיתה בקיץ MVP לשעבר ועוד שחקן עם 7 הופעות באולסטאר. נשמע טוב נכון? אבל האמת שעל דטרויט עבר קיץ קריר למדי. עם כל הכבוד לדרק רוז, שהיה אחד מהסיפורים המרגשים של העונה הקודמת ולג'ו ג'ונסון שבכלל לא בטוח יכנס לסגל הסופי, לא הם אלה שאמורים להביא את הישועה. למעשה, ההחלטה החשובה של הקיץ הזה עבור הפיסטונס היתה הבחירה בסקו דומביה במקום ה-15 בדראפט. סקו, פורוורד צרפתי צעיר ואתלטי, שרבים סימנו כבחירת טופ 10, שאם יממש את מה שהאופטימים מצפים ממנו יתכן והוא יהווה את הגרעין לעתיד ורוד יותר עבור הקבוצה. בכל מקרה, דומביה לא צפוי להיות חלק משמעותי ברוטציה לפחות בתחילת העונה ויקבל את ההזדמנויות שלו רק בגארבג' טיים או אם דטרויט תצא מהמירוץ לפלייאוף. בשוק החופשי, למעט רוז שחתם על חוזה לשנתיים תמורת המיד לוול לא היו לדטרויט משאבים נוספים להחתמת שחקנים יקרים והקבוצה נאלצה להסתפק בחוזי מינימום אותם העניקו לשחקנים כמו מרקיף מוריס וטים פרייזר. הראשון ינסה לבצע עונת קאמבק אחרי עונה חלשה במיוחד שלוותה בפציעות ואילו השני יסתום את החור בעמדת הרכז בימים שג'קסון ורוז לא ישחקו. שחקן נוסף שהגיע לדטרויט בטרייד הוא טוני סנל. הפיסטונס ניצלו את הרצון של מילווקי לחסוך כסף וקיבלו את סנל והבחירה ה-30 בדראפט (שנמכרה לקליבלנד מאוחר יותר) תמורת החוזה הגרוע של ג'ון לואר, יופי של ניצול הזדמנויות. בסה"כ ביחס למשאבים שעמדו לרשותה אפשר לומר שדטרויט עשתה קיץ סביר פלוס. יתכן והיה אפשרי להביא שחקן טוב ובריא יותר עבור המיד לוול מאשר רוז, אבל לאור הצורך בסקורינג מהספסל הבחירה ברוז מתקבלת על הדעת, בעוד שאר ההחלטות שכללו את הבחירה בדומביה והטרייד על סנל היו טובות.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
דטרויט נכנסת לעונת 19-20 במצב די בעייתי. בלייק גריפין, שהיה המוציא לפועל העיקרי של הקבוצה אשתקד עבר ניתוח ברך בקיץ ומצבו הפיזי ע"פ דיווחים מהקבוצה עדיין לא 100%. כמו כן, בקבוצה כבר אמרו שהוא יהיה תחת Load Management כך שקשה לראות אותו משחזר את 75 המשחקים מהעונה שעברה. בנוסף, נראה שיהיה קשה לבלייק לשמור גם על אותה יכולת על המגרש. בעונה שעברה הוא קלע 36.2% לשלוש על 7 זריקות למשחק, נתון שהוא יתקשה לשמור עליו לאור העובדה שממוצע הקריירה שלו הוא שני אחוזים פחות. בנוסף, יתכן שמצבו הפיזי והגיל שמתחיל לתת את אותותיו (בלייק יחגוג 31 במרץ) לא יאפשרו לו לשמור על הווליום של העונה שעברה (שיא קריירה של 30.2% USG) ועל יכולת ההגעה לטבעת. חוץ מגריפין, גם דרק רוז ורג'י ג'קסון הם מועמדים בכירים לרגרסיה. צמד הגארדים רשמו בעונה שעברה שיאי קריירה באחוזי שלוש ובפיסטונס יקוו שהשניים יצליחו לשמור לפחות על אותם מספרים. בהערכה סבירה ששלושת הפליימקרים העיקריים בקבוצה, אם לא היחידים, יחוו רגרסיה מסוימת אפשר לצפות לירידה בדירוג ההתקפי. מצד שני, נראה שלבעיות הקליעה מהעונה שעברה נמצאו פתרונות חלקיים. אמנם רג'י בולוק ו-ווין אלינגטון כבר לא בסביבה אבל יחליפו אותם לוק קנארד, שיקבל נתח דקות משמעותי יותר, וסביאטוסלאב מיכאליוק, שניהם קלעים טובים. חשוב מכך, איש סמית' וסטנלי ג'ונסון עזבו ואותם יחליפו דרק רוז וטוני סנל שהם אולי לא קלעים טהורים אבל לפחות צריך לשמור עליהם מעבר לקשת, כך שבסה"כ ניתן לצפות לאחוזי קליעה טובים יותר מהצוות המסייע. בצד ההגנתי, נראה שאפשר לצפות לתמונה דומה לזו שראינו מדטרויט בעונה שעברה. את חסרונו של סטנלי ג'ונסון ימלא סנל פחות או יותר באותה רמה, ואת ההגנה החלשה של סמית' תחליף האין הגנה של רוז. בשורה התחתונה, נראה שהפיסטונס נשארו בערך אותה קבוצה בינונית עם כמה שינויים קוסמטיים, מה שמעלה את השאלה, לאן המועדון הזה הולך?
