קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: דנבר נאגטס

לאתר הקבוצה

דנבר נאגטס

נשארו: ניקולה יוקיץ' (הוחתם מחדש, חוזה מקס'), גארי האריס, פול מילסאפ, ג'מאל מוריי, ויל בארטון (הוחתם מחדש), טריי ליילס, חואנצ'ו הרננגומז, מייסון פלאמלי, מאליק ביסלי, טורי קרייג, טיילר ליידון, מונטיי מוריס.

עזבו: וילסון צ'אנדלר (פילדלפיה), קנת' פאריד (ברוקלין), דארל ארתור (ברוקלין), דווין האריס (דאלאס), ריצ'ארד ג'פרסון (ללא קבוצה).

הגיעו: אייזאה תומאס (שוק חופשי), מייקל פורטר ג'ונייר (דראפט), ג'ארד ונדרבילט (דראפט), עמנואל טרי, תומאס וולש (דראפט).

חמישייה: ג'מאל מוריי, ויל בארטון, גארי האריס, פול מילסאפ, ניקולה יוקיץ'.

ספסל: אייזאה תומאס, טריי ליילס, מייסון פלאמלי, חואנצ'ו הרננגומז, מייקל פורטר ג'וניור, מאליק ביסלי, טורי קרייג, טיילר ליידון, מונטיי מוריס, ג'ארד ונדרבילט, עמנואל טרי, תומאס וולש.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

העונה שעברה נפתחה עם ציפייה ברורה מהקבוצה לעשות קפיצת מדרגה ולעלות לפלייאוף לראשונה מעונת 2012-13. פול מילסאפ הגיע ועל פניו השילוב שלו עם יוקיץ' נראה מושלם. מילסאפ הוא גבוה נייד וקבוצתי, שמסוגל לחפות על האיטיות של יוקיץ' בהגנה, ומהצד השני מרווח את המשחק, מוסר טוב ויכול לייצר לעצמו מצבים. בנוסף למילסאפ, השיפור הצפוי ביכולתם של מוריי, האריס ויוקיץ' הצעירים היה אמור להיות לחלוטין מספיק בשביל לבצע את עליית המדרגה ולהביא את הקבוצה סוף סוף לפלייאוף. אי אפשר לכתוב על העונה של דנבר מבלי להזכיר את הטרייד שנעשה בין דנבר ויוטה לפני הדראפט. דנבר קיבלו את טריי ליילס וטיילר ליידון (הבחירה ה-24 של יוטה) ובתמורה נתנו ליוטה את הבחירה ה-13, דונובן מיטצ׳ל. טרייד שעשוי להיזכר היסטורית כאחת ההחלטות הרעות שהתקבלו בליגה בעשורים האחרונים, אבל למרות הטרייד, החץ של דנבר הראה קדימה לעבר האוף סיזן.

אז מה קרה בפועל? השורה התחתונה והידועה היא שדנבר לא הגיעו לפלייאוף, ומלבד זאת, לאורך כל העונה, עד 7 המשחקים האחרונים לא הצליחו לייצר מומנטום אמיתי ולחבר רצף ניצחונות גדול מארבעה. אמנם ההתקפה נשארה התקפת עלית בליגה (מרייטינג התקפי של 110 ירדה ל-109.6), אולם השיפור ההגנתי המיוחל לא ענה על הציפיות כאשר הקבוצה התקדמה מהמקום ה-29 ברייטינג הגנתי למקום ה-25 בלבד.

אחרי 16 משחקים שבהם דנבר לא הרשימה (מאזן 9-7) נפצע מילסאפ ופספס יותר מחצי עונה (44 משחקים). במהלך אותם משחקים היה נראה שהקבוצה לאט לאט מתחברת, ואת 9 המשחקים האחרונים לפני חזרתו של מילסאפ, היא סיימה במאזן 7-2, כאשר שני ההפסדים שלה היו ליוסטון. החזרה של מילסאפ טרפה מחדש את הקלפים, והיה נראה ששילובו מחדש עצר לגמרי את המומנטום שהתחיל להיבנות. 3 שבועות אחרי שמילסאפ חזר, האריס נפצע וחזר רק ל-2 המשחקים האחרונים של העונה. אחרי 75 משחקים הנאגטס היו עם 40 ניצחונות בלבד ועם רגל וחצי מחוץ לפלייאוף. דווקא אז דברים התחילו להתחבר ועם שישה ניצחונות רצופים, חמש מתוכם על קבוצות פלייאוף, הגיעו למשחק האחרון מול מינסוטה כאשר על הכף נמצא הכרטיס האחרון לפלייאוף. זה היה אחד המשחקים הכי טובים בכל העונה שעברה, והוא הוכרע רק אחרי הארכה לטובת מינסוטה. דנבר שוב נשארה בחוץ.

