המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', שגב ליעד והאורחים המיוחדים מידן בורוכוב מ'פוסט אפ' וסתו נמש מהפודקאסט 'דה-סוויפ'.
מחזור משחקי חג המולד הניב לא מעט תוצאות יוצאות דופן. מה הטייק שלכם על המשחקים?
דני אייזיקוביץ': קודם כל, בוסטון מביסה את מילווקי, אחרי שלפני שבוע שאלנו האם יש בעיות במכונה. כמו שלא התרגשתי מההפסדים, אז… אני לא ממש מתרגש מהניצחון, אבל זה בהחלט אומר שבוסטון לא מפחדת ממילווקי והם הראו את זה יפה מאוד.
עוד נתון מעניין מהלילה זה שכמעט כל הכוכבים הגדולים לקחו חלק וכולם כיכבו, מטייטום שקלע 41 ועד יוקיץ' שהוסיף 41-15-15 משלו ודרך כוכב מזדקן בן 38 (לברון) שהוריד 38 משלו. אגב לברון, היה מאוד עצוב לראות אותו מוביל את הלייקרס כל כך יפה במחצית הראשונה, ואז מובסים ברבע שלישי מפחיד של דאלאס. בהחלט קשה לבוא ללברון בטענות אחרי משחק שכזה.
שגב ליעד: משחקי חג המולד השאירו אוהדים דבוקים למסך אפילו בשעות לא שעות עם הפתעות מהלייקרס שחטפו 51 נקודות ברבע ועד הווריורס ללא וויגנס וסטף שהשפילה את ממפיס. לפי דעתי, המשחקים היו מצויינים וגם הבליטו בעיות וגם חוזקות אצל הקבוצות ששיחקו. ראשית, הניקס קבוצה רצינית לפלייאוף ונותנת קרב קשה לשאר במזרח. שנית, לברון עדיין שחקן מדהים אפילו בגילו המבוגר אבל הלייקרס של העונה (ללא דיוויס) היא הקבוצה החלשה ביותר שנכח בה מאז עונת 2007. בנוסף לזה, המשחק המעניין ביותר של הערב ללא ספק היה דנבר מול פיניקס. משחק שמגיע לארכה ולאחר מכן הטבעה פסיכית של גורדון גרמה לכל צופה להעיר את שכניו מצעקות.
מידן בורוכוב: אכן משחקי המולד לא אכזבו. הטייק שלי שלילי/חיובי תלוי מאיזה צד של צהוב סגול מביטים.
הרבע ה-3 במשחק בין הלייקרס לבין דאלאס למי שפספס הסתיים במפח נפש, 21-51 לדאלס לעומת 43 נקודות בלבד שקלעה במחצית הראשונה. אני לא חושב שיהיה עוד רבע כל כל מהדהד שישב אצלי בראש כאחד ממצעדי הבושה לא רק בתולדות חג המולד אלא בתולדות הלייקרס.
הרגע החיובי? הפוסטר של א.א גורדון, מה היה הדבר הזה?
בוסטון יצאה סופית מהמיני משברון עם הצגת תכלית על הראש של מילווקי.
ממפיס בהצגת נפל במשחק חג המולד הראשון שלהם אי פעם.
סתו נמש: אני אוהב את העונה הסדירה ואם יש משחק טוב זה לא משנה לי עם זה משחק 7 או 56 או חג מולד, תן לי NBA ואני מרוצה. אותי מעניין המבט מלמעלה על המשחקים, הפעם לצערה של הליגה הם חלקו את חג המולד עם ה-NFL שהוא המלך של הספורט האמריקאי ולמרות התחרות מולם הליגה עדיין הציגה עלייה של 5% בכמות הצופים הממוצעת של המשחקים דבר המצביע על הכח של הליגה והפופולריות שלה. זה סימן חשוב כשהליגה מתקרבת לסוף חוזה הטלוויזיה ומחזק אותה במומ אל מול כל מי שירצה לשדר, דבר שישפיע באופן ישיר על גובה תקרת השכר.
