המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, אורן לוי והאורחים המיוחדים אוריאל דסקל וינון בר שירה
פורסמה רשימת המועמדים לפרסי העונה. מה בלט לכם?
אריק גנות: הבחירה בג'יילן וולס כאחד המועמדים לרוקי העונה היתה… מעניינת. וולס הוא רול פלייר. הוא אמנם נתן עונת רוקי טובה בתפקיד שלו, אבל ממש לא בטוח שהקבוצה היתה טובה יותר איתו על המגרש מאשר בלעדיו, ואפילו לא ברור שהוא הרוקי הכי טוב בקבוצה שלו – זאק אידי נראה יותר דומיננטי, ומספרי הפר 36 שלו עולים על אלה של וולס בצורה ניכרת. אלכס סאר, שאמנם התקשה מהשדה אבל היו לו משחקים שנראה בהם כמו כוכב בהתהוות, היה בחירה טובה יותר.
בגזרת ה-DPOY, דריימונד היה בחירה סבירה אבל כריס דאן יכול היה להיות עדיף. האימפקט שלו בקליפרס אדיר.
אוריאל דסקל: הדבר שהכי בלט לי זה ששחקני ההגנה הכי טובים בהגנות הכי טובות בליגה לא היו מועמדים ל"שחקן ההגנה של השנה". אמן תומפסון מיוסטון רוקטס ולוגנץ דורט מאוקלהומה סיטי ת'אנדר היו חלק חשוב יותר, ברגים משמעותיים יותר בקבוצות הגנתיות טובות יותר מאשר הקבוצות של המועמדים האחרים – אטלנטה פאקינג הוקס (דייסון דניאלס) וגולדן סטייט ווריירס (דריימונד גרין). נכון, דניאלס השיג המון חטיפות אבל כל מי שרואה משחקים ולא עוקב רק אחרי הסטטיסטיקות (ותכל'ס, לא ממש ברור כמה סטטיסטיקות הגנתיות רגילות של חטיפות ובלוקים קשורות לאיכות ההגנה הכוללת – אבל זה לכתבה נפרדת) יודע שאמן תומפסון ולו דורט שחקני הגנה טובים יותר. מאכזב.
מידן בורוכוב: הרשימה של המועמדים בכל הקטגוריות בהתאם לציפיות. אין הפתעות מיוחדות. הפיינל 3 מוצדקים בכל קטגוריה למעט מאמן העונה. זאת הייתה עונה טובה מאוד למאמנים (למרות שמייק מאלון וג׳נקינס לא יתחברו לכתוב לעיל).
JJ רדיק בעונת בכורה סיפק עונה מצויינת על הקווים, מאמנים כמו וולטון, האם גמרו את הקריירה אחרי עונות לצד לברון ורדיק סיפק עונת בכורה נהדרת. טיירון לו, בנסיבות של העונה ומה שהוא הצליח להוציא מהקליפרס חייב להקנות לו מועמדות בטופ 3. כנראה שלוקחים עונה של 68 משחקים כמובן מאליה, אם מארק דיינגלוט לא בפיינל ליסט.
אורן לוי: מה שבלט לי זה שטיי ג׳רום פיינליסט למרות שעד עכשיו שמעתי בכל מקום שהוא לא יכול להיבחר בגלל המגבלה של הדקות והמשחקים. מייק איט מייק סנס. עוד תלונות: אני לא חושב שלדניאלס יש קייס אמיתי להיות שחקן ההגנה. אם אנחנו הולכים על שחקן חוץ (ויש כשל לוגי שחייב להיות מעורב בבחירה כזו מלכתחילה), אז הייתי הולך על אמן תומפסון, או אפילו לו דורט. השחקן המשתפר זה פרס שאני מתנגד לו עקרונית, אבל גם אם הייתי מתחבר אליו יותר, אני כבר לא מבין מה הקריטריונים שלו. שאר השמות והפרסים נראים סבבה סך הכל.
