המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, טל קינן, דני אייזיקוביץ', אורן לוי וה"רכש" החדש: רום גפן.
אנונובי לניקס בארט לטורונטו. מחשבות?
רום גפן: האמת? טרייד מוזר. אם נסתכל על הצד של טורונטו – חיכתה זמן רב לטרייד הנכון עבור או גי. בעיניי היא המרוויחה הגדולה מהטרייד. בארט חוזר הביתה ואני מאמין שהוא יצליח לפרוח שם כשליצדו שחקנים קבוצתיים בניגוד לרנדל בניקס. בנוסף לקבל את קוויקלי בתור השחקן השישי מהבכירים בליגה זה שיחוק מבחינת טורונטו. לא הכי נוצץ אבל טרייד מאוד יעיל ובריא להעמקת הסגל. מבחינת הניקס – עד שלא ינחיתו כוכב וינקו את חדר ההלבשה היא תמשיך בבינוניות.
טל קינן: בגדול זה טרייד שטוב בעיני לשני הצדדים. הניקס קיבלו שחקן שמשלים בצורה הרבה יותר טובה את הכוכבים שלהם. OG קולע העונה ב-58% EFG ו-81% מהסלים שלו מגיעים מאסיסטים. הניקס צריכים שחקן שמעבר להגנה הפסיכית שלו מסוגל להיות אפקטיבי ללא הכדור ולקלוע טוב מבחוץ. מהצד של הראפטורס מעניין אותי לאיזה כיוון הם ילכו. על פניו בארט וקיווקלי הם תמורה בינונית, בטח כאשר לפני שנה הערך של אננובי היה 3 בחירות סיבוב ראשון אבל האם שחקן שישי איכותי כמו קוויקלי והפוטנציאל של בארט לא שווים יותר מזה לקבוצה שכנראה תלך לבנייה מחדש? לדעתי כן. בינתיים השלושה נראים טוב במדיהם החדשים.
אריק גנות: הניקס עושים צעד שהפך להיות פופולרי ומקריבים עומק לטובת איכות. אין ספק שאנונובי הוא השחקן הטוב בטרייד, ואת האיכויות ההגנתיות שהוא מוסיף כבר ראינו במעט המשחקים ששיחק בהם. ביחד עם רובינסון והארט/ גריימס הניקס מחזיקים שלישייה הגנ תית מאוד איכותית, שיש לה גם יכולות התקפיות ומשלימה נפלא את ברונסון ורנדל.
הצד של טורונטו פחות ברור. אחרי פתיחת עונה לא מוצלחת, ולצד השיפור העצום במשחק של בארנס, הציפיה היתה שהם ילכו לבניה מחדש. הטרייד הזה הוא צעד לא ברור – בארט וקוויקלי צעירים, אבל עם אפסייד מוגבל ומספיק טובים כרגע כדי לשמור את טורונטו בלי בחירת דראפט גבוהה.
אורן לוי: סך הכל אוהב את זה לשתי הקבוצות, בעיקר לניקס. ויש סיכוי שהשחקן הכי חשוב פה הוא בכלל קוויקלי (מבחינת טורונטו – בטוח). אננובי וקוויקלי היו שני נכסים עם שעון שמתקתק לאחור, שתי הקבוצות זיהו נכון שזה הזמן להמיר אותם, כי הם לא בתוכניות. אננובי הוא היחיד שהוכיח שיש לו מקום על המגרש בדקות מכריעות עמוק בפלייאוף. זה לא אומר שהוא אולסטאר – אפסייד שלקוויקלי אולי יש (תלוי מי תשאלו). הניקס צריכים את אננובי אם הם מכוונים גבוה. אידאלית הוא היה מגיע אחרי הכוכב שבדרך, אבל בליגה הזאת התזמון של הדברים לפעמים נקבע עבורך ואני ממש בסדר עם להפוך את הסדר כאן.
דני אייזיקוביץ': ההגדרה של ווין ווין. כמעט כולם ניסו להבין למה שתי הקבוצות עשו את הטרייד והאמת שלפעמים זה פשוט עניין של כימיה וחיבור. אנונובי מתאים מאוד לטיימליין של ניו יורק, בגיל בזמן ובדרישות. הוא לא מחפש להפוך לשחקן מוביל, אלא שחקן משלים נהדר והוא מביא בדיוק את זה. קשיחות הגנתית וכבר הובילה לשני ניצחונות יפים.
