התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: שיקגו בולס
נשארו: קובי ווייט (36 מיליון ל-3 שנים), לונזו בול, אנדרה דראמונד (מימש אופציית שחקן), אלכס קארוסו, זאק לאבין, ניקולה ווצ'ביץ' (קיבל 60 מיליון ל-3 שנים), דמאר דרוזן, איו דוסומו (21 מיליון ל-3 שנים), דיילן טרי, פאטריק וויליאמס.
עזבו: דריק ג'ונס (דאלאס) מרקו סימונוביץ' (חופשי) פאטריק בברלי (פילדלפיה) ג'אוונטה גרין (חופשי).
הגיעו: ג'בון קרטר, טורי קרייג, טרי טיילור, ג'וליאן פיליפס (נבחר בדראפט 22 ובקיץ שיקגו קיבלו בטרייד את הזכויות עליו), ג'אסטין לואיס (דראפט 22) אונורלפ ביטים (דו כיווני) אדאמה סאנוגו (דו כיווני)
מתנדנדים: מקס היידגר, הנרי דרל, קוואנטון ג'קסון, טרי טיילור.
חמישייה: אלכס קארוסו, זאק לאבין, דמאר דרוזן, פאטריק וויליאמס, ניקולה ווצ'ביץ'.
ספסל: קובי ווייט, אנדרה דראמונד, איו דוסומו, דיילן טרי, ג'בון קרטר, טורי קרייג, טרי טיילור, ג'וליאן פיליפס, ג'אסטין לואיס.
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:
אז מה היה לנו שם? הבולס היו בצמרת המזרח, ואז בינואר 22 לונזו בול נפצע, במה שנדמה היה אז כפציעה קלה. פציעת מיניסקוס של 3-4 שבועות בחוץ. כמעט שנתיים אחר כך, הוא עדיין לא כשיר לחזרה ולא קרוב לחזרה, ושיקגו מאז מתקשה למצוא את עצמה. הבולס ניסו למצוא את היעילות שלהם בחזרה עם אלכס קארוסו שהגיע מהלייקרס, או קובי ווייט שנדמה היה כהבטחת דראפט, או איו דוסומו. כולם נתנו משחקים לא רעים. אבל לא יכולת של רכז פותח בקבוצה המעוניינת לנצח בפלייאוף. בהיעדר רכזים מוגדרים, דמאר דרוזן וזאק לאבין הובילו פיקנרולים והתקפות מעבר, שכשעבדו הם סיימו טוב. כשלא, לשיקגו לא ממש היו כלים אחרים. מבחינת התקפות מעבר ומתפרצות באופן מפתיע שיקגו הייתה בחלק העליון של הליגה. הבעיה העיקרית עם זה שלא הצליחו לייצר את זה יותר, לא מעט בשל ניקולה ווצ'ביץ' שכבר עלו קולות בסביבות הקבוצה ומהאוהדים והכתבים, שאולי הקבוצה צריכה להעבירו בטרייד, ושהוא אינו מתאים יותר.
במהלך העונה לא קרה יותר מדי, הבולס היו קבוצת פלייאין שניסתה כל פעם מישהו אחר בעמדת הרכז, לפעמים תוך התאמה ליריבות ולפעמים… לא ברור. לאחר הדדליין צירפו הבולס את פאטריק בברלי בניסיון להשתחל בכל זאת לפלייאוף. בברלי בעיקר פרסם הצהרות יומרניות בתקשורת ובפודקאסט שלו, על המגרש קצת פחות הרשים. זה הספיק למקום העשירי בתום העונה. משחק פלייאין ראשון יהיה כנראה המשחק הזכור ביותר של שיקגו מהעונה הזו, כשביתו של דמאר דרוזן צועקת ממש חזק בכל פעם ששחקן טורונטו זורק עונשין. זה היה יעיל למדי.
https://www.youtube.com/shorts/2Q-kIULMtAU
הבולס ניצחו בטורונטו ועלו למשחק הבא נגד מיאמי שהפסידו במשחק הראשון שלהם נגד אטלנטה. נגד מיאמי דמאר דרוזן סירב להשתתף בנשק הסודי, בטענה שיש לה בית ספר למחרת. לא עזרה גם העובדה שביתו קיבלה איומים ברשת מאוהדי טורונטו, מה שבוודאי השפיע. בסופו של דבר בתום משחק צמוד הבולס הפסידו למיאמי שהתחילה רצף נצחונות שהסתיים בגמר, ושלחה את הבולס לקיץ שלם של מחשבות והכנה לעונה החדשה.
