המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, ניל קרמר והאורחים המיוחדים מערוץ הספורט:גבריאל היידו ורועי ויינברג
סקרמנטו במאזן מצויין מאז חילופי המאמנים. מה עושים שונה?
רועי ויינברג: השינוי הגדול ביותר אצל הקינגס, מקצועית, נמצא אצל מאליק מונק. הוא מקבל יותר את הכדור, עם 7.5 אסיסטים למשחק בעידן כריסטי וה-two-man game שלו ושל סאבוניס מצוין ומפרה את ההתקפה. ברגע שהם עושים את זה גם יותר קל לדרוזן ולפוקס, אבל הכל מתחיל ממונק. הוא מחזיק בכדור משמעותית יותר וכרגע מוביל אותם באסיסטים.
זה חוטא לסיפור הגדול שהוא עליית הביטחון של הקינגס. אולי זה "אפקט המאמן", אבל סקרמנטו מרגישה בטוחה יותר בעצמה והצליחה למחוק שלושה הפרשים גדולים, לעומת איבוד יתרונות בעידן בראון. זה קצת מזכיר לי את מה שקרה בקליבלנד – קבוצה שמיצתה מאמן, הוא התחלף, ואז הווייב השתנה והתחילו לנצח.
גבריאל היידו: לפעמים כל מה שצריך בשביל שינוי זה קול אחר. השחקנים של סקרמנטו בראשות ד'אארון פוקס שהסתכסך איתו הפסיקו להקשיב למייק בראון, ומשם הפרידה הייתה קצרה. השינוי שהביא דאג כריסטי הוא קודם כל בחידוד ההיררכיה, דמאר דרוזן שהיה הרכש המרכזי בקיץ הופך להיות השחקן המרכזי. אם ב-31 המשחקים תחת בראון, דרוזן הוביל את קלעי הקינגס שבע פעמים, אז ב-12 המשחקים תחת כריסטי הוא כבר מוביל אותם חמש פעמים. דרוזן זורק כרגע 20 פעמים במשחק כולל ארבע נסיונות לשלוש- שניהם משמעותית יותר מתחת המשטר הקודם- וזה עוזר לקינגס להשיג 10 ניצחונות ב-12 המשחקים האחרונים. אה כן, כריסטי גם פחות דיווה מבראון וזה לא מזיק.
מידן בורוכוב: המאזן של סקרמנטו לפני הפיטורים נבע מהמון הפסדים של משחקים צמודים (התייחסתי לזה בעבר) הם קבוצה טובה מאוד שפשוט דרכה במקום/נסיגה במקום נסיקה. מאז הטרייד שהביא את סבוניס ועם ההתקדמות של פוקס לקינגס יש בסיס להצלחות. מונק, דה-פרוזן, מורי. משלימים צוות טוב שיכול לפזול למקום ה-4 במערב.
אין איזשהי פילוסופית משחק שונה תחת כריסטי, בעונה שאין הרבה זמן לאימונים ותרגולים משחקים את ספר התרגילים. נראה שתחת כריסטי סקרמנטו מוצאת את הדרך לנצח. אם פוקס הרגיש לא בנוח תחת בראון ועכשיו טוב לו? אולי זה חלק מהשינוי.
אריק גנות: בראש ובראשונה נראה שההגנה השתפרה. קיאון אליס יצא מהרוטציה אצל בראון אבל חזר אצל כריסטי, וההשפעה ניכרת. מעבר לכך יש כאן גם עניין של חוזק היריבות – הקינגס פגשו בעשרת הנצחונות שלהם בתקופת כריסטי את דאלאס הפצועה, פילי, גולדן סטייט (פעמיים), מיאמי ושיקגו הלא מרשימות, את וושינגטון בטנקינג ואת בוסטון בתקופה רעה. הקבוצות הטובות היחידות שהם ניצחו היו יוסטון וממפיס המרשימות, אבל הם הפסידו לדנבר ולמילווקי באותה תקופה.
לא ברור שיש כאן שינוי מגמה ארוך טווח. כנראה שנכון היה לשחק עם אליס, ועצם חילופי המאמנים ידוע כגורם לשיפור של קבוצה, אבל לא נראה שהם חזרו ליעילות ההתקפית שהיתה להם לפני שנתיים.