בצד השני, גם בארט (23) וקוויקלי (24) הרבה יותר מתאימים בגיל ובתוכניות ליד בארנס וטרנט ובינתיים גם שם זה עובד הרבה יותר טוב. פחות ציפיות, פחות לחץ ופתאום גם קוויקלי שקיבל את המושכות נראה כמו רכז חמישייה ראשונה נהדר.
מה הלאה עבור שתי הקבוצות?
דני אייזיקוביץ': כרגע בניו יורק יש דיבור על טרייד המשך שאמור להנחית אצלם את דז'ונטה מארי, אבל אם לומר את האמת יש מצב שהם ירצו לראות את ההרכב הנוכחי רץ כמו שהוא ולחפש את החיזוק רק בקיץ.
הדיווחים אומרים שהם מאוד רוצים לשמר את מיטצ'ל רובינסון הפצוע בתור הסנטר הפותח, ולכן לדעתי הם יעשו ריצה יפה בפלייאוף אבל יחכו לקיץ למהלך נוסף.
בטורונטו מדברים על טרייד על סיאקם, המטרה שלהם כרגע היא בתכל'ס לשפר עמדות לקראת הדראפט במטרה לבנות קבוצה צעירה שתפרוץ עוד 2-3 שנים. לכן לא אתפלא אם הם יוותרו על סיאקם בתמורה להמון נכסים עתידיים ועוד איזה שקל וחצי.
רום גפן: לגבי ההמשך – אני חושב שטורונטו תצא לדרך חדשה, קבוצתית הרבה יותר ועם אנרגיות חדשות של קבוצה מחוברת שתשחק כדורסל טוב. הדיבורים על הטרייד הבא על סיאקם באוויר ומסקרן מאוד לראות מי יגיע במקומו.
לגבי הניקס – אני חושב שהטרייד הזה לא ישפר אותם בצורה שהם חשבו. חסר שם עומק, ועוד סטאר קווליטי ליד ג'יילן ברונסון. רנדל לא עונה על הקריטריון הזה בעייני.
טל קינן: אז הראפטורס כאמור ילכו לריבלילד לטעמי. סיאקם חייב ללכת. מעניין מה הוא יכול להניב לראפטורס אבל יש לי תחושה שגם הסיקסרס וגם הת'אנדר יציעו חבילות יחסית אטרקטיביות שכוללות לפחות 2 בחירות סיבוב ראשון. יצברו נכסים ויתנו את הבמה לבארנס בסיוע של בארט. הניקס הצליחו לשמור על הנכסים שלהם וינסו כנראה להשיג איזה כוכב בקיץ. כמו כן הם לא יצטרכו לשלם לקוויקלי לאחר שנפטרו ממנו ואמור להיות להם כסף פנוי לחוזה מקס (תלוי כמובן באנונובי והאם יממש את אופציית השחקן שלו). מיטשל חם בשמועות אבל יש לניקס מסיק בחירות כדי לטרגט את הכוכב הממורמר הבא.
אריק גנות: די ברור שהניקס יחפשו לעשות עוד טרייד שמשפר את איכות הקבוצה, ודיז'ונטה מארי כבר הוזכר כיעד פוטנציאלי. הם לא יעשו הרבה העונה בלי רובינסון, אבל בעונה הבאה הם יכולים לדגדג את הגדולות במזרח אם יצליחו להביא שחקן ברמה הזו. הסטאר פאוור לא לגמרי שם, אבל אפשר גם לקחת אליפות עם חמישיה חזקה ומאוזנת
טורונטו עדיין צריכה להחליט על כיוון, ועד עכשיו הוא לא ברור. הם יכולים לוותר על סיאקאם ופלטל, אולי גם על בארט, בשביל בחירות דראפט ולצאת לדרך חדשה. הם יכולים לבנות על מה שיש, למרות שקשה לראות את זה ממתפתח מעבר לבינוניות. רק צריך להחליט.
אורן לוי: הניקס ימשיכו לערוב מבין השיחים לכוכב המצוברח הבא, עם כל הכבוד לברונסון (וחלק מהכבוד לרנדל), אבל אננובי סוגר להם פינה חשובה. ההתקפה הלא מתוחכמת של טיבס איבדה שני יוצרים בשביל שחקן שרק חושב שהוא יוצר. אז צריך לשים עין על זה. טורונטו עדיין תקועה בין לבין, אבל הגיל של קוויקלי ובארט מאפשר לה להגיד שפניה לעתיד. אני שמח לראות את קוויקלי מקבל צ'אנס בחמישייה וחושב שהוא התאמה טובה עם בארנס. לגבי בארט… הוא קנדי.