קיץ חם
אחרי האכזבה של העונה שעברה התברר שלונזו עדיין לא כשיר לחזרה. כל כך לא כשיר שיחמיץ עונה שלמה נוספת. הייתם חושבים שקבוצה עם שאיפות תעשה משהו, או תחליט על כיוון.
דריק ג'ונס שהיה ווינג יעיל למדי בשני צידי המגרש נטש לטובת דאלאס ובמקומו הגיע טורי קרייג שנותן בערך את אותו הדבר בפחות יעילות בעיקר בפחות כסף. בברלי עזב לטובת פילדלפיה והגיע ג'בון קרטר שהיה רכז מחליף מוצלח למדי במילווקי, אך בעיקר רכז מחליף נוסף. שאר ההחתמות היו לא מרשימות או ראויות לציון ונדמה שהמועדון הזה מחכה ללונזו בול כאילו הוא אמור לחזור עוד שבועיים שלושה ולא עונה הבאה. במזרח שבו כל הקבוצות חזקות או חלשות עושות משהו, צעד לכיוון כלשהו (אלא אם אתם טורונטו שמנסים לעשות צעדים לכל הכיוונים בו זמנית) לא לעשות כלום ולהריץ שוב סגל שהגיע בקושי לפלייאין ונכשל שם, עם שינויים קוסמטיים, לא ממש ערובה להצלחה. ניקולה ווצ'ביץ' ציין בריאיון שזוהי העונה האחרונה של ההרכב הזה שלהם, ושבקיץ הבא כנראה יפזרו אותם. זה יהיה כנראה בשנה מאוחר מדי. על פי הדיווחים הבולס ניסו במהלך הקיץ להעביר את זאק לאבין, בין אם כחלק מטרייד כלשהו לשינוי הסגל, ובין אם כחלק מניסיון להביא את הרכזים האמיתיים שהיו זמינים בקיץ: דמיאן לילארד וג'יימס הארדן. בכל המקרים זה לא ממש הבשיל לכדי משהו רציני, ועשה רושם שהקבוצות האחרות פשוט לא היו מעוניינות בלאבין.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
מצד אחד שיקגו רוצה לנצח ואפילו מעזים לדבר שם על אליפות, מצד שני כאמור טורי קרייג וג'בון קרטר זה לא בדיוק הרכש שמקפיץ קבוצה למעלה. אז איך משתפרים בקבוצה שלא השתפרה ברכש? זה יצטרך להיות שיפור פנימי במועדון, ובשחקנים. קצת קשה להאמין שדרוזן בגילו, וזאק לאבין במצבו הבריאותי יכולים עוד להשתפר כששניהם בצד השני של הגבעה, אבל לשם שיקגו מכוונת.
במהלך ריאיון רדיו ישבו ארתוראס קרנישובאס, נשיא המועדון ומארק אוורלי הג'נרל מנג'ר ושטחו את האג'נדה שלהם לשנה הקרובה עבור הבולס. קרנישובאס ואוורלי ציינו 4 נקודות מפתח בהם הקבוצה צריכה להשתפר על מנת להשיג את היעדים שהציבה לעצמה:
1. דגש על קליעה: דמאר דרוזן הוא מהסקוררים הטובים ביותר בעידן זה ששם דגש על קליעה. הוא מצויין, ויעיל, אך ידוע בגישתו כנגד זריקת שלשות. דרוזן בעונה שעברה סיים עם ממוצע של פחות מ-2 זריקות למשחק מבחוץ, ב-32 אחוז.
