המדור השבועי 5 על 5 עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, רענן טאובר, עמית מאיר ודרור האס
הספרס עם רצף מרשים של נצחונות, לאן הם יכולים להגיע העונה?
אריק גנות: לגבי העונה הרגילה, תמונה די ברורה. הספרס נהדרים, הם הבטיחו מעשית מקום שני לפחות במערב.
יש הרבה סיבות לחשוב שזה ימשיך לפלייאוף. לספרס יש את הדירוג ההגנתי השלישי בליגה. וומבי בבירו שחקן ההגנה הטוב בליגה, אבל קורנט נועל יפה את הצבע כשהצפרתי על הספסל, קאסל והארפר ממצבים את עצמם כסטופרים ברמה גבוהה, ופוקס תמיד היה טוב בצד הזה של המגרש. יש להם תמיד שני פליימייקרים טבעיים על המגרש, יש שני אולסטארים בקבוצה, ריבאונד הגנה מס. 1 בליגה – כל הפונדמנטלס שצריך בשביל איום על התואר. טוב, חוץ מקליעה.
השאלה איך ישפיע חוסר הניסיון בפלייאוף, ואת זה נראה רק אז.
רענן טאובר: הספרס לוהטים, וזה למרות שויקטור ומבניאמה לא דומיננטי בהתקפה באופן עקבי. התוספת של דיארון פוקס לניהול המשחק הקפיצה אותם רמה, ויחד עם סטפון קאסל (שכבר ממש לא רוקי ומשחק כמו וטרן לכל דבר) נותנים יופי של תפוקה. הם עמוקים וכשהם בריאים ורצים ככה, השמיים הם הגבול. התקרה שלהם? לגמרי גמר המערב ואפילו מעבר לזה. אף קבוצה לא רוצה לפגוש אותם בפלייאוף כולל הת'אנדר, מולם הם ב4-1 במשחקים השנה
מידן בורוכוב: סן אנטוניו קבוצה מאוזנת וללא ספק ההפתעה המרעננת של העונה. יש להם רוטציה ארוכה עם 9-10 שחקנים, כוכב בצמיחה וגם מבוגרים אחראיים (בארנס ופוקס).
הספרס הייתה הקריפטונייט של OKC השנה. מצד אחד אף קבוצה לא תרצה לפגוש אותה אבל מצד שני, סימן השאלה המרכזי יהיה איך הם יתפקדו בפלייאוף.
בסיבוב הראשון הם חייבים לעבור את מי שלא יקבלו, בסיבוב השני מול יוסטון או דנבר יהיה קשה מאוד.
אני אתקשה לראות את הספרס בגמר המערב, אני מאמין שיעצרו בחצי הגמר. אבל אם הם איכשהו יגיעו לגמר המערב, משם השמיים הם הגבול. גם אליפות באה בחשבון.
עמית מאיר: אני מודה שנפלתי קשות עם סן אנטוניו העונה. לא היתה לי אמונה בבנייה שלהם וחשבתי שחסר איזון בסגל שלהם. וכיף להודות בטעות.
כמה עתיד יש בקבוצה הזאת!!! כמובן שיש גולת כותרת אחת ענקית (תרתי משמע) אבל איזה שחקן מבריק זה סטפן קאסל!!
עם הגנה סופר מרשימה לוקחים אליפויות. אבל עדיין צריך להשלים את זה עם התקפה סבירה לכל הפחות. ובסדרות פלייאוף שיש התאמות, פחות שריקות ויותר פיזיות, יכולות לצוץ כמה בעיות.
התקרה של הספרס העונה לדעתי זה חצי גמר מערב. שילוב של חוסר ניסיון וחוסר קליעה יציבה תפגע בהם בסופו של דבר. באמת כיף של קבוצה. מועמדים עוד שנתיים.
דרור האס: מאזן של 7-2 מול 5 הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה בדרך כלל מרמז על קונטנדרית. אם תוסיפו לזה את הכלל שאומר שכל קבוצה שמגיעה ל-40 נצחונות לפני שמגיעה ל-20 הפסדים היא קונטנדרית, אז היא קונטנדרית. בסדרה היא בהחלט יכולה להתמודד מול כל קבוצה אחרת
הרצף האחרון מוכיח שוויקטור ומבניאמה למד לנצח משחקים צמודים. עם מאזן שמציב אותם חזק בצמרת המערב (מקום שני), סן אנטוניו היא כבר מזמן לא קבוצה בבנייה, אלא קונטנדרית מפחידה כאן ועכשיו. ויקטור ומבניאמה פשוט עושה שמות בליגה, והשילוב שלו עם הצוות המסייע הפך אותם למכונה דורסת. אם הם ימשיכו במומנטום הזה, גמר המערב הוא יעד ריאלי לחלוטין, והם בהחלט מסוגלים לאיים על האליפות כבר העונה.
