המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ עם השאלות הבוערות משבוע הפלייאוף הראשון והפעם עם ולאדי קוגן, ניב שכטר, דני אייזיקוביץ', אריק גנות ואורח מיוחד: אוריאל דסקל!
דאלאס יצאה מאל איי ביתרון 0-2, אם וכאשר הקליפרס תודח איך יראה הקיץ באל איי?
דני אייזיקוביץ': קיצי. ועכשיו ברצינות, השאלה העיקרית היא לגבי חידוש החוזה של קוואי. קוואי לדעתי ישאר בל.א., הוא עבר לשם אחרי ההצלחה בטורונטו מסיבות משפחתיות ולא משום סיבה אחרת. לא רואה אותו עובר קבוצה בגלל חוסר ההצלחה, לאורך הקריירה היה תמיד נראה שיש לקוואי שיקולים אחרים מאלו של שחקני הכדורסל האחרים. לעומת זאת, אפשר לצפות לרענון משמעותי של הסגל. יש לקליפרס מספיק כלים, ומספיק חיזוק של פויינט גארד ראוי אחד שמסיים חוזה (דראגיץ', קונלי, כריס פול שוב, לאורי) והם שוב מועמדים רציניים לאליפות.
אוריאל דסקל: במילה אחת? וואי. בשתי מילים? וואי וואי. לא מקנא בכל ההיררכיה של המועדון אם אל.איי תודח בסיבוב הראשון. מה יקרה? מאמין שסטיב באלמר יילך על שינוי משמעותי. יביא ג'נרל מנג'ר כמו סם פרסטי או מסאיי יוג'ירי. אולי ידרוש טרייד על פול ג'ורג' (היי, דונובן מיצ'ל – מה המצב? היי CJ מקולום ויוסוף נרקיץ', איך הולך?). בקיצור תהיה דרמה הוליוודית. לא חושב שבאלמר יוכל להרשות לעצמו להשאיר את הסיטואציה כמו שהיא אחרי כישלון כזה. ונראה לי שככל שהכישלון יהיה יותר גדול, ככה הדרמה תגיע יותר מהר.
ולאדי קוגן: התשובה הפשוטה היא שאמור להיות קיץ מעניין עם הרבה תנודות, אבל מבט שדף משכורות מראה תמונה אחרת-מלבד קוואי כל השחקנים המרכזיים חתומים בין שנה לארבע שנים קדימה, והם לא מרוויחים מינימום. מרכוס מוריס ופול ג'ורג' לא הולכים לשום מקום, ואת פטריק בברלי אין טעם להטריד. קוואי הוא היחיד שיצטרך לשאול את עצמו מה אני עושה עם עצמי והאם ככה הקריירה שלי צריכה להימשך. המשפחה והלייף סטייל אולי מתאימים ואומרים תישאר, אבל כל איש כדורסל בינוני ומטה מבין שזה לא זה וכדאי לחפש אכסניה יותר נוחה. מיאמי, דאלאס, ניקס, באמת שלא חסר.
ניב שכטר: קודם כל לא הייתי ממהר לסגור את הסדרה, אבל אם כן תהיה חוכא והיטלולה. הקליפרס עשו טנקינג מביך כדי לפגוש את דאלאס ולא להיפגש עם הלייקרס בסיבוב הראשון, וקארמה, היא יודעת לנבוח. טרייד על פול ג'ורג' ירחף כל הקיץ, וקאווי? אין אחד שיודע מה הוא יעשה. הימור שלי? גם אם יודחו, יעופו כמה ראשים במשרדי ההנהלה, ולא יותר.
אריק גנות: לחוץ. מאוד לחוץ. כשהקליפרס הביאו את פול ג'ורג' תמורת אינסוף בחירות דראפט הם למעשה מישכנו את כל עתידם על ההנחה שהקבוצה שיש להם תרוץ לאליפות. לפי אותו היגיון הם גם נתנו חוזים ארוכים וגדולים ללוק קנארד ומרקוס מוריס.
אבל הקבוצה הזו איכזבה בשנה שעברה, ואם תודח תאכזב בגדול השנה. והחדשות הרעות יותר הן שקוואי יכול לצאת מהחוזה שלו.
