המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', דרור האס והאורחים עמית מאיר וערן סורוקה
דנבר מחזיקה מעמד בלי יוקיץ', מה היא תוכל לקחת מהתקופה הזו להמשך?
אריק גנות: דבר ראשון, הרבה אמונה. הצפי בליגה היה שבלי יוקיץ' ועם גורדון ובראון הפצועים, ואפילו מארי שהיה חסר בחלק מהמשחקים, דנבר תהיה אחת הקבוצות הגרועות בליגה. בפועל הם במאזן 5-3 בתקופה הזו, ולא בגלל לו"ז קל – הם ניצחו את טורונטו, פילדלפיה ובוסטון מצמרת המזרח.
ההגנה שלהם השתפרה ב-5 נק' למשחק במשחקים האלה יחסית ליתר העונה, בעוד ההתקפה, שהיתה ביעילות מטורפת, צללה כצפוי. הם ישאבו הרבה עידוד מהדרך שבה הם ניצחו – ארבעה מהנצחונות שלהם היו בהפרש של 6 נק' או פחות.
האם שחקנים כמו ג'ונס, ווטסון או הולמס התקדמו מספיק כדי לתת דקות איכותיות בפלייאוף? לא בטוח, אבל מה שראינו מעודד.
דני אייזיקוביץ': נתחיל מריספקט רציני לאדלמן. במקום שהקבוצה שלו תתפרק, היא ממשיכה כאילו כלום לא השתנה. ארון גורדון חזר ונכנס לנעליים של הסנטר הפותח, מארי מנהיג את הקבוצה אבל הכי חשוב סוף סוף יש לקבוצה עומק. במידה מסויימת, הפציעה הזו טובה להם.
הם גילו את ווטסון, פיקה ואפילו נאג'י, כולם משחקים נהדר ומוכיחים שהם יכולים לתת דקות טובות בפלייאוף. צריך להוסיף גם את טים הארדוואי שנותן דקות נהדרות מהספסל (13.8 נקודות, 41% מהשלוש) ודנבר צריכה לקחת את התקופה הזו כבסיס לריצה חזקה שאולי תסתיים באליפות.
בשנים עברו, החלק שהיה הכי חסר להם, זה הספסל והעומק, החלק הזה נפתר, עכשיו רק להיות בריאים.
ערן סורוקה: בהנחה שג'מאל מארי לא יישדד וסוף סוף לא רק יהיה שחקן ברמת אולסטאר (זוכרים את ההופעה הפסיכית שלו בסדרת הגמר 2023? את 721 סלי הניצחון שלו מול הלייקרס?) אלא גם אולסטאר רשמית, הדבר שהנאגטס כנראה ייקחו יותר מכל זה את ההבנה שהם יותר עמוקים אפילו ממה שהיה נדמה. אם במקור חשבנו ששני הבראונים, כריסטיאן וברוס, יהיו האקס-פקטור של דנבר בזמנים קשים, אז ההתפוצצות ההתקפית של פייטון ווטסון היא הדבר הכי לא צפוי שקרה להם העונה. כשהוא נבחר בדראפט הוא היה בוסרי כמו אבוקדו שנקטף בספטמבר. עכשיו הוא נראה בשל לתרום כפקטור משמעותי גם בריצה לאליפות. בתיאבון.
עמית מאיר: דנבר בעונה הזויה. מצד אחד יוקיץ' עושה דברים בלתי הגיוניים. מצד שני, הוא נפצע והקבוצה ממשיכה לשחק טוב ולנצח. נתחיל בחלק האירוני שבו ג'מאל מארי הוא שחקן החמישייה היחיד שנשאר בריא והוא בעצמו בעונת אול סטאר ונראה כמו מארי של עונת האליפות. 25.8 נקודות ו-7.5 אסיסטים. אלה מספרים של כוכב. נמשיך בהתפוצצות של פייטון ווטסון. שחקן שהיה ידוע בהגנה ומסתבר שכל מה שהיה צריך זה מקום לנצוץ. 23.8 נקודות ונראה כמו שותף מושלם למארי.
