השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: (שארלוט הורנטס)
לפני שנתחיל בכלל את הסקירה, אני חושב שמן הראוי שנתחיל בחידון להעלאת המורל:
לדף הקבוצה:
נשארו: ניקולה באטום, דוויין בייקון, ביסמאק ביומבו, מיילס ברידג'ס, דוונטה גרהאם, ווילי הרננגומז, מייקל קיד-גילכרייסט, מאליק מונק, מרווין וויליאמס וקודי זלר.
עזבו: פרנק קמינסקי (שחקן חופשי, לפיניקס), ג'רמי לאמב (שחקן חופשי, לאינדיאנה), שלווין מאק (שחקן חופשי, למילאנו), ג'יי פי מאקורה (שחקן חופשי, לקליבלנד), טוני פרקר (פרש), קמבה ווקר (סיין & טרייד לבוסטון).
הגיעו: תומאס וולש (שחקן חופשי, מדנבר), טרי רוזייר (סיין & טרייד מבוסטון), פי ג'יי וושינגטון (דראפט), קודי מרטין (דראפט), קיילב מרטין (לא נבחר בדראפט), רוברט פרנקס (חוזה דו כיווני), אחמד היל (חוזה דו כיווני).
מתנדנדים: ג'יילן מקדניאלס (נבחר בדראפט, סיבוב שני), קובי סימונס, ג'וש פרקינס, ג'ו צ'ילי (שלושת האחרונים עם חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).
חמישייה: טרי רוזייר, דוויין בייקון, ניקולה באטום, מיילס ברידג'ס, קודי זלר.
ספסל: ביסמאק ביומבו, ווילי הרננגומז, מייקל קיד-גילכרייסט, מרווין וויליאמס, דוונטה גרהאם, מאליק מונק, פי ג'יי וושינגטון, תומאס וולש, קודי מרטין, קיילב מרטין.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
רגע אחרי שהסתיימה עונת 17-18, החליט מיטש קופצ'אק, הג'נרל מנג'ר החדש של הקבוצה לרענן את השורות בעמדת המאמן, והחליף את סטיב קליפורד בג'יימס בורגו הצעיר, שהיה עוזרו של פופ בסן אנטוניו. בגזרת השחקנים, מלבד כיסאות מוזיקלים בתפקיד ה"סנטר שעולה הרבה כסף ומשחק מעט דקות", הרוסטר כמעט ולא השתנה והקבוצה יצאה לעונה נוספת פחות או יותר עם אותו הסגל שהביא אותה ל-36 ניצחונות בלבד בשתי העונות שקדמו לה. עם זאת, זו לא הייתה סתם עוד עונה בצפון קרוליינה. מעל לאולם בשארלוט ריחפה הידיעה שכוכב הקבוצה, קמבה ווקר, נכנס לשנה האחרונה באחד החוזים הכי משתלמים בליגה בעשור האחרון (4 עונות, 12 מיליון דולר לעונה). ווקר, שהתחבר מאוד לעיר ולקהילה הצהיר לא פעם ולא פעמיים שאין לו רצון מיוחד לעזוב, והוא רוצה לשחק כדורסל מנצח בשארלוט. הבעיה הייתה שכדורסל מנצח לא שוחק בשארלוט כבר שלוש עונות, וגם זה היה חד-פעמי. בכל ארבעת עונות החוזה הנהדר של ווקר בשארלוט, לא השכילה הקבוצה להקיף אותו בסגל ראוי והוציאה סכומים מוגזמים על שחקנים שמעולם לא הצליחו להצדיק אותם כמו ניקולה באטום, דווייט הווארד, מרווין וויליאמס ומייקל קיד-גילכרייסט. לכבוד עונת החוזה שלו, ווקר הציג עונה מפוארת עם 25.6 נקודות ו-5.9 אסיסטים שאמנם, בהיעדר שחקנים איכותיים סביבו הספיקה רק ל-39 ניצחונות, אבל הכניסה אותו לחמישייה השלישית של העונה והפכה אותו לזכאי לחוזה סופר-מקס. שארלוט, לטענת קופצ'אק, ממש הופתעה מהישגו האישי של קמבה (באמת מיטש? אתה מופתע שאחד הגארדים הטובים בליגה, שהוא גם המוציא לפועל היחיד בקבוצה שלו וגם נמצא בעונת חוזה מצליח להיכנס לחמישייה השלישית? אתה בטוח שאתה צריך לנהל קבוצה בליגה?) והחליטה שלא להעניק לו את החוזה לו הוא זכאי, ובמטרה להראות לו כנראה את הדרך החוצה, הציעה לו חוזה שהוא פחות מחוזה המקסימום. ווקר סירב מן הסתם, ולאחר שסיכם בבוסטון, הועבר אליה בסיין & טרייד בתמורה לטרי רוזייר.
