המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, ניל קרמר, דני אייזיקוביץ' והאורחים המיוחדים אורן לוי ומידן בורוכוב מ'פוסט אפ'.

 

בתחילת העונה נטען שקליבלנד לא קונטנדרית מכיוון שאין לה כוכב טופ 10 בליגה. האם התצוגות האחרונות של דונובן מיטצ'ל ממצבות אותו ככזה? ואם לא מה עוד חסר?

אריק גנות: נתחיל בכך שאין קשר הכרחי בין כוכב טופ 10 לבין מועמדות לאליפות. קבוצות כמו הספרס 14' ודטרויט 04' כבר לקחו אליפות עם מאמץ קבוצתי בלי שחקן אחד סופר דומיננטי. לכן השאלות "האם מיצ'ל שחקן טופ 10" ו-"האם מיצ'ל מסוגל להוביל את קליבלנד להתמודד על אליפות" הן שתי שאלות שונות.

לשאלה הראשונה – מיצ'ל כנראה נמצא איפשהו באזור 9-12 בליגה במונחי כוכבות. יוקיץ', יאניס, דוראנט, אמביד, טייטום, סטף ולוקה בבירור מעליו, כנראה שגם ג'א וזאיון, ומפה אפשר להתווכח.

לשאלה השניה- מיצ'ל מספיק טוב כדי להוביל קונטנדרית. הוא כבר עשה זאת בעבר במדי יוטה וברור שהוא לא פחות טוב למרות העונה הקודמת.

 

ניל קרמר:   הקאבס היו קבוצה טובה מאוד אשתקד, אודות לפריצה של גארלד בעמדת הגארד, מובלי ואלן כצמד גבוהים הגנתי ואתלטי מאוד, והפתעה נעימה נוספת היא ביג'י ביקרסטאף בעמדת המאמן. התוספת של מיטשל השנה הוסיפה לה סופרסטאר התקפי נוסף לצד גארלנד. Pick your poison קבוצה. שחקני הרוטציה קווין לאב וצ'די אוסמן מוסיפים המון עומק ויש להם עוד עושה משחק מצויין בדרך חזרה לסגל מפציעה (ריקי רוביו). התצוגה האחרונה של מיטשל היא מבחינת המסמר שהוא ייבחר לחמישייה הפותחת של המזרח – ולא שלא הייתה הצדקה קודם לכן – כי מיטשל נמצא בעונת קריירה מבחינת מספרים.

 

אורן לוי: ניסיון. חסר להם ניסיון. או שרק לנו חסר זה שחסר להם ניסיון. זה טריקי עם קבוצות חדשות – זה לא אמיתי עד שזה כבר קורה. אני לגמרי נותן מקום לאפשרות שהקאבס כבר שם, אבל אם הייתי צריך להמר – הייתי נותן לסגל הזה עוד עונה-שתיים בתנור לפני שהוא אפוי ומוכן. לגבי מיטשל – מרשים ביותר. מרשים. ביותר. לא טופ 10 בשבילי. יש יותר מדי כישרון בפסגה מעליו. אבל הוא בפירוש מטפס במעלה הדירוג, ויש סביבו בובה של סגל.

 

מידן בורוכוב: קליבלנד לא קונטנדרית לא בגלל שאין לה שחקן טופ 10 בליגה, יש לפחות 7 קבוצות עם שחקן טופ 10 שהן לא. קליבלנד קבוצה מצויינת עם פוטניאל עצום. בכדי להיות קונטנדרית צריך ניסון. פעם ועוד פעם של הדחות סיבוב שני בפליאוף עד לקפיצת המדרגה המיוחלת. מיטשל שחקן עצום, הוא בהחלט שחקן טופ 10, לפחות טופ 5 בקונפרנס שלו.

קליבלנד צריכה לקבל קפיצת מדרגה נוספת של גארלנד ומובלי (הדועך?) בכדי ליצור טריו אימתני לרוץ איתו בשנים הבאות. (סטייל מילווקי/בוסטון).