ינון בר שירה: לגבי המועמדים לMVP, לא ממש היו הרבה הפתעות. היה ברור משלב יחסית מוקדם של העונה שיש שני שחקנים ראויים מאוד לפרס הMVP, שיי ויוקיץ'. יאניס היה יחסית צפוי שיהיה שלישי כשטייטום כנראה יהיה רביעי.
לגבי מאמן העונה, היו עונות אימון נפלאות השנה מה שהשאיר בחוץ את מארק דייגנולט שהוביל את אוקלהומה לעונה מדהימה של 68 נצ' ואת טיי לו ששינה מהקצה לקצה את הקליפרס והוביל אותה ללא פול ג'ורג' למקום 4 במערב
הבחירות לשחקן ההגנה היו סבירות בעיקר לאור העובדה שברור לכולם שוומבי היה נבחר אם לא היה מושבת. לגבי השחקן השישי- פריצ'רד בהחלט בחירה ראויה
https://www.youtube.com/watch?v=gEt-oINj9hY
הסדרה בין דנבר לקליפרס מצטיירת כמאבק איתנים. איך אתם מסכמים אותה עד עכשיו ומה ההימורים להמשך?
ינון בר שירה: עד כה הקליפרס נראים פשוט הרבה יותר טוב. מסתבר שיש יתרון כשמוביל אותך אחד המאמנים הטובים בעולם ולא מאמן שעד לפני חודש לא אימן משחק NBA. לנאגטס יכולות להיות תשובות משני כיוונים
אם יוקיץ יצליח לשלוט באופן אבסולוטי במשחק, מה שעד כה, לא קרה, השמירה של זובאץ בהחלט מקשה עליו. התקווה השניה, היא לא כל כך נעימה. קוואי שחקן כל כך שברירי שיכול להיפצע בכל רגע. פציעה כמובן תשנה לחלוטין את מאזן הכוחות. כי כמו שזה נראה כרגע, הקליפרס פשוט קבוצת כדורסל יותר טובה. השילוב של הארדן וזובאץ נפלא, קוואי מזכיר נשכחות וההגנה פשוט אדירה
אריק גנות: קודם כל – קלאסיקה. שני המשחקים הראשונים היו צמודים לכל אורכם והגיעו להכרעה בקלאץ'. שתי הקבוצות נראות כמו מועמדות לאליפות, והתחושה הכללית היא שזו סדרה שלגמרי היתה יכולה להתאים לגמר המערב. הקליפרס נהנים מקוואי והארדן, אמנם לא ביכולת השיא שלהם, אבל 80%-90% ממנה, שזה הרבה מאוד, וכמובן מזובאץ ופאוול ביכולת טופ 50.
דנבר נראים כמו שהם נראו בעונה הרגילה – טובים, אבל רדודים. יוקיץ' עובד מאוד קשה והעייפות ניכרת, בעיקר במשחק 3. אף אחד חוץ ממנו לא מצליח להתעלות. דנבר יקחו עוד משחק אחד, אולי אפילו שניים, אבל אם הקליפרס יישארו בריאים הם יקחו את הסדרה.
אוריאל דסקל: אני לא יודע כמה הסדרה הזו היא מאבק איתנים האמת. הקליפרס היו צריכים לנצח את המשחק הראשון והפסידו אותו, איכשהו (טוב, הפסידו אותו בגלל שניקולה יוקיץ' שחקן מדהים וראסל ווסטברוק המופרע-גאון-מופרע יכול לנצח לך לבדו משחק פלייאוף אחד) ובמשחקים האחרים, הקליפרס פשוט היו הקבוצה הטובה יותר מהנאגטס. תכל'ס, זה מאוד לא מפתיע. דנבר פיטרה את המאמן הכי טוב בהיסטוריה שלה ולקליפרס יש את אחד מהמאמנים הכי טובים בליגה בעשור האחרון. יש מצב, טוב, שנאגטס לא ינצחו יותר בסדרה הזאת. קוואי לנארד נראה בריא וחד, הסגל של אל.איי עמוק ומלא בשחקנים מאוד מנוסים ואפילו ג'יימס הארדן לא מחרבן על עצמו בפלייאוף.