בנוסף, החזרות של גורדון ובראון מפציעות החזירו קצת איזון שהיה חסר ונראה שהקרקע מוכנה לחזרה חלקה של יוקיץ' להמשך ריצה לקראת קיבוע מקום וביתיות בפלייאוף.
דרור האס: את פייטון ווטסון. הבחור הגיע מהקולג' על טיקט של שחקן הגנה עם התקפה טעונת שיפור ואפשר להגיד שהיא השתפרה. 70% מ-3 בשבוע בו זכה בשחקן השבוע, 24.5 נקודות באותו שבוע תוך שהוא שומר על יכולת הגנתית מרשימה שדנבר מאוד צריכה. אמנם ההגנה שלה השתפרה מעט אך לפי CTG הם עדיין מקום 26 בשבועיים האחרונים והם בהחלט צריכים אותו. אגב ווטסון מקום שני בליגה בחסימות על קשת ה-3 (אחרי וומבי). יש אני מניח עוד כמה דברים אבל קצת התאהבתי בווטסון אז אני מתמקד בו.
תגובות לבחירות האוהדים לאולסטאר?
דרור האס: הגיוני. במערב אין כל חדש. או שיש. די ברור ששיי גילג'וס אלכסנדר, לוקה דונצ'יץ' וניקולה יוקיץ' יובילו את ההצבעות סטף קרי עדיין עם השם למרות שפחות טוב. הצניחה של לברון היא כנראה איתות מהאוהדים שתם זמנו.
במזרח יאניס אדטוקומבו ו-4 גארדים זה ניצול מצויין של האפשרות החדשה ללא עמדות. יש מצב שלג'יילן בראון מגקיע קצת יותר ממישהו שם (כנראה שמיאניס ) אבל סך הכל במיוחד במזרח אני בהחלט יכול להבין את כל מי ששם.
במערב אנת'וני אדוארדס צמוד במקום השישי וכמובן דני אבדיה שלנו במקום ה-7 מקדים את לברון ודוראנט זה פשוט תאווה לעיניים. קשה להאמין שיכנס. נחכה לקולות המאמנים.
אריק גנות: מעניין לראות כמה מעט קרדיט שג"א מקבל מהאוהדים. בבירור השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה בליגה, MVP ו-FMVP מכהן, וגם השחקן הכי בריא מקרב המובילים, והוא עדיין רביעי בדירוג. הסגנון שלו פחות אטרקטיבי משל אחרים, אבל מגיע לו יותר.
במזרח נחמד לראות כמה קרדיט מקבל מקסי. הוא בעונה מצוינת, אבל עדיין לא בנה לעצמו כמו שחקנים אחרים, הקבוצה שלו לא בצמרת הגבוהה, ועדיין הוא שני בהצבעות.
גם לג'יילן בראון מגיע יותר קרדיט. הוא סוחב קבוצה שצפו לה התמודדות על הפליי אין למקום השני במזרח, בעונה אישית מצוינת. בניגוד למקסי, הוא כבר בנה לעצמו שם ולקח אליפות כ-FMVP.
דני אייזיקוביץ': נתחיל מהסוף, נזכיר שמדובר בתחרות פופולאריות ולא צדק פואטי של מי הם השחקנים הטובים ביותר.
לאחר שזה נאמר, אני מאוד מתחבר לדירוג ולבחירות מלבד העובדה שאנתוני אדוארדס נשאר בחוץ, אני הייתי מכניס אותו על חשבון קרי או וומבי, אבל כל השאר די מוצדק ולומר את האמת גם וומבי וקרי בעונות נהדרות. גם במזרח לא היו הפתעות גדולות במיוחד.
בצד שלנו, דני מעל לברון ג'יימס וקווין דוראנט, וואו, הקטע הכי מדהים שזה גם מוצדק לחלוטין. דני בעונה נהדרת והוא אולסטאר לכל דבר ועניין, נשאר עכשיו שהוא יקבל את הכבוד הראוי לו גם במשחק עצמו.
