המדור השבועי עם השאלות הבוערות הופעם הצטרפו: טל קינן, שרית שוויד, אריק גנות והאורחים ינון בר שירה וניב שכטר מ'פוסט אפ'.
הנטס עם פתיחת עונה מסויטת, ומפטרים את נאש. זה השינוי שהקבוצה צריכה?
טל קינן: בגדול אני חושב שהחלפת מאמן מיד לאחר תחילת העונה הוא מהלך שלא יסייע לקבוצה. זאת ועוד, בקיץ האחרון דוראנט קרא בפומבי לפטר את נאש והבעלים טצאי עמד מאחורי המאמן, אז למה לפטר אותו 7 משחקים לתוך העונה?
מצד שני, נאש לא הראה שהוא מסוגל לאמן בצורה טובה את הקבוצה הזאת והיו קולות שקראו לפטר אותו על רקע מקצועי עוד לאחר הסוויפ נגד הסלטיקס בפלייאוף האחרון. ייתכן וגורל נאש יהיה דומה לגורל דרק פישר, שאימן את הניקס עונה וחצי חלשות, והוא לא יאמן יותר בליגה. יכול להיות שהנטס יראו טוב יותר ללא נאש ואולי גם דוראנט וקיירי יהיו מרוצים בעקבות הפיטורים.
ינון בר שירה: אני לא ממש בטוח. אמנם כנראה שהפיטורים של נאש הם צעד שהיה חייב לקרות במוקדם או במאוחר. איך יכול מאמן לעבוד כשכוכב הקבוצה, דרש לפטר אותו? הוא לא יכול. נאש נראה בשנה האחרונה אבוד לחלוטין והקבוצה השנה נראתה כמו קבוצה ללא מאמן (ממש כמו החזון של קייירי כשהחתימו את נאש)
אבל, האם השינוי הזה יספיק? לא בטוח בכלל. כדי שקבוצה תצליח היא צריכה יותר מכישרון ומאמן איכותי. היא זקוקה לחיבור, על הפרקט ומחוצה לו. היא זקוקה למנהיגים בחדר ההלבשה שיודעים לנווט את הספינה ברגעי משבר ולהשרות תחושה טובה על הסובבים אותם, וזה לא תלוי רק במאמן חדש.
ניב שכטר: זאק לואו קרא לקבוצה בקיץ "קבוצה בתיאוריה" וזו ההגדרה הכי טובה שיש לנטס. לכאורה יש שם שחקן שהוא טופ 15 בכל הזמנים, אחד ממובילי הכדור הכי מהפנטים בהיסטוריה, ושחקן שאמור היה לחפות על החסרונות ההגנתיים ולהשלים את הכוכבים. במציאות יש להם שחקן שלא רוצה להיות שם, שחקן שכל מה שמעניין אותו זה ליצור דרמות ולחשוב שהוא מיוחד ושחקן עם בעיות מנטליות ברורות שמפחד מהכדור. אז האם נאש הבעיה? לא. למרות הכל, אני חושב שאודוקה יכול לייצב כמה דברים ולהכניס accountability שכל כך חסרה. אז המהלך כשלעצמו נכון, למרות המטען שאודוקה סוחב.
אריק גנות: הבעיות של הנטס הרבה יותר עמוקות מהמאמן. דוראנט אמנם נראה כמי שהתגבר על הסאגה מהקיץ, אבל אין שום סיכוי שהדרישה שלו לפיטורי מאמן ו-GM לא משפיעה; קיירי כבר הרבה זמן נראה כאילו הרבה יותר חשוב לו להוכיח שהוא האדם הגרוע ביותר בעולם מאשר לשחק כדורסל; ובן סימונס הוא ממש סיפור עצוב.
אבל יש לא מעט על נאש. ההגנה הכי גרועה בליגה. חוסר היכולת לשלב את סימונס. מיעוט דקות ותרומה לשחקנים שתרמו בעונה שעברה כמו תומאס ומילס.
וגם אין כל כך ברירה. טרייד על שלושת הגדולים יהיה קשה מאוד. יתר השחקנים לא בעלי ערך. חיביים שינוי, אז עושים את הדבר הקל.