זאק לאבין הוא אחד השחקנים הדינמיים והמלהיבים ביותר בליגה שעונה שעברה אחרי פגרת האולסטאר קלע בממוצע 27 נקודות, כולל 40 אחוז מעבר לקשת (וגם פלוס 7 בדירוג נטו). לאבין סיים את העונה עם ממוצע 37.5 אחוז ל-3, 7.1 זריקות למשחק. שיקגו על פי קרנישובאאס רוצה מאוד שהכוכבים שלה יהיו יותר כמו לאבין. דמאר דרוזן כבר ציין שהוא מתכנן לעבוד על השלשות ולזרוק יותר בעונה הקרובה. השאלה כמה ניתן להאמין לזה. אם דרוזן יחליט "להיכנע" סוף סוף לטרנד, זה בהחלט ישדרג משמעותית את התקפת הבולס, בוודאי אם ישמור בארסנל את יכולת המיד ריינג' והחדירות, שיחד איתם יצור בעיות קשות להגנות היריבות, שכרגע יודעות לתת לו את המטר ולחסום לו נתיבי חדירה.
ניקולה ווצ'ביץ' סיים את העונה שעברה בממוצע 34.9 מעבר לקשת, על 4.2 זריקות למשחק. ווץ' קולע קרוב לממוצע הליגה.
שאר השחקנים או שקולעים נמוך מממוצע הליגה או שזורקים פחות מדי. זו אחת הבעיות שהייתה גם עם אלכס קארוסו, שסיים עם 2.3 זריקות למשחק ב-23 דקות. אז כשקרנישובאס שם דגש על השיפור הזה, זה דווקא שיפור אפשרי מאוד. גם צמד שחקני הרכש שהביאו הבולס בקיץ, ג'בון קרטר וטורי קרייג, נחשבים קלעים לא רעים, והם הובאו כשהמחשבה על כך בהחלט בראש של הנהלת שיקגו.
אבל את השינוי הזה אמורים כאמור להוביל הכוכבים, כשזאק לאבין בהחלט יכול להגיע לממוצע של 12 זריקות למשחק, יעד ריאלי מבחינת הנהלת הקבוצה. ודמאר דרוזן בעונת השיא שלו זרק 3.6 זריקות למשחק. מה שאמור להיות יעד תחתון עבורו.
הבולס בשנתיים האחרונות היו בתחתית הליגה מבחינת כמות זריקות. מקום 30 במשך שנתיים רצוף. קרנישובאס אמר באותו ריאיון שבשל כמות הזריקות הנמוכה שלהם, בכל משחק שיקגו הגיעו כשהם במינוס 8.5 נקודות, וזה בהחלט פיגור שקשה לצמצם. אם יסגרו אותו ולו בכמות הזריקות, כבר ידחוף אותם קדימה.
2. קצב גבוה יותר: כפי שצויין קודם, הבולס היו די טובים בהתקפות מעבר בעונה החולפת, אבל לא הצליחו לייצר מספיק מצבים כאלו. את העונה שיקגו סיימה עם דירוג התקפי 24 בליגה קרנישובאס ציין בריאיון שמשחק בקצב מהיר יותר, יוביל להזדמנויות רבות יותר של זריקות שלשות חופשיות. זה מצטרף לסעיף הקודם, אבל זה גם משפיע על הסעיף הבא. משחק מהיר יותר מייצר באמת יותר מצבים ויותר מצבים טובים, אבל גם גורם לעלייה באיבודים. שנה שעברה שיקגו הייתה במקום ה-8 בליגה באיבודים. אם תגביר קצב אבל גם תגביר אקספוננציאלית את כמות האיבודים, ההתקפה שתשתפר תהיה התקפת היריבה. ושוב זה מעלה תהיות: מי יגביר את הקצב? לאבין בגדול אם ירוץ ירוץ כנראה לבד. דרוזן מבוגר מדי. ג'בון קרטר אולי יכול לעמוד בקצב. אבל רק אולי. ובלעמוד בקצב הכוונה גם לספק תמורה חיובית ולא רק לרוץ ולאבד לצד השני.