ערן סורוקה: בחירות האוהדים לאולסטאר מוטות, פעמים רבות, לטובת שווקים גדולים, כפי שיעידו כל שחקני החמישייה של הניקס בין 16 הראשונים במזרח, ולפעמים זו פשוט תחרות פופולריות. אין שום סיבה מקצועית שיאניס אנטטוקומפו, שהחמיץ שליש עונה ושהקבוצה שלו מדשדשת בפאתי הלוטרי, יוביל את הקולות במזרח לפני אנשים כמו קייד קנינגהאם. מצד שני אנחנו גם רואים שכמעט כל השחקנים הבולטים במזרח, פרט ליאניס, הם גארדים, שניים מהם צעירים – מי ביקש חילופי משמרות ולא קיבל? המיקום של דני אבדיה מוצדק לחלוטין – הוא נותן עונה טובה יותר ממי שהוא מקדים.
עמית מאיר: נכון לכתיבת שורות אלו, לא פורסמו התוצאות הסופיות של הצבעת האוהדים לאול סטאר. אבל לאחר הסבב השני, אנחנו יכולים להיות סופר גאים. לראות את דני אבדיה במקום ה-7 במערב לפני לברון ודוראנט זה חלום שלא ממש בא לי להתעורר ממנו. גם כישראלי וגם כאוהד פורטלנד. אול סטאר שלא קוראים לו דמיאן לילארד לא קרה מאז ימי למרקוס אולדריג'.
יש כמה שחקנים שמפתיעים אותי שאין להם יותר קולות. דווין בוקר, סקוטי בארנס, ג'יילן ג'ונסון וג'מאל מארי עם מעט יחסית לכמה שהם טובים. מצד שני, לראות שחקנים שלא מגיע להם כמו למשל אנתוני דייויס רק מזכיר כמה זה בסוף תחרות פופולריות.
הרכב הביג בול של יוסטון נראה נהדר בתחילת העונה, אבל קצת חורק לאחרונה. איך הם חוזרים להצליח
עמית מאיר: הבעיה של יוסטון היא לא בגלל הרכב הגבוהים. יוסטון עדיין קבוצת ריבאונד היסטורית. יותר מ-2.5 ריבאונדים למשחק מהמקום השני וכמעט 3 יותר מהמקום השני בריבאונד התקפה.
יש ליוסטון בעיה במשחקים צמודים. מתוך 15 ההפסדים שלהם, לפחות 9 מהם הגיעו במשחקים צמודים. הם אחרונים בליגה ברוב המדדים ברבע האחרון. יותר מדי פעמים מפציצים ל-3 בלי הכרה במקום לנצל את היתרון הפיזי שיש להם על כל קבוצה.
נכון שהביאו את דוראנט כדי לטפל בדיוק בבעיה הזאת אבל נוצר מצב שהוא היחיד שמסוגל לתפקד במאני טיים וקל לשלוח עליו דאבל טים ולתת לאחרים לנצח. ולאחרים אין את הכלים לנצח משחקים צמודים כרגע.
דרור האס: דנבר שילוב של לוח משחקים מאתגר עם יותר מדי פציעות. דיברנו על זה שאין להם רכז אבל בהיעדר רכז אלפרן שנגון הוביל את רוב ההתקפות. כשגם הוא פצוע ובחוץ זה כבר יותר מאתגר. אמן תומפסון מוביל כדור טוב אבל הוא לבד לא מספיק. ומי שיגיד ריד שפרד שילך לצפות קצת במשחקים. שפרד אחלה קלעי, לא רכז טוב מספיק. תוסיפו לזה קצת פציעות נוספות אז מפגשים מול קבוצות חזקות יותר ואף קצת פחות כמו פורטלנד הופך למשהו מאוד מאתגר. אם יהיו בריאים אני פחות מודאג.
אריק גנות: לא בטוח שיש פה מגמה. הם הפסידו שלושה משחקים רצופים, אבל ניצחו ארבעה מהחמישה לפניהם, והפסד לאוקייסי הוא תרחיש די צפוי.
יוסטון זיהו נכון את הקושי שלהם בייצור נקודות, והביאו את דוראנט בשביל זה. זה עובד – הם עלו מדירוג התקפי 13 בעונה הקודמת ל-3 העונה – אבל עדיין לא פותר להם את הקושי בייצור נקודות בקלאץ'. מבין עשרה משחקים שהסתיימו בהפרש של 4 או פחות העונה, יוסטון הפסידו שישה – הרבה יותר מדי בשביל קבוצה עם הגנה טובה ויצרן נקודות כמו KD.