אריק גנות: דנבר עלתה למקום הראשון מאחורי תצוגת על נוספת של יוקיץ', והצליחה לנצח את פיניקס במשחק צמוד. דנבר מתמודדת על בעיות בריאות לא פשוטות בצד שלה, אבל העליה שלה למקום הראשון לצד עוד משחק טוב של ג'מאל מארי שחוזר לאט לאט ליכולתו מלפני הפציעה מסמנים קבוצה שבעיני פייבוריטית שלמקום הראשון במערב בעונה הרגילה ולגמרי יכולה לצאת ממנו. פיניקס, לעומתה, תזכור את המשחק הזה בעיקר בגלל הפציעה הארוכה של בוקר, שעלולה לדרדר אותה במאבקי המיקום במערב.
הניקס יזכרו את המשחק מול פילי בתור עוד דוגמה אחת מני רבות לפראייריות שלהם. הם הובילו ברוב המשחק אבל ברבע האחרון הסיקסרס לקחו פיקוד והשתלטו.
https://www.youtube.com/watch?v=NxdQ9BNat1s
ניקולה יוקיץ' נותן לאחרונה תצוגות סטטיסטיות יוצאות מהכלל, ודנבר בראשותו מוליכה במערב. הוא השחקן הטוב בליגה?
אריק גנות: המספרים אומרים שכן. יוקיץ' מוביל את הליגה כמעט בכל מתקדם אפשרי – WS, VORP (אחרי לוקה), BPM, RAPTOR , מה שתרצו. הוא נותן את ה-true shooting השלישי בליגה והראשון מבין שחקנים שקולעים לפחות 20 למשחק. הוא מוביל את הקבוצה עם המאזן השלישי בליגה למרות קשיי בריאות לא פשוטים ועם הרבה פחות עזרה מאשר טייטום ודוראנט.
אבל במבחן העין – לא. התחושה היא שיוקיץ' יכול להוביל קבוצה טובה, אפילו טובה מאוד, אבל לא יהיה השחקן שאתה רוצה אצלו את הכדור ביד בהתקפה האחרונה במשחק 7. קרי עדיף, יאניס עדיף, דוראנט בריא עדיף. יוקיץ' עוד לא הוכיח שהוא מסוגל ללכת ראש בראש עם הכי גדולים.
דני אייזיקוביץ': כן. יאניס נותן קרס, אבל יוקיץ' מוביל ואין לי ספק שהוא מוביל את המירוץ ל MVP, אם זו לא הייתה העונה השלישית שלו ברצף. השאלה היחידה שבאמת צריך לשאול לגביו, זה מתי נראה ממנו פלייאוף שנראה כמו העונה הסדירה. בינתיים העונה דנבר סוף סוף עם כמה שחקנים בריאים סביבו ואולי סוף סוף נראה את דנבר עומדת בהבטחות. יוקיץ' עם 24.7 נקודות, 11 ריבאונדים ו-9.2 אסיסטים. כמעט עונת טריפל דאבל, רק להבדיל מעונות הסטאט פאדינג הזכורות לשמצה, הוא עושה את זה ביעילות נהדרת (68% TS), במספר דקות נמוך (33.5) ודנבר על הדרך מובילה את המערב. אפשר לבקש יותר?
שגב ליעד: אם הייתם שואלים אותי לפני תחילת העונה הנוכחית, אז הייתי בוחר את יאניס אדטוקומבו בלב שלם. התצוגה ההגנתית שלו גוברת על ההבדל ההתקפי בינו לבין יוקיץ׳ אך היום הרבה יותר קשה להגיע להחלטה. מצד אחד, הג׳וקר נותן ביצועיים היסטורים משחק אחרי משחק וגם סוחב את קבוצתו למקום הראשון במערב. מצד שני, היכולת ההגנתית שלו לא השתפרה וגם צריך לראות איך הוא ישחק בפלייאוף כאשר כל הסגל שלו בריא, דבר שהחזיק את יאניס אחורה לפני שנתיים משום שלדעת הרוב, הוא כשל בפלייאוף לאחר שהפסיד למיאמי בסיבוב השני. לדעתי, יאניס עדיין השחקן הטוב ביותר בליגה אבל הפער ביניהם הצטמצם משמעותית.