ניל קרמר: סקרמנטו קינגס חווים התעוררות מרשימה תחת המאמן הזמני דאג כריסטי, עם חמישה ניצחונות רצופים – הישג שלא נראה מאז נובמבר 2023. ההצלחה מבוססת על התקפה דינמית המשלבת תנועה מתמדת ללא כדור, לצד מנהיגות משופרת של דיארון פוקס שמציג יכולת גבוהה במצבי לחץ. דמאר דרוזן תורם משמעותית להצלחה עם ממוצע של מעל 28 נקודות בחמשת המשחקים האחרונים ותרומה משמעותית מגיעה גם מהצד של מאליק מונק שמספק ניצוץ התקפי חיוני. בנוסף, שיפור בהגנה ובריבאונד מאפשר לקבוצה לשלוט בקצב המשחק ולהגביל את היריבות ביעילות, מה שהופך אותם לקבוצה מאוזנת ומסוכנת יותר. הקינגס מוכנים לקראת המאבק על מקום בפלייאוף המערב.
קוואי לנארד חזר לשחק. עד כמה משפיע?
ניל קרמר: הוא תמיד ישפיע לחיוב. שחקן עם נוכחות הגנתית מובהקת, חצי מרחק בלתי עציר, ויכולת לספק נקודות במאני טיים. למרות שהוא מתופקד כפאוור פורוורד, עמדה בה לא שיחק בעבר, הוא מדגים את הוורסטיליות של הקבוצה תחת טיירון לו. לנארד לא כופה את עצמו על המשחק, ויש לו רכז על חלל כמו הארדן שיודע לנצל את נוכחותו. הגבלת הדקות שלו (20) מביאה לכך שמחפשים אותו יותר, והוא מספק תפוקה מירבית בזמן מוגבל. הקבוצה נראית מצוין גם בלעדיו, ונותר לקוות שזה יימשך עד חודש מאי. עד אז, דריק ג'ונס ג'וניור הוא תחליף מעולה שמשפיע בדיוק כפי שקיוו.
רועי ויינברג: קוואי שיחק חמישה משחקים, תחת הגבלת דקות ורחוק מאוד מהשיא. הוא עוד לא קוואי שאנחנו מכירים, אפילו בגרסת 2023/24, אבל הוא קוואי של 73+ ב-109 דקות העונה.
הקליפרס הנוכחית היא קבוצת הכדורסל הכי טובה שקוואי שיחק בה מאז האליפות. זה מתחיל בהארדן בעונה נפלאה, עובר דרך פאוול ה-MIP ומגיע לזובאץ ו-DJJ. זאת קבוצה שהייתה סביב ה-50% גם בלעדיו. היא לא כל כך צריכה אותו בעונה הסדירה. היא כן תצטרך אותו בפלייאוף. כבר עכשיו יש לו רגע אחד או שניים של "קוואי לנארד" במשחק. אם בפלייאוף הוא יוכל לתת אפילו רבע או שניים כאלה, הסיכויים של הקליפרס עולים. הסוס השחור במערב.
גבריאל היידו: כשמדברים מקצועית- צריך לקחת את החזרה בערבון מוגבל. קוואי שיחק 5 פעמים, מקבל כ-20 דקות למשחק וקולע פחות מ-14 נקודות. הוא נראה הססן ולא משפיע מדי על הקבוצה, גם אם כרגע נראה שהוא משתדל לא לעשות יותר מידי ולא משחק "הירו בול".
כשמדברים מנטלית- כאן כבר אפשר לראות שהקליפרס מתחילים להאמין שיש להם סיכוי לדבר חזק בפלייאוף, כי עם קוואי ב-75 אחוז הם כבר סחורה בלתי צפויה. הקליפרס שלמדו לשחק טוב ולנצח בלעדיו יכולים לפנטז על שדרוג לגרסה הקיימת כשקוואי ייכנס לכושר טוב וישחק עם האיסנטינקטים שלו. תחברו לזה את תחושת הביתיות המצוינת ומרגיש שמגיע למועדון האומלל הזה, קצת קארמה טובה.