חסר להם קצת פליימיקינג, ויש להם הון דראפט לא מבוטל להשתמש בו. שווה להם להביא פוינט במקום וואנווליט.
דני אייזיקוביץ': הרכב הביג בול של יוסטון נראה נהדר בתחילת העונה, אבל קצת חורק לאחרונה. איך הם חוזרים להצליח
אז אולי כן צריך רכז? הבעיה העיקרית היא למעשה בריווח ואולי בזריקות לא טובות מהשלוש.
יוסטון קלעו 22% מול פורטלנד (פעמיים), 23% מול הקינגס, 29% מול הת'אנדר, 24% מול דאלאס ובניצחון הדחוק מול פיניקס הם קלעו 24%. בתחילת העונה הדברים עבדו הרבה יותר טוב, פשוט כי השלשות נכנסו.
יש לזה שתי סיבות ברורות, אחת מהן שבהיעדר רכז טבעי שמריץ את הקבוצה השחקנים לא מגיעים לזריקות טובות. גם בדנבר, לצידו של יוקיץ', יש את ג'מאל מארי.
אז הניסוי הנחמד מאוד מגלה את הבעיה האמיתית, בסופו של יום זה לא עובד.
רכז זה לא רק מסירות, זה גם זריזות וריווח.
ערן סורוקה: אולי זה רק משבר קטן וזה חולף, ואולי פשוט נסיגה לממוצע. הפקטור הפחות צפוי בהצלחת הרוקטס בתחילת העונה לא היה הג'מבו ליינאפ או מספרי ריבאונד ההתקפה שנראו כמו לשחק נגד הילד שלך (לא כולל משפחת סאבוניס כיום), אלא אחוז הקליעה הגבוה לשלוש, שהיה מהטובים בליגה. ובכן, ב-15 המשחקים האחרונים, נכון לרביעי, יוסטון מדורגת רק 25 בליגה באחוזים לשלוש. חוץ מדוראנט, כל יתר הקלעים הטובים שלהם בווליום גבוה עדיין על חוזי רוקי. צריך רכז מנוסה שירגיע ויסדר קצת את המשחק. אולי החיסרון של פרד ואן וליט יותר משמעותי ממה שהם ירצו להודות.
למרות שצפו לה עונה קשה, פיניקס במאזן חיובי ונראית טוב לאחרונה. מה עובד שם וכמה אפשר לבנות על זה לעתיד?
ערן סורוקה: דור המאמנים הצעיר שנכנס לליגה בשנים האחרונות, אלה הילדים שגדלו בתחילת עידן האינטרנט ועד היום יש להם צמא גדול לידע. ג'ורדן אוט הוא הסיבה מספר 1 להצלחה של הסאנס. הוא קיבל סגל קצת עקום ולא מאוזן, אבל במקום לבכות על מי שאין, החליט למקסם את מה שיש. דילון ברוקס מביא רוע וקשיחות, ושחקנים נטולי אגו ושם גדול, כמו קולין גילספי, ג'ורדן גודווין וריאן דאן או רויס אוניל הוותיק, עושים ליריבות גיהנום הגנתי. דווין בוקר לא הכי יעיל, אבל משחק מאוד בוגר בשני צדי המגרש, ויש הרבה לחץ על ריבאונד ההתקפה. אני לא יודע כמה זה עוד יכול לצמוח, אבל בינתיים הם תפסו את הליגה מופתעת.
עמית מאיר: בואו נהיה אמיתיים. פניקס לא היו אמורים להיות טובים. כל דבר שקרה בקיץ צעק עונת בנייה ובחירת דראפט גבוהה בדראפט הקרוב.
דווין בוקר שחקן מצוין. על זה אין ויכוח. אבל להיות מנהיג זה משהו שלא כולם חשבו שיש בו (אני ביניהם) והוא הוכיח העונה שהוא הרבה יותר מעוד קלעי מעולה ומוסר טוב. אני לא מתייחס למספרים שלו כי הם יציבים לאורך השנים האחרונות.