מידן בורוכוב: אין מילים לתאר את היעילות ההתקפית של יוקיץ׳ הוא מציג מספרים בקנה מידה היסטורי. יש לו טיעון חזק לשחקן הטוב בליגה, הוא MVP מכהן ואם וכאשר דנבר תסיים ראשונה בקונפרנס הטרי-פיט הוא בלתי נמנע. הישג נדיר שלא שוחזר מאז לארי בירד באייטיז. בשבוע שבו לוקה דופק 60-21-10 לא קל להצביע על שחקן אחר כטוב בליגה אבל יוקיץ׳ סוחב את דנבר על הגב עונה נוספת.
בכדי לעלות מדרגה יוקיץ׳ חייב טבעת אבל יש עוד לפחות 10 שחקנים במרדף, יהיה מרתק
סתו נמש: כן, לא, אולי… הוא מדהים והוא ללא ספק מהטובים בליגה ונותן עוד עונה שראוייה ל-MVP ולא נופלת מהשנים הקודמות. קשה עד בלתי אפשרי עבורי לקבוע שהוא טוב יותר מיאניס/לוקה/קיידי/סטף, הקבוצה נבנתה באופן מושלם ליתרונות שלו והא מפעיל אותה באומנות, הטוב בליגה זה שאלה של העדפה יותר מאשר עובדה, בגלל שנראה לי שהשאלה אמורה להסתיים בכן או לא אז אבחר בלא… אבל זה יכול להיות גם כן.
https://www.youtube.com/watch?v=S7VPwhPfmi0
לברון התבטא לאחרונה שנוביצקי הוא השחקן הבינלאומי הגדול ביותר, ואחריו ג'ינובילי. איך נראה הדירוג שלכם ואיפה נמצאים בו הכוכבים הבינלאומיים שכרגע בליגה?
סתו נמש: אני מסכים איתו (בהנחה שהאקים/דאנקן/גם נאש לא נחשבים בינלאומיים), דירק לקח אליפות נדירה ב-2011 אולי אליפות ה"לבד" האחרונה שתהיה בליגה. כשרואים כמה קשה ללוקה האליפות מול הביג 3 של מיאמי בכלל מדהימה, תוסיף לזה MVP ו- 30K+ נקודות. לא מסכים איתו בכלל לגבי ג'ינובילי, הוא אפילו לא הבינלאומי הטוב בספרס…
הטופ 5 שלי נראה ככה:
OLI – סטויאקוביץ, קוקוץ, מוטומבו, דיבאץ
5.דטלף שרמפף
4.מנו ג'ינובילי
3.טוני פארקר
2.פאו גאסול
1.דירק
אני מרגיש מאוד בנח להמר שיאניס, לוקה ויוקיץ יתפסו את 3 המקומות הראשונים כשהכל ייגמר, אמביד כנראה ייכנס לטופ 5 ווומבניאמבה בדרך לליגה.
אריק גנות: אפשר להניח שלברון מחשיב את האקים לשחקן אמריקאי, אם לא ברור שהוא בראש. אז כן, מבחינת שחקנים שכבר פרשו, אין ספק שנוביצקי הוא הגדול שבהם. אולסטאר ואול NBA כמעט כל הקריירה, והיחיד שהוביל קבוצה לאליפות.
קשה להצדיק בחירה של מאנו מעל סטיב נאש. נאש זכה ב-MVP של הליגה פעמיים, מאנו היה אול NBA פעמיים, וגם הן בחמישייה השלישית. אני אוהד גדול שלו, ואין ספק שהיה שחקן מיוחד, אבל גם נאש – ומאנו לא הוביל כמוהו.
ארבעה בינלאומיים שמשחקים כרגע בליגה יכולים לעבור את נוביצקי אם הקריירה שלהם לא תוסט ממסלולה. יאניס, יוקיץ', לוקה ואמביד דומיננטיים יותר וטובים יותר הגנתית (חוץ מלוקה).
דני אייזיקוביץ': קודם כל, האקים דה דרים. שני תארים, שחקן שעיצב את הדמות של עמדת הסנטר. בלי ספק הוא מוביל את הרשימה. במקום השני נוביצקי ויאניס ראש בראש. כרגע אני בטים נוביצקי, בעיקר בגלל שמרגיש לי מוקדם לסכם את הקריירה של יאניס. כנראה שהם יחליפו מקומות מאוד בקרוב.