מידן בורוכוב: לדנבר יש מזל גדול שהצליחו לגנוב איכשהו את גיים 1 אחרת הם היו בדרך לסוויפ. הנתון הכי הזוי שאולי ידעתם על יוקיץ, כשהוא על המגרש לדנבר יש אופנסיב רייטינג של 125 (מקום 1 בליגה ובכלל) בלעדיו – 103 (אחרון בליגה לנתוני עונה רגילה) הסגל של דנבר פשוט חלש מידי, האקס פקטור MPJ לא מתפקד, מארי לא פוגע, אארון גורדון סביר ולא יציב, ווסטברוק? 140 אחוז רצון על 30 אחוז יכולת. לעומתם הקליפרס מאוד מאוזנים, קוואי עצום בדקות שלו על הפרקט, גרסה בוגרת של הארדן, זובאץ איכשהו מספק תוצרת מול יוקיץ׳ ושאר הסגל עושה את המוטל עליו
על הספסל, ג׳ף ואן גאנדי מעורב מאוד וזה אולי חלק מההצלחה של לו העונה.
אורן לוי: הימרתי על הנאגטס בהתחלה כי לא הסכמתי להמר על הארדן וקוואי כשמולם ניצב השחקן הכי טוב בעולם. אבל. הקליפרס טובים יותר בינתיים. הם יודעים מה הם רוצים לעשות. הכוכבים מככבים, המשלימים משלימים. קוואי משחק כאילו אנחנו 2019. באטום ב-2009. הנאגטס מוגבלים ברוטציה שלהם. ראס שיחק הרבה יותר מדי עד עכשיו. הוא משחק כמו צינור פתוח שאף אחד לא מחזיק. אני לא מסוגל להבין את זה. לא מספיק זריקות מכוונות לקריס דאן ובן סימונס מבחינת דנבר. בקיצור, אם יש מגיע בכדורסל, מגיע לקליפרס.
כמה דיים מצליח להשפיע על הסדרה בין במילווקי לאינדיאנה ומי הפייבוריטית שלכם?
אורן לוי: לא כזה… ואם אנחנו רוציםות להבין בדיוק למה, אפשר לחכות לציטוטים של דוק כשהסדרה תיגמר.
בגדול, אנחנו כבר לא בפורטלנד. דיים הוא חור דולף בהגנה, תמיד היה, ואין לו את האימפקט שהיה לו פעם, כשאפשר היה לטעון שהוא אחד משלושת שחקני ההתקפה הטובים בליגה. אינדיאנה פשוט טובה מדי בשביל שיאניס ינצח אותה לבד.
ינון בר שירה: ללא דיים לא היה שום סיכוי לבאקס לעשות כלום אך גם איתו, הפייסרס עם יתרון איכותי ומשמעותי. ההתקפה שלהם כל כך טובה ומתמודדת בקלילות עם ההגנה השברירית והפריכה של מילווקי. קבוצת פלייאוך שבונה על טוריאן פרינס, קייל קוזמה וראיין רולינס? זה לא רציני.
דוק כבר נראה אבוד על הקווים, יאניס משחק נפלא (התקפית) אך זה לא מספיק לבד. האם בקרוב יצוצו השאלות על מעבר אפשרי של יאניס? הפסד גם השנה בסיבוב הראשון יהיה מכה אנושה עבור התקוות של הבאקס להיחשב שוב כקונטנדרית רצינית בהרכב הנוכחי
*התשובה נכתבה לפני משחק 3 בסדרה.
אריק גנות: במשחק האחד שהוא שיחק ההשפעה שלו לא היתה רבה, הוא התקשה בקליעה והגנה מעולם לא היתה הצד החזק שלו, בוודאי לא בחזרה מפציעה. ניהול המשחק שלו היה סביר והוא כנראה יצליח להשפיע יותר בהמשך. וזה מאוד חשוב, כי בלעדיו מילווקי נראית חסרת כלים וחסרת אונים לחלוטין פרט ליאניס. קוזמה נראה כמו השחקן הכי גרוע בליגה, פורטיס נתן משחק אחד טוב והיתר – כלום. הבאקס מתקשים התקפית והגנתית.