שרית שוויד: הפיטורים של נאש לא יצילו את הקבוצה, אבל ההגעה של יודוקה, מאמן שדוראנט וקיירי מעריכים, תגרום להם להיות מחויבים יותר. לטווח הקצר זה עוד עלול להראות לא רע.
לטווח הארוך, זה לא יספיק. הבעיות של הנטס מהותיות יותר. קודם כל סימונס. ברוקלין חייבת אותו ביכולת של לפני השביתה ולפני הניתוח בגב. סימונס לא שם, יש לו 16 חודשי חלודה להוריד ובינתיים גם נפצע.
שינוי משמעותי נדרש גם בהגנה של ברוקלין, בעיקר כי היא פשוט לא קיימת.
יודוקה יכול להצליח איפה שנאש נכשל. זה לא אומר שהנטס יקחו אליפות, ממש לא, אבל אולי הם יתחילו להראות כמו קבוצה.
פילדלפיה נמצאה אשמה בטאמפרינג כאשר התברר שהיא דיברה עם דנואל האוס ופי ג'יי טאקר לפני הזמן, ונקנסה בשתי בחירות סיבוב שני. האם העונש הולם? האם זו בכלל צריכה להיות עברה?
שרית שוויד: הרעיון שיש מועד בו מותר לשוחח עם שחקנים בשוק החופשי הוא שוויוני ונכון ברמת התיאוריה, אבל בפועל הוא לא באמת עובד. הרי הדיווחים על סיכומים של קבוצות מול שחקנים מתחילים כל שנה דקה אחרי שלקבוצות מותר לדבר עם שחקנים בשוק החופשי. יש מישהו שבאמת חושב שבדקה הזאת נסגרים חוזים של מיליוני דולרים? ועדיין למרות שהרבה קבוצות עושות טאמפרינג, לא כולן נתפסות ונענשות וגם כשכן, העונש לא אחיד, מה שגורם לחוק הטאמפרינג להיות דיי מטופש. הליגה צריכה לעשות חשיבה מחדש, למצוא דרך הגיונית לאכוף את הטאמפרינג ולתת עונש אחיד ומרתיע או לבטל את כל העניין, אחרת קבוצות לא יקחו אותה ברצינות.
טל קינן: מבחינתי התשובה לשתי השאלות היא לא. העונש המצחיק של שלילת בחירות סיבוב שני ממחיש עד כמה באמת הליגה מתייחסת לחוקי הטמפרינג. זה לא באמת מעניין אותה והיא לא רואה בהפרה שלהם כמשהו חמור. לכן מראש צריך לשנות ואף לבטל את חוקי הטמפרינג. כמעט כל קיץ יש סיפור של שחקן שדיבר עם קבוצה כלשהי לפני הפתיחה הרשמית של הפרי אייג'נסי (השנה שעברה קייל לאורי ולונזו בול). למה זה צריך להוות בעיה כל עוד השיחות האלו התקיימו לאחר שהעונה נגמרה? חוץ מזה שגם ככה שחקנים מדברים בינם לבין עצמם ומנסים לגייס אחד את השני ואי אפשר באמת לאכוף זאת. בקיצור חלאס לחלמאות.
ינון בר שירה: עקרונית, טמפרינג הוא באמת עניין בעייתי כאשר הוא קורה במהלך העונה. אף קבוצה לא הייתה רוצה שהשחקן שלה יתעסק בזמן פלייאוף במו"מ עם יריבה. זה יותר מדי פיצה. אבל כרגע השוק פרוץ וחייבים למתוח את הקו אחרת. כשטאקר והאוס סיימו את העונה, באופן טבעי, כמו כל שחקן הם ניסו להבין, איפה יהיו בעונה אחרי. כל הסוכנים וכל הקבוצות עובדים עם ההנחה הזו. אם זה המצב, ראוי לשנות את ההנחיות ולקבוע פשוט שאפשר לדבר עם כל שחקן שסיים את העונה שלו. לפחות אז העונש יהיה יותר הגיוני וברור ואפשר יהיה לחשוב אפילו על עונש כבד יותר מבחירת סיבוב שני.