מידן בורוכוב: טיירון לו מעומד ראוי לתואר מאמן העונה, הקליפרס הצליחו להיות תחרותיים ללא קוואי. איך הוא משפיע? הקליפרס במאזן 1-5 כשהוא משחק אבל הוא שיחק מול יריבות שכנראה היו מנצחים בלעדיו. הוא כבר לא יחזור להיות קוואי של טורונטו שהביא אליפות במו כפות ידיו. משחק טוב מול הנטס שלא באמת מדד לכלום. הקליפרס משחקים באופן קבוצתי יותר השנה כשפאוול בעונת שיא. קוואי צריך להשמר, להשאר בריא ולנסות לתת ריצת פלייאוף טובה.
כרגע ההשפעה שלו לא קריטית להצלחה של הקליפרס.
אריק גנות: בינתיים – לא ממש. אם לא יהיה שינוי מאוד גדול, הקריירה של קוואי תיזכר יותר כפספוס – וזו אמירה מאוד כואבת עבור שחקן שזכה בשני FMVP. העונה הזו היא דוגמה מצוינת – הבחור פשוט לא מצליח להיות בריא. בחמשת משחקיו עד כה הוא משחק מעט, ביעילות מוגבלת, וגם ההגנה לא מה שהיתה. עצוב.
כל זה לא משפיע על הקליפרס, שממישכים להיות הפיל גוד סטורי של העונה. מקבוצה שאיבדה את אחד מכוכביה לפילי ואת השני לפציעה לא היו ציפיות, אבל הם מצליחים לשמור על עצמם בטופ 6 במערב החזק, ואת ההגנה שלהם בטופ 2 בליגה למרות שהם מעשית משחקים בלי אחד מגדולי שחקני ההגנה.
ניק ריצ'ארדס לפניקס. מחשבות?
אריק גנות: במיקרו -מהלך מצוין. הסאנס החילפו את אוקוגי הלא משמעותי ובחירות דראפט סיבוב שני לא משמעותיות בשחקן שהיה חסר להם – סנטר גדול וחזק, שומר טוב, ריבאונדר, לא צריך את הכדור בהתקפה אבל מסוגל לשים נקודות כשצריך. אחרי שנורקיץ' נראה שזמנו בליגה עבר, ריצ'רדס הוא האיש הנכון.
במאקרו – ריצ'רדס לא משנה את התמונה הכוללת העגומה. כל עוד הסאנס במאזן נייטרלי בדקות של הביג 3 שלהם, שום שינוי בגזרת הרול פליירס לא יעזור. האתגר המרכזי שלהם עכשיו הוא להצליח להעביר את ביל בשביל באטלר, ולקוות לריקוד אחרון מוצלח. אם אפשר גם להעביר את נורקיץ' בשביל שחקן סביר, זה אפילו יותר נחמד.
ניל קרמר: החתמה מצוינת עבור פיניקס. ניק ריצ'רדס הוא שחקן גבוה עם יכולת הגנה על הטבעת וחסימות, שיכול להשתלב בצורה טבעית עם סגנון המשחק של הקבוצה. הוא מביא איתו אנרגיה בלתי נגמרת והתמחות בריבאונד התקפי, כפי שהוכיח במשחק נגד ברוקלין כשקטף 15 ריבאונדים (4 בהתקפה) ב-22 דקות בלבד. מדובר בשחקן צעיר בן 26, שמראה פוטנציאל משמעותי לשיפור בצד ההתקפי, במיוחד בפיק אנד רול עם דווין בוקר. מעבר לתרומתו בצבע, ריצ'רדס מספק עומק קריטי לסגל בעונה ארוכה ותובענית, ויכול להוסיף גמישות טקטית שתאפשר לפיניקס להתמודד בצורה טובה יותר מול קבוצות עם משחק פנים דומיננטי.
רועי ויינברג: ריצ'רדס נותן לפיניקס משהו שחסר לה והיה חסר מתחילת העונה. התקפה עם קווין דוראנט ודווין בוקר הייתה אמורה להיות בסדר בכל סיטואציה, אבל ההגנה לא הייתה שם. לכן הם פגעו עם ראיין דאן, ולכן ריצ'רדס תוספת נכונה.