קיץ חם
יש הרבה מקומות שבהם הקיץ היה חם השנה. תל אביב, לוס אנג'לס, ברוקלין, לא חסר. שארלוט לא הייתה אחד מהם. מלבד ווקר, הקבוצה נפרדה גם מהקלעי המוביל השני שלה, ג'רמי לאמב שחתם באינדיאנה וכשהיא תקועה עם החוזים האיומים של באטום, ביומבו, מרווין וויליאמס וכו' לא היה לשארלוט הרבה מרחב תמרון להחתים שחקנים חדשים, ולכן, מעבר לחוזה המוגזם לרוזייר (56 מיליון ל-4 עונות) היא נאלצה להסתפק בתומאס וולש שקלע בעונה שעברה פחות מ-2 נק' למשחק ב-11 משחקים במדי דנבר, בבחירות הדראפט, פי ג'יי וושינגטון, קודי מרטין וג'יילן מקדניאלס (שלא חתם עדיין) ובמספר שחקנים שלא נבחרו בדראפט.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
בסרט "המאמן קרטר" יש סצנה שבה סמואל ל' ג'קסון מגיע בפעם הראשונה לאולם של הקבוצה. אחד הנערים מתחצף אליו, הוא מסלק אותו מהאולם, הנער מנסה להכות אותו, ג'קסון תופס אותו ומשפיל אותו (זה פאקינג ניק פיורי בנאדם! מה חשבת לעצמך??) והנער עוזב בבושת פנים. בעקבותיו עוזבים עוד שני חבר'ה את האולם ואחד הנערים שנשארו על הפרקט מציין בפני ג'קסון ש"אלה היו שני הקלעים המובילים שלנו בעונה שעברה!". ג'קסון, מסובב אליו את הראש ואומר בנונשלאנט מושלם "אז אני מניח שיהיו לנו שני קלעים מובילים חדשים".
הקלעי המוביל של שארלוט, קמבה ווקר, עזב, וגם הסגן שלו, שממש לא מספיק טוב כדי להיות סגן בליגה הזו, ג'רמי לאמב כבר לא בקבוצה. עכשיו ההורנטס צריכים למצוא שני קלעים מובילים חדשים. יהיו כאלה, זו עובדה סטטיסטית. מי הם יהיו ואיך לעזאזל הם יעשו סל? זה כבר ממש לא ברור. בעיקר לאור העובדה שאף שחקן בסגל של שארלוט לא קלע בעונה שעברה יותר מ-10.1 נקודות למשחק. תפקיד המוציא לפועל העיקרי נמצא, נכון לכתיבת שורות אלה, בידיים של טרי רוזייר. לפני שנתיים, ובמיוחד בפלייאוף, רוזייר הוכיח שיש לו יכולת לשים את הנקודות על הלוח, אבל הוא ווליום שוטר, ולא יצרן נקודות יעיל במיוחד. מעולם, אפילו לא בפלייאוף מהחלומות ההוא, הוא לא עבר את רף ה-41% מהשדה ואין סיבה לחשוב שדווקא בשארלוט זה יקרה, כשההגנה תתמקד בו. והרי ברור שההגנה תתמקד בו, כי במי היא תתמקד? באחים מרטין? מקור אחד לאופטימיות לגבי רוזייר הוא שהוא אמור להרגיש בנוח בתוך השיטה ההתקפית שמנהיג ג'יימס בורגו בשראלוט. ההורנטס הריצו פיקנ'רולים ב-22.5% מהפוזשנים שלהם בעונה שעברה (מקום 2 בליגה) ועשו את זה ביעילות נהדרת (מקום 3). את מרבית הפיקנ'רולים האלה הריץ, מן הסתם, קמבה ווקר, ועשה את זה בצורה יעילה מאוד – 1.01 PPP. רוזייר הריץ בעונה שעברה אמנם הרבה פחות פיקנ'רולים מווקר, אבל הוא עשה את זה בלא מעט מהפוזשנים שלו, ואמנם לא ביעילות של ווקר, אבל גם 0.93 PPP זו יעילות מרשימה, בטח ביחס לשאר הפעולות שלו.