הקליפרס יעשו כל מאמץ ויחתימו את שאפשר כדי לשכנע את קוואי להישאר, אבל אם יברח מצבם יהיה רע. ללא בחירות דראפט, עם קבוצת ספק פלייאוף, וג'ורג' מאכזב ומאוכזב הם יחזרו להיות הקבוצה שאף אחד לא רוצה להיות כמוה.
איזה סדרה מאכזבת אותך עד כה?
אריק גנות: במחשבה ראשונה – אין כזו. הפלייאוף מספק עד עכשיו יופי של דרמות, משחקים צמודים, מובילות בלתי צפויות – סה"כ תענוג.
אם בכל זאת צריכים לבחור משהו, אז אולי אפשר ללכת על מילווקי – מיאמי. אחרי עונה מאכזבת, נראה היה שמיאמי מתאוששת יפה ויש סיכוי טוב שנראה שחזור של הסדרה הנהדרת מהבועה. אבל מיאמי לא הצליחו להגיע לרמה מהעונה שעברה, ומה שהתחיל כסדרה מבטיחה עם קרב ענק במשחק הראשון, הפך ל-3-0 חלק עם שתי תבוסות קשות במשחקים שאחר כך.
מיאמי חלשה בהרבה מהעונה שעברה, אבל כן צריך לתת מילה טובה למילווקי שהשתפרה משמעותית. ג'רו הולידיי ענק, הגנת החילופים עובדת – בניגוד לדרופ, ומילווקי קונטנדרית.
דני אייזיקוביץ': האמת. לא מאוכזב מאף סדרה. אולי אפשר קצת להתלונן על ברוקלין – בוסטון שלא ממש מייצרת עניין, אבל לא היו לי ציפיות. אני חושב שהמצב די הפוך, כל הסדרות צמודות, כל המשחקים הרבה יותר מותחים מהצפוי, הרבה מהפייבוריטיות איבדו משחק אחד לפחות (יוטה, דנבר, לייקרס, קליפרס).
רק שימשיך ככה. הדבר היחידי שמאכזב אותי זה שפיניקס פוגשת את הלייקרס כל כך מוקדם, אבל מעבר לזה, הפלייאוף לפחות עד עכשיו עולה על הציפיות שלי.
אוריאל דסקל: אני אוהד בוסטון אז אני די מאוכזב שהקבוצה שלי לא הראתה שום אגרסיביות נגד קיירי אירווינג, קווין דוראנט וג'יימס הארדן. תנו מכות באמא שלכם. תרביצו! זהו זה מאכזב. כל שאר הסדרות פשוט פצצה עד כה.
ולאדי קוגן: התשובה שלי תהיה מפתיעה-דאלאס קליפרס. 4 סדרות נמצאות כרגע בשוויון, מילווקי מיאמי ניפקו משחק אחד מותח, פילי תטאטא את וושינגטון כצפוי ועל ברוקלין בוסטון לא נוסיף. הסדרה בין הקליפרס ודאלאס הבטיחה רבות, והציפיה שלי הייתה למינימום 6 משחקים מותחים. נכון לרגע זה, אם יהיה פה גיים 5זה יהיה ממש נס רפואי. הקליפרס פשוט נראים נטולי נשמה, ודאלאס נראים אחוזי דיבוק לפרק לקליפרס את הצורה. אני כמובן אשמח בשביל דונציץ, אבל לא הייתי מתנגד שזה היה קורה בסדרה קצת יותר ארוכה ממה שצפוי לנו.
ניב שכטר: בוסטון ברוקלין ופילי-וושינגטון הסדרות הכי משמימות, אבל מכיוון שבאתי בלי ציפיות, גם אין אכזבות. חוץ מזה, אחלה פלייאוף, אחלה פלייאין והתחלה טובה ונחוצה לאחר שנה מזוויעה מבחינת עניין ומבחינת כדורסל.
ממפיס הסוס השחור של הפלייאין, למה אף אחד לא נתן לה סיכוי? יש לה יכולת לזעזע את העולם ולהדיח את יוטה?