נכון לעכשיו, לקבוצה אין יכולת להתחרות בעתיד הקרוב על יותר ממקומות 6-8 במזרח והדחה כמעט ודאית בסיבוב הראשון. גם הגרעין הצעיר של הקבוצה הוא מהחלשים בליגה. סקו דומביה הוא כאמור צעיר מאוד ולא מלוטש, לוק קנארד הוא במקרה הטוב, שוטינג גארד ממוצע בליגה וסביר להניח שתפקידו יהיה להיות קלעי שעולה מהספסל, ברוס בראון אמנם כנראה יעלה בחמישייה אבל הפוטנציאל שלו די מוגבל, וקיירי תומאס הוא סוג של שילוב בין קיירי אירווינג של פלייאוף 2019 לאייזאה תומאס בגרסת קליבלנד. הבעיה היא שכל עוד גריפין בסביבה גם האפשרות של טנקינג לא עומדת על הפרק, כי הקבוצה הזו לא מספיק גרועה בכדי לקבל בחירה גבוהה. כפי שאני רואה את הדברים ההנהלה צריכה להחליט במהלך העונה הנוכחית על אחת משלוש הדרכים הבאות:
- לא להחליט. כלומר, להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא. להאריך חוזה עם דראמונד ולקוות שגריפין ישמור על הרמה שלו עד תום החוזה וכך אולי יצליחו להשתחל לפלייאוף ובתקווה לגרד גם איזה נצחון.
- להחליט שמפרקים את החבילה. מוותרים על החתמה מחדש של דראמונד, מנסים למצוא טרייד על גריפין תמורת חוזים נגמרים או אולי אפילו נכס קטן (מיאמי יכולה להתאים) והולכים לבנייה מחדש עם תקווה להשיג בחירות דראפט גבוהות.
- ללכת ALL IN ולהביא חיזוק כאן ועכשיו. מבין השחקנים שזמינים כרגע נראה שהסיטואציה של הפיסטונס מאד מתאימה לטרייד על כריס פול, הם גם ככה מסונדלים עם החוזה של גריפין והחוזה של פול יגמר ביחד איתו. הת'אנדר מצידם ישמחו לקבל חוזים נגמרים וכך להיפטר מהחוזה השמן של פול. כך, אנחנו נקבל איחוד מעניין בין גריפין לפול ובדטרויט ירוויחו ניסיון להתחרות לפחות בסיבוב הראשון בפלייאוף תוך ויתור מושכל על מקום בתקרת השכר בשנתיים הבאות שכנראה לא יניב גם ככה שחקן ברמתו של פול.
בסופו של דבר, רוב הסיכויים שלא תהיה החלטה דרמטית בדטרויט העונה ואוהדי הקבוצה ימשיכו ליהנות/לסבול מהבינוניות שאפיינה את הקבוצה בעשור האחרון, אבל אי אפשר לשלול גם את אפשרויות הקצה האחרות, ואם זה יקרה סוף סוף יהיה שוב מעניין לעקוב אחרי המועדון שהיה פעם מועדון מפואר.
תחזית: גריפין לא ישחזר את העונה הקודמת, לא ביכולת ולא בכמות המשחקים. 67 משחקים שלו יספיקו להביא את הפיסטונס ל-37 נצחונות מאכזבים ולמקום התשיעי בלבד במזרח.