 

דני אייזיקוביץ': מיטצ'ל כרגע משחק את הכדורסל הטוב בקריירה שלו (לדעתי). קליבלנד נראית נהדר. מכאן ועד לאליפות יש מרחק ולדעתי אין להם לא את הניסיון ולא את היכולת. מובלי לא עשה צעד קדימה והם קצת מזכירים לי את יוטה של השנים הקודמות. קבוצת עונה סדירה נהדרת, אבל מסתמכים יותר מדי על היכולות של מיטצ'ל בהתקפה, גם גארלנד בעונה נהדרת, אבל ביעילות לא גבוהה במיוחד ובכללי מרגיש שהם קבוצה שיהיה חסר לה גרוש ללירה. כאמור, כמו יוטה.  

ואם כבר 71 הנקודות של מיטצ'ל, עושה רושם שיש המון הישגים מיוחדים העונה, מה הגורם לכך השנה?

דני אייזיקוביץ': זה לא השנה. זה כבר כעשור שהמספרים רק הולכים ותופחים. רק לפני כמה שנים, ראינו את ווסטברוק בעונת טריפל דאבל ואת הארדן שובר כל שיא אפשרי, כל שני וחמישי.

חובבי הנוסטלגיה יאשימו את ההגנות החלשות, אבל אני חושב ששחקנים פשוט מתחילים לעבוד על הקליעה שלהם בגיל הרבה יותר מוקדם. בנוסף האנליטיקס מביאים את השחקנים לנקודה הנכונה שתמקסם את הזריקות שלהם. לא במקרה פופוביץ' אמר לאחרונה שהגיע הזמן להוסיף זריקות ל 4 ו 5, לשחקנים יש את היכולות האלו, דמיאן ליליארד כבר שנים קולע מהלוגו ואחריו לא מעט שחקנים מתאמנים על זה על בסיס קבוע.

 

אריק גנות: סטטיסטית, עד כאן, השנה הזו היא שנת שיא היסטורית ביעילות התקפית. אחוז הקליעה האפקטיבי עומד על 54%, הגבוה ביותר אי פעם. מספר האסיסטים למשחק עומד על 25, הגבוה ביותר מאז 88/89. מספר הנקודות למשחק עומד על 114, הגבוה ביותר מאז 69/70. חטיפות, וחסימות, לעומת זאת, לא נמצאות בשיא ואכן ההישגים בתחומים האלה הרבה פחות מרשימים.

השיאים האלה הם גם תוצאה של חוקים מקלים שנועדו להפוך את המשחק לאטרקטיבי – וחסר הגנות, לדעת רבים – אבל לא מעט תוצאה של שיפור עקבי ברמת המיומנות של שחקני המשנה בליגה. כשכל אחד יכול לקלוע שלשה או להוריד כדור וללכת לסל קשה מאוד לשמור.

 

ניל קרמר:   דורות של כשרונות על אשר משחקים אחד במקביל לקיומו של השני. בעבר היו בליגה 2-5 שחקנים שמסוגלים לקלוע 40+ נק' במשחק בודד, והם היו סופרסאטרים של תקופתם. זמן הקריירה הממוצע שלהם נע סביב ה9-12 שנות משחק, לעומת היום שאנו עדים לשחקני על (לברון בראשם) שלא באמת הורידו הילוך. עוד דוגמאות: סטף קרי, קליי תומפסון (בני 34 ו-32 בהתאמה). מצד שני יש לנו שחקנים כמו יאניס ואנתוני דיוויס שהם "דור העכשיו" עם תצוגות קליעה וכמובן יש לנו את הדור הצעיר בראשות לוקה "recovery beer" דונצי'ץ'. לכן אפשר להיות מופתעים (או שלא) מכמות הכשרון בליגה ופשוט להנות.