קליבלנד מצליחה להישאר עם ראש מעל המים למרות לא מעט פציעות. סוד הקסם?
אורן לוי: בתור סנוב שמוודא שכל הכוכבים כשירים לפני שהוא בוחר איזה משחק לראות – אני לא בדיוק האיש לשאלה הזאת. מה שכן, לא צריך להיות גאון כדי לתת הרבה מהקרדיט לביקרסטאף והצוות שלו. ההגנה נושכת, ג'ארט אלן ממשיך להיות יעיל ומשעמם. קרייג פורטר ג'וניור מגיח משום-מקום ועושה דברים. המבחן שלהם יהיה בפלייאוף, והחדשות הטובות הן שכרגע הם בדרך לשם.
דני אייזיקוביץ': אני מאמין שהרוב ידברו על מיטצ'ל שהעביר הילוך (אבל הוא גם פספס כמה משחקים) וכמובן ג'ארט אלן שנראה נהדר בשני צידי המגרש.
אני דווקא רוצה לתת המון קרדיט לביקרסטף, הוא מצליח להוציא את המקסימום כמעט מכל שחקן שעולה למגרש. כריס לאברט חזר להיות סקורר נהדר, שטרוס ממשיך את ההצלחה מהפלייאוף ואפילו רוקי כמו קרייג פורטר נראה לא רע בכלל. אחרי ההתלהבות צריך לשים את הניצחונות האחרונים בפרופורציות, בין היתר הם ניצחו את וושינגטון, אטלנטה, יוסטון ויוטה. כולן קבוצות שגם במצב הנוכחי פחות טובות מהן.
היה ניצחון אחד גדול על דאלאס, אבל זה בסה"כ ניצחון אחד.
רום גפן: קבוצתיות. אם נסתכל על הסגל של קליבלנד לא נמצא כוכב על (עם כל הכבוד לדונובן מיטשל) וברגע שיש מכת פציעות בקבוצה שבנויה על הקבוצתיות וסגל בלי אגו הדברים בסוף מתחברים. החשיבות של מקס שטרוס וג'ארט אלן בעיניי היא המפתח לדבק בקבוצה וביחד עם כאריס לאברט שעולה מהספסל עם תרומה נהדרת גורמת לזה שבמשך 48 דקות הרמה של החמישיה על הפרקט בקבוצה כמעט ולא משתנה.
טל קינן: יש להם המון שחקנים טובים. גם כאשר ישנם פצועים, עדיין הסגל של הקאבס טוב. מודה שציפיתי מהם ליותר העונה והחיבור בין אלן למובלי היה נראה מעט בעייתי והצבע פקוק (רבאק מובלי מתי אתה עושה קפיצה התקפית?) אבל בתכלס מיטשל נותן עוד עונה טובה, אלן מצויין עכשי כשמובלי בחוץ, מקס שטורס מראה שהוא בהחלט היה חתיכה חסרה לסגל של הקאבס והוא נותן מספק ריווח קריטי, וכאריס לאוורט בעונה מעולה והוא אחד מהמועמדים הבכירים לשחקן השישי. הקאבס אמנם לא שומרים טוב כמו בשנה שעברה אבל עדיין מקום 9 בדפנסיב רייטינג עם 113 נקודות. כמו כן אל לנו לשכוח שהמזרח חלש.
אריק גנות: הם קבוצה די עמוקה. גם בלי גארלנד ומובלי יש להם סופרסטאר בדמות מיצ'ל, עוגן הגנתי באלן, וחבורה יפה של 3&D בשטרוס, ווייד, מריל, ניאנג ולברט. קרייג פורטר הרוקי עושה עבודה טובה בדקות שמקבל.
מעבר לכך השחקנים שנפצעו הם שחקנים שיש מי שיפצה על מה שהם מביאים. אלן נכנס מצוין לנעליים של מובלי, עושה עבודה הגנתית נהדרת ובעיקר מוריד ריבאונדים בקצב מפלצתי, וגם בא לידי ביטוי כמוסר במשחקים האחרונים. מיצ'ל יודע להיות סקורר ופליימייקר מרכזי. ולאברט יודע להיות סקורר ופליימייקר משני.
יכול להיות שההצלחה צריכה לגרום להם לחשוב על טרייד שיביא משהו אחר לקבוצה.
שחקנים שאתה מצפה לראות באולסטאר הראשון שלהם העונה?