במקום הרביעי, אני מדרג את פאו גאסול, עדיין לפני יוקיץ', בעיקר בזכות התארים. יוקיץ' צריך לצבור קצת תארים קבוצתיים. אחריהם, יש קרבות צמודים בין סטיב נאש (תארים אישיים) לטוני פארקר (תארים קבוצתיים) ורק אז אפשר להתייחס למאנו. לטעמי גם מארק גאסול צריך להיות גבוה יותר.
מה לגבי לוקה? תנו לילד עוד כמה שנים לגדול.
שגב ליעד: עם כל אהבתי ללברון, לא הייתי מקשיב לדירוגים שלו כמו שלא הייתי שואל אותו מה המילים לשיר שהוא שומע.
נוביצ׳קי ללא ספק השחקן הבינלאומי הטוב ביותר בהיסטוריה (האקים ודאנקן לא נולדו בארה"ב אבל כן ייצגו את המדינה במשחקים מדיניים) אבל ג׳נובלי מדורג גבוה מדי לטעמי. יש לפחות 4 שחקנים שהייתי מדרג אותם מעל הארגנטינאי, ומתוכם 2 פעילים. הראשון, יאניס שלפי דעתי יסיים כהשחקן הלא אמריקאי הטוב ביותר בהיסטוריה והשני יוקיץ׳ שכבר לקח את תואר ה-MVP פעמיים. מעבר לכך ישנם את פאו גאסול שהיה מספר 2 מושלם לצד קובי וגם את טוני פארקר שהיה שחקן יותר בולט מג׳ינובלי ולקח את תואר המצטיין של גמר 2007.
מידן בורוכוב: שוב פעם אני לא מסכים עם לברון.
דירק ראשון, פאו גאסול שני (איפה הוא ואיפה מאנו …), טוני פארקר שלישי.
בעוד 10-15 שנים דירק יהיה בקושי בטופ 5. יאניס, לוקה, יוקיץ׳, שג״א, את אמביד אני סופר כבינ״ל למרות האזרחות האמריקאית (גם את האקים שצריך להיות לפני דירק) וזה מבלי שהזכרנו את וומבאניימה. גם שחקנים כמו רודי גובר, וויגינס, ג׳וש גידי יזכרו כשחקנים גדולים.
לחשוב ששחקן כמו דינו ראדג׳ה HOF בזכות הבינ״ל שלו ולצחוק, כיום יש כ-20 שחקני ליגה בינ״ל ה-רבה יותר טובים ממנו.
הקליפרס עם חזרה בלתי סבירה בדקות הסיום, בראשות הספסל. מה זה אומר על העומק שלהם והאם אתם רואים פער בין הכשרון בקבוצה והתוצאות שלה?
מידן בורוכוב: אוי הקליפרס הקליפרס. קבוצה מוכשרת, מאוזנת עם 2 מגה סטארים אבל עם היסטוריה של פציעות. לקליפרס היסטוריה מפוארת של זוכים בשחקן ה 6 של העונה. הספסל שלהם טוב אבל במשחק מול הפיסטונס החמישיה גמרה עניין בהארכה. לקליפרס יש ספסל עמוק ומגוון, החל מג׳ון וול וניקולה באטום המנוסים קנארד, מאן, קובינגטון. הם ללא ספק צריכים להיות מדורגים יותר גבוה ואני מהמר שעם הריצה הנכונה לאחר האול סטאר הם יגיעו מוכנים לפלייאוף ויקחו את המערב.
סתו נמש: כל מי שעוקב אחרי או מאזין לפוד יודע שהמנטרה שלי שלקילפרס הסגל הטוב בליגה שרק מחכה ל-2 כוכבים שייקחו אותם לארץ המובטחת. הבעיה שאותם שני כוכבים לא באמת משחקים הרבה.