לעומת עמדת הקלעי המוביל, התחרות על תפקיד יצרן הנקודות המשני בקבוצה פתוחה לחלוטין. במידה וקודי זלר בריא, הוא, בעיניי, המועמד המרכזי לאייש את התפקיד. פר 36 דקות למשחק, זלר קלע בעונה שעברה כמות נקודות זהה לזו של ג'רמי לאמב. הוא אמנם לא שחקן פנים מבריק, אבל זלר הוא חוסם שמסתובב ביעילות אל תוך הצבע ולוחם שיודע לייצר נקודות דרך ריבאונד התקפה ומאבקים בצבע. המאבקים האלה אגב, מובילים לכך שהוא אחד הגבוהים שמבצעים עליהם הכי הרבה עבירות תוך כדי זריקה, ואת זריקות העונשין האלה הוא קלע בעונה שעברה בכמעט 79%. מועמד נוסף לתפקיד הזה הוא מאליק מונק שהראה שיפור בעונה השנייה שלו בליגה. הוא עדיין לא קלעי יעיל בשום צורה, EFG של 48%, זה לא משהו לרוץ לספר עליו לחבר'ה, אבל הוא יצרן נקודות שלא מפחד לקחת זריקות ובהיעדר כוח אש התקפי בשארלוט יכול לראות קפיצה בדקות שלו. בהיעדרו של ג'רמי לאמב, המתמודד העיקרי של מונק על עמדת השוטינג גארד הוא חברו לדראפט 2017, דוויין בייקון, שנתן יופי של קפיצה בעונתו השנייה בליגה. הוא מתקשה לייצר בעצמו, אבל יש לו יתרון גדול על מונק בהגנה וביעילות אוף דה בול. הסוס השחור במירוץ הזה הוא מיילס ברידג'ס שמגיע אחרי עונת רוקי סוג של מבטיחה. ברידג'ס הציג לראווה את האתלטיות המפורסמת שלו, סיומת טובה ליד הטבעת וגם קלע שלשות מהפינה באחוזים טובים, אבל אלא אם שארלוט תעבור לסגנון משחק מהיר הרבה יותר, אני מאמין שייקח לו עוד עונה או שתיים להפוך לאופציה התקפית ראויה בליגה.
תחזית:
למרות המוניטין שיצא למייקל קיד-גילכרייסט, מארווין וויליאמס וניק באטום בצד ההגנתי, הם לא ממש הצליחו להוביל את שארלוט לתצוגות יוצאות דופן בצד הזה של המגרש והיא נשענה בעיקר על ההתקפה שלה, או יותר נכון על ההתקפה של קמבה ווקר. בהיעדרו, הדרך היחידה של שארלוט לייצר ניצחונות בעונה הקרובה תהיה דרך ההגנה. במובן הזה, רוזייר הוא שידרוג על פני ווקר, אבל זה לבדו לא יספיק והם יהיו חייבים גם לראות שיפור ממיילס ברידג'ס וממאליק מונק וגם יצטרכו להתפלל חזק חזק לאלוהי הפציעות, שקודי זלר, ששיחק רק ב-50% מהמשחקים בשתי העונות האחרונות, יצליח להישאר על המגרש.
שארלוט של העונה היא קבוצה של רול פליירים ללא כוכב או אפילו חצי כוכב שיוביל אותם. ג'ורדן יודע את זה, קופצ'אק יודע את זה וגם בורגו, שכבר הודיע שהוא הולך להתמקד בפיתוח הצעירים, יודע את זה. ובכל זאת, למרות הבדיחות והתחזיות העגומות, להורנטס יש מספיק שחקנים מנוסים כדי לגרד ניצחונות פה ושם. לא הרבה ניצחונות, אבל מספר דו-ספרתי שלא יאיים על תואר העונה הגרועה בהיסטוריה. 15-67 נשמע לי כמו תחזית הוגנת. מסכנים אוהדי הכדורסל בצפון קרוליינה, הם יצטרכו להסתפק העונה רק בדיוק. ובצפון קרוליינה. ובווייק פורסט. ובצפון קרוליינה סטייט. יודעים מה? יש לי הרגשה שהם יהיו בסדר.