אבל, וזה אבל גדול, יש נסיבות מקלות ולא מעט סיבות לאופטימיות. החמישייה הראשונה של דנבר שיתפה פעולה סך הכול ב-23 משחקים בעונה שעברה. לתלכיד הזה לא היה מספיק זמן להתגבש כמו שצריך במהלך העונה, ולמרות זאת הם הגיעו מרחק סל ניצחון מהפלייאוף. מה גם שדנבר עמדו בתחזיות טרום העונה מבחינת ניצחונות, וגאס חזתה בטרום העונה 45.5 ניצחונות והם ניצחו 46, אבל זה לא הספיק לפלייאוף. על פניו היה נראה שמילסאפ השתלב פחות טוב מהמצופה והתפוקה שלו ירדה,  אבל השילוב שלו עם יוקיץ' עובד. הקבוצה נראית יותר טוב עם שניהם על המגרש, מאשר עם יוקיץ' בלי מילסאפ, גם התקפית (רייטינג של 114 לעומת 111.8) וגם הגנתית (106 עם מילסאפ לעומת 109 בלעדיו).  ג'מאל מוריי וגארי האריס אכן עשו את קפיצת המדרגה שציפו מהם לעשות. משחקן של 9.9 נק' למשחק, מוריי השתדרג ל-16.7, תוך כדי שהוא משפר את האחוזים מכל הטווחים (מ-51.8% ל-57.6% טרו שוטינג). גארי האריס המשיך בקו העלייה, והפך לשחקן של 17.5 נק' למשחק, בלי כמעט לפגוע באחוזים החריגים שהיו לו עונה לפני (57% אחוז אפקטיבי בעונה האחרונה לעומת 58.6% בעונה לפני). בנוסף, האריס המשיך להיות אחד הגארדים שמשיגים את הנקודות שלהם ביעילות הכי גבוהה בליגה. אבל הסיפור המרכזי של הקבוצה הזו הוא יוקיץ', שרק חיזק את מעמדו העונה כשחקן הכי חשוב של הקבוצה, ונראה שהתלות של דנבר ביוקיץ' היא אבסולוטית. הוא הרכז דה פקטו על המגרש ומוביל את הקבוצה גם באס' עם 6.1 למשחק וגם בנק' עם 18.5 למשחק. וכן, למרות המגבלות הפיסיות שלו וההגנה האישית החלשה, ההגנה של דנבר עובדת פחות טוב בלעדיו מאשר איתו. הוא גם הוסיף קליעה ל-3 לארסנל ההתקפי שלו והכפיל את מספר השלשות שקלע (1.6 למשחק) באחוזים פשוט מצוינים (39.6%).

קיץ חם

דנבר נכנסו לקיץ הזה עם כמה מטרות. הראשונה והעיקרית היתה להשאיר את יוקיץ׳ במועדון על חוזה ארוך טווח. המטרה השניה היתה להחתים מחדש את ויל בארטון, לאחר עונת שיא (15.7 נק' ו-4.1 אס' על 1.8 איבודים). 2 המטרות הושגו. יוקיץ׳ חתם על חוזה מקס', של 148 מיליון דולר ל-5 שנים, ובארטון חתם על חוזה יחסית נוח, של 54 מיליון דולר ל-4 שנים.