ניב שכטר: כמו שאני מכיר את דריל מורי והיחס שלו לבחירות סיבוב שני, אני בטוח שהוא אמר לליגה, "כן כן דיברנו, קחו את הבחירות ותעזבו אותי בשקט". הליגה הענישה ובאותה נשימה אמרה שאולי בכלל כל הנושא הזה לא באמת עובד בימינו ואולי יבוטל כי אי אפשר לעקוב ולמצוא הוכחות למי שרוצה להסתיר, ואיך בכלל עוקבים אחרי שיחות בין שחקנים? אני לא יודע מה התשובה, ולא חושב שהליגה יודעת, אז כמו עניין הטנקינג, נמשיך להעמיד פנים שהכל ספורטיבי.
אריק גנות: במחשבה ראשונה אפשר לומר שצריך לרדת מכל העניין של טאמפרינג, בסוף אנשים מדברים ועושים מה שהם רוצים וקצת מגוחך שמה שמותר לי להגיד מחר בשמונה אסור לי להגיד היום בשתים עשרה. מהצד השני, מי שזוכר את מקרה צ'ורצ'יץ' והפיצה לא יתקשה לראות טעם לפגם בכך ששחקן שמשחק נגד קבוצה גם סוגר בה חוזה במקביל.
לדעתי אין טעם בחוקי טאמפרינג אחרי שהעונה נגמרה, וספק אם יש טעם עבור שחקן שאינו פעיל. לפני כן – כן.
העונש – הגיוני. יש ספק אם זו צריכה להיות עברה, וזו בוודאי לא עברה חמורה, אז נדרש עונש ניכר אך מתון. בחירות סיבוב 2 הן בדיוק כאלה.
דונובן מיצ'ל עושה פלאים בקליבלנד. אפשר כבר לקבוע שהטרייד עליו הצליח? ואיך יעבוד השילוב שלו עם גארלנד כשיחזור מפציעה?
אריק גנות: עד כמה שניתן לקבוע משהו אחרי שבועיים – כן, הטרייד על מיצ'ל הצליח. קליבלנד איתו שניה במערב, עם דירוג התקפי שישי בליגה, וגם דירוג הגנתי שני, וכל זה כמעט בלי גארלנד. מיצ;ל עצמו עם 31 נק', 7 אס' 48% שדה ו- 4 שלשות למשחק ב-44%. זו ההגדרה המילונית של "הצלחה".
מי שביקר את הטרייד זכר יותר את מיצ'ל הכבוי של 22' ולא את הסופרסטאר שנתן תצוגות ענק בפלייאופים של 21' ו-20'. גם הדאגות ההגנתיות לגביו היו מעט מוגזמות – יוטה איתו היתה מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, וגם מובלי ואלן שמחכים מאחור גם קליבלנד כזו.
שרית שוויד: את ששת המשחקים הראשונים, ללא גארלנד שנפצע, מיטשל סיים עם 32.2 נק', ב-45% לשלוש, 7.3 אס' ובמקום השני במזרח. במשחק השביעי, ראינו בפעם הראשונה את הצמד מיטשל-גארלנד יחד בפעולה לאורך משחק שלם. המדגם מאוד קטן. רק משחק אחד, אבל וואו איזה משחק זה היה. ניצחון של קליבלנד, בנקודה, אחרי הארכה, על יריבה מצמרת המזרח. מדהים ומאוד עוזר לגיבוש הקבוצתי.
מיטשל וגארלנד הם שחקנים שאוהבים את הכדור ביד, אבל גם יודעים לוותר עליו מידי פעם ולהעביר לחברים כשצריך. אם יצליחו להמנע ממהלכי התור שלי, התור שלך וישחקו יחד מתוך שטף המשחק, וכמובן אם יצליחו להמנע מפציעות, קליבלנד תגיע רחוק.