אם קוואי ופולג'י משחקים ובכושר ומגיעים לפלייאוף עם רצף משחקים הם מפחידים, במערב חלש יחסית הם כרגע הפוטנציאל הגדול ביותר. קוואי הוא הכוכב היחיד במערב שלא משחק בג"ס עם אליפות (סליחה לברון). אני מאוד מאמין בדנבר ונהייתי מאמין גדול בנורלינס, לקליפרס פוטנציאל (תיאורטי) גדול משניהם.
אריק גנות: החזרה של הקליפרס מול דטרויט רשומה קודם כל על שם הפיסטונס. עם כל הכבוד לעומק שלהם, צריך סוג מאוד מסוים של פראייריות כדי לאבד 14 נק' הפרש ב-3.5 דקות מול קבוצה בלי סקוררים דומיננטיים.
אבל כן, העומק של הקליפרס מטורף. מאן, קנארד, קופי ובאטום, שיחד עם מוזס בראון הובילו את החזרה, יכולים כולם להיות שחקני חמישיה לגיטימיים בקבוצת פלייאוף בליגה. גם וול ונורמן פאוול, שלא פותחים בקליפרס.
הקליפרס מתקשים לתרגם את העומק הזה לנצחונות, לא מעט בגלל סגנון משחק מאוד שבלוני שמתבסס כמעט אך ורק על פייב אאוט וחדירות כדי להוציא לקלעים. כשהשלשות לא נכנסות הם מפסידים.
דני אייזיקוביץ': הקליפרס הקבוצה הכי עמוקה בליגה כבר כמה שנים. הבעיה זה לא העומק, זה הכוכבים. העובדה שהם מחזיקים במאזן חיובי במערב התחרותי, ונמצאים במקום הרביעי-חמישי למרות שקוואי לנארד לא ממש חזר לשחק ופול ג'ורג' משחק בערך 70% מהמשחקים אומר המון על העומק שלהם.
הם בהחלט יכולים להיות הסוס השחור שיפתיע את כולם בפלייאוף, חזרה של לנארד לכושר מלא באיזור מרץ, ופתאום קבוצה שדשדשה כל העונה הופכת להיות עוד הפעם אימת הליגה.
מאוזנים מאוד גם הגנתית וגם התקפית, המון שחקנים שאוהבים גם למסור ולא רק לקלוע, ויש גם מי שיקלע שלשות. רק הברכיים של לנארד, והאם יהיה להם מנהיג בכלל לפלייאוף.
שגב ליעד: העומק שיש לקליפרס הוא בהחלט מופלא משום שהם הספסל שקלע הכי הרבה נקודות עד כה העונה. בנוסף לזה, הם בעשירייה הראשונה ואפילו בחמישייה הראשונה ברוב הסטטיסטיקות כמו נקודות, אסיסטים, חטיפות, חסימות ואחוזים מהשלשה. כל זה אינו מפתיע משום שהספסל שלהם מורכב מארבעה שחקנים איכותיים שיכולים להיות בחמישייה הפותחת ברוב הקבוצות בליגה, ג׳ון וול, לוק קנארדד, ניקולס באטום ונורמן פאוול. עם זאת, הקבוצה מבחינת כישרון במצב מדהים ביחס לקבוצות אחרות אבל התוצאות לא עומדות בצפיות מהקבוצה. אומנם הם מקום רביעי במערב וגם קוואי עוד מתאושש מהפציעה אבל 15 הפסדים זה דבר לא מוצדק במיוחד כשהם בין הקבוצות שמשלמות הכי הרבה לשחקנים שלה.
גולדן סטייט מנצחת במשחק מלא טכניות, האם מה שהם צריכים זה משחק אגרסיבי כדי לחזור לרלוונטיות?
שגב ליעד: גולדן סטייט עם פתיחת עונה לא שגרתית עבור קבוצה שמחזיקה בתואר ה״אלופה״ ובמיוחד כשהיא אחת מהפייבוריטיות בטרום עונה. מאזן עלוב במערב זה דבר שאינו לגיטימי עבור קבוצה ששואפת לזכות שוב בטבעת, אך ניהול משחק יותר אגרסיבי הוא לא הפתרון לבעיה. בנוגע לפיזיות, הווריורס מדורגים שני מהסוף בסחיטת עבירות למשחק, כמות נמוכה שיכולה להעיד על החוסר תוקפנות אבל, מאזנם לא משתפר גם כשהם סוחטים הרבה עבירות. הבעיה העיקרית שלפי דעתי מחזיקה את גולדן סטייט מלחזור להיות רלוונטית היא השליטה שלהם בכדור. הווריורס בתיקו עם הרוקטס בכמות איבודים למשחק וכאשר הם מאבדים את הכדור 17 פעמים או יותר, מאזנם הוא 5-12.