מהצד השני אינדיאנה נראית נהדר, וממשיכה את התקופה הטובה שלה בחצי השני של העונה. זו אותה קבוצה שהגיעה לגמר בעונה שעברה. היא פייבוריטית חזקה לעבור ולתת לקליבלנד פייט בסיבוב השני.
אוריאל דסקל: צריך להגיד את האמת העצובה: אפילו אם מילווקי תצליח לקחת 2-3 משחקים מאינדיאנה, וספק שזה יקרה, הבאקס פשוט לא קבוצה רצינית וצריך לעסוק בעיקר מה עתידו של יאניס אדטוקומבו (ברוקלין? מיאמי? הוא בטח יחתום בלייקרס פאק איט) ולא בסיכויים שלהם לקחת כמה משחקים מהפייסרס. אינדיאנה, שהגיעה בשנה שעברה לגמר המזרח, קבוצה שמאוד קשה לשחק נגדה סדרת פלייאוף. לא בגלל שהם קשוחים במיוחד אלא בעיקר בגלל שהם על 150 קמ"ש 48 דקות בממוצע. זה פרוע, זה מאוד לא פלייאופי אבל כל קבוצה תתקשה מולם – בטח אם הגיל הממוצע שלה הוא 52.5 כמו מילווקי. סביר להניח שזה הפלייאוף האחרון של יאניס במילווקי.
מידן בורוכוב: אינדיאנה שיחקה כדורסל קרוב לשלמות במחצית הראשונה בגיים 1 מול מילווקי שאיכשהו – סמולר דה השפלה בהמשך. זה היה לא כוחות במשחק בינוני ומטה של האליברטון לילארד היה חלוד מאוד בגיים 2. הוא לא יכול להשפיע אחרי מספר שבועות בחוץ. טובים ככל שיהיו לילארד ויאניס.
נראה שהפייסרס עם 8-9 שחקנים ראויים ובמילווקי יש מחלקה של נעדרים (קוזמה, פרינס, לופז) כדורסל זה לא משחק של 2 על 2, ב-5 על 5 למילווקי אין הרבה סיכוי.
עד כמה לילארד חשוב להצלחה של הבאקס? איתו הם 26-32 בלעדיו? 8-16
רעיונית הטרייד של לילארד לבאקס לא היה מוצלח, גם מעשית. יכול להיות שבבית מילווקי תראה טוב יותר, היא חייבת לקבל תפוקה רצינית מעוד 2-3 שחקנים מלבד יאניס ודיים.
כמה לדעתכם הניסיון משחק תפקיד בסדרה בין יוסטון לגולדן סטייט?
מידן בורוכוב: הניסיון משחק תפקיד מאוד רציני. ג׳יילן גרין אמר לאחר משחק אחד- הכל נראה קצת יותר מידי גדול, יותר מידי אור, יותר מידי לחץ וזה במשחק בית מה יהיה במפרץ? שם יוסטון הפסידה פעמיים העונה? אודוקה בסדר על הקווים, הצעירים יקבלו הלם מסויים.
בינתיים יוסטון הצליחו להוריד את גולדן סטייט לפחות מ 100. הפציעה של באטלר תהיה יותר משמעותית מחוסר הניסיון. יש ליוסטון הזדמנות להחזיר את הביתיות הם צריכים להמנע מגיים 7 כמו מול סקרמנטו לפני שנתיים, קארי, גרין וקר ימצאו את הדרך לנצח קבוצה צעירה ושאפתנית
אורן לוי: ניסיון זה חשוב, אבל בעיני יוסטון היא לא קבוצה צעירה טיפוסית. הבעיה שלהם זה לא הגנה או אינטנסיביות – שני אלמנטים שמאוד מקושרים לניסיון בפלייאוף בדרך כלל. הבעיה של יוסטון זה שההתקפה הכי טובה שלה זה לזרוק את הכדור לסל ולרוץ לתפוס אותו. זה לא תסריט בר-קיימא, לא מול קבוצה ברמה של הלוחמים. אני מצפה מיודוקה לתת לקבוצה שלו סיכוי יותר טוב להתחרות בצד הזה של המגרש. פרד ואנוליט סבבה והכל, אבל היכולת שלו כסקורר עם הכדור ביד זו התכונה הכי חלשה שלו. רוב הזריקות שהוא לוקח מכדרור מרגישות לי כמו לזרוק פוזשן לפח. ג׳יילן גרין חייב להיות יותר יציב כדי שיהיה לטילים סיכוי בסן פרנסיסקו. סטיבן אדאמס נשמה.