3. מסירות טובות יותר: כאמור אחד הדברים שמאפיינים את הבולס לאחרונה זה שאין להם את הרכז הפותח שלהם, שדווקא היה מאוד טוב לפני שנפצע, כולל יכולת קליעה די טובה, וניהול משחק מצויין גם בקצב גבוה. בהיעדרו הם שקלו אם להעביר בטרייד את איו דוסומו או קובי ווייט, 2 רכזים חד גוניים ובגדול די בינוניים, עם כל הכבוד ליכולת ההגנתית של דוסומו. בסוף החליטו לתת לשניהם הארכת חוזה. הם נמצאים מאחורי אלכס קארוסו, שגם הוא שומר טוב, אבל מבחינה התקפית וניהול כדור, כנראה יותר רכז מחליף מרכז פותח. ולקלחת הזו הוסיפו את ג'בון קרטר, שגם הוא היה רכז מחליף ומעולם בנבא לא היה רכז ראשי. והחבורה העליזה הזו תצטרך להיות אחראית על ניהול המשחק, בקצב גבוה יותר מאשר בשנה שעברה. אם ניזכר בריאיון של קרנישובאס הוא אמר שם "הדרך בה אתה יוצר שלשות היא או באמצעות ריצה או באמצעות הגעה לצבע. ומה שנעשה השנה זה חדירה לצבע והוצאה החוצה של הכדור." בשביל הדבר הזה של חדירה בצורה טובה, גרימה להגנה לקרוס עליך ואז להוציא לשלשה חופשית, צריך המון יכולת, ויכולת טובה. יכולת סיום בצבע, יכולת כדרור וחדירה טובה בין אם אתלטית ובין אם בפיקנרול לדבר הזה דרוש המון כשרון ויכולת ביצוע, ולחבורת המחליפים של שיקגו אין ממש את הדרוש לבצע את זה. מי שכן יש לו אלה זאק לאבין ודמאר דרוזן, אבל כאמור הסברנו שמצפים מהם להיות הקלעים, והם יתקשו להיות גם היוצרים וגם הקלעים.
מה גם שזה מרגיש שהבולס בונים קצת יותר מדי על ג'בון קרטר, בין אם כקלעי, מנהל משחק מהיר וחודר ומוציא החוצה. לא בטוח שהוא הרכש שבהנהלת שיקגו חושבים שהוא. כיוון אחר ממנו זה יכול להגיע עשוי להיות ניקולה ווצ'ביץ'. ווצ' בעל יכולת פוסט טובה מאוד, ויכולת מסירה טובה. הוא בהחלט מסוגל לקבל את הכדור למהלכי בידוד בפוסט ולהוציא החוצה את הכדור. החסרון של זה שזה מאט מאוד את הקצב, וכאמור שיקגו רוצים להגביר את הקצב בעונה הקרובה.
4: יחסים טובים יותר: אחד היתרונות שיש בעובדה שלא עושים כמעט שינויים בסגל, הוא שיש כבר קשרים בין השחקנים שרק מתחזקים. הם כבר מכירים אחד את השני. בנוסף כחלק מזה הבולס יקיימו את מחנה האימונים שלהם דווקא בנאשוויל, כך שהשחקנים יהיו כל הזמן אחד עם השני. גרעין הקבוצה כבר בעונתו השלישית יחד. קרנישובאס אמר על זה: "כדי לאתגר אחד את השני צריך להכיר אחד את השני." ואלה דברים שקורים מחוץ לאולם הכדורסל והרחק מהמצלמות, כך שקשה לנו לדעת עליהם בזמן אמת. וזה בהחלט גורם חשוב עבור הבולס.
תחזית:
קשה ללמוד כלב זקן תרגילים חדשים, ודרוזן ולאבין לא נראים כמו האנשים שיסכימו לקבל שינויי משחק במצבם ומעמדם. זה ישלח את שיקגו לעונה נוספת של בינוניות ואולי בנייה מחדש כבר בפברואר. סה"כ 42 נצחונות נשמע כמו משהו ריאלי כגג עליון.