 

אורן לוי: אם תשאלו את פופ זו התוספת של קו השלוש ב-1979 (יאללה גרג, בוא נתקדם). הליגה חווה סופרנובה של התקפות ברמה הקבוצתית, והתצוגות האישיות מתנפחות בהתאם. 43 שחקנים קולעים יותר מ-20 נקודות למשחק – זו לא טעות, זו מדיניות. בהקשר הזה מדובר רק במתמטיקה פשוטה. אבל יש מה לומר על חוסר האיזון המובהק בין הגנה להתקפה – זה כבר לא פייר פייט. ואל תבינו אותי לא נכון – לדעתי ההגנות העונה הן הטובות בהיסטוריה, אבל באקלים של היום אין להן כלים לעצור את ההתקפות הטובות בהיסטוריה. החוקים מתעדפים את ההתקפה, והם משתנה מרכזי באיזון שהופר.

 

מידן בורוכוב: אכן עונה מאוד יוצאת דופן ברמת הביצועים האישיים (6 שחקנים עם 30+ למשחק ועוד 2 שמפלרטטים עם הרף, לעונת 1-2 בעונה סטנדרטית) אין הסבר לתופעה הזו, יום אחד לוקה דופק 60, יאניס 55, מיטשל 71 וקליי עם 54. זה הופך לצ׳אלנג אישי של שחקנים.

בעבר כשמייקל/קובי סיפקו משהו דומה לא היה מי שיצליח לחקות. האינפלציה של הכשרון בליגה, קנאת סופרים. אם שחקן מסוים השיג X למחרת שחקן אחר יחפש Y.

בעבר לא הייתה רמת כשרון כזאת בליגה. לראיה כמות הטריפל דאבלס וכמות השחקנים שמסוגלים לספק (בעבר היו אולי 3-4 שחקנים בליגה, כיום יש 30).

ברוקלין ברצף מרשים של נצחונות, עד כמה זה צפוי להימשך לפלייאוף, או שעדיין לא קבוצה לסמוך עליה בטיר 1 עם בוסטון ומילווקי?

מידן בורוכוב: דוראנט צדק! יש מצב עצבני שחלק נכבד מהכשלון של הנטס רשום על שמו של נאש. כעת הקבוצה עלתה על דרך נכונה. זה לא מפתיע בעיקר בגלל דוראנט שלפעמים שוכחים עד כמה הוא גדול. קיירי מוברג בסדר העונה באופן יחסי ובן סימונס? סיפור שאינו נגמר.

בעונה שעברה אף אחד לא רצה לפגוש את הנטס והם קיבלו סוויפ מבוסטון (סדרה עם משחקים מאוד צמודים) לפני שנתיים דורנרט כמעט הדיח לבדו את הבאקס בגיים 7. כן הנטס טיר 1, כן מי שתרצה לצאת מהמזרח תצטרך לעבור את/דרך הנטס.

 

דני אייזיקוביץ': כבר לפני חודש דיברנו עליהם וכבר אז הרגשתי שהם טייר 1 למרות הכשלונות. זה לא רק היכולות של דוראנט וקיירי, זה גם התוספת של וורן מהספסל, סימונס שחוזר לכושר, קארי, האריס. הם עמוקים ומשחקים נהדר. כמו כל קונטנדנרית הם רק צריכים שדוראנט וקיירי ישארו בריאים ומפוקסים גם לפלייאוף, אגב רק נזכיר שדוראנט כבר היה מרחק של קצה נעל מגמר המזרח עם ברוקלין.

לדעתי זה לא רק עונה סדירה, יש להם את כל הכלים ללכת עד הסוף, יש את מי שיקלע, יש את מי שישמור, סגל מסייע נהדר. רק שישמרו על הברגים במקום.