אריק גנות: השם הראשון שקופץ הוא וומבניאמה. זה לא שאין היגיון באמירה ששחקן מקבוצה גרועה כל כך לא צריך להיות באולסטאר, אבל הוא השואו הכי טוב ב-NBA כרגע וזה אפילו לא קרוב. הטבעה מהשלוש? הגזמתי? אוקיי, אבל לייאפ? משהו שקרוב לזה? איתו אי אפשר להוציא כלום מכלל אפשרות.
והשני הוא מי שכנראה ימשיך להיות ההשוואה הטבעית שלו וומבי – הולמגרן. אמנם המשחק שלו פחות קרקסי מזה של וומבי, אבל גם הספין מובס שלו מגובה 2.16 מ' והחסימות מהוויק סייד הם Must see TV.
לא יודע אם וומבי יגיע לאולסטאר העונה, צ'ט ממש חייב להיות שם, ואם שניהם יהיו הם חייבים לקבל קרדיט.
אורן לוי: טייריס מקסי וג'יילן ברונסון חייבים להיות שם. אין פה דיון בעיניי. שניהם נותנים עונות ענקיות, ומשלבים עקביות ודומיננטיות. לגבי דזמונד ביין, אלפרין שנגון וסקוטי בארנס כבר אפשר לדבר. ביין ממשיך לתת בראש גם אחרי החזרה של ג'ה. משחק ההתקפה שלו ממשיך להתפתח, ורק המאזן של הדובים עומד לרעתו. אלפי וסקוטי יכולים להדחק פנימה, ויכולים גם להמשיך לחכות לתורם. עוד לא החלטתי לגביהם. בגדול לא מצפה לראות המון פרצופים חדשים במשחק הכוכבים (ולא רק בגלל שאני לא מתכוון לצפות בו).
דני אייזיקוביץ': קודם כל לא ברור איך ג'מאל מארי לא הגיע עדיין לאולסטאר, ביחד איתו גם ג'יילן ברונסון בתור רכז אדיר שעדיין לא זכה לכבוד. שניהם, סופר ראויים ואני מאמין שיכנסו.
אולי גם הגיע הזמן להכיר בשחקנים של אורלנדו שחווים עונה נהדרת, פרנץ ואגנר או פאולו באנקרו (או שניהם?) הרוויחו את זה יפה מאוד כאשר אורלנדו כרגע מועמדת להפתעת העונה.
אבל השחקן שאני הכי חושב שצריך להגיע זה שנגון מיוסטון. 21 נקודות, 9 ריבאונדים, 5 אסיסטים והוא כל כך מזכיר את יוקיץ'. ביחד עם ואן וליט וברוקס הם הפכו את יוסטון מקבוצת לוטרי לקבוצת פלייאוף טורדנית.
רום גפן: הצפוי – וומבי וצ'אט. בעיניי בלי צל של ספק – גיילן ברונסון ופאולו באנקרו
ג'יילן ברונסון עם מספרים מטורפים, דומיננטיות מדהימה אחרי קיץ לא פשוט בתור הרכז הראשון של נבחרת ארה"ב הוא הצליח להתגבר על זה ולהראות את היכולות שלו למרות החיסרון של הגובה.
באנקרו בעיניי הוא כוכב עולה, מוביל את אורלנדו לעונה מדהימה עם מספרים גבוהים ומעל לכל דומיננטיות ומנהיגות שמצעידה את המועדון לחלק העליון של הטבלה. עושה הכל על המגרש עם ביטחון בשמיים. כוכב.
טל קינן: מקסי זה האובייס. אני סבור שנראה גם בכורה של ברונסון. שני רכזים שנותנים עונות נהדרות ואני מאמין שאחד מהם גם יהיה בחמישיית המזרח. פאולו באנקרו זה הימור אבל בתור הסוקרר המוביל של הפתעת הליגה אני חושב שהוא יקבל קרדיט. סקוטי בארנס הוא הנחה סבירה שיכנס בתור אחד מהווילד קארד במזרח ואם דרק וויט ישתחל לסגל המזרח אני לא גם כן לא אופתע לאור היכולת של הסלטיקס. במערב אני לא צופה אף הופעת בכורה. קיוויתי ששנגון יצליח להשתחל אבל אני לא רואה את זה קורה לאור העומס בקו הקדמי. ג'מאל מארי לא שיחק מספיק השנה וגם לא היה מספיק טוב.
מאמן העונה – מי 3 המועמדים שלך?
טל קינן: במקום השלישי ניק נרס: צמוד עם כריס פינץ'. הסיקסרס שהיו אמורים להיחלש נראים מצויין, כולל עונת אולסטאר של מקסי ועונת קריירה של אמביד. הסנגון שונה והקרדיט לנרס.