ינון בר שירה: מצד אחד- על פניו, זה המפגש הקלאסי בין ניסיון מול אתלטיות ואנרגיות בלתי נגמרות אך גם ביוסטון יש שחקנים ותיקים כמו ואן וליט, אדאמס וברוקס. העניין המרכזי פה הוא הפער בין ההגנה האתלטית, הפיזית והאיכותית של יוסטון להתקפה המסורבלת ונטולת הקליעה שלה. כאן הכל מתנקז ליכולת של שחקן אחד, ג'יילן גרין.
נכון, הוא מאוד לא יציב, והיה קטסטרופה מוחלטת במשחק 1 אך הוא היחיד שמסוגל לייצר במשחק עומד נק' באופן עקבי. במשחק 2 הכל התחבר לו והוא היה נפלא ומה לעשות, למרות חוסר היציבות של ג'יילן גרין, אין לרוקטס אלטרנטיבה אחרת לגו טו גאי עם כל הכבוד לואן וליט ושנגון.
אריק גנות: נראה שיש לו תפקיד מכריע. זו סדרה מצוינת, שתי הקבוצות עם הגנה מאוד חזקה ומצליחות לנטרל אחת את השניה. מטבע הדברים, משחקים כאלה הם יחסית צמודים ומוכרעים על היכולת לבצע את הדברים הקטנים, ושם לגולדן סטייט יש יתרון גדול.
ג'יילן גרין הוא שחקן מפתח. כשהוא גרוע, כמו במשחק הראשון – ליוסטון אין ממש התקפה. המשחק שלו מוגבל אבל הוא היחיד בקבוצה שמסוגל לייצר מצבים מכלום ולקלוע אותם. היעילות שלו לעולם לא תהיה גבוהה לאורך זמן, אבל הרוקטס יקנו גם יעילות בינונית שזה יותר ממה שיש להם.
גולדן צריכים לדאוג בעיקר מהבריאות. אם ג'ימי מצליח לחזור כמו שצריך הם פייבוריטים.
אוריאל דסקל: במשחק מספר 2 נראה היה שהילדים של יוסטון מתמודדים כמו דטרויט פיסטונס מהאייטיז עם הקבוצה המנוסה בהרבה מהם. הניסיון יכריע משחקים – בטח של סטף קרי – אבל השאלה הגדולה יותר היא כמה ג'ימי באטלר ישחק, לא רק בגלל הניסיון העצום שלו בפלייאוף אלא בעיקר בגלל שכשהוא על המגרש, שחקני ההגנה של הרוקטס צריכים לדאוג מעוד מישהו מלבד סטף. ומילה גם על אימה יודוקה. אין מאמן מתאים יותר לקבוצה צעירה וחסרת ניסיון בפלייאוף הראשון שלה מאשר יודוקה. זה מאמן שיכול להגיד ללברון ג'יימס שהוא "כלבה קטנה" ולתת דוגמה לשחקניו איך לא לכבד את הזקנים. אולי זה לא יפה אבל המטרה היא לנצח.
אילו מבין הסדרות הפתיעו אתכם עד כה?