טל קינן: במשחק היחיד ששיחקו יחדיו זה נראה טוב. אני סבור כי נראה את גראלנד מנהל יותר את המשחק כאשר מיטשל ישחק יותר ללא הכדור. אם זה עובד טוב אם לאברט, זה יעבוד גם עם גארלנד. לא חסרות דוגמאות של שני מובילי כדור דומיננטים שהצליחו לשחק טוב ביחד (למשל הארדן ו-CP3). בנוסף, מיטשל רק בן ,26 הוא צעיר ומתאים למה שהקאבס בונים. זה היה הימור טוב של הקאבס כי הם לא ויתרו על שום שחקן משמעותי (סליחה מארקנן) ו-3 בחירות זה המחיר של שחקן בקליבר הזה. אני עדיין חושב שהגרעין של הקאבס צעיר ויתפתח מצויין בעתיד כדי שהבחירות העתידיות יהיו נמוכות.
ינון בר שירה: באופן כללי, מההתחלה הטרייד נראה לי מצויין עבור קליבלנד, שמוכנה בהחלט לקחת את הצעד קדימה עם סגל צעיר ומוכשר בטירוף. עם זאת, המבחן של הטרייד הוא לא ביכולת של מיטשל להתפוצץ לבדו כשגארלנד פצוע אלא ביכולת של שניהם לעבוד יחד וליצור התקפה דינאמית המשלבת את היכולת של שניהם ובו זמנית לייצר הגנה טובה עם צמד הגארדים, בעיקר בזכות הנוכחות הדומיננטית של מובלי וג'ארט אלן.
באופן כללי מאוד מאמין בשילוב התיאורטי בין האתלטיות המתפרצת של מיטשל עם חכמת המשחק וראיית המשחק של גארלנד, במיוחד כששניהם מוסיפים לזה יכולת קליעה מצויינת. מאמין שעוד מספר משחקים של שניהם יחד זה יהיה ברור.
ניב שכטר: לא היה לי ספק שהשילוב ביניהם יצליח. האמת שלא הבנתי למה מישהו חשב שלא יצליח. דונובן מיטשל שיפר מאוד את יכולת המסירה שלו, כשהוא עם מעל 7 אסיסטים למשחק עד כה, וגארלאנד קולע שלשות בקאצ' אנד שוט מעולה בנוסף ליכולת החזקת הכדור שלו (75% עד כה השנה בקאצ' אנד שוט זה אולי טיפלה מסמן לנו שהעונה עם פחות מ10 משחקים אז בואו לא נתלהב יותר מדי, אבל בכל זאת. למה לא?). יש בקליבלנד אחלה קבוצה שאני הימרתי שתהיה טופ 6 במזרח, ואולי תתחרה על הביתיות, ועד כה לא ראיתי שום דבר שיגרום לי לחשוב אחרת.
מי השחקנים שהכי הפתיעו אתכם עד כה, לטובה או לרעה?
ניב שכטר: אם נתעלם מפאולו בנקרו שלדעתי מתעלה על הציפיות אבל לא הפתעה גדולה, רוקי מרשים במיוחד הוא בנדיקט מת'ורין מאינדיאנה, הבחירה השישית בדראפט האחרון. בגזרת הווטרנים לא שזה כזה מפתיע אבל שיי גילגס אלכסנדר מוכיח שאין לו מה לחפש בקבוצת טנקינג, וכמובן לאורי מרקנן ממשיך את אליפות אירופה הנהדרת שלו ומקים את הקריירה לתחייה.
לרעה אפשר לסמן את כל החשודים המידיים: קאווי הפצוע התמידי, אמביד שמגיע אחרי עונת MVP בלי יכולת לרוץ ספרינט, קאט שמגלה יכולת חתולית מדהימה להיעלם וגם החבר שלו אדוארדס שהגיע לעונה כשהוא שוקל כמוהו.
אריק גנות: הפתעה לרעה – בן סימונס. ברור שאי אפשר היה לצפות שיחזור בכושר אולסטאר, אבל השחקן שאנחנו רואים עד כאן נראה גמור לגמרי. הסימן המדאיג ביותר הוא ההגנה, שהפכה מטופ 10 בליגה לבסדר פלוס. ההתקפה נעלמה לגמרי, כששחקן שהלך לסל 15 פעמים במשחק ירד ל-3, כשברור שהוא בלי ביטחון לחלוטין.