הסיפור הגדול הוא דילון ברוקס. 21.1 נקודות למשחק. העונה הכי טובה שלו. וכמו שראינו ביוסטון, הוא שחקן שמרים רצפה של קבוצות.
ביחד עם מאמן רוקי מעולה וצוות מסייע הגנתי, צעיר ונמרץ, פתאום רואים עתיד אמיתי בפניקס.
דרור האס: בשתי מילים: ג'ורדן אוט. כבר דיברנו פה בעבר לדעתי על כך שהוא מאמן שפשוט הגיע ולא מנסה לכפות שיטה על שחקנים לא מתאימים. דילון ברוקס למרות הסגנון הוולגרי שחקן די מועיל גם הגנתית, דווקא כי הוא מעצבן שחקנים יריבים ופניקס כרגע מקום 7 בדירוג הגנתי כשבשבועיים האחרונים אפילו מקום 3. דילון ברוקס עם 21 נקודות למשחק כמעט משלים את התרומה ההתקפית שאבדה עם דוראנט ואין ספק שהוא בעונה מצויינת. הם הצליחו להחזיר לחיים את מארק וויליאמס. (ועדת חקירה על הצוות הרפואי של שארלוט עכשיו!) אבל בעיקר נראה שכיף להם לשחק יחד.
אריק גנות: ההגנה של הסאנס היא מפתח עיקרי להצלחה העונה. אחרי שבעונה הקודמת הסנס התפרקו לגמרי בצד האפור של המשחק, הם הוסיפו את ברוקס, שקשה להגזים באימפקט ההגנתי שלו. יחד עם מארק וויליאמס , אלן, אוניל וגילספי הם בנו חבורה לוחמת וקשוחה סביב הקשיים ההגנתיים של בוקר.
מפתח נוסף הוא הקליעה מבחוץ. אין לסאנס הרבה שחקנים שיכולים להגיע לסל, אז הם מניעים כדור ועובדים עבור זריקות חצי מרחק של בוקר – או, עדיף, שלשה של אלן, אוניל או גילספי. הם מקום 7 בליגה בזריקות מ-3, ביעילות שגם היא גבוהה מהממוצע.
יש שם בסיס מוצק להצלחה, וחסר רק עוד יוצר (גרין?).
דני אייזיקוביץ': דילון ברוקס. הבחור בעיני אחד השחקנים הכי אנדררייטד בליגה.
ברוקס אחד השחקנים הקשוחים בליגה, הוא מביא המון אופי, ואנרגיות. היום בדיעבד מתחילים להבין בממפיס שיתכן שהוא היה "הדבק" שהחזיק את הקבוצה, זה עבד נהדר גם שנה שעברה ביוסטון והנה עכשיו זה קורה בפיניקס. ברוקס מזכיר לי את באטלר לפני הפלייאופים האדירים שנתנו לו קרדיט היסטרי.
הוא עושה את מה שצריך, ויחד איתו נוצרה יחידה לוחמת והגנתית מאוד עם גרייסון אלן, רוייס אוניל וכמובן היררכיה התקפית ברורה מאחורי בוקר.
אחרי ההתלהבות, צריך לזכור שהם עדיין נמצאים בקצה הפלייאוף, אבל זה אחלה בסיס לקבוצה תחרותית מאוד לשנים הקרובות.
חצי עונה אחרי, מה דעתכם על ההחלטה של הפייסרס לוותר על טרנר וכמה היא דומה למה שחשבתם אז?
דני אייזיקוביץ': מאוד התאכזבתי מהמהלך כשהוא התבצע. טרנר היה אחד מעמודי התווך של הקבוצה.
חשבתי שטרנר יצליח לתקוע יתד, אבל לא ישפר את מילווקי יותר מדי, לצערי צדקתי בחלק השני, טעיתי בראשון. טרנר משחק אולי את הכדורסל הרע ביותר שלו בקריירה, וזה דווקא בעונה שבה ממש צריכים שהוא ייקח צעד קדימה לצידו של יאניס.