במקום השני ג'מאל מוזלי: בפודקאסט בחרתי בו למאמן העונה אבל המג'יק נחלשו מעט. זה לא גורע מההגנה הנהדרת של אורלנדו והמחוייבות של השחקנים בכל רגע.
מקום ראשון מארק דייגנולט: באיזה קטע הת'אנדר במקום השני במערב? מעבר לזה ששיי הוא ה-MVP שלי כרגע, דייגנולט חייב לקבל קרדיט על בניית הקבוצה ועל זה ש-OKC מקום 3 בנט רייטינג עם אולסטאר יחיד
אריק גנות: לגבי דייגנולט אין שאלה בכלל. יש לו הרבה קרדיט בהתפתחות שהת'אנדר עשו. תחתיו הם השתפרו מקבוצה גרועה לפני שנתיים, לבינונית בעונה שעברה, למאזן השני במערב כרגע וקונטנדרית (משנית?) העונה. ההגנה משתפרת כל עונה, ההתקפה משתפרת כל עונה. בחירה קלה.
מאמן נוסף שנותן עונה טובה הוא ג'מאל מוסלי. למרות שקצת ירדה במשחקים האחרונים אורלנדו בהובלתו היא קבוצה מגובשת, עם הגנה מצוינת, שיודעת מה היא רוצה מעצמה, למרות שוונדל קרטר לא ממש משחק, והגנה של ווגנר ובנקרו לאו דווקא מרשימה.
לשלישי הייתי בוחר את כריס פינץ'.עם הצלחות קשה להתווכח, ומעטים ציפו שמינסוטה תוביל את המערב בשלב הזה.
אורן לוי: כריס פינץ', מארק דגנולט וניק נרס, לאו דווקא בסדר הזה. ד"ש גם לג'מאל מוזלי ואימה אודוקה, שנמצאים אצלי בקומה מתחת. אני חושב שנרס עושה קסמים עם ההתקפה של הסיקרס ומראה לדוק ריברס איך עושים את זה נכון. דגנולט מרים את ההתקפה של או.קיי.סי לגבהים בלתי צפויים, ופינץ' מראה לנו למה התכוון המשורר בטרייד שכבר סומן בתור שוד לאור יום מצד דני איינג'. ההגנה של הטימברוולבס מרשימה ונותנת ליד היציבה של מייק קונלי ועוד קפיצה של אנת כסקורר לסחוב אותם למקום הראשון במערב. גובר שחקן ההגנה של העונה בינתיים.
דני אייזיקוביץ': מארק דייגנולט, שיקום מי שהימר על הת'אנדר בתור הקבוצה שנלחמת על הובלת המערב בתום השליש הראשון של העונה. הת'אנדר משחקים כדורסל נהדר בשני צידי המגרש, שיי נראה כמו מועמד רציני ל-MVP, צ'ט מוביל בקרב על רוקי העונה ולכן זה רק הגיוני שמארק יוביל בקטגוריית המאמנים.
צמוד אליו, ראש בראש כריס פינץ' (מינסוטה). גם הם פתחו את העונה נהדר, לאחרונה טיפה נחלשו, אבל כרגע הם ראשונים והת'אנדר שניים. הסיבה היחידה שהוא שני זה בגלל הציפיות שהיו מכל אחת מהקבוצות בפתיחת העונה. יסגרו את הרשימה מאזולה (בוסטון) וטיי לו (קליפרס) שמצליחים לנהל יפה את ערימת הכשרון הגדולה שנחתה בידיהם.
רום גפן: מקום שלישי – ג'מאל מוזלי – אורלנדו מג'יק. להביא את הקבוצה הצעירה הזו למקום 6 (נכון לכתיבת מילים אלו) אחרי שנים של כשלונות והפסדים ראוי להערכה בעיניי
מקום שני – מארק דיגנולט – אוקלהומה סיטי. מקום שני במערב, חבורת צעירים עם כוכב על בראשה שנותנים הצגה ערב אחרי ערב ועם הצהרת כוונות להמשך – לגמרי יכולים להתחרות עד הסוף. מקום ראשון – כריס פינץ' – מינסוטה טימברוולבס. מקום ראשון במערב, מתחת לרדאר בלי יותר מדי יחסי ציבור. השילוב של אנתוני אדווארדס עם KAT והסייז ביחד עם רודי. קשה מאוד לעצור את הקבוצה הזו בשני צידי המגרש.