קייד קאנינגהאם הזכיר את עצמו כמועמד לגיטימי ל-MVP. מה דעתכם?
דרור האס: שחקן שמוביל קבוצה למאזן הכי טוב או השני הכי טוב כשאין לידו יותר מדי עזרה (עם כל הכבוד לדורן על הבחירה לאולסטאר)
קייד מבפק העונה מספרים היסטוריים, והוא ללא ספק הלב הפועם של דטרויט. הקייס שלו ל-MVP סופר-לגיטימי. להוביל את הפיסטונס למקום הראשון במזרח עם מאזן אדיר (44-14) זו חתיכת הצהרה. עם ממוצעים של כ-25 נקודות וכמעט 10 אסיסטים, תוך שמירה על כשירות (מה שקריטי לחוק ה-65 משחקים), הוא ללא ספק אחד הפייבוריטים. דטרויט היא ההפתעה המרעישה של העונה, וקייד הוא המנוע הבלעדי. הבעיה היחידה שזה המספרים, ושלו פחות מרשימים. בטח לעומת השניים המובילים.
אריק גנות: בעולם שבו אין מינימום משחקים לבחירה, זו הצהרה מוגזמת. גם יוקיץ' וגם שג"א עולים על קאנינגהאם בכל פרמטר אפשרי, הגנתית והתקפית. הדומיננטיות של יוקיץ' יוצאת דופן העונה אפילו בסטנדרטים שלו, וגם שג"א איכשהו הולך ומשתבח. גם וומבי, שאפשר להתווכח על היכולת ההתקפית שלו, כל כך דומיננטי הגנתית שיהיה קשה למקם את קייד מעליו.
אבל לשלושתם סיכוי גבוה לא לעמוד בסף, ולקייד בהחלט יש קייס אחריהם. לוקה גם פצוע, אבל ירד ביכולת שלו להגיע לסל וכ"כ אפאתי הגנתית שאין מצב שהוא נבחר. אדוארדס לא קרוב ליכולת הקבוצתית. יאניס פצוע מדי. קייד מוביל את מובילת המזרח, ובהחלט ראוי.
רענן טאובר: בואו נשים את הקלפים על השולחן: המספרים של קייד לא קפצו דרמטית מהעונה שעברה. הוא אחלה שחקן, אבל הסיבה המרכזית שהוא פתאום מועמד לגיטימי היא חוק ה-65 משחקים. שיי גילג'ס-אלכסנדר וניקולה יוקיץ' מפספסים משחקים ונמצאים בסכנה ממשית להיפסל מהמירוץ. קייד פשוט נהנה מההפקר. האם הוא MVP של ממש? לא חושב. אבל לפעמים טיימינג, בריאות והעובדה שהקבוצה שלך מנצחת זה כל מה שצריך כדי לקחת את הפרס.
מידן בורוכוב: לא רק שהוא מועמד ראוי, הוא כנראה יהיה ה MVP בעיקר בגלל שיוקיץ׳ ושג״א לא יעמדו במינימום המשחקים הנדרש.
זה קצת מזכיר לי את עונת ה MVP של דרק רוז, הוא קיבל את התואר לא כי היה הטוב בליגה אלא כי הקבוצה שלו עזרה לו להראות טוב יותר. יש רק MVP אחד וזה יוקיץ׳, הוא מגדיר רמה חדשה של יעילות וחשיבות עבור הקבוצה שלו.
ה PER של קייד מדרג אותו במקום ה 14 בליגה (אין לו את ה PER הגבוה בקבוצה שלו)
הוא חמישי ב WS. בדרך כלל ה MVP טופ 3 ומעלה בקטגוריה.
הוא כנראה יזכה בפרס אבל הוא ממש לא ראוי לו בעונה נדירה של יוקיץ׳.
עמית מאיר: קודם כל, התשובה היא כן חד משמעית.
דטרויט בעונה כל כך הרבה יותר טובה ממה שציפו שאי אפשר להתעלם ממה שקייד קנינגהאם עושה. 25.4, 5.7 ו-9.8. אלה מספרים של כוכב. מספרים שהובילו את הגנת הברזל של דטרויט להיות לכמה ימים ספורים הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה. אמנם הפסד ביתי לסן אנטוניו הוריד אותם מהתואר הזה אבל עצם העובדה שהם בכלל היו במצב הזה, הקייס חי ובועט.