לא ראינו אותם ביחד מספיק זמן, אבל השילוב של בוקר-דאן-דוראנט-ריצ'ארדס מבטיח ומכניס לפיניקס אנרגיה שהייתה חסרה בעידן ביל ונורקיץ'. כל מה שריצ'רדס צריך לעשות זה לשים גוף ולקחת ריבאונד, וזה קרה בשלושת המשחקים האחרונים. אם ג'ימי באטלר יצטרף, עוד שחקן שיכול לתרום בהגנה ולהניע כדור, אז זאת קבוצה עם סיכוי גבוה יותר לאליפות מאשר לפני חודש. הבעיה היא שמדובר ב-5%, גג, לעומת 0%.
גבריאל היידו: בסטנד-אפ שלו "בגסות" אדי מרפי מספר על המגיש ג'וני קארסון שהיו לו 200 מיליון, ואשתו ביקשה לעבוד במשרה שהכניסה לה כמה אלפי דולרים.. אז זה בדיוק מה שאני מרגיש לגבי ריצ'רדס- מה בדיוק הסכום הסופי שהוא יביא לקבוצה? הסאנס לא הולכים לשום מקום, אז מה בדיוק יתרום ריצ'ארדס- מקום 8 במקום 10 במאבק על הפלייאין?
פניקס אמנם ניצחה בטרייד הזה והתחזקה בעמדה שהייתה חלשה אצלה אבל לא חושב שריצ'ארדס יחזיק בממוצע של דאבל דאבל לאורך זמן (11 נקודות, 10 ריבאונדים ב-3 משחקים אצל הסאנס). אין ספק שזה שדרוג לעומת יוסוף נורקיץ' שמשחק עם פחות חשק מהביג מן הקודם דאנ'דרה אייטון, מצד שני, זה מרגיש כמו טחינת מים.
מידן בורוכוב: מחשבות? יכול להיות שזה הסוף של נורקיץ׳ בסאנס. אני לא מצליח להבין את ההתנהלות של הסאנס. המטרה הוא באטלר, הבעיה שאין נכסים ראויים עבורו. תוספת של ריצ׳ארדס לא תהיה גיים צ׳יינג׳ר עבור הסאנס, תוספת של גבוה בינוני מינוס שהתפקיד שלו יהיה לקחת ריבאונד ולתת הגנה. זה נחמד שהם ממשיכים לנסות כי הם לא שילמו מחיר גבוה עבורו בטרייד. יכול להיות שהם צריכים לשקול לשחק עם דוראנט כסנטר.
הם חייבים למצוא טרייד על נוקריץ׳, לא משהו שמיאמי או שאר הקבוצות רוצות. שעון החול של הסאנס אוזל, עם ריצ׳ארדס העתיד לא נראה יותר ורוד.
מצד אחד סטף אמר שהווריירס לא צריכים למשכן את העתיד שלהם, מצד שני אמר שהוא לא מתכוון להיות בקבוצה בינונית. למה הוא מכוון?
מידן בורוכוב: סטף יחגוג 37 ביום הפאי, למה הוא כבר יכול לכוון? יש לו עוד שנתיים וחצי בחוזה מאוד כבד. גולדן סטייט פתחה את העונה בצורה טובה אבל נראה שהקסם של הלוחמים פג. קאמינגה, מודי, פול וויסמן שעזבו.לא מעט טעויות לקבוצה שהשוויצה שהיא שנות אור לפני הליגה. המערכת כבר לא משומנת, מידי פעם יש הבלחות. ההשענות של קבוצות על מגה סטארים מתבגרים נראית לי חסרת הגיון. לסטף יש 122 מיליון לפניו, זה די סותם עבורו את האופציה להיות בקבוצה תחרותית אחרת. צריך לכוון לפנסיה, היה אחלה ריקוד אחרון ב-2022 וקיץ אולימפי לפנתיאון
אריק גנות: בעולם מושלם, הווריורס אמורים להיות מסוגלים להביא כוכב רציני בשביל הנכסים שיש להם, גם בלי למשכן בחירות דראפט. שרודר, לוני ופייטון על חוזים נגמרים, קאמינגה הוא מספיק כשרון כדי שמישהו ירצה להשקיע בו אבל לא כזה שלא ניתן לוותר עליו, מודי, פוג'מסקי, TJD – כולם יכולים להיות נכסים לטרייד, וגם אנדרסון והילד בסך הכל שווים את החוזה שלהם, בערך.