הפתעה לטובה – לאורי מארקנן. אחרי אליפות אירופה מוצלחת וטרייד ליוטה ברור היה שהפיני המצוין הולך להיות המרכז של ההתקפה ביוטה, אבל הדבר המפתיע הוא כמה טוב זה עובד. מארקנן קולע 22 נק' למשחק ב-51% מהשדה, מוסר ומוריד ריבאונד בקצב של שיאי קריירה, ונראה כמו אולסטאר לגיטימי.
שרית שוויד: יוטה נכנסה לעונה הנוכחית עם שתי מטרות עיקריות: לעשות טאנקינג ולהשיג את ויקטור וומבניימה או את פרס הניחומים סקוט הנדרסון. הבעיה, שאי אפשר לעשות טאנקינג אם מנצחים.
אחד הגורמים שהורסים ליוטה את הסיכויים לקבל בחירת לוטרי גבוהה הוא לורי מרקאנן שהפתיע את כולם. ב-9 משחקים במדי יוטה הוא קלע 21.7 נק' ב-66% לשתיים (דווקא האחוזים לשלוש ירדו) ועזר להוביל את יוטה למקום שלישי במערב.
שחקני הקליפרס הפתיעו לרעה. לא ציפיתי למצוא אותם במקום 11 במערב. עם סגל כל כך עמוק, גם בלי קוואי, הם אמורים להיות במקום גבוה יותר בטבלה.
טל קינן: לטובה: ציפיתי שמרקאנן יהיה טוב, לא ציפיתי שיהיה עד כדי כך טוב (בכללי כל יוטה מפתיעה).
קלדון ג'ונסון ודווין וואסל- על אותו משקל של מרקאנן, ציפו מהם לפריצה אבל הם נראים מצויין וגם מנצחים משחקים.
בול בול- מי ידע שהוא מסוגל להיות שחקן לגיטימי בליגה? 11.1 נקודות 7.4 ו-2.6 בלוקים זה מרשים
דניס סמית' ג'וניור- הכישרון תמיד היה שם אבל משהו במשחק שלו נראה חסר ביטחון. כיף לראותו מתאושש וחוזר להיות שחקן לגיטימי בליגה.
לרעה: קוואי לנארד. ציפיתי שישחק יותר וישפיע יותר (12.5 נקודות ב-2 משחקים).
קליי תומפסון- 13.3 נקודות ב-29.5% מהשלוש זה רע.
ינון בר שירה: כשאני מנטרל את השאלה הבריאותית שתורמת לחלק לא קטן מהאכזבות העונה (קוואי קודם כל) אפשר לציין לשלילה גם את בן סימונס שנראה כמו צל חיוור ועצוב של מה שהיה אמור להיות פעם ואנתוני אדוארדס שבינתיים מזכיר יותר את הגירסה הלא יעילה של עצמו מעונת הרוקי.
לטובה חייב לציין שני שחקנים שכבר לא חשבתי שיש להם סיכוי להיות שחקני רוטציה בNBA. דניס סמית ג'וניור שניצל את העדרם של לאמלו וטרי רוזייר, פותח בשארלוט ומשחק פשוט נפלא בשני צדי המגרש. מדהים לראות את הקאמבק שלו בליגה.
גם בול בול שהיה בדנבר בעיקר קוריוז מפתיע מאוד במדי אורלנדו מג'יק.
אחרי שסיימה את העונה הקודמת עם הדירוג ההגנתי הטוב בליגה, גולדן סטייט מתפרקת בפתיחת העונה. מה הולך שם?