ניב שכטר: לא חושב שיכולה להדיח את יוטה, אבל לעשות לה חיים קשים? בהחלט. מוראנט נותן הופעות פלייאוף הרואיות, דילון ברוקס הוא השחקן שאתה מת עליו כשהוא אצלך ושונא אותו כשהוא בקבוצה היריבה וגם וולנצ'ונס ממשיך לשחק ביעילות כמו כל העונה. ממפיס קבוצה קלאסית של הדחה אופטימית בסיבוב הראשון. עוד נראה מהם הרבה בעתיד.
אריק גנות: הממפיס שראינו בעונה הרגילה לא הרשימה במיוחד. המאזן שלה לא בישר טובות, אין לה אף שחקן עם רקורד מוכח של הצלחה בפלייאוף, JJJ לא הרשים בכלל בחזרה שלו, ובאופן כללי קשה לנבא הצלחה רבה לקבוצה שעלתה מהמקום התשיעי מול מוליכת המערב.
א-ב-ל – הסדרה התחילה, וקשה להגיד שהיא לא מאוזנת. ג'א מוראנט עשה את המעבר משחקן עם הרבה פוטנציאל לכוכב על מלא, דילון ברוקס משחק מדהים בשני צידי המגרש, וממפיס הוכיחה את עצמה כקבוצה שבהחלט יכולה לתת פייט.
לנצח? סביר שהניסיון והכישרון העדיף של יוטה יתנו לה את האדג'. הגריזלים הצעירים יחכו עוד שנה.
דני אייזיקוביץ': לא. אני עדיין לא נותן לה סיכוי.
לא נותנים להם סיכוי, כי הם צעירים, חסרי ניסיון ונכנסו בדקה האחרונה לפלייאוף למפגש עם הקבוצה שטיילה כל העונה ושיחקה הכי טוב כל העונה.
לזה צריך להוסיף שההפתעה שלהם במשחק הראשון הגיעה מול יוטה נטולת דונובן מיטשל. עדיין יוטה כמעט לקחה את המשחק. ממפיס לא אמורה להצליח כאן ועכשיו, היא צריכה לדבר בעונות הבאות וכרגע לצבור ניסיון פלייאוף, ללמוד על בשרה את ההבדל בין סדרה לבין משחקי עונה סדירה ולפתח ביטחון לעונות הבאות.
עם חזרתו של מיטשל יש ליוטה יתרון כמעט בכל עמדה על המגרש.
אוריאל דסקל: יוטה שיחקה ממש גרוע במשחק הראשון, ללא הכוכב הגדול, לא קלעה משלוש ועדיין לא הפסידה בהרבה. זה יכול להיגמר בקלות 1-4 ליוטה. מצד שני, ממפיס ניצחה את סן אנטוניו ואת גולדן סטייט בפליי-אין. מנטלית, אין להם מה להפסיד. הם מה שנקרא משחקים ב-House Money. ג'א מוראנט הוא סטאר שכל החיים שיחק עם "הקבוצה הקטנה" וכל החיים הפתיע והפך את החיים של הקבוצות הגדולות לקשים. הכסף החכם על יוטה אבל נראה שממפיס זו קבוצה בשלה להפתיע.
ולאדי קוגן: אף אחד לא נתן לה סיכוי כי זו ממפיס ומי בכלל צפה במשחקים שלהם. נכון ג'ה מוראנט הוא מדהים, וכל הדילון ברוקסים למיניהם הם סיפור חביב, אבל בסוף זה לא הלייקרס או הניקס, ממפיס זה לא סטייק הם הברוקולי שתקוע לך בארוחה ואתה חייב לאכול אותו. ולגבי לזעזע את העולם, בוודאי שהם יכולים וזה גם לא יהיה זעזוע כי למרות שיוטה סיימו במקום הראשון במערב, אין אף אדם ששם אותם בגמר מערב. ולכן זו תהיה הפתעה, אבל ממש לא זעזוע. ובינינו, כולנו מעדיפים אמ ממפיס כי מוראנט מול לוקה זה יהיה ללקלק את האצבעות.