אבל טרייד כזה לא זמין – וגם אם כן אין מישהו בקליבר שיכול להזניק אותם לאליפות. אז כנראה שהאמירות האלה הן פשוט הבעות תסכול, כי סטף מבלא את שלהי הקריירה שלו בלי שום יכולת להתמודד, אבל גם לא רוצה לעזוב מועדון והיסטוריה כזו.
ניל קרמר: סטף שולח מסר מורכב להנהלת הווריירס, המשקף את המתח בין ההווה לעתיד. מצד אחד, הוא מכבד את הרצון לפתח את הכישרונות הצעירים כמו קאמינגה ומודי, שמייצגים את העתיד של הפרנצ'ייז. מצד שני, בגיל 35, הוא מבין שחלון ההזדמנויות שלו לזכות באליפות נוספת מצטמצם. המסר שלו מרמז שהקבוצה צריכה למצוא את האיזון הנכון – אולי לשקול טרייד שיקריב חלק מהנכסים העתידיים תמורת שחקן שיכול לעזור כבר העונה, אך מבלי לוותר על כל העתודה. זו דילמה מורכבת עבור הנהלה שמנסה לשמור על תחרותיות מיידית תוך בניית הדור הבא, במיוחד כשקארי עדיין משחק ברמה גבוהה ומסוגל (לפחות על הנייר) להוביל קבוצה לאליפות.
רועי ויינברג: פאסיב-אגרסיב של כוכב לדעתי. אני חושב שהוא מכוון למשהו כמו "תעבירו את הצעירים ולא את הבחירות", אבל לא ברור כמה זה יצליח. סטף עצמו אגב לא יכול לעבור בטרייד העונה.
יכול להיות שהוא מכין את השטח. אני לא אפול מהכיסא אם בשנה הבאה הוא ינחת באיזה אורלנדו או קבוצה אחרת שיכולה להעביר כוכב צעיר (במקרה הזה בנקרו) ובחירות דראפט. נשארו לו מעט שנים ברמה גבוהה ואף אחד לא יבוא בטענות. אם צריך להמר כרגע, אז בשנה הבאה גם סטיב קר וגם הוא מחוץ לגולדן סטייט. דריימונד, אם יישאר בליגה, לא יועבר בקלות.
גבריאל היידו: אנשים מפרשים יותר מדי כל משפט של קרי אבל לכולם ברור מיהו בשלב הזה בחיים. בחור נאמן למועדון שלו, שלא יטנף על מישהו, ולא יאיים בטרייד. כששואלים אותו ישירות הוא יענה אבל לא ייתן כותרת חד משמעית. לכן כך צריך לפרש את דבריו- סטף מבין שאת השינויים הקטנים שהיה ניתן לעשות עשו (שרודר) אבל גם הוא מבין שלוותר על קאמינגה, טרייס דיוויס ובחירות דראפט על מישהו שלא יקדם את העסק יותר מדי (זאק לאבין, פול ג'ורג') זה מעשה לא חכם.. וכששואלים אותו אם הוא לא מתבאס לשחק בקבוצה בינונית, אז הוא עונה אבל אל תצפו ממנו שילכלך את הידיים כדי לגרום לשינוי.
בארה"ב מתחילים ממש להתלהב מדני וולף שמזנק במוקים. היכן הייתם רוצים לראות אותו?