ינון בר שירה: כמו הקליפרס, גם הווריירס כרגע חולים בנמנמת עונה רגילה. התחושה הזו שאפשר לתת לכוכבים לשחק בהילוך שני ולשלב סגל רחב של 10-11 אנשים כדי לשמור אוויר לקראת הפלייאוף היא תחושה שעלולה להיות מלכודת דבש רצינית. כן, צריך להיזהר לא להגיע מותשים לקו הסיום, אך הווריירס מתנהגים כמו הארנב שמתחרה בצב ובוחר לנוח בצד הדרך. בליגה עם כמות הכישרון שיש כיום, מספיקה קצת שאננות וקבוצות יודעות לנצל את זה מולם בצורה מיטבית.
אך יש גם בעיות מעבר לזה- סטף נראה נפלא אך קליי לא פוגע, פול לא יציב ולא מוצא מקום קבוע ברוטציה ודריימונד לא ממש מוצא את מקומו באופן כללי.
ניב שכטר: מה שאגרוף אחד יכול לעשות למוטיבציה. האמת שגולדן סטייט יודעים מתי להגיע לפיק, ולא הייתי מודאג לגביהם. קליי עדיין מתאקלם ומתאושש, הצעירים לא נראים רע, וקר מנסה להכניס אותם לעניינים גם על חשבון נצחונות, וגרין נראה כבוי, אבל אין ספק שכשזה חשוב הניצוץ יהיה שם. הגנה זה תמיד עניין של רצון ומוטיבציה, אחרי אליפות, ואחרי כל מה שהם עברו שם, זה די צפוי שיתחילו בצליעה.
אריק גנות: דבר ראשון – עייפות החומר. 4 אליפויות ב-8 שנים זה לא קל, השחקנים המובילים כבר לא צעירים וזה ניכר.
מעבר לכך – קליי תומפסון. מי שציפה שאחרי עוד קיץ של מנוחה נראה את השחקן ש התרגלנו לראות בשנים הגדולות התבדה. תומפסון מתקשה בשני צידי המגרש, ובלעדיו הרבה יותר קשה.
הספסל הוא בעיה נוספת. בעונה שעברה היו בקבוצה שחקנים כמו פייטון ופורטר שנתנו בוסט הגנתי מאוד רציני. השנה אלה פול, וויזמן וגרין, שלא מצטיינים בצד הזה של המגרש. קומינגה ומודי אמורים היו להיות מסוגלים לתת משהו בהגנה, אבל לא מקבלים מספיק דקות.
שרית שוויד: לווריורס גרסת 2022-23 כמעט אין ספסל. התכנית של הווריורס היתה לתת לשלושת הצעירים שלה: וויסמן, קאמינגה ומודי את דקות המשחק שהתפנו עם העזיבה של פייטון ופורטר. הם בנו עליהם שיתנו קפיצה משמעותית העונה. רק שבפועל זה לא קורה. וויסמן, שנבחר שני בדראפט 2020, חזר העונה אחרי שלא שיחק שנה וחצי בגלל פציעה, לא עומד בציפיות ממנו ומתקשה בהגנה. קאמינגה, שנבחר במקום השביעי בדראפט 2021, מאכזב ובקושי משחק. רק מודי, מצליח לקבל דקות משחק ונראה יחסית לא רע. רק שעם שמיכה כזאת קצרה הווריורס, לא רק שלא יצליחו לשמור על התואר, גם לא יצליחו להגיע לגמר כדי להיאבק עליו.
טל קינן: הווריירס יהיו בסדר. יש משחקים שהם נראים מעולה ויש משחקים שהם מתרסקים. המאזן לא מרגש אותי. הם משחקים מספיק זמן ביחד ויודעים לעשות סוויץ'. הם שומרים כוחות לקראת הפלייאוף וכאשר הם באמת ידרשו לנצח משחקים אנו נראה יכולת טובה יותר. בנוסף, קליי עוד לא הגיע לעונה הזאת. הוא מתקשה בהגנה (על אף שיש לו הבלחות חיוביות) והזריקה משלוש לא נכנסת לו העונה אבל אני בטוח שהאחוזים יתיישרו. כמו כן אני חושב שגם הניסיון לשלב את וויזמן קצת פוגע בסגנון המשחק של הווריירס (14 דקות למשחק מדד מינוס 7.1 בדקות האלו) אבל אני סבור כי זה ישתלם להם בעתיד.