דעתך על השיפוט בפלייאוף? שוב עולה המנגינה על שיפוט אוהד לקבוצות מסוימות
ולאדי קוגן: דעתי על השיפוט היא ששופטים תמיד יהיו לא בסדר, וכל מי שמפסיד תמיד יתלה בהם את האשמה. השופטים עושים את שלהם, ובסוף הטעויות מתקזזות, ומי שיותר טוב יהיה זה שמנצח. שריקה פה שריקה שם זה שטויות, בסך הכל הכללי העסק רץ בסדר, וכן זה טבעי שקבוצות יותר טובות ונוצצות יקבלו יותר קרדיט מהשופטים, זו דרכו של עולם. בואו פשוט נהנה מהמשחקים והבכי על השופטים נשים בצד.
ניב שכטר: אף פעם לא אהבתי את הטענות האלו לשיפוט. כל כוכב מקבל שיפוט לטובתו, ככה הליגה בנויה עוד מימי ג'ורדן. מה שלא אהבתי זה כל עניין הפרוטוקולים שהליגה מרחיקה שחקנים מסוימים, בעוד אחרים, שיעול שיעול, לברון, מקבלים התעלמות במקרה הרע והנחות במקרה הטוב.
אריק גנות: במשחקים שראיתי השיפוט לא בלט לי במיוחד. היתה לי קצת תחושה של שיפוט אוהד לגולדן סטייט במשחק הפליי אין מול ממפיס, אבל זה לא עזר להם וכמובן שלא שינה שום דבר להמשך.
מעבר לכך – לא שמתי לב להטיית שיפוט מיוחדת, וברוב הסדרות גם אין אינטרס מיוחד להטיה כזו. במזרח קבוצות 1-3 הן האטרקטיביות ביותר ויעברו גם בלי עזרה המשופטים, והניקס ואטלנטה שתיהן לא אטרקטיביות במיוחד. במערב לכאורה יש אינטרס להעביר את שתי הקבוצות מל.א. אבל הסיפור של פול ושל דונצ'יץ' לא פחות מרתק מזה של קוואי או לברון, ובכל מקרה לא נראה שלשיפוט היתה השפעה משמעותית על שתי הסדרות האלה.
דני אייזיקוביץ': מאז שהקבוצה שלי (ספרס) לא רלוונטית כל נושאי השיפוט איכשהו עוברים לידי. אולי התבגרתי, אולי השיפוט השתפר, אבל קשה לומר שיש שיפוט עודף לכאן או לכאן. במפגש 2 בין הלייקרס לפיניקס ברור לכולנו שהשיפוט אמור ללכת לטובת הלברונס, נכון? אז וואלה, דווין בוקר הגיע 17 פעמים לקו. האם זה שיפוט לטובת הלייקרס? או אולי שיפוט ביתי. בנוסף לרוב רואים קצת נטיה לשיפוט הביתי, בייחוד עכשיו שיש חזרה של הקהל למגרשים. בקיצור, לפחות עד עכשיו לא ראיתי אירועים מיוחדים שגורמים למנגינה הזו.
אוריאל דסקל: אני שונא להתייחס לשיפוט ומאמין שבסך הכל השופטים עושים עבודה טובה. קשה לעשות "בסך הכל עבודה קשה" אז אני מפרגן. מה שכן, לדעתי יש יותר מדי חוקים בעייתיים. למשל, חייבים חוקים שפשוט ימנעו משחקנים לסחוט עבירות על קו השלוש, קפצת לתוך שחקן הגנה – זו לא עבירה שלו. סורי ג'יימס הארדן. אתה יזמת את המגע. וגם צריך לשנות את חוק עבירות התוקף כדי להפסיק עם המנהג הזה לעמוד מול שחקן שחודר לסל ובעצם לסכן את שני השחקנים שמעורבים בזה. היו כמה נפילות קשות – וחייבים להגן על השחקנים. וכמובן חייבים לבטל את החוק הזה שהלייקרס חייבים לקבל יותר זריקות עונשין מהיריבה.
נראה שמילווקי והנטס בדרך הבטוחה לסיבוב השני, מי מבינהן תוריד את הקוף מהגב?