גבריאל היידו: ראיתי היום סרטון ביוטיוב שנקרא THE NEXT NIKOLA JOKIC
עצם השוואות בין דני וולף לשחקן הטוב בנבא. זה היה מצחיק ועצוב בו זמנית. וולף שחקן מעניין שעשה קפיצה מרשימה בשנה האחרונה, סגנון המשחק שלו מצריך מאמן שיידע להשתמש בסט היכולות שלו- אינטילגנציה גבוהה, יכולת חיתוך טובה, מסירה טובה, ויכולת קליעה כשהוא פנוי. בגלל שהמיקום של בחירתו עשוי להשתנות לא מעט עד סוף השנה אני משאיר את האופציות פתוחות לכולם – הייתי שמח לראות אותו באוקלהומה סיטי, יוסטון ואתם יודעים מה- דנבר, גם אם הוא לא מזכיר ממש את יוקיץ' מעבר למראה הפיזי, לפחות שילמד מהמאסטר דבר או שניים
מידן בורוכוב: ההבדל בין סוף סיבוב ראשון לתחילת סיבוב שני הוא קריטי. דווקא סוף סיבוב ראשון יהיה לרעתו כי יהיה לו קשה להשתלב בקובצה תחרותית/קונטנדרית עם פחות סבלנות לפיתוח שחקנים. (בוסטון תיקח אותו בלי לחשוב פעמיים) כרגע הבחירה של ה 24 וה 29 אצל ניקס וברוקלין בהתאמה. אם כבר יהודי אז אין כמו התפוח הגדול עבורו. בנטס עם מאמן ספרדי הוא יכול לפרוח ואולי יקבל תמיכה מאסיבית מהקהל בברוקלין. הניקס תחת ת'יבס זה קצת פחות כיף ופחות מתאים עבורו. אם יהיה פנוי, אני משוכנע שבוסטון תלך עליו בבחירה ה 27-29.
הוא יתאים להם כמו כפפה, אין להם עומק בקו הקדמי והורפורד קשישא.
אריק גנות: וולף מאוד מרשים כרגע, גם בשיפור ההגנתי שלו וגם בקליעה. הוא צריך להגיע לקבוצה שצריכה שיפור התקפי, שהוא לא יהיה קבור מאחורי שחקן אחר ברוטציה, ושיש לה הגנה מספיק חזקה כדי שתוכל לכסות על הקשיים שלו בתחום.
ניו אורלינס יכולה להיות יעד מעניין. היא עשויה לקבל את הבחירה של הבאקס בסיבוב הראשון. היא אמנם בעונה גרועה כרגע אבל יש לה פוטנציאל, ויש לה חור גדול בעמדת הסנטר. ברוקלין בונה משהו חדש, ויכול להיות שתתאים לוולף בבחירה ה-29. גם הקליפרס מעניינים – זובאץ בעונה נהדרת, אבל אין להם גבוהים רציניים חוץ ממנו.
ניל קרמר: דני וולף מושך תשומת לב רבה בארה"ב לקראת הדראפט, וההתאמה האידיאלית עבורו נראית כמו מיאמי היט. המערכת של ספולסטרה ידועה ביכולתה לפתח שחקנים צעירים, והדרישות ההגנתיות הגבוהות מתאימות לסגנון המשחק האינטנסיבי של וולף. לצד הירו, ומנטור מנוסה כמו באם, הוא יכול להתפתח כאופציה התקפית משמעותית, במיוחד עם יכולת הקליעה המשתפרת שלו. אלטרנטיבה מעניינת היא פילדלפיה, שם יוכל למלא את החלל שמשאיר אמביד כסנטר מחליף ולקבל דקות משמעותיות. יתרון נוסף: בשתי הקבוצות יש מאמנים שידועים ביכולתם לפתח כישרונות צעירים. האתגר המרכזי עבורו יהיה להוכיח שהיכולת ההתקפית המרשימה שלו במכללות תתורגם גם ל-NBA, במיוחד נגד הגנות אתלטיות יותר.
רועי ויינברג: כל קבוצה שמאמינה בהנעת כדור ויכולה להרוויח מסנטר טוב מהספסל. מבחינת התאמה אני חושב שיוסטון או סקרמנטו יכולות להתאים לו, בטח כבקאפ לסאבוניס או שנגון, אבל יש הערכות שהוא ייבחר מוקדם יותר. במקרה הזה קבוצה עם גבוה אתלטי שיכול לחפות עליו הגנתית תתאים.
וולף שחקן שירתיע הרבה קבוצות, אבל מי שתרצה אותו תתאהב בו. סגנון משחק לא קונבנציונלי כסנטר שמוביל כדור ומתחיל יותר פיק-נ'-רול מאשר מסיים הופך אותו לחלום של חלק ולבינוני מבחינת השאר, מה שמסביר גם את השונות במוקים השונים. לכן אני לא יודע איפה הוא ייבחר, אבל אני לא אופתע אם הקבוצה שתבחר אותו תעשה טרייד-אפ בשבילו.