 

אריק גנות: השאלה לגבי ברוקלין הייתה ותישאר שאלה של בריאות – פיזית ונפשית. כשהם בריאים והראש שלהם ממוקד במה שהולך על הפרקט, הן לא נופלים מאף קבוצה בליגה. לא עם קיירי ביכולת המבריקה הרגילה שלו, דוראנט ברמת MVP, סימונס שהצליח לייצב את ההגנה, וגם צוות מסייע שמפתיע לטובה עם קלקסטון המצוין בשני צידי המגרש, אוניל שמוסיף להגנה החזקה גם קליעה מדויקת מבחוץ, ועוד קלעים בדמות קרי והאריס.

הסיבה המרכזית לא לסמוך עליהם היא שהכל שם תמיד נדמה על סף פיצוץ. לך תדע איזה טירוף ייכנס לקיירי לראש, איזו פציעה יעבור דוראנט, וסימונס כמובן מועמד לשניהם. אם יגיעו לפלייאוף מפוקסים יכול להיות שהנטס פייבוריטים.

 

ניל קרמר:    טייר 1 מובהק. זוהי איננה סטיית תקן. בואו נעשה רשימת מכולת על כל מה שחשבנו (ולא ציפינו) שיקרה איתם: סימונס לא בכושר משחק, דוראנט מבקש טרייד ואז פיטורים של ה-GM והמאמן סטיב נאש וקיירי האנטישמי הרגיש קינא בתשומת הלב והחליט… טוב אתם יודעים כבר. אז נאש פוטר, ז'אק וון פישט את המשחק ומתמקד בהגנה ובכדורים החוזרים, טי ג'י וורן חוזר מצויין מפציעה, בן סימונס משחק חוסם ומוביל כדור משני לצד קיירי ומשחק הגנה כמו בימיו הטובים. עכשיו הכל בראש שלהם, ונראה שאם ימצאו את הנוסחה להשאר ממוקדים, יהיה קשה שלא לראות אותם בגמר המזרח לפחות.

 

אורן לוי: אם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו לגבי הנטס זה שאין מה ללמוד מההיסטוריה שלהם. אז אולי בהפוך-על-הפוך זאת העונה בשביל החבורה המלו-דרמטית הזאת? אולי זה ז'אק וון – האוחז בתואר הזקן המרשים בליגה, לתשומת ליבו של מר הרדן – אבל הקבוצה הזאת מחוברת ומשחקת כדורסל מנצח בשני צדי המגרש. מבחינה מקצועית מה שאנחנו רואים אכן אמיתי. אפשר שנראה רגרסיה למציאות מבחינת אחוזי הקליעה של היריבות (הדברים האלה נוטים להתאזן). אבל ככה או ככה, רצפי ניצחונות כאלה הם נדירים בעונה שכל כך מאופיינת בשיוויוניות. אז הנטס מאיימים להביס קבוצות בפלייאוף הזה, אם הם לא ימציאו דרך חדשה להביס את עצמם קודם.

וושינגטון בריצה לאחרונה, הסתדרו הכוכבים או שלו"ז קל בסה"כ? או שמא באמת עדיף ללא ביל?

אורן לוי: יש שם כמה ניצחונות אמיתיים. אבל אני כן צריך לראות עוד הרבה כאלה לפני שאני קונה את הוויזארדס כקבוצת כדורסל לגיטימית במזרח. עם מאזן שלילי, והשגריר הישראלי שלנו בשבי, אין לי אלא לנצל את הבמה ולקרוא לשחרורו המידי עוד בדדליין הקרוב. יש מספיק קבוצות שינצלו את הכישרון שלו טוב יותר. ולגבי שאלת ביל ויחסנו לאן, נראה ששני הצדדים מרוצים ממערכת היחסים. מי אנחנו שנשפוט מהצד… אבל כן. קשה להתעלם מאיך שהם נראים בלעדיו.

 

מידן בורוכוב: לפחות לגביי דני אז כן, עדיף ללא ביל. צריך לזכור שגם ללא ביל הויזארדס במאזן שלילי של 8-7 לעומת 14-10 עם ביל. יש המון כשרון בוויזארדס. זינגיס וקוזמה בעונות טובות מאוד ברמה האישית. אולי במקום לבזבז את הזמן של דני בפינות צריך לחשוב עליו כמוביל כדור, טרייד עם ביל והצ׳ימורה יכול להביא המון ערך לוויזארדס.