אוריאל דסקל: האמת היא ששום סדרה לא מפתיעה. הפייבוריטיות – אוקלהומה, קליבלנד ובוסטון – נראות הקבוצות הכי טובות. לוס אנג'לס לייקרס ומינסוטה טימברוולבס קבוצות לא יציבות כפי שהיו לאורך העונה כולה, מילווקי נראית זקנה מול אינדיאנה וקליפרס – דנבר גם לא ממש מפתיעה לאור הפיטורים המגוחכים של מייקל מאלון שבוע לפני הפלייאוף. אולי דטרויט קצת הפתיעה לטובה כקבוצה צעירה בפלייאוף ראשון שמנצחת במדיסון סקוור גארדן אבל גם הניקס של טום ת'יבודו לא באמת מחדשים או מפתיעים. מה שכן, וזה תלוי מאוד בבריאות של הסלטיקס, אורלנדו כן יכולה לגרום לצרות לבוסטון – אם לא כבר חיסלה את הסיכויים של בוסטון לאליפות עם פציעה ביד הזורקת של ג'ייסון טייטום.
מידן בורוכוב: באופן כללי נראה שיש עליית מדרגה משמעותית ביכולת ההגנתית, בעיקר בסדרה של הלייקרס מול מינסוטה. מינסוטה לא שיחקה בצורה חכמה בגיים 2. ניסו יותר מידי שלשות על חשבון היתרון שלהם הקו הקדמי. חשבתי שכמו במקרה של יוסטון, לדטרויט יהיה קשה מאוד ב MSG. הם משחקים כמו ילדים גדולים והניקס מפתיעים לרעה ביכולת שלהם. דנבר מפתיעים לרעה בחוסר היכולת של שחקני המשנה להתעלות.
ממפיס הפתיעו בגיים 3 עד הפציעה של מוראנט. הקלות של OKc בגיים 1 הייתה מרגיזה.
אורן לוי: מינסוטה מרשימה אותי. חשבתי שהסדרה תהיה צמודה אבל ציפיתי שיהיה ללייקרס יתרון גדול יותר בבית. גם מיוסטון ציפיתי לטיפה יותר בבית. נראה איך הפציעה המבאסת של באטלר תשפיע. לא חשבתי שהת׳אנדר יראו כאילו הם לבד על המגרש. הם משחקים כל כך טוב מול ממפיס שהם כבר עובדים על ניצחון במשחק הראשון נגד היריבה הבאה שלהם, שתבוא מותשת אחרי קרב לפנתיאון. דטרויט מראים שהניקס יותר קרובים לליגה שלהם מאשר לליגה של בוסטון וקליבלנד וזה קצת מאכזב.
ינון בר שירה: האמת היא שאין יותר מדי הפתעות גדולות עד עכשיו אבל זה ממש לא דבר רע! הפתעות גדולות בסיבוב הראשון מייצרות לרוב התמודדויות חד צדדיות ומבאסות בסיבובים הבאים. ציפיתי שהבאקס יראו קצת פחות רע מול הפייסרס (אלא אם כן במשחק 3 הם שינו את המומנטום) אבל שאר הסדרות הולכות כרגע על פי המצופה.
רק בבקשה, כוכבים יקרים, תהיו בריאים, הפלייאוף הזה פיזי בטירוף והיו לנו פציעות "קטנות" (טייטום, באטלר). ממש מקווה שלא יהיו כמו בפלייאופים קודמים פציעות דרמטיות ומסיימות עונה שישנו לחלוטין את תמונת הפלייאוף
אריק גנות:
התוצאות כרגע לא מפתיעות. ידענו שבוסטון, קליבלנד ואוקייסי אמורות להביס. ידענו שהסדרות האחרות יהיו תחרותיות. אפשר לטעון שאינדיאנה מנצחת את מילווקי בקלות יותר מהצפוי, אבל הפציעה של לילארד מסבירה גם את זה.
מבחינת מה שקרה במשחקים עצמם, הסדרה בין הת'אנדר לממפיס לוקחת את התואר. ממפיס סיימה את הליגה שני משחקים ממקום שלישי, בטופ 10 הן התקפית והן הגנתית, והגיעה אחרי ניצחון מרשים בפליי אין. היא לא היתה פייבוריטית , אבל ממש לא קבוצה שנראתה כמו מועמדת לחטוף את אחת התבוסות הגרועות ביותר בתולדות הפלייאוף, להפסיד את שני הראשונים בפער מצטבר של 70 נק', ולקבל את הקאמבק השני בתולדות הפלייאוף.