לצערו יש שני שחקנים יותר טובים שנותנים עונה מהאגדות. זה לא מוריד לשנייה מהיכולת של קייד העונה אבל זה לא מספיק.
דטרויט כנראה הפייבוריטים לנצח את המזרח וקייד יזכה בMVP של גמר המזרח.
התאנדר סובלים קשות מפציעות, אבל מצליחים לשמור על המקום הראשון בליגה. איזו השפעה תהיה לעונה הלא פשוטה שהם עוברים על דרכם בפלייאוף?
עמית מאיר: רכבת הרים הזויה מעבירה אותנו העונה אוקייסי. התחלת עונה מסחררת עם אמצע מגמגם ומציאת פתרונות תוך כדי תנועה שמאד תעזור בפלייאוף.
ג'יילן וויליאמס לא מצליח להישאר בריא אבל צ'ט בעונת פריצה. שגא בעונת יעילות חסרת
תקדים ובלעדיו ההתקפה של הת'אנדר יחסית קורסת. אג'אי מיצ'ל התחיל את העונה כמו פסיכופט מהספסל אבל גם הוא נדבק בחיידק הפציעות.
אבל בשבוע וחצי האחרונים מפציע שחקן נוסף. קייסון וואלאס מוכיח שהוא הרבה יותר משחקן הגנה קטלני עם מספר משחקים של דאבל דאבל של נקודות ואסיסטים.
כל העונה אמרתי שהת'אנדר הם המועמדים הכמעט יחידים לאליפות ואני דבק בזה. רק דנבר יכולים לנצח אותם בסדרה.
דרור האס: ההישרדות של אוקלהומה סיטי בפסגת הליגה למרות מכת הפציעות היא תעודת כבוד לעומק ולשיטה שלהם. עם זאת, בפוסט-סיזן המשחק מאט והופך לפיזי הרבה יותר. סדרות פלייאוף ארוכות דורשות רוטציה בריאה. אם שחקני המפתח לא יחזרו לכשירות מלאה בזמן, השחיקה העצומה והעומס שנוצר על השחקנים הבריאים עלולים להוות עקב אכילס (משחק מילים לא מתוכנן) מול קבוצות גדולות ופיזיות.
אריק גנות: למאזן בעונה הרגילה לא תהיה משמעות גדולה. אוקייסי בריאה אמורה להסתדר מול הספרס או דטרויט גם בלי יתרון ביתיות.
השאלה הגדולה היא הבריאות של ג'יילן וויליאמס. בעונה הקודמת הוא נראה כמו הסקוטי פיפן הבא, אבל העונה סבל מפציעה בשורש כף היד ובהאמסטרינג, שהיא תמיד טריקית. הת'אנדר צריכים אותו כשיר במאי, לא עכשיו, ואם הוא חוזר לעצמו הם פייבוריטים כבדים לאליפות.
לפציעות היה גם אפקט חיובי. מיטשל נתן קפיצה גדולה ביכולת שלו והפך לשחקן הרכב יותר מראוי. הולמגרן שיפר את יכולת הסיום ונבחר בצדק לאולסטאר. לגמרי סביר שהת'אנדר יתנו פלייאוף דורסני והפציעות יזכרו כהזדמנות שהשחקנים היו צריכים כדי להתעלות.
רענן טאובר: הקסם של אוקלהומה העונה הוא שהם שורדים (ואפילו מנצחים לא רע בכלל) גם כששיי וג'יילן וויליאמס בחוץ. זה מעיד על מערכת בריאה ועומק פסיכי. השאלה הגדולה היא האם האלתורים האלה יספיקו כדי להחזיק את המקום הראשון בליגה עד אפריל. ובפלייאוף? זה כבר סיפור אחר. בסדרות צפופות קשה מאוד לחפות על היעדרות של כוכב-על. אם הם יגיעו לפלייאוף עם פציעה משמעותית, ספק אם הם יוכלו לנצח סדרה קשוחה.
מידן בורוכוב: אוקלוהומה סיטי קבוצה עם עומק מטורף, מזכירים לא את הספרס של פופוביץ׳, לא משנה מי משחק, הקבוצה תחרותית.
הם שיחקו מול הפיסטונס ללא החמישיה המובילה והיו במשחק.