מידן בורוכוב: גולדן סטייט צריכה את קארי בריא בכדי לחזור לרלוונטיות. היא נמצאת בסיטואציה לא טובה, אלא אם הם רוצים להעלות את דרגת הקושי ולהיות אלופים מהמיקום הנמוך ביותר בעונה הרגילה.
גולדן סטייט פשוט בינונית העונה, בכל. היא לא אימתנית ויחסית לאלופה מכהנת ששמרה על החלק הארי של הסגל היא מתחת לציפיות. הספסל תורם פחות מהעונה הקודמת, תקרת השכר די חסומה.
קר יצטרך למצוא פתרונות לפני שהעונה תברח לגולדן סטייט והיא תודח בפלייאין.
סתו נמש: מה שגולדן סטייט צריכה בשביל לחזור לרלוונטיות זה סטף בריא, קליי בכושר של לפני הפציעה, ג'ורדן פול משחק טוב גם לצד סטף ולא רק בלעדיו, ספסל איכותי/קאמינגה ומודי (וייסמן) מתפתחים לשחקנים אמינים. בקיור ג"ס רחוקה מאוד. החמישייה כשהיא בריאה עדיין טובה מאוד, אבל הספסל לא טוב, ההגנה נפגעה מאוד ויש ירידה חדה ביכולות של מספר שחקנים. אני לא רואה אותם עושים ריצה לגמר במבנה הנוכחי שלהם. אולי טרייד או מציאה בשוק הבייאאוט. קשיחות זה לא הסיפור שלהם ולא באמת היה. יש להם את קטע שלהם את הזחיחות של אלופים וזה לא ייאבד לעולם, אבל כרגע הבעיה שלהם היא בכדורסל.
אריק גנות: כנראה שעברות טכניות לא מקדמות אותם יותר מדי, אבל הדרך היחידה שלהם לנצח לאור הפציעה של קרי היא לחזור לאגרסיביות ההגנתית של השנה שעברה. הם הגיעו אז לדירוג ההגנתי מס. 1 בליגה, ומאז הניצחון על הגריזליס ניצחו עוד שני משקים, כשבשלושתם ספגו בממוצע 107 נק' – הרבה פחות מהממוצע שלהם השנה.
אפשר לתת קרדיט מסוים לשיפור בהגנה שלהם לכניסה של דונטה דיויצ'נזו לחמישיה. הוא עושה עבודה יפה אוף דה בול עם חטיפה וחצי למשחק בשבעה משחקים כמחליף ,נותן גם תרומה נאה בקליעה מבחוץ.
הפוטנציאל ההגנתי קיים בווריורס, והם בסך הכל 2.5 משחקים מהמקום הרביעי. זה לגמרי אפשרי.
דני אייזיקוביץ': כן ולא. מצד אחד, רציתי בהתחלה לדבר על החיסרון של וויגינס וכמובן קארי. אבל האמת היא שגולדן סטייט נמצאת בבעיה אנרגטית מתחילת העונה, ומשחקת בעיקר בצד אחד של המגרש גם כשקארי היה נוכח – בהתקפה. בהגנה הם מזעזעים, וגם עם קארי העונה הם במאזן חיובי של 14-12, לא משהו מרגש.
כמה זה נורא, ב 8 ההפסדים האחרונים הם ספגו בממוצע 124.75 נק'. כן, שמעתם נכון. 124 נק'. כולל תבוסה של 38 הפרש מול הניקס. נהוג לומר שאין יום רע בהגנה, כרגע לגולדן סטייט יש עונה רעה בהגנה. לכן, אין ספק שהם חייבים להרים את האגרסיביות אם הם רוצים להיות רלוונטיים העונה.