בארטון הפך לחלק משמעותי מהרוטציה תחת מלון, שמאוד סומך עליו, והחשיבות שלו לדנבר העונה הייתה מכרעת. כשבארטון היה על המגרש הוא תיפקד בהתקפה כמוביל כדור, הוא היה הגארד היוצר הכי טוב בקבוצה והיחיד בדנבר, שקלע העונה יותר מ-50% מהסלים שלו ממצבים שייצר לעצמו ולא מאסיסטים. כדי להימנע ממס מותרות הם שלחו בטרייד את וילסון צ'נדלר ואת חוזה ה-12.8 מיליון דולר שלו לסיקסרז בתמורה לבחירת סיבוב שני עתידי. בנוסף, הם שלחו את החוזים של דארל ארתור וקנת' פאריד לנטס, יחד עם בחירת סיבוב ראשון מוגנת ב-2019 ובחירת סיבוב שני ב-2020. בתמורה הם קיבלו את אייזאה וייטהד אותו חתכו. שני הטריידים האלו חסכו למועדון כ-90 מיליון דולר במשכורות ומס מותרות והורידו אותם מתחת לתקרת השכר.

מבחינת חיזוק, הקבוצה התחזקה באייזאה תומאס בחוזה מינימום לשנה, והימרה שיצליח לחזור לעצמו ולהוסיף להם את הנדבך שהיה חסר להם בעונה האחרונה, גארד יוצר ברמה גבוהה. השחקן היחיד שמילא את הפונקציה הזו בעונה שעברה, היה בארטון, ולמרות השיפור הגדול ביכולת, ביעילות ובקבלת ההחלטות שלו, אייזאה בריא הוא מוציא לפועל טוב יותר והוא פתרון מצוין לרגעי הקלאץ' בהם ההתקפה נתקעת ויש צורך בשחקן שייקח את המשחק עליו. הבעיה באייזאה ברורה. לא סתם השחקן שדרש חוזה מקסימום לפני שנתיים בבוסטון חתם על חוזה מינימום העונה. קבוצות לא היו מוכנות לקחת את הסיכון שאייזאה לא יצליח להחלים לחלוטין מפציעת הירך שלו. ואכן בימים האחרונים עלתה שאלת כשירותו של תומאס לקראת מחנה האימונים של הקבוצה וטים קונלי, נשיא המועדון, התבטא בנושא ואמר שלא ימהרו להחזיר את אייזאה למגרש, כמו שקרה בפעמים הקודמות.

אך המהלך שעשוי להתברר כמשמעותי ביותר, מלבד כמובן השארתו של יוקיץ', הוא הבחירה במייקל פורטר ג'וניור בבחירה ה-14. פורטר הוא פורוורד ארוך ואתלטי בגובה 2.08 ומאוד מובילי ביחס לגובהו, עם קליעה רכה ויכולת לזרוק אותה מעל כמעט כל שומר. בתחילת העונה שעברה הוא נחשב אולי לכישרון הגדול ביותר שאמור לצאת מהדראפט האחרון. לצערו, פציעת גב 3 משחקים לתוך עונת המכללות סיימה לו את העונה ודרדרה אותו עד למקום ה-14. דנבר החליטו לקפוץ על המציאה ולקחת סיכון שעשוי להיות משתלם מאוד בטווח הלא מאוד רחוק. מיד לאחר הדראפט יצאו שמועות כי יש סיכוי שדנבר יוותרו על שילוב של פורטר ג׳וניור העונה כדי לתת לו זמן להחלים. השמועות האלו הופרכו כבר בתחילת אוגוסט כאשר יצא דיווח כי פורטר לא סובל מכאבים ומוכן לפתוח את העונה כרגיל.

ועכשיו, מה עכשיו?

עכשיו… עכשיו הגיע הזמן להגיע לפלייאוף. הקבוצה זקוקה לזה. בעונה האחרונה, למרות שהיתה קבוצה מלהיבה ומעניינת, הנאגטס היו ממוקמים במקום ה-20 בליגה מבחינת תפוסת קהל במגרש. זה שיפור נהדר לשנה הקודמת שם היא הייתה מדורגת במקום האחרון, אך רחוק מהציפיות מקבוצה שמשחקת כדורסל כל כך אטרקטיבי ושעונה שנייה ברציפות נלחמת על כניסה לפלייאוף במערב.

הוויתור על צ'נדלר, מצד אחד, חסך לקבוצה המון כסף, אבל מצד שני הוא גם בעייתי. צ'אנדלר היה הדבר הכי קרוב בקבוצה ל"פועל שחור", שחקן קשוח ששם גוף בהגנה ועושה מהלכי האסל, אולם הפרידה ממנו לא הייתה מנותקת מציאות. צ'נדלר מתבגר, וככל שהזמן עובר הוא יותר ויותר מתאים לתפקיד של סטרץ' 4 מאשר לתפקיד של סמול פורוורד דינאמי. הוא גם לא שחקן עלית מבחינה הגנתית וסך הכל היה עולה לקבוצה הרבה יותר מדי כסף בעבור התמורה המוגבלת שלו.