אוקלהומה הגיעה לשיא מוקדם, כרגע היא אפילו לא בהילוך סרק. מבחינתה מי שמשחק צובר מומנטום וכשהחסרים יחזרו מהפציעות, הם צריכים לקחת בק טו בק (לראשונה בעשור הנוכחי).
שג״א יעיל ומשיג נקודות כמו מכונה. התלכיד של הקבוצה חזק מאוד, וההגנה שלהם הכי טובה בליגה בפער (כשכולם בריאים).
הם מוכשרים ומוכחים לעצמם שלא משנה מי חסר, הם כאן בשביל לקחת אליפות.
אילו קבוצות מועמדות לפריצה בשלב האחרון של העונה?
מידן בורוכוב: אני מהמר על אורלנדו ועל קליבלנד במזרח. הן דישדשו והיו הרבה מתחת לרמתן ומתחת לציפיות. עכשיו כשחלק מהפצועים חזרו הן צריכות לסיים את העונה בקול תרועה.
יש להן לאן לשאוף. קליבלנד תשאף לסיים במקום ה 2 במזרח, אורלנדו לצאת מהפלייאין ולפזול אפילו למקום ה-5.
במערב יש רק תשובה אחת והיא מיניסוטה. בעונות האחרונות פינץ׳ הצליח להביא את הקבוצה במומנט חיובי לקראת הפלייאוף.
מיניסוטה לאחר 2 הופעות רצופות בגמר המערב לא מצילה להבשיל לכדי פקטור משמעותי בקונפרנס בעונה הרגילה.
עכשיו זה הזמן שלהם לזרוח ולהגיע לפלייאוף לפחות עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון.
הם מסוגלים להגיע למקום ה 3.
עמית מאיר: נכון להיום, אי אפשר להתעלם ממה שקליבלנד עושים בפברואר. נראה שהם מצאו את הקצב והם ברצף מעולה. גם הצירוף של הארדן עשה להם טוב. אבל זאת קבוצה עם יותר מדי שחקנים שאי אפשר לסמוך עליהם בפלייאוף ולכן תהיה ריצה יפה עד סוף העונה אבל הבעיות יחזרו כשהפלייאוף יתחיל.
לא אתפלא אם פניקס יצליחו להשתחל לטופ 6 בסוף העונה. אם מדטרויט לא ציפו לעונה כזאת, אז על פניקס אין בכלל מה לדבר. ברגע שבוקר יחזור מהפציעה שלו, אני צופה לפניקס קפיצה רצינית בהתקפה שכרגע מאד סובלת מהפציעות.
ולא לפסול את פורטלנד שבזכות לוז מאד נוח יכולים לעקוף את גולדן סטייט.
דרור האס: הניקס נראים מוכנים להסתער על המזרח ככל שהחיבור בין ברונסון לטאונס מעמיק. במערב, הרוקטס מציגים הגנת ברזל ורעב של צעירים שעשוי להקפיץ אותם בדירוג ממש לפני קו הסיום.
ככל שמתקרבים לישורת האחרונה, הפיניקס סאנס מועמדים לפריצה במידה והכוכבים שלהם יצליחו לחבר רצף בריא. הכישרון ההתקפי שם יכול להתפוצץ בדיוק בזמן הנכון כדי לאיים על הטופ של המערב. במזרח, אורלנדו מג'יק עם הגנה מרשימה (כשכולם בריאים), והביטחון של הצעירים עשוי להקפיץ אותם בדירוג ממש לפני קו הסיום.
אריק גנות: יכול להיות שהפליקנס הולכים לתת ריצה בלתי סבירה? עם העונה הנוראית שעוברת עליהם, קל לשכוח שבסך הכל יש להם סגל לא רע. מרפי ביכולת סף אולסטאר, זאיון בעונה בריאה במונחים שלו, ועדיין אחד מששחקני ההתקפה שהכי קשה לעצור בליגה. הרב ג'ונס בריא הוא סטופר הגנתי, ועכשיו דיז'ונטה חזר ונראה לג'יט, מה שמאפשר לא לתת דקות לג'ורדן פול, שזה לא פחות חשוב. יחד עם עונת רוקי יפה מאוד של פירס וקווין, לו"ז טיפה יותר קל מהממוצע, וחוסר ההיגיון בטנקינג לקבוצה שלא שולטת בבחירת הדראפט שלה העונה – יש סיבות לחשוב שהם יעשו משהו.