אם הלייקרס בעניין אני מחזיר את ווסטברוק ומנסה להחתים סופרסטאר אחר במקומו בקיץ. (מידלטון, ואן וליט, לא יודע מה להגיד על קיירי או הארדן). לקבל עוד בחירת מיד-לוטרי לא יוביל את הקבוצה לשום מקום.

 

דני אייזיקוביץ': לו"ז קל וחסרונות של שחקני מפתח אצל היריבות. הבעיות של הקבוצה היו ונשארו אותו הדבר. במקרה הטוב קבוצת קצה פלייאוף מזרח. במקרה היותר סביר עוד עונה של לוטרי. לגבי ביל, בהחלט עדיף בלעדיו כי הקבוצה צריכה ללכת לבנייה מחדש, וביל כל הזמן גורם להם לפזול על כאן ועכשיו. זה גורם להם לעמוד במקום ולא להתקדם.

יש להם יותר מדי שחקנים טובים ומעט מדי כוכבים שיכולים לסחוב אותם קדימה. כרגע קוזמה בעונת שיא, פורזינגיס נותן את שלו, האצ'ימורה נראה כמו השחקן לפני הפציעה ולמרות זאת הם במאזן חלש מאוד. המסקנה לטעמי ברורה לחלוטין. בנייה מחדש.

 

אריק גנות:  הוויזארדס נהנו מפציעות של הקבוצות שנגדם.סקרמנטו ללא פוקס,  פילי ללא מקסי, מילווקי ללא יאניס, מידלטון והולידיי ופיניקס ללא בוקר (וקאם ג'ונסון, למי שזוכר את קיומו). ברור שכל אלה תרמו לרצף הניצחונות.

שאלת ביל תלווה את הקבוצה הזו לשנים קדימה. מצד אחד הוא קולע ביעילות מאוד גבוהה, מגיע יפה לקו והגיוני מאוד שיהיה המסיים העיקרי של ההתקפות. מצד שני, כשהוא על המגרש ההתקפה לא זורמת, – או, יותר נכון, זורמת אליו. שחקני המשנה בקושי מעורבים, והוא השחקן עם הפלוס מינוס ההגנתי הכי גרוע בקבוצה פרט להאצ'ימורה.

כנראה שלא עדיף בלעדיו, אבל סך האימפקט שלו לא חיובי מספיק.

 

ניל קרמר:  האמת? הוויזארדס רצים בנסיבות לא ברורות. מדובר בקבוצת פליי אין לכל היותר, כאשר שחקן המקס שלך מחמיץ כמעט חצי מהמשחקים עד כה, והשחקן הכי טוב שלך שכן משחק (קוזמה) לא רוצה להשאר בקיץ – ודווח שהוויזארדס ינסו לשכנע אותו להשאר. היחיד שחבל לי על העונה הבאמת יוצאת מן הכלל שלו הוא קריסטפס פורזינגיס. למרות שנדמה שהקבוצה משחקת טוב יותר ללא בראדלי ביל, זה פשוט לא נכון. יאמר לזכותו שהוא באמת סקורר מחונן שיודע ליצור לעצמו מצבים לקליעה. וויל ברטון הוא עוד שחקן שהיה אמור להוסיף איזשהו כוח התקפי מהספסל, אך גם זה לא קורה. לכן גם הוא מועמד לעבור בטרייד.

תחזיות נועזות וריאליות לשנה החדשה?