אז איך זה יקרה?

באזור סוף ינואר מייק מאלון אמר בראיון, שהוא רוצה לשחזר את הזהות ההתקפית של הנאגטס מהעונה שעברה, וטען שהוא קורא ליותר מהלכים מבשתי העונות הקודמות. "התרחקנו מפשוט לשחק את המשחק. כשאתה משחק את המשחק, קשה לשמור עליך מכיוון שזה לא מהלך מתוכנן שאפשר לצפות מראש. קבוצות לא הבינו מה לעזאזל עשינו שנה שעברה. פשוט שיחקנו". ההתקפה של הנאגטס בנויה פחות על תרגילים מובנים ויותר על קריאת התגובה של ההגנה ופעולה ב"חורים" שנוצרים אחרי פעולות מסוימות. בצורה פשוטה, משחק עם הרבה הנדאופס של הגארדים עם יוקיץ', חסימות וחיתוכים כאשר יוקיץ' הוא המוח וברוב המקרים הוא זה שמקבל את ההחלטה לאן הכדור ילך. ועם הרכב שלושת הגארדים המתוכנן יחד עם מילסאפ ב-4, זה אמור לעבוד טוב בעונה הקרובה. גם הספסל, בהנהגתו של אייזאה, יכול להפוך ליחידה התקפית יעילה, עם שחקנים כמו ליילס ופורטר ג'וניור.

החמישייה הפותחת של העונה הקרובה שיתפה פעולה רק ב-13 משחקים העונה, סך של 65 דקות ולמרות שזו כמות דקות קטנה מלהסיק איזשהן מסקנות, הנט רייטינג שלה הוא פשוט אבסורדי. 32.7 נט רייטינג בזמן שחמשתם היו על המגרש.

ובהגנה, מה יהיה? ההגנה היא החלק הפחות אופטימי בפאזל של דנבר. הוויתור על צ'נדלר וההחתמה של תומאס יוצרים תחושה שדנבר ויתרו על הצד הזה של המגרש, אך גם כאן יש סיבות לאופטימיות גם אם מאוד זהירה. יוקיץ' ומוריי, שנחשבים לשחקני הגנה חלשים, הם שחקנים עם איי.קיו כדורסל מאוד גבוה ומוסר עבודה תואם. יוקיץ' אמנם מוגבל, אבל 3 דברים הוא עושה ביעילות גבוהה: הוא מונע מהיריבים ריבאונד התקפה, הוא לא מבצע עבירות והוא לא נותן ליריבים לזרוק מתחת לטבעת. מוריי כנראה לעולם לא יהיה שחקן עלית בהגנה, אבל הוא כן יכול להשתפר משמעותית. יש לו את האינטליגנציה לנצל את היתרונות שלו ואת מוסר העבודה כדי לעבוד על החסרונות. האריס ומילסאפ הם שני מגנים מצוינים, ואם דנבר יצליחו לתרגם את האקטיביות שלהם בהתקפה לאקטיביות הגנתית, אז אולי ההגנה של דנבר תוכל לעשות עוד צעד אחד קדימה. ולמרות כל הנאמר, בסופו של יום, העונה הקרובה, כמו גם קודמתה, תלויה בעיקר בדבר אחד. בריאות.

דנבר בריאה זו קבוצת פלייאוף לכל דבר ועניין. ההתקפה טובה מדי והקבוצה אינטליגנטית מדי בכדי לא לעמוד במשימה הזו. אפשר רק לחלום מה היה קורה העונה אם ההרכב הראשון היה משחק אפילו רק חצי ממשחקי הקבוצה. כל השחקנים המרכיבים את הגרעין המרכזי עשו קפיצת מדרגה השנה ואין שום סיבה שמגמה זו לא תמשיך העונה, עמוק לתוך הפלייאוף.

תחזית: 50 ניצחונות ומקום חמישי במערב.

וגאס חזתה לקבוצה 47.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.