רענן טאובר: במזרח, קליבלנד הולכת לתת גז עכשיו כשג'יימס הארדן מנצח שם על התזמורת, וגם אורלנדו צפויה להעלות הילוך ולהראות לכולם שהיא רלוונטית מתמיד. במערב, אני פשוט לא קונה את הדעיכה של דנבר. הנאגטס יתיישרו בחזרה לקראת הפלייאוף, יחזרו לכושר המוכר שלהם, וייראו שוב כמו המכונה המשומנת שאנחנו מכירים בדיוק בזמן למאני-טיים.
ואילו קבוצות (תחרותיות, לא טנקינג) מועמדות לדעיכה?
רענן טאובר: פיניקס וגולדן סטייט בדרך למטה, וזה בעיקר בגלל שמחלקת הפיזיותרפיה שלהם עובדת שעות נוספות, פציעות פשוט הורסות להן את המומנטום. ולגבי הלייקרס? שם הסיפור הוא לא בריאות, אלא פשוט חיבור שלא עובד. הקבוצה בפלוס מנוס שלילי כשלוקה ולברון משחקים יחד, הקבוצה פשוט לא מחוברת מדהים. הכימיה שם מזכירה דייט ראשון גרוע, ובלי קליק אמיתי, גם אוסף הכישרון הזה עומד לצלול ככל שהעונה תתקדם.
מידן בורוכוב: כל כך רציתי לומר שהבלייזרס בתשובה לשאלה הקודמת אבל ללא אבדיה ועם הפציעות זה נראה כאילו פורטלנד תדעך.
הלייקרס נראים כמו אוסף של שחקנים שלא עובדים האחד עבור השני עם הגנה מחוררת. הם הפסידו 2 משחקים צמודים לאחרונה וזו סנונית שתבשר על סיומו של האביב עבורם.
במזרח אני חושב שפילידלפיה תלך צעד אחורה ותיפול לתוך מאבקי הפלייאין.
זה קלאסי לניקס ולמייק בראון לתת פול גז בניוטרל ולתת סיום עונה מביך.
עמית מאיר: אם פניקס עושה טופ 6, מישהי צריכה ליפול. ואני חושב שהלייקרס הולכים ליפול. למרות מספרים יבשים מרשימים, לוקה בעונה זוועתית ביחס למידות שלו. ההגנה של שהלייקרס לא קיימת (מקום 24 ביעילות הגנתית) וגם ההתקפה לא כזאת מרשימה (מקום 11 ביעילות התקפית) למרות טונות כישרון שיש בקבוצה.
בתחילת העונה אמרתי שאין לי יותר מדי אמונה בניקס וזה לא השתנה. נכון שהיו רצפים מאד מרשימים של התקפה מעולה לצד הגנה אדירה. נכון לעכשיו הניקס 3 במזרח אבל קליבלנד נושפים בעורפם עם מומנטום מטורף. אמנם מקום 5 נראה רחוק אבל אם בתחילת העונה היו אומרים שהניקס יסיימו 4, זה ישמע ככישלון והזיה.
דרור האס: הלוס אנג'לס קליפרס תמיד מהווים סימן שאלה בריאותי. ככל שהעונה מתארכת, העומס הפיזי עלול להכריע את הסגל המבוגר שלהם לקראת הפלייאוף ולהוביל לנפילת מתח. במזרח מיאמי היט עלולים לדעוך ההתקפה שלהם מתקשה לייצר יציבות, ואי אפשר להסתמך רק על "תרבות ההיט" כדי לשרוד את השלבים המכריעים של העונה הרגילה.
בלי דווין בוקר ובעיקר דילון ברוקס כנראה שפניקס יחזרו לגודלם הטבעי. ולצערי מרגיש קצת שבוסטון יעדיפו להפסיד קצת כדי לשלב את טייטום. או בלי קשר.
אריק גנות: כל ארבע קבוצות הפליי אין במערב מועמדות לדעיכה. הסאנס נתנו עונה מעל ומעבר לציפיות, אבל עם הפציעות אצלם והסיכוי הלא מאוד גבוה לסגור את הפער מהלייקרס, אין להם יותר מדי בשביל מה להתאמץ. גולדן סטייט נראית שבורה מאז הפציעה של באטלר, במאזן שלילי, אלא אם כן פורזינגיס חוזר ליכולת טובה, מה שלאע קרה מ-2020 בערך, יש להם את כל הסיבות לרדת. פורטלנד סובלת מהפציעה הטורדנית של אבדיה, אין לה סיכוי אמיתי לעלות או לרדת ואין הרבה חשיבות למיקום 9 או 10. הקליפרס קצת ויתרו על העונה עם הטרייד על הארדן, וקוואי עוד לא עבר את הפציעה הקשה המסורתית.