ניל קרמר:    גולדן סטייט לא תעבור סיבוב בפלייאוף – כן כן, האלופה המכהנת תגיע במקרה הטוב לסיבוב הראשון ותודח. בלי סטף קרי אין מה למכור. וגם איתו העונה הם לא הקבוצה הכי טובה בליגה. מינסוטה תעביר את קא"ט עבור המרבה במחיר בסוף העונה. בינתיים נדמה שהניסוי של קא"ט וגובר פשוט לא מתחבר. בנייה מחדש סביב אדוורדס , גובר ועוד שחקן או שניים ברמה גבוהה יכולים להיות הגרוש ללירה שחסר למינסטוה בשביל להסתער על ראשות המערב. בראדלי ביל לא יסיים את כל 5 עונות החוזה שלו בוויזארדס. מניח שהוא בעצמו יבקש לעבור בטרייד במהלך פגרת הקיץ גם כן.

 

אורן לוי: יהיה בום ענק בקיץ בהקשר של תנועת כוכבים, אבל לא בטרייד דדליין. מרגיש לי שיש איזה איזון שצריך להפתר בפלייאוף לפני שתהיה קבוצה שתמצמץ (ואם נקבל דדליין כיפי – יור וולקאם). כל זאת ועוד. לפחות אחת משתי בחירות הדראפט שנותרו ללייקרס לא יהיו בידיה בתחילת 2024. אני לא מאמין בפרסונל הניהולי של הלייקרס. אני מרגיש כאילו הם ממלאים את הדלי עכשיו, אבל אני צופה שהם לא יתאפקו וימצאו דרך לבעוט בו. יש משהו מאוד אגוצנטרי בקבוצה הזאת, והם חוטאים בהבנת מקומם בגלגל החיים של הליגה באופן קבוע.

 

מידן בורוכוב: וואלה מסוג הפינות שאני לא יודע איך לא לצאת מהן טמבל/גאון.

תחזית נועזת – לברון עוזב את הלייקרס בקיץ.

דני אבדיה יעשה טריפל דאבל ויהיה הישראלי הראשון בליגה לרשום את ההישג.

14 שיאים שונים ישברו בשנת 2023 (לפחות)

ניו אורלינס תקבל את וובניאמה דרך הבחירה של הלייקרס

תחזית ריאלית

בוסטון – מילווקי דנבר קליפרס יהיו בגמר הקונפרנסים

דונבן מיטשל יהיה ה MVP באול סטאר

לוקה יהיה ה MVP של העונה

פילי תעיף את דוק ריברס ותחתים את יודוקה

 

דני אייזיקוביץ':   תחזיות נועזות וריאליות לשנה החדשה?

הלייקרס מצליחים לסגור את הפער ולהכנס לפלייאוף. גולדן סטייט עושה את הכיוון ההפוך ולא מתאוששת. לוקה עושה משחק של 72 נק', מוביל את דאלאס לטופ 4 במערב וקוטף תואר MVP ראשון בקריירה, תכל'ס לא, יוקיץ' יזכה בתואר MVP שלישי ברציפות.

לנארד שוב נפצע ואמביד מבקש טרייד ביולי אחרי שברוקלין מעיפה אותם בחצי גמר המזרח. אמביד ופילדלפיה עפים שוב עוד לפני גמר המזרח, הארדן מועבר בסוף העונה בטרייד כדי לרצות את אמביד והאמת גם את הארדן.

וושינגטון לא עושים פלייאוף ובראדלי ביל עובר בטרייד בדרך לבנייה חדשה.

 

אריק גנות: ריאליות:

בוסטון יקחו אליפות.

יוקיץ' ייקח MVP., אבל דנבר לא תגיע לגמר.

אטלנטה תפרק את החבילה העונה, כשקולינס, יאנס או שניהם יעבור בטרייד.

באנקרו יסיים כרוקי העונה.

נועזות:

הנטס יתפרקו כשאחד הכוכבים שלהם ייפצע או יתקשה נפשית.

בפלייאוף הזה ג'א מוראנט ימוצב סופית כאחד מ-5 השחקנים הטובים בליגה.

 

 

https://www.youtube.com/watch?v=K2jJlDqeU-o