אוריאל דסקל: הנטס לא מספיק זמן ביחד כדי להיות עם קוף על הגב. לג'יימס הארדן יש קופיף על הגב אבל גם קווין דוראנט וגם קיירי אירווינג היו במעמדים כאלו. הקריסה המנטלית עשויה להגיע בגלל בעיות בריאותיות. דוראנט שלא מצליח לשחזר יכולות מפעם בגלל האכילס, הארדן שסובל מהחמרה במצב ההאמסטרנג שלו או קיירי שנתפס לו הגב בגלל איזשהי שטות שאמר. למילווקי יש וואחד גורילה על הגב. גורילה אכזרית כזאת עם פרצוף רשע וצחוק מרושע. היא אוכלת צבי לארוחת ערב. מילווקי נראית כמו קבוצה שהביאה מספיק חלקים שלא זוכרים את מה שקרה בשנים עברו. בינתיים זה נראה טוב אבל הבעיה עם הגורילה שלהם, שהיא קופצת על הגב שלהם משום מקום.
ולאדי קוגן: בבראקט שלי הלכתי ברוקלין אול דה וויי, אז אני אשאר עם התשובה הזו. מילווקי נראית לא רע בכלל, אבל אני עדיין לא מאמין שיש לכם מספיק כוח אש להתמודד עם ברוקלין, לנטס יש 3 שחקנים(אפילו 4) שיכולים לשים 30 בכל יום, ואני מרגיש יותר טוב כשהשחקן השני שלי הוא הארדן ולא כריס מידלטון(כן כריס אחלה זריקה נתת בגיים 1, אבל תסלח לי). למילווקי יש הרבה דרכים להפסיד משחקים, לנטס יש רק דרך וזה יום שבו לפחות 2 מהשלושה יהיו חושך. ומכיוון שאני לא צופה הרבה ערבים כאלה, אני אשים את הכסף הוירטואלי שלי על השחורים.
ניב שכטר: הקוף הקבוצתי הוא על מילווקי. ברוקלין רק אזכיר, מגיעה למעמד קונטנדרית לפני בוסטון, אחרי הטרייד ההוא שלכאורה פירק אותה מנכסיה. אבל מפגש בין שתי הקבוצות האלו יהיה אש. אני מאוד מאמין במילווקי גרסת ג'רו הולידיי. ויש להם איך להקשות על ברוקלין. אבל בסופו של יום, אם הייתי צריך לשים כסף, לצערי, כוח האש של ברוקלין נראה גדול מדי.
יהיה מעניין על מי יעדיפו להלביש את ג'רו – הארדן או קיירי.
אריק גנות: שאלה קשה. אם מישהו יטען שהנטס הוא האוסף הגדול ביותר של כשרון כדורסל ששיחק בקבוצה אחת אי פעם, יהיה קשה להוכיח שהוא טועה. זה לא רק שלושת הגדולים, אלא גם האריס שמשלים אותם בצורה מצוינת, ושחקני המשנה שגם עושים עבודה לא רעה. זו קבוצה שמסוגלת לקלוע 140 נק' נגד כל קבוצה, וכל הימור נגדם יכול להתברר כטעות קשה.
אבל בכל זאת נלך על מילווקי, ולו בגלל הקלישאה שהגנה לוקחת אליפויות. הנטס לא יעצרו את הבאקס, ולבאקס יש מצ'אפים לא רעים מול הכוכבים של הנטס. נוסיף את החיבור הקבוצתי העדיף, וכנראה שלבאקס יש יתרון קטן.
דני אייזיקוביץ': אם הכוונה לסיבוב הראשון, שתיהן יעברו בקלילות את היריבות הנוכחיות. היריבות פשוט בכושר רע ולטעמי זה לא נחשב להורדת הקוף. מבחינתם של הנטס זו יותר חובת ההוכחה מאשר להוריד קוף. מבחינת מילווקי, כן יש כאן קוף גדול מאוד שלא ברור איך הם יתמודדו איתו. למרות זאת, הפסד בסיבוב השני לקבוצת הכוכבים של ברוקלין לא יהיה הפתעה גדולה.
מילווקי ניצחה פעמיים בעונה הסדירה והפסידה פעם אחת, אבל האמת היא שברוקלין לא שיחקה בהרכב מלא. לפחות כרגע, בהרכב מלא היא נראית מפחידה מתמיד, ולדעתי מילווקי שוב ילכו לים מוקדם מהצפוי והרצוי בסוף הסיבוב השני.