הפייסרס מצידם, נראים הרבה יותר רע ממה שהייתם מצפים מקבוצה שהגיע הרגע לגמר הליגה (גם בהתחשב בפציעה של האליברטון), אז במידה מסויימת נראה ששתי הקבוצות הפסידו מהסיטואציה.
למרות זאת, יש לי תחושה שהפייסרס לא משחקים כדי לנצח ויש להם הרבה יותר לתת ברגע שיחליטו שהגיע הזמן.
ערן סורוקה: הרבה יותר קל למתוח ביקורת כשאתה לא זה שצריך לחתום על צ'קים שיכניסו אותך למס המותרות, בעונה שבה אין לך סיכוי ממילא כי המנוע שלך מושבת אחרי קרע באכילס. הוויתור על טרנר כאב, ועצוב לראות את הפייסרס בתחתית, אבל האם זה פחות טוב להתחרות על איי.ג'יי דיבאנצה וקאם בוזר מאשר להיאבק על מקום בפליי-אין? והאם המספרים של מיילס בבאקס לא מראים שהוא, כפי שהתחלנו לראות בפלייאוף האחרון, מעבר לשיא? הפייסרס עדיין צריכים ביג מן, אבל אם הדראפט יחייך אליהם – הם עוד עשויים לקבל אחד שילווה אותם לתוך שנות הפריים של האלי.
עמית מאיר: אני לא יודע כמה אנשים באמת האמינו באינדיאנה העונה. אבל אני לא בטוח כמה האמינו שזה יראה ככה.
היה לכולם ברור שהעזיבה של טרנר תפגע בהם. אבל יש משהו קצת פואטי במה שקורה לקבוצה העונה. טרנר הפך לסמל של העיר עבר ליריבה המרה של השנים האחרונות (ועל הדרך גם הקבוצה הזאת ממש רעה) והוא שחקן שנותן דברים שלא הרבה סנטרים נותנים. קליעה מצוינת ל3 והגנה מעולה על הטבעת. לאינדיאנה אין משהו שמתקרב למה שטרנר נותן. גם כקבוצה, אינדיאנה עברה מלהיות קבוצת קליעה מעולה בעונה שעברה לקבוצת קליעה רעה מאד העונה. מקום 25 בליגה באחוזים ל3 ומקום אחרון ביעילות התקפית.
דרור האס: איך אומרים? ראייה בדיעבד היא תמיד 6/6. בזמן אמת חשבתי שזו טעות שלהם, בעיקר כי המועדון צריך להראות נאמנות למי שעזר לו וחשבתי שמיילס טרנר עדיין יכול לתרום. אין ספק שהוא בירידה אבל הרבה מזה זה חוסר ההתאמה לסגנון המשחק לצד יאניס אדטוקומבו. אינדיאנה עדיין צריכה סנטר וללא ספק יכלה להיעזר בו אבל כאן יחד עם העובדה שממילא רוצים לוותר על בנדיקט מת'ורין ולהרוויח בחירה מאוד גבוהה באחד הדראפטים הכי מוצפי כשרון תרמה לעניין. רק חשוב לשים לב שבעלים שלא מוכן לשלם מס ולשלם לכוכבים תמיד ישאיר את הקבוצה שלו על כמעט, והבעלים של הפייסרס לא מקבל מספיק ביקורת כמו בעלים קמצנים אחרים.
אריק גנות: ההחלטה המקורית היתה הלם. אחרי העונה האגדית של הפייסרס, נראה היה הגיוני לשמור על הסגל, להחזיק מעמד כמה שאפשר עד שהאליברטון חוזר מהפציעה, ולהתפלל חזק שהוא יחזור להיות אותו שחקן והקבוצה תוכל לשחזר את הריצה.
כיום זו נראית כמו החלטה מאוד נכונה. טרנר עצמו נראה כמו כלום במילווקי, ולגמרי סביר שהבאקס ישמחו למכור אותו חזרה לפייסרס בעונה הבאה. הפייסרס עצמם בתחתית, וגם זה דבר טוב – הם ממקמים את עצמם להביא את אחד מכוכבי הדראפט השנה. אם האליברטון יחזור לעצמו, הם יוכלו לבנות קבוצה נהדרת מסביבו, ויש להם את הנכסים להביא סנטר.
